מי ימנע מאסון ביירות לחזור על עצמו בחיפה

המתכון האוניברסלי לאסונות בכל העולם ובכל הזמנים הוא צירוף של שלושה שי"נים: שחיתות שלטונית, שומרי סף כושלים ושרלטנות ● בנמל חיפה מונחת פצצה מתקתקת עם פוטנציאל לאסון המוני ● אבל כבר עשרות שנים שבישראל מעדיפים לטמון את הראש בחול ולהתחמק מלקיחת אחריות
שיתוף ב facebook
שיתוף ב twitter
שיתוף ב whatsapp
שיתוף ב telegram
שיתוף ב email

נווטו בכתבה

רוצה את מיטב הכתבות והתחקירים של שקוף ישירות לתיבה? פה נרשמים לניוזלטר:

שיתוף ב facebook
שיתוף ב twitter
שיתוף ב whatsapp
שיתוף ב telegram
שיתוף ב email
בתי הזיקוק בנמל חיפה (זיו קורן / לעמ)

| אהוד קינן, העין השביעית |

סמלי הדבר שב-6 באוגוסט השנה, יומיים לאחר אסון ביירות, התקיימו בכל העולם עצרות זיכרון לציון 75 שנה לאסון הירושימה. עוצמת הפיצוץ בנמל ביירות שקולה לפצצה שמשקלה 1.5 קילוטון TNT, עשירית מעוצמת הפצצה שהוטלה על הירושימה.

הפיצוץ יצר בנמל מכתש בעומק 43 מטר, וסיסמוגרפים במדינות שכנות דיווחו על רעידת אדמה בעוצמה של 4.5. רוב העיר נפגעה, עד למרחק של עשרה קילומטרים ממוקד האסון. למעלה מ-200 איש נהרגו ועוד רבים הוכרזו כנעדרים, 6,000 נפצעו, 300 אלף איש נותרו חסרי בית, שלושה בתי-חולים נמחקו ועוד שניים ניזוקו. לבנון שילמה בטלטלה פוליטית ונזקים כלכליים שנאמדים ב-15 מיליארד דולר.

האסון בביירות (צילום: Mehdi Shojaeian, Mehr News Agency ויקימדיה, CC BY 4.0)

במשך שש שנים רבצו במחסני נמל ביירות 2,750 טון אמוניום ניטרט בלי שגורם ממשל כלשהו טרח להתייחס למכתבי התראה רבים ששלחו נציגי הנמל. רק אלוהים, ואולי גם נסראללה שליחו, יודעים אילו מפלצות נוספות רובצות במחסני הנמל בהמתנה לשחרורן. זמן קצר אחרי האסון, בישראל החלו לתהות האם גם נמל חיפה, והמפרץ כולו, חשופים לאסון דומה. כדי לענות על השאלה הזאת יש להבין מדוע מתרחשים אסונות רבי נפגעים.

הדו"ח מהשנה שעברה הוא חוליה נוספת בשרשרת של דרישות שהוציא משרד המבקר מאז 2004, עוד לפני מלחמת לבנון השנייה, שבה הדגים חיזבאללה מה הוא מסוגל לעולל לעורף הישראלי. אף שהמבקר חוזר על דרישתו שוב ושוב, איש אינו מתכוון להכין את הדו"ח המבוקש. לאורך השנים, מדי פעם, הגיש המשרד להגנת הסביבה מסמכים רדודים, מעורפלים וחסרי משמעות, אבל אנשיו התמידו בסירובם להתייחס לסיכוני טרור, מלחמה ואסונות טבע.

לאורך שני עשורים חזר המבקר וקבע כי במצב הזה "לא ניתן לקבוע אילו פעולות דרושות למניעת כלל הסיכונים". ראש רשות החירום הלאומית התריע, עוד בשנת 2011, כי "המפרץ בכלל ובתי-הזיקוק בפרט הם אזור מטרה לירי תלול מסלול. ארסנל הנשק הרקטי והטילים המצוי בידי האויב הוא כזה שבכל ירי כמותי ואיכותי מדויק האזור יהיה בסכנה, וייתכן אפקט דומינו אל מול מפעלים ומתקנים עם חומרים מסוכנים אחרים בסביבה".

