משכך הכאבים "אדויל": למה זה יקר, ומה צריך לעשות כדי להוזיל את המחיר?

המוצר: משככי כאבים "אדויל"

עובדה לא חשובה: ישראל היא המדינה הראשונה בעולם בה הושקה גרסת ה"ליקוויד-ג‘ל" של "אדויל" במקום השקת הכדורים הרגילים.

עובדה כן חשובה: כאב מפציעה או מחלה, נגרם עקב הפרשת הורמונים שנקראים פרוסטגלנדינים, המעוררים תחושת כאב. בכאבים מסוג זה ניתן לטפל בעזרת משככי כאבים המכילים פרצטמול (כמו אקמול), איבופרופן (כמו אדויל ונורופן) ודיפירון (כמו אופטלגין). תרופות אלה מורידות את רמות הפרוסטגלנדינים בגוף, מה שמוביל להפחתה בתחושת הכאב.

• להרחבה לחצו כאן.

איך פועלים משככי כאבים? צפו בסרטון:

נתונים: ע"פ הערכות, שוק משככי הכאבים בישראל מגלגל מדי שנה כ-360 מיליון ש"ח. המותגים הנמכרים ביותר בארץ הם אופטלגין, "אדויל", אקמול, ונורופן. המותג "אדויל" מיוצר על ידי ענקית התרופות פייזר והיום הוא משכך הכאבים הנמכר ביותר בעולם.
בישראל הושק "אדויל" בשנת 2000 על ידי חברת "נאופרם", המייבאת לישראל מותגים נוספים כמו ג'ונסון אנד ג'ונסון, סימילאק, ליסטרין ו-R3. ב"נאופארם" מחזיק איש העסקים דוד פורר, אשר משפחתו נחשבת לאחת מ-100 המשפחות העשירות בישראל, עם הון המוערך בכמעט מיליארד שקל.

חשוב לדעת:  תרופות ללא מרשם רופא (OTC = over the counter) בישראל מתחלקות ל-2 קטגוריות:

1. תרופות שניתן לרכוש רק אצל הרוקח/ת: להן קובע משרד הבריאות מחיר מקסימום.
2. תרופות למכירה חופשית, שנמכרות על המדף, ללא עזרת רוקח/ת (GSL = general sale list).

כמה בתכלס אנחנו משלמים יותר? ע"פ בדיקת "שקוף", מחיר כדורי "אדויל" בישראל יקר בכ-120% ביחס למחיר במדינות אחרות שנבדקו.

בדקנו: למה "אדויל" יקר דווקא בישראל?

• פיקוח מחירים שמגדיל את ההשתתפות העצמית של הצרכן לחינם:
  למשרד הבריאות יש מחירון המציין את הסכום המקסימלי שמותר לגבות מהצרכן על תרופה ללא מרשם (OTC). המחירון מתבסס על מחיר התרופה באירופה בתוספת מע"מ ו"מרווח רוקח" = הרווח לבית המרקחת, הנע בין 17.5% ל־37%. מרווח הרוקח נקבע לפי מחיר התרופה: ככל שהיא יקרה יותר, שיעור הרווח נמוך יותר. דמי ההשתתפות העצמית של המבוטחים נגזרים מהמחיר המרבי לצרכן.
• היכן הבעיה? הנה: לבתי המרקחת של קופות החולים יש יתרון עצום ברכישת תרופות מפאת היקפן הרחב, ובעיקר מפאת השפעתן על תרופות המרשם שאנחנו קונים, וכך הן מצליחות לרכוש תרופות ללא מרשם מחברות התרופות במחיר נמוך משמעותית ממחיר המחירון.
  למשל – קופות החולים יכולות לרכוש אקמול ב-2-3 ש"ח, אך עדיין למכור לנו אקמול ב-17 ש"ח, מפני שזו ההשתתפות העצמית המינמלית של המבוטחים.
  
