לקראת בחירות נוספות: החוב של המפלגות לציבור עומד על כ-174 מיליון שקל

מפלגת "הליכוד" חייבת למדינה יותר מ-64 מיליון שקל, חוסן לישראל (כחול לבן) ו"יש עתיד" חייבות כל אחת מעל 15 מיליון שקל. יתרת החוב של כלל המפלגות לציבור, נכון לחודש האחרון, עומדת על כ-174 מיליון שקל. מדובר בהקטנה של החוב ביחס למצב מיד אחרי הבחירות לכנסת ה-23, בחודש מרץ 2020, אז עמד החוב של כלל המפלגות על כ-192 מיליון שקל. כך עולה מתשובת הכנסת לבקשת חופש המידע שהגיש שקוף לאחרונה לקראת הבחירות לכנסת ה-24. 

אבל – עם פיזור הכנסת בשבוע שעבר, המפלגות כבר לקחו הלוואות נוספות שהגדילו את החוב שלהן לציבור אפילו עוד יותר. כל זה התאפשר לאחר שחברי הכנסת החליטו, רגע לפני פיזור הכנסת, להגדיל את גובה ההלוואה המותרת למפלגות לקראת בחירות ועל פריסה רחבה יותר של תשלומי ההחזר.

לקראת הבחירות לכנסת ה-24 בדקנו את ההפרש בין החוב של המפלגות למדינה בחודש מרץ (מיד לאחר הבחירות לכנסת ה-23) לחוב שלהן בחודש דצמבר. גילינו כי הליכוד, ימינה ודרך ארץ המשיכו להגדיל את החוב שלהן למקסימום המותר. לעומתן חד"ש ותע"ל לא לקחו אפילו שקל אחד מהציבור כהלוואה. ויש גם מפלגות שקיבלו הלוואות וכנראה שכבר לא יחזירו את הכסף לציבור, כמו "התנועה הירוקה" במסגרתה התמודדה סתיו שפיר, ו"העצמאות" של אהוד ברק. 

צריך לציין: הכל חוקי לפי הספר. אבל החוק נקבע על ידי מי שלוקחים את ההלוואות – הח"כים עצמם. בצירוף העובדה שאף אחד לא באמת ערב לכסף הציבורי, לא חייב עליו דין וחשבון וכל זה מתנהל במחשכים גורם לכך שבסוף הציבור משלם על ההרפתקאות של הפוליטיקאים.

על קצה המזלג – מהו חוק מימון מפלגות:

1. מפלגות המכהנות בכנסת מקבלות מימון מהמדינה.
2. הכסף ניתן באופן שוטף בזמן הכהונה וכן עבור ניהול קמפיין הבחירות.
3. הסכום הנמסר לכל מפלגה מחושב על פי "יחידת מימון", ששוויה כ-1.4 מיליון שקל.
4. חישוב המימון לקמפיין בחירות: מספר יחידות המימון של כל מפלגה נקבע על פי ממוצע המנדטים שלה בין הכנסת הקודמת לבאה אחריה, ועוד אחד. לדוגמא, מרצ זכתה בכנסת ה-19 בשישה מנדטים ובכנסת ה-20 בחמישה. ולכן היא קיבלה 6.5 יחידות מימון בתחילת הכהונה האחרונה (ממוצע 5.5, ועוד 1), נכפיל ב-1.4 מיליון שקל (יחידת מימון) ונקבל כ-9.1 מיליון שקל.
5. המימון השוטף: המפלגות מקבלות גם תשלום חודשי שוטף בגובה של 6% מיחידת מימון, כפול מספר המנדטים הנוכחי, ועוד אחד. אם נחזור לדוגמא של מרצ, המפלגה מקבלת מדי חודש כ-500 אלף שקל ( לפי מפתח: 5 מנדטים ועוד 1, כפול 6% מיחידות מימון השווה לכ-1.4 מיליון שקל).
6. המפלגות יכולות גם לקחת הלוואות לאחר הבחירות כדי על חשבון מימון עתידי עד גובה חצי מהתשלום לשלוש שנים.

משנים את הכללים

לפי חוק, המפלגות יכולות לקחת הלוואות לאחר הבחירות בגובה מחצית המימון השוטף שהן מקבלות. עד כה הן יכלו לפרוס את החזרי ההלוואות על פני שלוש שנים, אבל רגע לפני פיזור הכנסת המפלגות הגדילו לעצמן את פריסת החובות עד ל-4.5 שנים. התרגיל הוא פשוט – מקבלים מהמדינה (מאיתנו) כסף, מבזבזים את הכסף (שלנו) על קמפיינים, נכנסים לחובות ואז לוקחים הלוואה מהכנסת. 

