והרי החדשות: אף אחד לא מתמודד על ראשות הממשלה

לא מחליפים ראש ממשלה בקלפי

בשבועות האחרונים מתנהל בתקשורת דיון ער סביב שאלת התאמת המועמדים השונים לראשות הממשלה וסיכוייהם לכבוש את התפקיד הנחשק. "יו"ר ימינה נפתלי בנט הכריז על מועמדות לראשות הממשלה", הכריזה הכותרת במעריב. "אני מתמודד על ראשות הממשלה כדי להחליף את בנימין נתניהו", אמר גדעון סער בראיון לכאן 11. מסיבות עיתונאים של המתמודדים משודרות בלי הפסקה. ערב ערב באולפנים יושבים בכירי הפרשנים ומהדהדים את המסר: נפתלי בנט, גדעון סער, רון חולדאי – כולם מתמודדים על ראשות הממשלה. כל זאת למרות שהציבור בכלל לא בוחר ראש ממשלה: על פי שיטת הבחירות בישראל, בקלפי בוחרים האזרחים את המפלגה שתייצג אותם בכנסת.

זה באמת חמוד שכמעט כל גבר עם דופק בפוליטיקה הישראלית רואה את עצמו כמועמד לראשות הממשלה. אבל כדי להגיע לכיסא הנכסף הם יצטרכו לשכנע את הח"כים שימליצו עליהם לנשיא המדינה. 

נסביר: לאחר שהאזרחים מצביעים ונספרים הקולות, הנשיא מתייעץ עם ראשי הסיעות בכנסת. ראשי הסיעות צריכים להמליץ לו על האדם שמבחינתם צריך לקבל את המפתחות כדי לנסות להרכיב קואליציה. בעקבות ההתייעצות הוא זה שמחליט מי ירכיב ממשלה. באופן מסורתי הנשיא מטיל את מלאכת הרכבת הממשלה על מי שקיבל יותר ממליצים ולכן הסיכויים שלו להרכבת ממשלה גבוהים יותר. אבל זה לא כתוב בשום מקום ולא חייב להיות כך. על פי חוק, הנשיא יכול להטיל את המלאכה, לאחר שהתייעץ עם ראשי המפלגות, על מי שבא לו. כלומר, רה"מ מכהן מתוקף האמון שנותנים בו חברי הכנסת והנשיא ולא הציבור באופן ישיר. 

אז נזכיר לכל המועמדים לראשות הממשלה מטעם עצמם: קודם כל המפלגה שלכם צריכה לשכנע את הציבור להצביע לה, אחר כך לעבור את אחוז החסימה (ונזכיר לנפתלי בנט את הבחירות לכנסת ה-21 שהבהירו שלא מדובר במשימה פשוטה), לעבור את מכשול הנשיא ואז – בהצלחה עם להרכיב קואליציה. 

כמו שגילו לא מעט מועמדים שביקשו להחליף את ראש הממשלה, גם 35 מנדטים ועיניים כחולות או גילוח פומבי של השפם שלך לא מבטיחים שבאמת תצליח להוות אלטרנטיבה ולהזיז את נתניהו מהכיסא. 

מי אתם שיודעים כבר עכשיו לאיזו מפלגה תצביעו?

זמן קצר אחרי שהושבעה הממשלה ה-35 כבר פרסמו כלי התקשורת סקרים שמבקשים לנבא במי יבחרו המצביעים בבחירות הקרובות. הנסקרים מתבקשים לענות על השאלה "למי היית מצביע/ה אם הבחירות היו מתקיימות עכשיו", כאשר לפעמים מוצגות להם מפלגות שבכלל לא קיימות ומועמדים שעדיין לא החליטו האם לרוץ לכנסת. בחודשים האחרונים זכינו לקבל סקר כזה פעם-פעמיים בשבוע, אבל מרגע שהוכרזו הבחירות אנחנו צפויים לראות סקרים כאלה מדי בוקר וערב. 

אבל הסקרים האלו, לפחות נכון לרגע זה, הם קשקשת. גם אם נניח בצד את העובדה שלמפלגות אין מצע אידיאולוגי שמאפשר לנו לגבש עליהן דעה – אנחנו עדיין לא יודעים אילו רשימות באמת ירוצו לכנסת ומה יהיה הרכב הרשימות שלהן. נניח ש"תקווה חדשה", המפלגה שמוביל גדעון סער, תקבל 18 מנדטים – מי המועמדת שנמצאת במקום 18 ברשימה שלו? מה אתם יודעים עליה? האמת שאתם לא יודעים אפילו מה שמה כי היא עדיין לא קיימת. 

