חיבורים בע"מ: המקרה של אורלי לוי אבקסיס עלול לחזור על עצמו

רפי פרץ, הנדל והאוזר ולוי-אבקסיס הוכיחו שמפלגות שמתחברות בגלל אחוז החסימה לפני הבחירות, לא בהכרח ימשיכו לפעול ביחד אחריהן. לבוחרים כדאי לקחת זאת בחשבון ● רק מפלגה אחת שיש לה סיכוי להיבחר קיימה הליך דמוקרטי רחב כדי לבחור את נציגיה ● טור בדרך לבחירות 2021
שיתוף ב facebook
שיתוף ב twitter
שיתוף ב whatsapp
שיתוף ב telegram
שיתוף ב email

רוצה את מיטב הכתבות והתחקירים של שקוף ישירות לתיבה? פה נרשמים לניוזלטר:

שיתוף ב facebook
שיתוף ב twitter
שיתוף ב whatsapp
שיתוף ב telegram
שיתוף ב email

היום (חמישי) בחצות יסגרו סופית הרשימות לקראת הבחירות לכנסת ה-24. מרגע שהוגשה, כל רשימה תוכל להחליט רק לרוץ עד הסוף או לפרוש, היא לא תוכל להתאחד או להתפצל. קולותיהם של מצביעי רשימה שלא תצליח לעבור את אחוז החסימה – ארבעה מנדטים לפחות ו-120 אלף קולות בקירוב – ימחקו. 

גם אם חלק מהרשימות כבר הוגשו הסיפור לא נגמר עד היום בחצות, מאחר שמועמד שהוצב ברשימה מסוימת שכבר הוגשה יכול עדיין לפרוש ולהתמודד ברשימה שטרם הוגשה, כך עולה מתגובת ועדת הבחירות המרכזית לשאלתו של ח"כ שלמה קרעי מהליכוד. המשמעות היא שעדיין אפשר לפרק רשימות שכבר הוגשו על ידי הצעת מקום ריאלי יותר במפלגות שטרם הוגשו.

מזגזגת בהתאם לאינטרס. השרה אורלי לוי אבקסיס (צילום: יוסי זמיר)

רשימות שנולדו כדי להתפרק

השנה האחרונה הוכיחה יותר מכל שאם יש לח"כים אינטרס להתפצל אחר הבחירות – הם יעשו זאת. לפעמים במירוץ צמוד הקופון שכל אחד מהם בנפרד יכול לגזור כיחיד גדול משמעותית מהרווח שהוא יכול לקבל בקבוצה גדולה. כדי להטות את הכף בסבבי הבחירות האחרונות לא היה צורך במפלגה שלמה שתעזוב את הרשימה איתה רצה לכנסת, אלא רק באדם אחד או שניים שיבחרו לעשות זאת (דומה מאוד לדילמת האסיר). לכן, כל מועמד שכזה, גם אם לא הודיע על כך מראש – מועד לעריקה.

לאחר הבחירות לכנסת האחרונה הרשימות שיצרו "גוש טכני" ולא התאחדו למפלגה אחת יכולות להתפצל חזרה. כמו למשל רפי פרץ, שהתמודד כנציג הבית היהודי במסגרת ימינה, וקיבל תפקיד שר לאחר שערק מהרשימה בה התמודד לליכוד, או יועז הנדל וצביקה האוזר שהתפלגו ממפלגת האם שלהם, תל"ם, כדי להצטרף לקואליציה של נתניהו וגנץ. 

כלומר, שורה של מפלגות מתאחדות לטובת התמודדות עם אחוז החסימה, כשהן יודעות מראש שאחרי הבחירות יוכלו להתפרק ולפעול בנפרד. יש לכך משמעות אדירה לבוחרים שצריכים לזכור אם הם מצביעים לכמה מפלגות בחבילה אחת שעלולות להתפרק בהמשך ואולי לחבור ליריבים פוליטיים, ולכן הפתק שלהם לא מבטיח להם יציבות.