  ההשתתפות העצמית שלנו, כאמור, נגזרת ממחיר גבוה יותר מהמחיר שקופת החולים רכשה בו את התרופה: מהמחיר המירבי לצרכן. לכן ייתכן שבעבור חלק מהתרופות, ההשתתפות העצמית המינימלית של הצרכן גבוהה בהרבה מעלות התרופה לקופת החולים. רוקח ותיק עמו שוחחנו, מספר: "לקופת החולים לא אכפת להפסיד כסף, אבל אם יש לה מקום להרוויח – למה לא? כל עוד היא מוכרת את התרופה במחיר זול ממחיר השוק, היא לא מתייחסת אל המחיר בו היא רכשה את התרופה".
• למחירון התרופות ללא מרשם כפי שנקבע ע"י משרד הבריאות: לחצו כאן

• היעדר תחרות בין רשתות הפארם:
  ישנן שתי רשתות פארם גדולות יחסית בישראל: סופר-פארם, ו-Be של שופרסל. בנוסף נפתחה ב-2016 רשת קטנה נוספת בשם גוד-פארם שחרטה על דגלה לשווק רק מוצרים בסיסיים וזולים, המונה היום 20 סניפים. שלוש הרשתות אמנם מתחרות בניהן, אך לא באופן שמביא לירידת מחירים משמעותית בשוק.
• זאת ועוד, קופות החולים לא היו מעוניינות לשתף פעולה עם "גוד-פארם", ולכן החברה אינה יכולה לפתוח בתי מרקחת בסניפיה ולמכור תרופות ללא מרשם (OTC), מה שגם היה יכול להגביר את התחרות בתחום. לאחרונה החלה החברה למכור תרופות ללא מרשם שניתן למכור במכירה חופשית (GSL), במחירים מעט זולים יותר מברשתות הפארם האחרות.

• מספר יחידות קטן ב-GSL:
  על תרופות שנמכרות במכירה חופשית בישראל (GSL) ישנה הגבלה בגודל – לא ניתן למכור, למשל, למעלה מ-16 כמוסות "אדויל" במכירה חופשית. הקטנת מספר יחידות באריזה מביאה לעליית המחיר ליחידה. נציין כי ישנה עוד רגולציה על תרופות GSL כמו הגבלות בעיצוב האריזה והעלונים לצרכן, שגם מייקרים את שיווקה.הסיבה להגבלת מספר היחידות היא הדאגה לבריאות הציבור: כשלא עוברים דרך רוקח/ת בקניית תרופה, עולה הסיכון לפגיעה עצמית בשוגג או במתכוון.
• בכיר בתחום הרוקחות מסביר: "אנחנו לא רוצים שתהיה נגישות ל-300 כדורי "אדויל" כמו לחבילת מסטיקים. במצב כזה, דווקא השכבות היותר רגישות למחיר יהיו הנפגעות המרכזיות – לאוכלוסיה זו יש פחות נגישות לרופא, ולעיתים אינה מודעת לסכנות מצריכה מוגברת של משככי כאבים. דווקא להוזיל את המחיר ע"י הגדלת האריזות יכול להרע עם האוכלוסיה הזו".

• תחרות על המשווקים ולא על הצרכנים:
  בשוק התרופות ללא מרשם, עיקר התחרות מתמקדת בצינורות השיווק, ולא בצרכן. בתרופות, הרגישות של הצרכן למחיר נמוכה: גם אם ניתנה הנחה לצרכנים של שני שקלים על מותג מסויים – לא בטוח שזה מה שיגרום להם לעבור לרכוש נורופן על פני "אדויל". לעומת זאת, אם לבית המרקחת יהיה אינטרס למכור את "אדויל" על פני נורופן – תהיה לכך משמעות אדירה.עדות אחת לתופעה היא שיטת הבונוסים שהתפתחה בבתי המרקחת: השיטה מעודדת את בתי המרקחת למכור תרופות ללא מרשם מסוימות על פני אחרות, ובתמורה חברת התרופות מציעה לבית המרקחת הנחות על מחיר התרופות, או תגמול במשכורת של הרוקחים.
• לקופות החולים יכולת לסגור דיל משמעותי אף יותר מול חברות התרופות: הן קובעות אילו תרופות ירשמו לנו הרופאים – תרופות שאנחנו נרכוש בוודאות. כך, הן יכולות להחליט שמעתה והלאה המבוטחים יקבלו מרשם עבור תרופה לטיפול בכולסטרול של חברה X, ובתמורה לכך חברה X תמכור לקופת החולים את אחת מהתרופות ללא מרשם שלה במחיר זול מאוד. מכל אלה עולה כי עדיף לחברות התרופות לתגמל את רשתות הפארם או את קופת החולים – ולא את הצרכנים.