עוד בנושא:

• הח"כים שוב הגדילו את הלוואות הבחירות למפלגות
• עם תום הבחירות: מפת החובות של המפלגות נחשפת
• במפלגות ימשיכו להסתיר את הכסף שלנו

מה קורה אם הכנסת מתפזרת ושוב הולכים לבחירות, עוד לפני שחלף פרק הזמן שבו היו אמורות המפלגות להחזיר את ההלוואות – כפי שקרה בשתי מערכות הבחירות הקודמות, וקורה גם עכשיו? כעיקרון, המפלגות אמורות להחזיר את החוב מתוך המקדמה שהן מקבלות לקראת הבחירות. אבל פעם אחר פעם הפוליטיקאים משנים את כללים כך החזרי החוב שלהם נדחים. כך עשו רק בחודש שעבר עם פיזור הכנסת ואישור תיקוני החקיקה לבחירות ה-24, וכך הן עשו בגם סבבי הבחירות הקודמים. 

מי שהגדילו את החוב ומי שהוכיחו שאפשר אחרת

בזמן שחלף מאז הבחירות של מרץ 2020 החלו רוב המפלגות להשיב את החוב שלהן, והצליחו להפחית את סך החובות של כל המפלגות ב-17 אחוז. המפלגה היחידה שהחוב שלה גדל מאז מרץ 2020 היא ימינה. החוב של מפלגתם של בנט ושקד עמד במרץ על 6.45 מליון שקל, וכעת הוא עומד על 7.17 מיליון שקל שהם חייבים לציבור. 

בתקופת הזמן הזאת הליכוד אמנם החזיר כ-1.47 מיליון שקל מידי חודש אבל לקח עוד הלוואה של 8.5 מיליון שקלים מהקופה הציבורי. וכך אם החוב שלו עמד על כ-69 מיליון שקל בחודש מרץ, בסוף 2020 הוא עומד על 64.4. 

ראוי לשים לב גם למפלגה של יועז הנדל וצבי האוזר "דרך ארץ" שהתפלגה מ"תל"ם" של בוגי יעלון לצורך כניסה לממשלת נתניהו-גנץ. כחלק מהעסקה המפוקפקת, שינו לטובתם – ורק לטובתם – את החוק, כך שהם קיבלו תקציב מימון מפלגות שקודם לא היה מגיע להם. בשורה התחתונה זה איפשר לצמד לקבל כ-250 אלף שקל מידי חודש לטובת פעילות מפלגתית. בנוסף על כך הם ניצלו את מלוא ההלוואה שהם רשאים לקחת ונכון להיום הם חייבים לציבור כ-4.56 מיליון שקל – סכום, שאם טרם בזבזו אותו, הם מביאים איתם כנדוניה לכל שיתוף פעולה או איחוד בין מפלגות. את ההלוואה, אגב, הם לקחו לאחרונה, ככל הנראה כבר בידיעה שימיה של הכנסת ה-23 ספורים. 

בנוסף ,ישנן שתי מפלגות שאת הכסף שקיבלו כהלוואה לבחירות כבר אין מאיפה לגבות, כיוון שהן לא נכנסו לכנסת ה-23: החוב של מפלגת העצמאות, דרכה התמודד ח"כ יאיר גולן, עומד על כ-4 מיליון שקל, והחוב של התנועה הירוקה, דרכה התמודדה סתיו שפיר, מגיע לסכום של 3.9 מיליון שקל. כמעט שמונה מיליון שקל שנרשמו לחובת הציבור.

מכל הרשימה הזאת אולי נראה שאין דרך לנהל מפלגה וקמפיינים בלי להיכנס לחובות של מיליונים. אבל יש שתי מפלגות שמוכיחות שאפשר גם אחרת. חד"ש שמוביל איימן עודה, ותע"ל של אחמד טיבי, שתיהן חלק מהרשימה המשותפת, שלא לקחו אפילו שקל אחד מהמדינה בהלוואות. ראוי לציין גם את ח"כ שאשא ביטון שהשיבה בימים האחרונים את החוב לכנסת של מפלגת "כולנו", מתוך כספים שהצטברו ככל הנראה בחשבון המפלגה.

הבעיה: כסף לא שקוף

הבעיה המרכזית היא לא סכומי הכסף שמקבלות המפלגות, אלא העובדה שהכסף לא שקוף. יו"ר המפלגה יכול לעשות עם הכסף שלנו מה שהוא רוצה. להעביר לחברים, מקורבים, לשלם דמי שתיקה בכסות "ייעוץ" ועוד. השמיים הם הגבול. דין וחשבון לציבור – אף אחד לא נותן. 

היחיד שיכול, ואמור לבקר את ההתנהלות של המפלגות עם הכספים שהציבור מקצה להן הוא מבקר המדינה. המפלגות אמורות להגיש לו דוחות על האופן שבו השתמשו בכספים שקיבלו לטובת מימון הבחירות. אבל מתניהו אנגלמן, המבקר, מאפשר למפלגות לדחות את הגשת הדוחות מאז הבחירות לכנסת ה-21.