מצלמות בקלפי? הפעם אל תיזכרו ברגע האחרון

ימים ספורים לפני הבחירות לכנסת ה-22 עדיין ניסו בליכוד לשכנע את הציבור כמה חשוב שיהיו מצלמות בכל קלפי וקידמו חקיקה שלבסוף נבלמה. הכנסת ה-21 חוסלה בטרם עת על ידי ח"כים חסרי אחריות, ובכל סיבוב בחירות תהו במערכת הפוליטית על מי יטיל הנשיא את מלאכת הרכבת הממשלה. ריכזנו עבורכם את כל הנושאים שהח"כים שכנעו אותנו שצריך לתקן והתגלו, במבחן הזמן, כלא יותר מקפריזה. אנו קוראים להם לפתור עכשיו את הנושאים האלו לפני מערכת הבחירות הבאה.

עוד באותו נושא:

• עדיין אין תקציב. מה נותר לממשלה לעשות?
• מספיק להתחמק: שרים צריכים לעמוד מאחורי ההצבעות שלהם
• חקיקה חפוזה ומלאה בחורים: כך משנים את שיטת המשטר

לא משנים את הכללים בזמן המשחק

נפתח ונאמר שלא משנים את כללי המשחק בזמן המשחק. החל במשחק מונופול באחר צוהריים מנומנם ועד למערכת בחירות סוערת. לדוגמה: זה לא נכון לשנות את חוקי הפיקוח על הבחירות לאחר שכבר הוחלט לצאת לבחירות. לא מונעים מהנשיא בחקיקה להטיל את מלאכת הרכבת הממשלה על ח"כ, לאחר שכבר נבחר. לא תופרים חליפה ייחודית כדי להרכיב ממשלה שנוחה לנו (במקרה הזה – מאוחר מדי).

שינוי חוקים כאלה חייב להיעשות תוך דיון מעמיק כשהמשתתפים בדיון צריכים להיות מודעים מה יהיו ההשלכות של השינוי עליהם. לדוגמה – אם תרצה הכנסת להאריך את ימיה ולקבוע כי כהונתה תארך חמש שנים ולא ארבע שנים היא תוכל לעשות זאת. אך עליה להחיל את השינוי רק מהכנסת הבאה – מתוך ידיעה ברורה שאלו אשר מחוקקים את השינוי לא יהנו ממנו מייד לאחר שאישרו אותו במליאת הכנסת.

1. פיזור הכנסת במקום העברת השרביט 

הבעיה הראשונה שהתגלתה היא יכולתה של הכנסת לפזר את עצמה לפני מיצוי כל ההליכים להרכבת הממשלה ועוד בטרם מועמדים אחרים ניסו להרכיב ממשלה. כך היה בכנסת ה-21 כאשר כחודש וחצי לאחר הבחירות לכנסת וכשראה בנימין נתניהו כי לא עולה בידו להרכיב ממשלה, פנה הנ"ל לחברי הכנסת ודרש לפזר את הכנסת כדי שהמנדט לא יעבור לח"כ אחר. 

נזכיר: חוק יסוד הממשלה קובע כי במידה והח"כ עליו הוטלה הרכבת הממשלה נכשל, הנשיא מעביר את האחריות לח"כ אחר. אם גם אם הוא או היא לא צולחים את המשימה אז מועברת האחריות למועמד נוסף (שיומלץ מקרב הח"כים). אם גם הניסיון השלישי נכשל, רק אז הולכים לבחירות נוספות. 

חברי הכנסת קטעו את התהליך בשלב הראשון ולא איפשרו לנשיא להטיל את המלאכה על ח"כ אחר. הם עשו זאת על ידי שימוש בסעיף 12 לחוק יסוד הממשלה: "נתקבל חוק על התפזרות הכנסת, ייפסקו ההליכים להרכבת ממשלה".

וכך, בתמיכת חברי הליכוד, הרשימה המשותפת, ש"ס, כולנו (למעט רועי פולקמן), יהדות התורה וישראל ביתנו, זכה נתניהו להמשיך לכהן כראש ממשלת מעבר לכנסת ה-22 בלי לתת הזדמנות לחבר כנסת אחר להרכיב ממשלה. מהלך זה הביא לסחרור של המערכת הפוליטית ולעלות כבדה לציבור. כלומר, סעיף 12 לעיל פוגע ברוח החוק שמקנה שלוש הזדמנויות להרכבת ממשלה טרם פיזור הכנסת.

המהלך זכה לתרעומת רבה בכנסת ובתום ההצבעה אמר בני גנץ: "במקום להעביר למישהו אחר את המנדט להרכיב ממשלה – מפעילים סעיף בחוק, מפזרים את הכנסת ומחזירים את המדינה לשלושה חודשים מטורפים, עם מאות מיליוני שקלים, שבמקום שיושקעו בדברים חשובים יושקעו פעם נוספת בבחירות – שיביאו אותנו לאותו המקום".

גנץ – אם אז חשבת, שהנושא הזה כל-כך בעייתי, למה לא תיקנת את החוק כדי למנוע את הפעם הבאה? אנו מציעים להוסיף הסתייגות בחוק שתקבע כי יש למצות את הליך הרכבת הממשלה או למנוע את פיזור הכנסת. בכל מקרה אפשר וצריך לדון על זה לעומק – ועכשיו זה הזמן.