• אין תחרות בין המשווקים – רשתות המזון לא במשחק:
  כיום אין תחרות משמעותית בין נקודות המכירה בתחום התרופות ללא מרשם, וכולן ממשיכות להמכר רק בבתי המרקחת. זאת למרות שאין מניעה שתרופות אלה ימכרו גם בסופרמרקטים – רשתות המזון הגדולות ניסו להיכנס לשוק ב-2008, אך בחרו להפסיק למכור תרופות. נראה כי אחת הסיבות לכך הייתה הרגולציה הקפדנית בתחום, המקשה על הכניסה אליו.
• אוהד סנדלר, מנכ"ל רשת גוד פארם, שהחלה לשווק תרופות ללא מרשם לאחרונה, מספר: "היום כדי למכור תרופות ללא מרשם אני עובר תהליך של רישוי פסיכי. אני צריך לעבור תהליך עם משרד הבריאות, לסמן מדפים, הוראות, טמפרטורה… תהליך מאוד ארוך. גם אי אפשר לקבל אישור למכור תרופות כאלה בלי רישיון עסק, שלפעמים לוקח שנה לקבלו. כל פעם אני מקבל אישור לעוד נקודת מכירה ועוד נקודה, עדיין אין לנו אישור למכור תרופות כאלה בכל הרשת".

• "פיצוי" לבתי המרקחת על מחיר תרופות המרשם:
  מחירי תרופות המרשם נמצאים תחת פיקוח, ונקבע להם מחיר מקסימום ע"י משרד הבריאות.
  בקביעת מחיר מקסימום, משרד הבריאות יצר בעיה: מצד אחד, הוא הוריד את מחירי תרופות המרשם לרמה שלא משתלם לבתי המרקחת למכור אותן, מהצד השני – הוא לא קבע מנגנון "פיצוי" לבתי המרקחת, אותם הוא מחייב למכור את התרופות. לכן, בתי המרקחת "מאזנים" את המצב העל ידי העלאת מחירי התרופות ללא המרשם ותוספי המזון.
• רוקח עמו שוחחנו מחדד: "תרופות ללא מרשם הן, במרכאות כפולות, התשלום לבתי המרקחת על כך שהם מוכרים תרופות מרשם כמעט ללא רווח. זה בעיקר משפיע על בתי מרקחת פרטיים – הרי בתי מרקחת ברשתות הפארם מחזיקים את בתי המרקחת כמוקד למשיכת לקוחות לסניפים, ובתי המרקחת של קופות החולים יכולים להרשות לעצמם להיות בהפסד – גם ככה הן בגירעון והמדינה מכסה על זה. המצב הזה מקשה בעיקר על ההישרדות של בתי המרקחת הפרטיים".

מה היו הצעדים המרכזיים שננקטו עד היום כדי לנסות להוריד את מחירי ה"אדויל"?

מבדיקתנו עולה כי לא נעשו צעדים מהותיים להורדת מחירי התרופות ללא מרשם בשנים האחרונות, ולראיה נציין כי דו"ח מבקר המדינה האחרון בתחום נכתב ב-2007. להלן הצעדים שננקטו כדי להוריד את מחירי התרופות ללא מרשם, ובניהן "אדויל", עד היום:

1. 2001 – הסרת הפיקוח ממחירי התרופות:
   בשנת 2001, במסגרת ניסיון לפתוח את השוק לשחקנים נוספים על מנת להגביר את התחרותיות בענף, הוסר הפיקוח על מחירי תרופות ללא מרשם ע"י משרד האוצר. זמן קצר לאחר הסרת הפיקוח חלה עליה של 20%-40% במחירי התרופות, עליה שבעקבותיה הוחזרו מחירי התרופות ללא מרשם לפיקוח תוך חודשים בודדים. מאז ועד היום העלאת מחיר מקסימום של תרופה ללא מרשם עוברת הליך אישור על-ידי משרד הבריאות, לאחר הגשת בקשה מנומקת מטעם החברה המשווקת.