זוכרים את אורלי לוי-אבקסיס שרצה ברשימת מרץ-העבודה-גשר ולאחר הבחירות חתכה לליכוד בטענה שהיא התמודדה במסגרת "גשר", ולא התאחדה עם שאר המפלגות? או את יפעת שאשא ביטון שרצה ברשימת הליכוד תחת הכובע של מפלגת "כולנו", מה שאפשר לה לפרק את החיבור עם הליכוד ולחבור לגדעון סער מבלי להתפטר מהכנסת?

יועז הנדל וצביקה האוזר, דרך ארץ. גם הפעם הם רצים ביחד אבל בנפרד שימו לב. (צילום: אתר הכנסת)

אז אם אתם רוצים לוודא שאתם לא קונים חתול בשק כשאתם בוחרים לאיזו רשימה להצביע – כדאי לכם לבדוק את הרשימות שיתפרסמו באתר ועדת הבחירות המרכזית, ולברר תחת איזו מפלגה הם רצים ומה ההסכם בין הרשימות. אתם מצביעים לחיבור של מפלגות, כדאי לכן לשאול את עצמכם אם תוכלו, בבוא היום, לאכול את הדייסה שבישלו לכם על כל מרכיביה.

כך, למשל, אם אתם מצביעים לרשימת "תקווה חדשה" של גדעון סער, זכרו שיושבים שם גם חברי "דרך ארץ", הנדל והאוזר, שהתחברו אליה לצורך הקמת גוש לבחירות אבל יכולים אחריהן להתפצל מהרשימה ולפעול באופן עצמאי. ההיסטוריה הלא רחוקה למלמדת שהם בהחלט יכולים לעשות זאת. תשאלו את לפיד וגנץ. 

בקושי דמוקרטיה

איך הורכבו הרשימות האלו ומה יכול היה הציבור לעשות כדי להשפיע על המועמדים והעומדים בראשן? – לא הרבה. ברוב המפלגות הפוליטיקאים הקיימים סגרו בינם לבין עצמם מי יהיו המועמדים. גם במרבית המפלגות עם מנגנון דמוקרטי דאגו הח"כים המכהנים, לחסום את האפשרות שיחליפו אותם. יוצא שבסך הכל, השפיעו על רשימת החברים לכנסת ה-24 קרוב ל-20 אלף איש.

המפלגה היחידה שצפויה להיכנס לכנסת וקיימה הליך דמוקרטי רחב היא מפלגת העבודה. המפלגה הצליחה, למרות הקורונה, לקיים שני סביבי בחירות פנימיים בתוך שבוע – האחד לראשות המפלגה שהתקיים בקלפיות ברחבי הארץ, והשני לרשימה שהתקיים באופן ממוחשב. צריך לזכור, שגם זה קרה רק לאחר שמרב מיכאלי פנתה לביהמ"ש שחייב את יו"ר המפלגה הקודם פרץ לקיים את הבחירות לפי חוקת המפלגה. 

החידה שהנהיגה בחירות דמוקרטיות. מרב מיכאלי, יו״ר מפלגת העבודה (צילום: אתר הכנסת)

שתי מפלגות קיימו הליך דמוקרטי פנימי – בל"ד והבית היהודי. בל״ד קיימה בחירות בקרב כמעט 600 חברי מרכז המפלגה, והצליחו להוביל מהפך בזהותו של יו״ר המפלגה עם בחירתו של סמי אבו שחאדה. הבית היהודי בחר את אחת משתי הנשים היחידות שעומדות בראש מפלגה, חגית משה, כיו״ר בהליך פנימי של מרכז המפלגה. 

בשתי מפלגות נוספות נהוגה מסורת דמוקרטית אך גם היא נקטעה: הליכוד ומרצ. במפלגת השלטון, לה גוף הבוחרים הרחב ביותר (מעל מאה אלף), לא התקיימו בחירות. כנראה שפריימריז לא משרתים את ראש הממשלה בנימין נתניהו, שכן הבחירות האחרונות לרשימה היו בפברואר 2019. כלומר, במשך שלוש מערכות בחירות, לא התקיימו בחירות לרשימת המפלגה. 

עוד בשקוף:

מרצ, שהחלה לקיים פריימריז לקראת הבחירות לכנסת ה-21, בחרה לבטל הפעם את ההליך הדמוקרטי. את שיבוץ נציגי המפלגה קבע היו"ר, ניצן הורביץ, יחד עם מספר שתיים שלו, תמר זנדברג.

