חשיפה: ההסדרים למניעת ניגוד עניינים של ממשלת ישראל

קודם לתכלס:

משרתי ציבור הם לא רובוטים. יש להם חיים קודמים, וכמו לכולנו, רשת של קשרים. לחלקם קרובים שעובדים בחברות ענק, השקעות וכיו״ב. זה אך טבעי. אין לפסולם עקב זיקותיהם. בוודאי שלא כשבכניסתם לתפקיד הם ממלאים מסמך רחב יריעה שמפרט את אותן זיקות. המסמך הזה נקרא הסדר למניעת ניגוד עניינים, והוא אמור לאתר מקומות בהם יש חשש לניגוד כזה.

לחובבי התחקירים ביניכם, למעלה חשיפה ראשונה של 101 הסדרי מניעת ניגוד עניינים של פקידי המדינה. הבעיה היא שלקח המון זמן לקבל אותם, חלקם כבר לא עובדים בממשלה, וחלק מההסדרים נותרו חסויים. בנוסף לכך, מבקר המדינה ומשרד המשפטים, האחראיים על איסופם, עדיין קדים בפני השררה. הם כולאים את ההסדרים של הבכירים ביותר – השרים וסגני השרים.

ועדיין מדובר בחשיפה ראשונה מסוגה. פומביות ההסדרים קריטית. מקבל החלטות ללא הסדר חשוף יכול בקלות לשכנע אותנו ואת עצמו שמה שהשפיע עליו זה נייר עמדה מסוים ולא האופציות השמנות שלו שערכן ירקיע שחקים בעקבות ההחלטה. ההסדר אמור לוודא שפעולותיו של איש הציבור – שר, סגן שר ופקיד – לא יהיו למען אינטרס אישי אלא למען, הפתעה רבה, הציבור.

שימוש בסעיף מההסדר כדי לקבל פטור

אורי אריאל, שר החקלאות חשף לאחרונה את ההסדר שחתם עליו. ההסדר ממחיש כמה הנושא מורכב וחשוב. ההסדר שלו נוגע למשל בזכויות שיש לו בדירות ובקרקעות, בכספי ציבור שמועברים לבני משפחתו ועוד. כתוצאה, למשל, ידי שר החקלאות מוגבלות ברפורמות ענפי הביצים והחלב – משום שאחיותיו משווקות ביצים וקשורות לרפתות.

אך זה היוצא מן הכלל: שאר ההסדרים חסויים בניגוד להנחיית היועץ המשפטי לממשלה מתקינה – משום שהשרים מתנגדים. גם אין עליהם פיקוח ראוי. לאחרונה התבהר למשל שהבכירים במנהל מקרקעי ישראל ובמשרד האוצר פעלו למען גורמים שהופיעו בהסדר.

מה כן קורה? חלק מהנבחרים חושפים וולנטרית סעיפים מתוך ההסדר – למשל על מנת לקבל פטור ציבורי מעיסוק בנושאים מסוימים. קחו את שר האוצר משה כחלון. הוא השיג ׳פטור׳ מעיסוק בגז בכך שנתן פומביות לסעיף בהסדר החסוי שלו העוסק בחברותו עם טייקון הגז קובי מיימון. מה עוד חבוי בהסדר? אין לדעת.

מבלי להתייחס לכך שכחלון הטעה אותנו בתקופת הבחירות כשאמר שיעסוק בנושא, חשיפת ה׳פטור׳ עוררה דיון ציבורי מרתק. כמה בירכו אותו על ה״שקיפות״ וראו באי העיסוק בנושא דוגמא לטוהר כפיים. אחרים מחו על התאיידותו של שר האוצר מנושא כה קריטי לכלכלת ישראל.

לעסוק – דווקא בגלל ניגוד העניינים

דעתי אחרת: משה כחלון – אני רוצה שתטפל בגז בגלל שאני יודע על הקשר שלך עם ברוני הגז! זה יופיה של שקיפות: פוליטיקאי שקשריו ידועים ופומביים יקפיד שבעתיים, בעת קבלת ההחלטות, לקבל החלטה לטובת הציבור גם אם היא עלולה לפגוע במקורביו. כשהקשרים גלויים והציבור והתקשורת מודעים וערניים, הפוליטיקאים ייאלצו לשקול כל החלטה בקפידה והמקורבים ייזהרו מלבקש ׳צ׳ופרים׳, שמא זה יעלה למקורביהם במחירים קשים.

