ערכת שאלות לפוליטיקאים
תפריט
תפריט
תפריט
תפריט
ערכת שאלות לפוליטיקאים
רוצה את מיטב הכתבות והתחקירים של שקוף ישירות לתיבה? פה נרשמים לניוזלטר:
למה הרוסים רוצים לעזור לברני סאנדרס? לפני כחודש דיווחו גורמי ביון אמריקאים לברני סאנדרס כי הממשל הרוסי מנסה להתערב לטובתו בבחירות לראשות המפלגה הדמוקרטית. למה הממשל הרוסי מעוניין לעזור לסאנדרס להיבחר? זו ה-שאלה. התשובה אולי נגזרת מאופיים הפרובוקטיבי שלו ושל יריבו הפוטנציאלי טראמפ, שני מועמדים שקרב ראש בראש ביניהם יכול להעמיק את השסע בחברה האמריקאית ולפגוע באחדותה, ומשם גם בחוסן הלאומי שלה.
האמריקאים למודי ניסיון מהבחירות הקודמות במה שנוגע להתערבות של הממשלה הרוסית. בעקבות החשדות להתערבות זרה בבחירות האחרונות לנשיאות ארה"ב מינה משרד המשפטים האמריקאי ועדת חקירה בראשות ראש ה-FBI לשעבר רוברט מולר. הדו"ח, שפורסם לפני כשנה כשחלקים גדולים ממנו מושחרים, חושף כמה משיטות העבודה של סוכנויות רוסיות בבחירות. בין הנושאים שבהם טיפל היו הקשר בין הממשל הרוסי לבין הקמפיין של טראמפ, הפריצה למערכת הקמפיין של יריבתו הילרי קלינטון וניסיונות שיבוש החקירה של הנשיא המכהן.
ממצאי הדו״ח מצביעים על כך שהרוסים השקיעו בדעת הקהל האמריקאית עוד הרבה לפני הבחירות, כולל הקמת קבוצות בנושאים שונים ואלפי חשבונות מזוייפים. אלה הצליחו בשלב מסוים לארגן עצרות תמיכה בטראמפ ובמקביל פעלו לדיכוי מצביעים מהצד השני בטענה שהמתמודדת שלהם שונאת מיעוטים ומושחתת ולכן "אין באמת למי להצביע".
סוכנות IRA, שפעלה מטעם הממשל הרוסי, פתחה חשבונות מזוייפים ברשתות החברתיות, שייראו כאילו מקורם בארה"ב.
אחד החלקים המדהימים בדו"ח הוא תיאור התהליך מיצירת חשבון מזוייף להפגנה מציאותית בשטח. ככה עושים את זה:
המסרים שטפטפו הרוסים הודהדו בידי קמפיין טראמפ: מולר מצא כמה שיתופים כאלו בחשבונות הפרטיים של הנשיא.
דיכוי מצביעים והעמקת השסע
בחצי השני של 2016, כשההתארגנות הייתה מוכוונת במלואה לבחירות, החלו בסוכנות הרוסית לשכנע מיעוטים שלא להצביע, או לחלופין להצביע למועמד שלישי לא ריאלי.
כמה דוגמאות:
לעיון בדו"ח המלא.
לא רק הרצת מועמדים לאומנים לנשיאות ארצות הברית: המעורבות של הממשלה הרוסית גלשה גם ליציאתה של בריטניה מהאיחוד האירופי. המטרה הפעם – החלשת חוסנו של האיחוד על ידי הוצאת מדינה מובילה ממנו, פעולה שהובילה גם לחוסר יציבות פוליטית בבריטניה ולנפילת הממשלה הבריטית. בהרצאת ה-TED שלפניכם מציגה העיתונאית החוקרת קרול קדוולדר מה-observer את אוזלת ידה של המדינה הדמוקרטית אל מול התעמולה המופצת באינטרנט ומסבירה כיצד ניתן להפיץ היום שקרים בקלות יחסית ובאופן ממוקד. קדוולדר קוראת לתעמולה שהתרחשה בפייסבוק הונאה אחת גדולה כנגד אזרחי בריטניה.
