באוצר מתגאים בהלוואה ל-100 שנה אבל מסתירים את המחיר העצום שלה

| ערן הילדסהיים // כתב אורח |

מדינת ישראל נקלעה לאחד המשברים הכלכליים מהחמורים שידעה. אבל מה זה בעצם אומר עבורנו ועבור הילדים שלנו?

אז זה עובד ככה: על מנת לממן את ההוצאות האדירות של הממשלה לצורך פיצוי על נזקי הקורונה נאלצה המדינה ללוות כסף ממשקיעים. יחידה מיוחדת לניהול החוב הממשלתי באגף החשב הכללי באוצר, מגייסת הלוואות באמצעות תהליך הנקרא "הנפקת אג"ח ממשלתי". 

אג"ח, כלומר אגרת חוב, מאפשרת לממשלה לגייס כסף מהציבור בצורת הלוואה. הממשלה מנפיקה את איגרת החוב לציבור המשקיעים. המשקיעים שרוכשים את האיגרת מלווים בעצם כסף למדינה, ומקבלים  בחזרה את ההלוואה עם ריבית לפי התנאים שנקבעים מראש בתנאי האיגרת. 

במקרה שלנו החשב הכללי רוני חזקיהו פונה בשם מדינת ישראל למשקיעים, בדרך כלל גופים מוסדיים ופיננסים גדולים. הוא מציע להם לרכוש אגרות חוב לתקופות שונות בתמורה לריבית שהוא מתחייב בשם המדינה, ובשם כולנו, לשלם להם שנים קדימה. 

חשוב לציין, הנפקת אגח היא כלי גיוס כספים יחסית שכיח במדינות בעולם גם בשגרה, ומשמשת כדרך מקובלת כדי לממן את פעולות הממשלה. העניין הוא שלהנפקות האלה יש מחיר שמורכב להסביר אותו לציבור: הריבית שהמדינה צריכה לשלם עליהן מידי שנה, דורות קדימה. 

למעשה כל שנה, עוד לפני הקורונה, כולנו משלמים כ-39 מיליארד שקלים, ריביות על כספים שמשרד האוצר כבר גייס בעבר כדי לממן את ההוצאות החורגות מההכנסות. הריביות האלו הם סעיף ההוצאה החמישי בגודלו בתקציב המדינה, מתחת למשרד הביטחון, החינוך, הבריאות וביטוח לאומי.

משקיעים מחו"ל כיסו את חובות הקורונה

אז מה חדש? בניגוד לעבר, ישראל זקוקה הפעם להמון המון כסף, ומהר. חבילות הסיוע לעסקים לצד הירידה בהכנסות הכניסו אותנו לבור תקציבי עמוק. 

למעשה מדובר בסכום כסף כה גדול שהחשב הכללי באוצר אפילו לא ניסה לפנות לשוק המקומי כדי לנסות ולגייס אותו משם. חזקיהו החליט באופן שנוי במחלוקת לפנות ישירות למשקיעים בחו"ל.  

כך יצא שהאוצר לווה בסוף אפריל, באמצעות הנפקת אג"חים בטאיפיי שבטייוואן ובלונדון שבאנגליה, חמישה מיליארד דולר. מדובר בסכום השיא שמדינת ישראל לוותה אי פעם ביום אחד. על פי הודעת האוצר בהנפקה נרשמו ביקושים גבוהים של כ-300 משקיעים מלמעלה מ- 30 מדינות, על אף שההנפקה יועדה בעיקר לשווקים האסיאתיים. 

ועכשיו לשאלת מיליון הדולר: כמה זה יעלה לנו?

אז ככה: האוצר התחייב בפני המשקיעים לשלם להם עבור הכסף ריבית שנתית של 3.8% למשך לא פחות מ-40 שנה עבור ההלוואה. הפעם הראשונה שבה גויס סכום עצום כזה היה חודש קודם לכן, אז גייסה המדינה 5 מיליארד דולר בהנפקה שביצעה בלונדון. 

בהנפקה לקחו חלק למעלה מ- 400 משקיעים שונים מכ- 40 מדינות. האוצר הנפיק אז אג"ח בשווי 2 מיליארד דולר לטווח של 10 שנים בריבית של 2.75% לשנה, עוד שני מיליארד נוספים ל-30 שנה בריבית 3.875%, וגולת הכותרת – אג"ח בשווי מיליארד דולר ל-100 שנה בריבית 4.5%. 

כל הכסף הזה אמור לסייע למשק ולממן את הגירעון הצפוי לפי תחזית האוצר להגיע לעד 150 מיליארד שקל עד סוף השנה.

הכנסנו את ניני הנינים שלנו לחובות עד יום העצמאות ה-172

ישראל היא מהמדינות הבודדות בעולם שהנפיקו אג"ח לתקופת זמן של 100 שנה. נתניהו והאוצר ראו במהלך זה הצלחה גדולה שמביעה הבעת אמון גדולה של השווקים בחו"ל בעובדה שנשרוד כדי לשלם את החובות. 

הם הצניעו את המשמעות השנייה והפחות סימפטית של גיוס כזה: משמעות המהלך היא שהנכדים והנכדות של הנכדים שלנו ישלמו עד יום העצמאות ה-172 של מדינת ישראל 45 מיליוני דולר כל שנה, רק כריבית למשקיעים זרים, כדי לממן את משבר הקורונה שמתרחש כעת. 

עשיתי את החישוב הכולל. על ההלוואה הזו המדינה תחזיר למשקיעים סכום של כ-4.5 מיליארד דולר. פי 4.5 מהקרן, כלומר מגובה ההלוואה שקיבלה המדינה. הקרן עצמה תוחזר בשלמותה בפעם אחת בתשלום האחרון בעוד 100 שנה. 

פה יש לציין למי שרץ לרכוש את הא"גח הזה, כדאי שידע שהערך הראלי שהמדינה תחזיר במהלך 100 שנה, יהיה נמוך משמעותית מערכם של 4.5 מיליארד דולרים היום. הסיבה היא שכוח הקנייה של הדולר בעוד 100 שנה יהיה ככל הנראה נמוך משמעותית מכוח הקנייה שלו היום.

כך או אחרת, מאז תחילת המשבר שיעבדה המדינה את הדורות הבאים לחובות בגובה 10 מיליארד דולר, עליהן תחזיר כ-15 מיליארד דולר – פי 1.5 מהקרן. 

מתחילת השנה גייס האוצר 13 מיליארד דולרים בשווי שקלי של כמעט 50 מיליארד ש"ח. מדובר בסכום חסר תקדים ומדאיג בתקופה כל כך קצרה של כ-4 חודשים. 

לשם השוואה, בחודש אחד לבדו במרץ-אפריל, האוצר גייס חוב ממשלתי בסכום שקרוב לסך כל עליית החובות בכל 2018, אז גדל החוב בכ-5.5% ועמד על 788 מיליארד ש"ח, לעומת 747 מיליארד ש"ח שנה קודם לכן. 

מה שבטוח שלא לירושה הזו מצפים כל הדורות הבאים שיהיו אחרינו.