כל מה שהסקרים מציגים עכשיו זו תחרות פופולריות זולה, שמי שמרוויח ממנה הם הסוקרים עצמם, ערוצי החדשות ומוכרי הפרסומות. כמו גם הפוליטיקאי שעומד מאחורי הספין התורן. הרי כמעט ולא משנה מה תהיה התוצאה של עוד סקר בעוד ערוץ טלוויזיה – היא תמיד תוצג כ"דרמטית". 

אם יש משהו ששלוש מערכות הבחירות האחרונות לימדו אותנו זה שיש חשיבות עצומה לרשימות. ושאם רצית לבחור בנתניהו או בגנץ, אתה מקבל שורה של חברי כנסת שיכולים להשפיע עליך לא פחות – למשל אם יצביעו נגד האינטרס שלך, או שיחליטו להצטרף לממשלה שהתחייבו מראש שלא להצטרף אליה. 

המפלגות יגישו את הרשימות שלהן לוועדת הבחירות ב-3 וב-4 בפברואר. עד אז לא נדע האם שברירי המפלגות מימין ומשמאל יתאחדו, ימשיכו להתפרק או ייצרו שיתופי פעולה מפתיעים. עצה שלנו? אם לפני התאריך הזה מתקשר אליכם סוקר ושואל: "למי תצביעו בבחירות הקרובות?". תשאלו אותו: "מי המתמודדים והמתמודדות ברשימות".

עוד בשקוף:

• אפקט גבעת הקפיטול: מי שומר על כנסת ישראל מפני פוטש?
• דוברו של שר הדיגיטל מודה: אין לנו באמת משרד
• לקראת בחירות: תוסף לדפדפן ילמד אתכם על עבודת הח"כים

האם נתניהו מנסה להרדים את הערבים?

לאחר קמפיין "הערבים נוהרים לקלפיות", "ביבי או טיבי" וקמפיין המצלמות בו ניסה נתניהו להדביק לציבור הערבי תדמית של גנבי בחירות, הפעם נתניהו הפתיע אותנו עם קמפיין שבו ראש הממשלה "רוצה תמיכה של הערבים". יכול להיות שמה שאנחנו רואים זה באמת מה שנתניהו רוצה: שאולי גמלה בליבו החלטה לטפל בשסע היהודי ערבי בישראל. יתכן כמובן שהשסע לא מעניין אותו והוא רק רוצה שמצביעי הרשימה המשותפת יצביעו לו. ויש מקום להעלות גם אפשרות נוספת: שמדובר בקמפיין פוליטי מתוחכם יותר שמטרתו לדכא את ההצבעה של תומכי הרשימה המשותפת. 

בשנים האחרונות נתניהו גייס את הבייס שלו, ובעיקר את המתלבטים על ידי שיח מקטב שבו יש טובים ורעים, אנחנו והם, שמאלנים בוגדים וימנים נאמנים. הוא השתמש בהפחדות, וניסה לגרום למצביעים לצאת לקלפיות כדי להציל את המדינה מפני מי שהוא סימן בתור "האויב".

הסיכון במהלכים כאלו הוא של תגובת נגד. וזה גם מה שקרה. לא רק נתניהו הרוויח מהשיסוי שלו, אלא גם הרשימה המשותפת. נתניהו הצליח אולי לגייס את המצביעים שלו, אבל הוא גם הניע את מצביעי הרשימה המשותפת הפוטנציאלים, בעיקר אלו שהתנדנדו, הישר אל הקלפיות והביא את הנציגות הערבית בכנסת להישג חסר תקדים. 

את זה, אולי, נתניהו מנסה לתקן כעת. אנחנו לא יודעים בדיוק מה הוא רואה בסקרים שגרם לו לחבק את הציבור הערבי (החלטה מבורכת כשלעצמה), אולי זו כוונה טהורה לריפוי אבל זה גם יכול להיות ניסיון להרדים את הבייס של הרשימה המשותפת, ולוודא שהפעם הוא לא ינהר לקלפיות.