בייחוד בשעה הזו, שבה כולנו נדרשים להישאר בבית וחלקנו ממלאים את הזמן בשיטוט ברשתות החברתיות, חשוב שנזכור שאנחנו טרף קל – אנחנו המוצר שאותו מוכרים לבעלי אינטרס ולמדינות שאינן חפצות בטובתנו.
בסין אין אמנם גישה רשמית לפייסבוק, אבל לפי מגזין האקונומיסט, מתוך 1.3 מיליארד אזרחים – לשלושה מיליון דווקא כן יש גישה לרשת החברתית, דרך רשתות עוקפות (VPN). ערוצי התקשורת הסינים משקיעים משאבים רבים בהפצת חדשות מטעם הממשל דרך הרשתות החברתיות. כך, לרשת CGTN, שנשלטת בידי הממשל הסיני, יש 98 מיליון עוקבים בפייסבוק, לעומת הניו יורק טיימס, שלו יש רק 17 מיליון עוקבים. אם בעבר ממשלות זרות היו צריכות להפיץ עיתון כדי להגביר את ההשפעה שלהן במדינות אחרות, היום הן רק צריכות לחזק את האחיזה בפיד הפייסבוק שלכם.
לפני כשנה פורסם גרף במגזין האקונומיסט שמשווה כמה מערוצי התקשורת המרכזיים בסין אל מול רשתות תקשורת כמו CNN וניו יורק טיימס ועמודים של מפורסמים כמו וויל סמית, שאקירה ורונאלדו. התקשורת ורשת האינטרנט בסין אמנם אינן חופשיות, אך לפי המכון freedom house סין משקיעה מאמצים רבים בהגברת ההשפעה שלה בעולם דרך הפצת פרופגנדה בערוצים חדשותיים שבשליטתה.
הגרף מפנה את תשומת הלב לכמה ערוצי חדשות סינים שלהם עשרות מיליוני עוקבים. בדקנו מה המצב שלהם לאחר שנה מפרסום הכתבה. ל-CGTN יש 98 מיליון עוקבים לעומת 75 מיליון ב-2019, ל-china daily יש 89 מיליון עוקבים, ל-People Daily יש 50 מיליון עוקבים ול-Xinhua יותר מ-75 מיליון עוקבים. כלומר, עלייה של מיליונים עד עשרות מיליונים תוך שנה.
מסתמן שהערוצים הסינים מכוונים למקומות שבהם הדמוקרטיה פחות מובנת מאליה, כמו מצרים, ערב הסעודית ודמוקרטיות בדרום אמריקה.
(איך זה משפיע עליך)
חשבונות אנונימיים בעברית שמקורם בחו"ל לא חסרים. כך, לדוגמא, דף בשם MIGA הריץ את משה פייגלין לכנסת. מפעילי העמוד סירבו להזדהות ואפילו במפלגתו של פייגלין ׳זהות׳ התקשו לומר לנו מי האנשים שעומדים מאחוריו.
בנוסף, תקציב התעמולה של המפלגות אינו שקוף, למרות שהגיע למיליארד שקלים בשנה האחרונה. חלק מהתקציב הזה מופנה לפרסום באינטרנט וגם בפייסבוק. אומנם פייסבוק מחייבת דפים בעלי אופי פוליטי לזהות את הגורם המשלם על המודעות, אך ניתן לעקוף זאת בקלות יחסית. לדוגמא, להעביר כסף למשרד יחסי ציבור שישלם עליו או להפעיל אותו במסווה של תנועה א-מפלגתית.
(מה עושים כדי שיתוקן)
הכנסת חייבת להחיל רגולציית שקיפות מוחלטת על כל מודעה ממומנת בפייסבוק. ברמה האישית? על כולנו לדעת שלא משנה כמה חכמים אנחנו – השעמום והפסיביות שלנו הופכים אותנו לטרף קל עבור בעלי אינטרס. פייסבוק מרוויחה מהמצב הזה כסף ולכן לאו דווקא תגן עלינו מרצונה
ב"יום שאחרי" אנחנו אלה שנשאר. כי עיתונות בבעלות הציבור אי אפשר להשתיק