עוד בנושא:

קרוב לעשרים שנה מפרסם מבקר המדינה דו"חות חריפים, אבל המשרד להגנת הסביבה ממשיך להתחמק באופן מביך, תוך שימוש בתירוצים בסגנון "הכלב אכל לי את המחברת" ושלל ניסוחים נכלוליים: "סקר הסיכונים המצרפי במפרץ חיפה הינו סקר ייחודי ומורכב ביותר. הן מבחינת המתודולוגיה המקצועית והן מבחינת הרגישות המסחרית והציבורית הגבוהה… התארכות יישום הסקר והשלמתו נבעה מעומס העבודה הכבד… מורכבות מקצועית שדרשה התמשכות הדיונים מול התעשייה. מתקיימת פעילות אינטנסיבית של המשרד מול מפעלים ומול התאחדות התעשיינים ומכון האנרגיה והסביבה… שתי חברות בינלאומיות נשכרו במטרה לקיים דו-שיח מקצועי ואימות נתונים… במקביל מתקיים דו-שיח מול משרדי האנרגיה והכלכלה על משמעות פרסום תוצאות הסקר והשפעותיו האפשריות… שיח זה התארך מעבר לצפוי".

לנוכח הקשקשת הזאת, ראוי לציין את התנהלותו המנומסת של מבקר המדינה, שקבע כי הטיפול הממשלתי בנושא "אינו תקין" וכי הרגולטורים – כולל המשרד להגנת הסביבה, המועצה לביטחון לאומי, פיקוד העורף, המשרד לבטחון הפנים ומשרד הביטחון – "חייבים להיות מעורבים". אבל מה לעשות, לאף אחד מאלו לא בא להיות פראייר. לא בא להם לחתום על דו"ח הערכת סיכונים, וממש לא בא להם לשאת באחריות לאסון.

במקום לעמוד בדרישות החוק – משנים את החוק

לפני כשבועיים, הוועדה לביקורת המדינה קיימה בכנסת דיון על היעדר סקר הסיכונים במפרץ חיפה. הוזמנתי על-ידי יו"ר הוועדה, ח"כ עפר שלח, להשתתף בדיון. הבעתי את דעתי כי הדיון הזה מיותר, מכיוון שאין כל סיכוי שסקר סיכונים אמיתי יוגש אי פעם. ישיבת הוועדה השאירה עלי רושם מדכדך, מכיוון שברור היה כי לא מבקר המדינה ולא הוועדה מסוגלים לכפות על הרגולטור הישראלי לבצע את תפקידו. זה לא קרה ב-20 השנים האחרונות, וגם לא יקרה בעתיד.

ב-10 בספטמבר 2017 נפל בחלקי הכבוד להשתתף בדיון פורום "המנחה הלאומי לחומרים מסוכנים", שהתקיים במשרד להגנת הסביבה בירושלים. הדיון עסק בבקשה של חברת חיפה כימיקלים לאשר תוכנית לייבוא אמוניה נוזלית. בחברה רצו למלא מכליות כביש באופן ישיר מאונייה שתעגון בקביעות בנמל הקישון.

שאלתי את יושבת ראש הדיון, סמנכ"לית התעשיות במשרד להגנת הסביבה שולי נזר, מדוע התכנסנו לדיון על הצעה שאיננה חוקית. הרי החוק הבינלאומי, וגם תקנות הנמלים בישראל, קובעים במפורש: "לא ישונעו חומרים מסוכנים נוזליים בצובר מאונייה אל כלי רכב". הסמנכ"לית נזר הביטה בי בתימהון, כאילו הגעתי מהחלל החיצון, והודיעה: "כל הסוגיות מול הרשויות נבדקות ונבחנות, ואני רוצה להבהיר, חלופות שלא עומדות בחוק לא יאושרו". לא הבנתי אז, אבל התברר שהכוונה שלה היתה שאת החוק יש לשנות.