2. חוק המצלמות

"לא נאפשר שיגנבו את הבחירות הבאות […] זו לא התרסה אלא חיוני עבורנו. זה יהיה אבסורד אם לא ננצח כתוצאה מזה שיגנבו בחירות בקלפיות". כך אמר נתניהו כשניסה לשכנע את הציבור לתת למפלגות להכניס מצלמות לקלפיות. ואכן, בבחירות לכנסת ה-22 הליכוד קידם חקיקה שתאפשר לכל אחד להכניס מצלמה לקלפי. הניסיון נגדע רק 8 ימים לפני הבחירות.

כבר אז נחשדה הצעת החוק כלא יותר מקמפיין בחירות. מבחן הזמן הוכיח שכך היה. מאז לא ביקשו בליכוד לקדם חקיקה רצינית לצילום הקלפיות באופן רציף על ידי ועדת הבחירות. ועדת הבחירות אומנם התארגנה בעצמה לצילום הקלפיות, אך היה זה תוך כדי תנועה ובצורה מאולתרת (בשלב מסוים אף השאילו מצלמות ממחסני המשטרה). 

רה"מ, אם היה לך כל כך חשוב לצלם את הקלפיות כדי למנוע זיופים – למה לא קידמת חקיקה רצינית בנושא לאחר הבחירות? בסופו של יום, יש היגיון בחובת תיעוד הקלפיות באופן שקוף ומקצועי יותר, יחד עם שמירה על פרטיות הבוחר.

במהלך השנה שעברה מאז, יכלו חברי הכנסת לנהל דיון רציני ומעמיק בנושא שקיפות הבחירות וחובת הצבת מצלמות מטעם ועדת הקלפי. זה לא נעשה. עכשיו זה הזמן.

• קראו גם: איך אפשר למנוע זיופים בבחירות הקרובות: שני פתרונות ישימים

3. מה יעשה הנשיא?

אחת השאלות שנשאלת אחרי כל מערכת בחירות היא על מי יטיל הנשיא את מלאכת הרכבת הממשלה? האם על ראש המפלגה הגדולה ביותר או על מי שיש לו יותר ממליצים? האמת היא שלא על זה ולא על זה – החוק קובע כי הנשיא יטיל את מלאכת הרכבת הממשלה על ח"כ שהסכים לכך.

שמעתם נכון, כן זה החוק: "משיש לכונן ממשלה חדשה יטיל נשיא המדינה, לאחר שהתייעץ עם נציגי הסיעות בכנסת, את התפקיד להרכיב ממשלה על אחד מחברי הכנסת שהסכים לכך". המסורת שהשתרשה, להיצמד להמלצת הרוב, לא מחייבת את הנשיא. בפעמים הקודמות ההמלצה של רוב חברי הכנסת העמידה את הנשיא ריבלין כל פעם במצב, איך נאמר, קצת לא נעים. 

אולי לקראת הבחירות הבאות כדאי להוציא את הנשיא מהמשוואה, לאפשר לו להישאר הדמות הממלכתית שאנו צריכים ולא להטיל על כתפיו את ההכרעה. 

מצב חריג יותר, אבל לא לגמרי מופרך, יכול שיהיה אם ייבחר נשיא שנוי במחלוקת שיתעקש להטיל את מלאכת הרכבת הממשלה על מפלגה קטנה או רק על מי שקרוב יותר לתפיסת עולמו ללא קשר לממליצים או לגודל המפלגה. 

במקום לנהל את הדיון הזה כל פעם מחדש, חברי הכנסת צריכים להחליט פעם אחת ולתמיד – על מי מטילים את הניסיון הראשון להרכבת ממשלה: על ראש המפלגה הגדולה ביותר או על-פי מספר הממליצים הרב ביותר?

אחת ההצעות היא להטיל את המשימה על ראש המפלגה הגדולה ביותר וכך למנוע סחטנות של מפלגות קטנות ואי ודאות פוליטית. המשמעות: היחלשות של המפלגות הקטנות אבל גם יציבות שלטונית, ודאות פוליטית לאחר הבחירות וביטול שיקול הדעת של הנשיא – מהלך שגם הנשיא תומך בו.

4. הלימבו של יו"ר הכנסת

זוכרים שרק לא מזמן התפטר יו"ר הכנסת יולי אדלשטיין, מאחר שלא רצה לכנס את המליאה כדי להחליפו? אדלשטיין ניצל פירצה בחוק שלא מגדירה מי יחליף אותו עד שנבחר יו"ר קבוע. כך נוצר כאוס שהכריח את היועץ המשפטי לשעבר איל ינון ואת בג"ץ להוציא את הערמונים מהאש, ולקבוע שוותיק חברי הכנסת הוא זה שיחזיק בתפקיד עד שיבחר יו"ר חדש.

האם בכלל יו"ר הכנסת יכול לעכב דיון שנוגע אליו? מי יהיה יו"ר הכנסת במקרה שיו"ר זמני מתפטר וטרם מונו לו סגנים? זו סוגייה שחברי הכנסת, בייחוד אלו היושבים בקואליציה, היו צריכים לפתור עוד בישיבה הראשונה של הכנסת ה-23 ולא עשו זאת – עכשיו זה הזמן.

תיקון החוקים הללו הכרחי. ראשי המפלגות הגדולות הסכימו לכך בעצמם. הם פשוט מקדמים את הדברים רק בטיימינג שנוח להם – שנייה לפני בחירות וללא דיון מעמיק. אי אפשר להמשיך ככה יותר. תייגו חברת או חבר כנסת מהקואליציה וכתבו לו: זה הזמן לתקן.