בנוסף נרוויח מומחים לתחומם. ראו את מינויו של שאול מרידור, המנכ״ל החדש של משרד האנרגיה. מרידור כבר הוכיח שהוא מחויב לציבור – ממש בנושא הגז. הוא הוביל את ועדת ששינסקי שהחליטה לחלץ יותר תמלוגים מהטייקונים. מרידור אף פתח בקמפיין נגדי מול יצחק תשובה ב-2011 ונפגש מדי יום עם שר אחר כדי להציג את מסקנות הוועדה. עדויות אחרות מנגד מראות כי לאחר מכן פעל לטובת מונופול הגז כשדאג שיאושר הסכם שנוי במחלוקת לטובת ׳דלק׳.

כך או אחרת – לאור העובדה שאחיו- כפי שחשף ליאור גוטמן – קשור היום ל׳דלק׳, קיבלנו בדיחה גרועה: מנכ״ל למשרד האנרגיה שבגלל הסדר ניגוד העניינים לא יעסוק בתחום החשוב ביותר בענף האנרגיה: הגז. כי כיום זה הדבר היחיד שההסדרים האלו יוצרים – איסור על עיסוק בתחומים מסוימים, בתוספת ויתור על מומחים עם ידע מעמיק ממקור ראשון.

בישראל משתמשים בניגודי העניינים בצורה הפוכה

אלא ששקיפות מלאה ומקיפה – הרבה מעבר להצהרת ׳׳אני ה-BFF של ברון גז x״, כזו שכוללת גם חשיפת פגישות ותוכנן, מסרונים, וכלל ההחלטות הרלוונטיות למייצרי ניגוד העניינים – יש בכוחה להכשיר את העיסוק באותו נושא.

אנשים אמורים לרוץ לכנסת ולעבוד במגזר הציבורי, גם אם הם מכירים מקרוב נושא מסוים. אם הם באים ממושב ספר – אז מותר להם להילחם למען הטבות מס עבור יישובי ספר. אם הם חולים במחלה מסוימת – זה בסדר שייאבקו למען תקציבים לחולים, ואם מדובר בבעל קזינו שרוצה להפוך את ההימורים לחוקיים בישראל – זה לא ניגוד עניינים אם יגיש הצעת חוק בנושא. ההפך. הוא נבחר, כנראה, על הטיקט הזה. ממש כמו ח״כ מהקהילה הגאה.

אלא שבארץ, שחקני הקזינו שרצים לכנסת – בדומה לאורן חזן – מנסים למחוק את עברם וטוענים שבכלל שיחקו בצ׳יפים של מונופול. חולים מסדרים בעיקר לעצמם הטבות (ח״כ מהליכוד קיבל מענק עצום בזכות חוק שהעביר). וההסדרים? ממש כמו הצהרות ההון של הח״כים שלנו – נשמרים בכספת. בהיעדר עין ציבורית הם גם יכולים להישאר ריקים. בייחוד כשאנו שוב ושוב רואים חריגות שעברו ללא כל סנקציה.

אני לא בטוח מה עדיף – לאפשר להם לעסוק בנושא תחת עין הציבור או להרחיקם ממנו. אני כן משוכנע שההסדרים חייבים להיות פומביים והקמת מחלקת פיקוח מיוחדת לנושא תחסוך לציבור בעתיד כספים רבים. עד אז כל תפקיד ההסדרים הוא לשמש ככיסא גלגלים פרלמנטארי דרכו נבחרינו מתגלגלים הלאה מהאחריות הציבורית.

אתם מוזמנים לעיין כאמור במסמכים שלפניכם. את ההסדרים הללו על עיני הציבור לראות. לגבי הסדרי השרים – אנו עדיין נלחמים לשחררם. בינתיים אשמח מאוד לשמוע את דעתכם: האם שקיפות מלאה יכולה לשמש כדרכון שוויצרי לכל פעולה של נבחר ציבור, או שבמקרה של חשש לניגוד עניינים על איש הציבור להתרחק מהסוגיה כמו מאש?