מדינה ללא תקציב בזמן משבר: איך זה משפיע עליך?

תקציב המדינה משקף את סדר העדיפויות של הממשלה: הכסף הולך למקומות שחשובים לה, ובכך מבטא השלטון את האג'נדה שלו במציאות. בתקופת משבר חמורה כמו זאת, נצפה שהממשלה תשקיע את מיטב כספנו בדברים שבוערים כרגע: למשל בריאות, הסברת הקורונה, עזרה לעסקים הקטנים או התאמת מערכת החינוך למשבר. 

אבל הממשלה הנוכחית, שנקראה "ממשלת הקורונה", לא הצליחה להגיע להסכמה על הדבר הבסיסי והחשוב ביותר – חלוקת הכסף בדרך שתוציא אותנו במהירות מהמשבר.

הוויכוח על התקציב מגביר את התחושה שההחלטות החשובות ביותר במדינה מתקבלות על בסיס שיקולים אישיים ופוליטיים, ולא כשטובת הציבור ניצבת בראש סדר העדיפויות. 

התקציב משקף את צרכי העולם הישן שלפני הקורונה

אין ספק ששנת 2020 שונה מקודמותיה: משבר הקורונה שינה את החיים של כולנו, ואילץ אותנו לשנות הרגלים ודברים שהיו קודם מובנים מאליהם – כמו מגע, מפגשים חברתיים וכל יציאה רגילה מהבית. גם השיקולים הכלכליים שלנו השתנו: אם את סטודנטית, אולי הפסקת לשלם שכר דירה ליד האוניברסיטה ועברת ללמוד מהבית של ההורים בזום, או שאולי אתם משפחה שנאלצה לקצץ בהוצאות בגלל יציאה לחל"ת של אחד מבני המשפחה.

ההוצאות של כולנו השתנו – וניתן היה לצפות שכך גם יקרה בממשלה, שצריכה להשקיע ביציאה ממשבר כלכלי, בריאותי וחברתי שלא היה כמוהו. אז זהו, שלא: תקציב המדינה לא הותאם עם פרוץ המשבר למצב החירום שנקלענו אליו. למרות שהממשלה שהוקמה במרץ האחרון הוגדרה כ"ממשלת קורונה", היא לא הצליחה להסכים על תקציב חדש עד היום. 

מיליארדי השקלים שחלוקתם מסמלת יותר מכל דבר אחר את סדר העדיפויות של הממשלה, מחולקים באותו אופן שהוסכם בכנסת ה-20, לקראת תקציב 2019. מה הסיכוי שהחלוקה שנקבעה אז, בימים היפים שלפני המסיכות והריחוק החברתי, מתאימה לצרכים של מדינת ישראל היום?

למשרדי הממשלה אין תקציב לתוכניות חדשות מותאמות למצב

גם אם רצו השרות והשרים החדשים לקדם תכניות לפי תפיסת עולמם, קשה מאוד לעשות זאת כי עד שלא יהיה תקציב מדינה חדש – התקציבים לפרויקטים חדשים לא קיימים. כך, למשל, הצהירו במשרד הרווחה כי התמיכה הכספית במרכזי הסיוע לנפגעות ונפגעי תקיפה מינית תעלה לתשעה מיליון ש"ח, כמיליון שקלים יותר מהתקציב הקודם. אבל כל עוד הממשלה מסתמכת על תקציב 2019, בו התמיכה עומדת על סכום של כשמונה מיליון ש"ח – התוספת הזאת לא מתאפשרת. כל הצהרות השרים על תוכניות חדשות ותקציבים נוספים שנשמעו בחודשים האחרונים – אלא אם הצליחו להיכנס לתוספות החד פעמיות שאושרו בממשלה – ידחו ליום בו תושג הסכמה על תקציב חדש.

הציבור מרגיש שההחלטות הכלכליות מתקבלות בפזיזות

במקום לקבוע מראש את חלוקת התקציב כך שתכלול בתוכה את כל מה שצריך להתמודדות עם משבר הקורונה, תוך התייעצות עם גורמי המקצוע והתחשבות בשיקולים נרחבים, הממשלה בוחרת להתבסס על הוצאות חד פעמיות של מיליארדי שקלים – שאינם חלק מהתקציב.

 כך למשל הוחלט על הענקת מענק של 750 שקלים לכל אזרח ואזרחית, הוצאה שעלתה לציבור כמעט שבעה מיליארד שקל. הוצאות כאלה גורמות להתנהלות להיראות פזיזה ולא מתוכננת, ופוגעות באמון של רבים בשלטון.

בלי תקציב הכנסת תתפזר

על פי חוק, על הממשלה להעביר תקציב תוך מאה ימים מיום הקמתה – אחרת הכנסת מתפזרת והולכים לבחירות. בהסכם הקואליציוני שנחתם בין הליכוד וכחול לבן בעת הקמת הממשלה במאי האחרון, הוסכם כי הממשלה תעביר תוך תשעים יום תקציב דו שנתי – עד סוף 2021. זה לא קרה בגלל מאבקי כוח פוליטיים בין הסיעות, וצרכים פוליטיים של ראש הממשלה. 

בעקבות המשבר הכנסת העבירה החלטה לדחות ב-120 ימים נוספים את המועד האחרון להעברת התקציב ל-23 בדצמבר. וכעת מדברים על העברת תקציב "שנתי" רק לשבוע האחרון של דצמבר. תקציב שנתי – לשבוע אחד! כל זאת כדי להתחמק מהעברת תקציב ל"שנתיים" (תרגום: לשנת 2021 + השבוע האחרון של 2020). 

העברת תקציב לשנתיים, לפי ההסכם, תקשה על פירוק הממשלה לפני השלב בו גנץ אמור להחליף את נתניהו בראשות הממשלה. ולכן כעת נראה שראש הממשלה והליכוד מנצלים את הפרצה בהסכם הקואליציוני, על מנת לשמור לעצמם את אפשרות היציאה לבחירות לפני הרוטציה – ולאפשר לנתניהו להישאר בתפקיד זמן רב יותר. על רקע האישומים הפליליים נגדו, נראה שהמטרה היא שנתניהו ישאר ראש ממשלת המעבר ויגיע לבחירות הבאות בעמדה נוחה יותר.

ההתנהלות הזאת יוצרת חוסר יציבות פוליטית כאשר מעל הראש של כולנו מרחף כל הזמן איום ביציאה לבחירות נוספות. כל רגע שבו למדינה אין תקציב, מרחיק את היציאה שלנו ממשבר הקורונה וגורם לציבור לסמוך עוד פחות על הממשלה.