מי ימנע מאסון ביירות לחזור על עצמו בחיפה

| אהוד קינן, העין השביעית |

סמלי הדבר שב-6 באוגוסט השנה, יומיים לאחר אסון ביירות, התקיימו בכל העולם עצרות זיכרון לציון 75 שנה לאסון הירושימה. עוצמת הפיצוץ בנמל ביירות שקולה לפצצה שמשקלה 1.5 קילוטון TNT, עשירית מעוצמת הפצצה שהוטלה על הירושימה.

הפיצוץ יצר בנמל מכתש בעומק 43 מטר, וסיסמוגרפים במדינות שכנות דיווחו על רעידת אדמה בעוצמה של 4.5. רוב העיר נפגעה, עד למרחק של עשרה קילומטרים ממוקד האסון. למעלה מ-200 איש נהרגו ועוד רבים הוכרזו כנעדרים, 6,000 נפצעו, 300 אלף איש נותרו חסרי בית, שלושה בתי-חולים נמחקו ועוד שניים ניזוקו. לבנון שילמה בטלטלה פוליטית ונזקים כלכליים שנאמדים ב-15 מיליארד דולר.

במשך שש שנים רבצו במחסני נמל ביירות 2,750 טון אמוניום ניטרט בלי שגורם ממשל כלשהו טרח להתייחס למכתבי התראה רבים ששלחו נציגי הנמל. רק אלוהים, ואולי גם נסראללה שליחו, יודעים אילו מפלצות נוספות רובצות במחסני הנמל בהמתנה לשחרורן. זמן קצר אחרי האסון, בישראל החלו לתהות האם גם נמל חיפה, והמפרץ כולו, חשופים לאסון דומה. כדי לענות על השאלה הזאת יש להבין מדוע מתרחשים אסונות רבי נפגעים.

הדו"ח מהשנה שעברה הוא חוליה נוספת בשרשרת של דרישות שהוציא משרד המבקר מאז 2004, עוד לפני מלחמת לבנון השנייה, שבה הדגים חיזבאללה מה הוא מסוגל לעולל לעורף הישראלי. אף שהמבקר חוזר על דרישתו שוב ושוב, איש אינו מתכוון להכין את הדו"ח המבוקש. לאורך השנים, מדי פעם, הגיש המשרד להגנת הסביבה מסמכים רדודים, מעורפלים וחסרי משמעות, אבל אנשיו התמידו בסירובם להתייחס לסיכוני טרור, מלחמה ואסונות טבע.

לאורך שני עשורים חזר המבקר וקבע כי במצב הזה "לא ניתן לקבוע אילו פעולות דרושות למניעת כלל הסיכונים". ראש רשות החירום הלאומית התריע, עוד בשנת 2011, כי "המפרץ בכלל ובתי-הזיקוק בפרט הם אזור מטרה לירי תלול מסלול. ארסנל הנשק הרקטי והטילים המצוי בידי האויב הוא כזה שבכל ירי כמותי ואיכותי מדויק האזור יהיה בסכנה, וייתכן אפקט דומינו אל מול מפעלים ומתקנים עם חומרים מסוכנים אחרים בסביבה".

עוד בנושא:

• איך הטייקונים מכניסים לנו יד לכיס בחסות הקורונה?
• תחקיר: הדלתות המסתובבות במשרד להגנת הסביבה
• האוניברסיטאות מסרבות לחשוף באילו חברות מזהמות הן משקיעות

קרוב לעשרים שנה מפרסם מבקר המדינה דו"חות חריפים, אבל המשרד להגנת הסביבה ממשיך להתחמק באופן מביך, תוך שימוש בתירוצים בסגנון "הכלב אכל לי את המחברת" ושלל ניסוחים נכלוליים: "סקר הסיכונים המצרפי במפרץ חיפה הינו סקר ייחודי ומורכב ביותר. הן מבחינת המתודולוגיה המקצועית והן מבחינת הרגישות המסחרית והציבורית הגבוהה… התארכות יישום הסקר והשלמתו נבעה מעומס העבודה הכבד… מורכבות מקצועית שדרשה התמשכות הדיונים מול התעשייה. מתקיימת פעילות אינטנסיבית של המשרד מול מפעלים ומול התאחדות התעשיינים ומכון האנרגיה והסביבה… שתי חברות בינלאומיות נשכרו במטרה לקיים דו-שיח מקצועי ואימות נתונים… במקביל מתקיים דו-שיח מול משרדי האנרגיה והכלכלה על משמעות פרסום תוצאות הסקר והשפעותיו האפשריות… שיח זה התארך מעבר לצפוי".

לנוכח הקשקשת הזאת, ראוי לציין את התנהלותו המנומסת של מבקר המדינה, שקבע כי הטיפול הממשלתי בנושא "אינו תקין" וכי הרגולטורים – כולל המשרד להגנת הסביבה, המועצה לביטחון לאומי, פיקוד העורף, המשרד לבטחון הפנים ומשרד הביטחון – "חייבים להיות מעורבים". אבל מה לעשות, לאף אחד מאלו לא בא להיות פראייר. לא בא להם לחתום על דו"ח הערכת סיכונים, וממש לא בא להם לשאת באחריות לאסון.

במקום לעמוד בדרישות החוק – משנים את החוק

לפני כשבועיים, הוועדה לביקורת המדינה קיימה בכנסת דיון על היעדר סקר הסיכונים במפרץ חיפה. הוזמנתי על-ידי יו"ר הוועדה, ח"כ עפר שלח, להשתתף בדיון. הבעתי את דעתי כי הדיון הזה מיותר, מכיוון שאין כל סיכוי שסקר סיכונים אמיתי יוגש אי פעם. ישיבת הוועדה השאירה עלי רושם מדכדך, מכיוון שברור היה כי לא מבקר המדינה ולא הוועדה מסוגלים לכפות על הרגולטור הישראלי לבצע את תפקידו. זה לא קרה ב-20 השנים האחרונות, וגם לא יקרה בעתיד.

ב-10 בספטמבר 2017 נפל בחלקי הכבוד להשתתף בדיון פורום "המנחה הלאומי לחומרים מסוכנים", שהתקיים במשרד להגנת הסביבה בירושלים. הדיון עסק בבקשה של חברת חיפה כימיקלים לאשר תוכנית לייבוא אמוניה נוזלית. בחברה רצו למלא מכליות כביש באופן ישיר מאונייה שתעגון בקביעות בנמל הקישון.

שאלתי את יושבת ראש הדיון, סמנכ"לית התעשיות במשרד להגנת הסביבה שולי נזר, מדוע התכנסנו לדיון על הצעה שאיננה חוקית. הרי החוק הבינלאומי, וגם תקנות הנמלים בישראל, קובעים במפורש: "לא ישונעו חומרים מסוכנים נוזליים בצובר מאונייה אל כלי רכב". הסמנכ"לית נזר הביטה בי בתימהון, כאילו הגעתי מהחלל החיצון, והודיעה: "כל הסוגיות מול הרשויות נבדקות ונבחנות, ואני רוצה להבהיר, חלופות שלא עומדות בחוק לא יאושרו". לא הבנתי אז, אבל התברר שהכוונה שלה היתה שאת החוק יש לשנות.

הכותב הוא פרופסור לכימיה בטכניון, נשיא החברה הישראלית לכימיה ומחבר הספר "מלחמת האמוניה", שיראה אור בקרוב. הכתבה פורסמה לראשונה באתר ״העין השביעית״.