דעתו של היו"ר או ועדה מסדרת שמורכבת ממספר מצומצם של נציגים היא הקובעת את רשימת המועמדים של שאר המפלגות. כך זה מתנהל בכחול לבן, יש עתיד, ש"ס, יהדות התורה, תקווה חדשה, ימינה, ישראל ביתנו, האיחוד הלאומי ושאר המפלגות החדשות שקמו אד-הוק לטובת ריצה של ראשיהן לכנסת.

וכך, למרות שעברנו בשנתיים האחרונות שלוש מערכות בחירות, נראה שהנציגים שמגיעים לכנסת הם אותם האנשים פעם אחר פעם, והציבור מתבקש לבחור שוב מאותו התפריט בדיוק. פלא שאנחנו לא מגיעים להכרעה?

רוצה את מיטב הכתבות והתחקירים של שקוף ישירות לתיבה? פה נרשמים לניוזלטר:

שיתוף ב facebook
שיתוף ב twitter
שיתוף ב whatsapp
שיתוף ב telegram
שיתוף ב email
עידן בנימין

כתב לתיקון הכנסת

ירושלמי 15 שנה. מאז הקמת "שקוף" כותב על הפינות החשובות שכלי התקשורת מזניחים: העבודה הפרלמנטרית האמתית, פיקוח הח"כים על הממשלה, כשלונם של נבחרי הציבור לעמוד בחוקים שהם עצמם כתבו, מימון מפלגות פיקוח על מבקר המדינה ועוד.

מתעקש לכתוב שוב ושוב על דברים - עד שיתוקנו. הולך לישון בלילה פסימי וקם בבוקר אופטימי. מונע מזעם ומתקווה בו זמנית.

תגובה אחת

  1. "קולותיהם של מצביעי רשימה שלא תצליח לעבור את אחוז החסימה – ארבעה מנדטים לפחות ו-120 אלף קולות בקירוב – ימחקו."
    בכלל לא נכון.
    צריך להיות "עד ארבעה מנדטים" ולא "ארבעה מנדטים לפחות". אם מפלגה מקבלת ארבעה מנדטים שווי קולות, קרוב לודאי שהיא עברה את אחוז החסימה. אין כזה דבר שיותר מארבע מנדטים נמחקים. זה פשוט בלתי אפשרי. ארבעה הוא המקסימום, לא המינימום.
    אבל גם זה לא בדיוק נכון. כאשר מפלגה נופלת מתחת לאחוז החסימה, המנדטים שלה לא נמחקים – הם נאספים על ידי מפלגות אחרות. המפלגות האלה יכולים להיות בכל צד של המפה הפוליטית, ואם מדובר על חלוקה אקראית של ממש, מחציתם נאספים ע"י מפלגות מאותו גוש, ימין או שמאל.
    אבל גם זה לא בדיוק נכון. יש שתי סיבות מתמטיות (שלא אכנס להם כרגע) שמגבירים את ההסתברות שהמנדטים שנאבדו יישארו באותו הגוש.
    ניתן לעקוב אחרי אובדן המנדטים ע"י מפלגות מתחת לאחוז החסימה, ולראות במפרוש למי הם הלכו במקומם. התוצאות חד-משמעיות. בעשור האחרון היה כל המפלגה אבדה לכל היותר מנדט אחד עבור הגוש שלה, ולפעמים בכלל אפס מנדטים. יש רק יוצא מן הכלל אחד: הימין החדש באפריל 2019, שאבדה עבור הגוש שלה שני מנדטים. והיו צריכים להצמד לאחוז החסימה מלמטה על מנת לאבד כל כך הרבה.
    לכן נפילה מתחת לאחוז החסימה אינה כזה אסון שעושים ממנה.

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר.

משוב על האתר החדש

אנחנו בתקופת הרצה, נשמח לכל פידבק.

תודה על המשוב!

בזכותך אנחנו משתפרים כל הזמן.

אם עדיין לא הצטרפת כמו"ל – אפשר לעשות את זה כאן.

מערכת שקוף.