מימין: שר הפנים הכמעט נצחי אריה דרעי. משמאל השר להגנת הסביבה בשנים 2016-2020, זאב אלקין (צילום: יונתן זינדל, פלאש 90)
ואכן, בתוך שלושה חודשים פרסם שר הפנים אריה דרעי טיוטה של צו תיקון לחוק רישוי עסקים: "שינוע ואיסוף של חומרים מסוכנים בצנרת בתוך תחום נמל לא יהיה טעון רשיון עסק… רשות הרישוי וגורמי הרישוי הרלבנטיים לא יוכלו להעמיד דרישות לביצוע השינוע בצנרת הנמל ולא יוכלו לנקוט באמצעים כלשהם הנתונים להם על-פי חוק רישוי עסקים". חודשיים לאחר מכן נכנס הצו לתוקף. בחתימתו יצר השר דרעי תקדים עולמי והניח בנמל חיפה פצצה מתקתקת עם פוטנציאל לאסון המוני.

סביר להניח שדרעי הבין שהמשמעות היא הטמנה של פצצות איומות מתחת לרגליהם של תושבי חיפה ואשדוד. רק כך ניתן להבין מדוע הזדרז להצהיר במכתב רשמי למבקר המדינה כי עובדת היותו ממונה על חוק רישוי עסקים אינה הופכת את משרד הפנים לגורם סמכות ואחריות בתחום החומרים המסוכנים. במלים אחרות, אריה מכלוף דרעי העיד בחתימת ידו שאינו אחראי למעשיו. למרבה המזל, חברת חיפה כימיקלים לא מימשה את המתנה שהעניק לה השר הנדיב, וכך ניצלו תושבי מפרץ חיפה ואשדוד מאסונות שלא ידעו על קיומם.

הגורם השלישי במשוואת האסונות הוא שרלטנות. דווקא בעניין הזה אני נוטה לאופטימיות זהירה בהשוואה בין ביירות לחיפה. אני אופטימי לא מכיוון שעמדתי נפעם מטוהר המידות הממשלתי או מביצועי הרגולטור הישראלי. אני סומך על המהנדסים, המדענים והטכנאים שעובדים בתעשייה הישראלית. רובם אנשים מוכשרים, אחראים, בעלי ידע מקצועי, והם פועלים לפי תקני בטיחות בינלאומיים.

בשנים האחרונות לשלטונו של בנימין נתניהו הולכים ומתרבים המקרים שבהם מסתבכת ממשלת ישראל עם החוק. לראש הממשלה נתניהו יש זכויות יוצרים על פטנטים לחיסול קונפליקטים באמצעות שינויי חוק והסרת אחריות. הוא גילה שקל יותר להכשיר תקלות מאשר לתקן אותן.

גם את הקונפליקט רב השנים בין מבקר המדינה לרגולטור פתר באמצעות הפיכת משרד מבקר המדינה למוסד משבח המדינה. המשבח הלאומי, יש לשער, יפסיק להטריד את הרגולטור בדרישות לחבר דו"ח סיכונים, וכך לעולם לא נדע אם אסון רב-נפגעים מאיים על תושבי מפרץ חיפה. מה שבטוח – כשהאסון יתרחש, אפילו ועדת חקירה לא תוכל להטיל את האחריות על גורם כלשהו בממשלת ישראל.
* * *

הכותב הוא פרופסור לכימיה בטכניון, נשיא החברה הישראלית לכימיה ומחבר הספר "מלחמת האמוניה", שיראה אור בקרוב. הכתבה פורסמה לראשונה באתר ״העין השביעית״.

עוד ב'שקוף'

רוצה את מיטב הכתבות והתחקירים של שקוף ישירות לתיבה? פה נרשמים לניוזלטר:

שיתוף ב facebook
שיתוף ב twitter
שיתוף ב whatsapp
שיתוף ב telegram
שיתוף ב email

2 תגובות

  1. דרושים עובדים לעבודה מהבית בכתיבה וקלדנות, לפניות שלחו לי הודעה וואצפ 051-2266793 יוגב

  2. זהו סיפור עצוב שבא להמחיש שהנבחרים לסוגיהם לא דואגים לציבור אותו הם מייצגים אלא רק איך הם יכולים להבטיח לעצמם להמשיך בתפקידו. למען זאת הם מוכנים שאנחנו נלך לעולם הבא והם ימשיכו בתפקידים. חוסר האחריות=קודש

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר.

משוב על האתר החדש

אנחנו בתקופת הרצה, נשמח לכל פידבק.

תודה על המשוב!

בזכותך אנחנו משתפרים כל הזמן.

אם עדיין לא הצטרפת כמו"ל – אפשר לעשות את זה כאן.

מערכת שקוף.