   

2. רפורמה בתרופות ללא מרשם 2005: "תרופות למכירה חופשית" – GSL – General Sale List:
   עד 2005, תרופות ללא מרשם נמכרו רק באמצעות רוקחי בתי המרקחת. הרפורמה הובילה לכך שניתן למכור מגוון רחב של תרופות ללא מרשם גם מחוץ לדלפק הרוקח/ת, על המדפים ברשתות השיווק.
   מטרת הרפורמה הייתה להגביר את הנגישות של התרופות ללא מרשם עבור הציבור על ידי הוספת נקודות מכירה חדשות, שאינן בתי מרקחת, אך גם על ידי הגדלת הנגישות של התרופות בתוך תחומי בתי המרקחת.
3. בשונה מפיקוח המחיר על תרופות ללא מרשם שנמכרות אצל הרוקח (OTC), לא נקבע ל-GSL מחיר מקסימום, אך על בעלי תרופות אלה לדווח על שינויים במחיר ועל רווחיותם למשרד הבריאות אחת לשנה. הרפורמה לא הובילה לירידה משמעותית במחירי התרופות וגם לא להגברת הנגישות – כאמור, רשתות השיווק שאינן בתי מרקחת בחרו שלא למכור תרופות ללא מרשם בסניפים, כך שהיום שוק התרופות ללא מרשם מתנהל כמעט כולו בתוך רשתות הפארם הלא תחרותיות, ובבתי המרקחת של קופות החולים.
4. הדבר אף הוביל לכך שחברות התרופות הפסיקו לייצר חלק מהתרופות שנמכרו כתרופות ללא מרשם אצל הרוקח – והשאירו אותן רק בגרסת ה-GSL, כדי "לברוח" מפיקוח המחירים על תרופות ללא מרשם.

המלצות מעשיות: איך נוריד את מחיר המוצר?

ראשית, נפתח בהסתייגות חשובה. תרופות הן תחום רגיש, בו כל שינוי במדיניות הרגולציה עשוי להשפיע בצורה משמעותית על כמות ואיכות התרופות שהציבור צורך – וכך גם על בריאותו. זאת ועוד, הורדה במחיר תרופות ללא מרשם עלולה לגרום לפגיעה בבתי המרקחת הפרטיים, המבססים את הכנסתם על תרופות אלה, ואף להוביל לסגירתם, ולכך עלולות להיות השלכות שונות.

לרגולציה איכותית חשיבות מכרעת בענף התרופות, ומחקר של משרד הבריאות ומכון גרטנר לחקר מדיניות בריאות אף הוכיח כי קיים קשר ישיר בין איכות הרגולציה והפיקוח על מסחר בתרופות במערכת בריאות של מדינה מסוימת, לבין שיעור התרופות המזויפות הנמכרות בה. לכן, מן הראוי שמשרד הבריאות ומומחים לנושא ישקיעו מאמצים כנים ורצינים בהתמודדות עם יוקר תרופות ללא מרשם.

בטווח הארוך:

1. הקלה ברגולציה על המשווקים:
הקלה מסויימת על הקריטריונים לאישור מכירת תרופות GSL בבתי עסק שאינם בית מרקחת, תוכל לגרום לכך שעוד רשתות שיווק יכנסו לשוק. צעד כזה יכול להגביר את התחרות בין המשווקים ולהוריד את מחירי התרופות הללו, גם בבתי המרקחת של קופות החולים, גם בבתי המרקחת הפרטיים וגם בפארמים.

2. הקלה ברגולציה על יבוא מקביל של תרופות:
הרגולציה הכבדה על יבוא תרופות ללא מרשם גורמת לכך שהיום אין כמעט יבוא מקביל של תרופות אלה. אוהד סנדלר, מנכ"ל "גוד פארם" שנכנסה לתחום תרופות ללא מרשם לאחרונה, מספר: "מול חברות כמו שסטוביץ, דיפלומט או יניליוור (יבואניות גדולות) אני יכול לעשות יבוא מקביל, יכול לעשות מולן "שרירים" כדי שיורידו בהמשך את המחיר. אבל בתחום התרופות ללא מרשם בכלל אין לי מה לעשות. אם הייתה לי אפשרות לעשות יבוא מקביל בתרופות ללא מרשם – היה פה מטורף מבחינת מחירים".

3. הגבלה על רוקחים מקבלת הנחות מחברות התרופות:
דרך נוספת להתמודד עם המחיר הגבוה של תרופות ללא מרשם, היא לייצר רגולציה שתגלגל את התחרות מרשתות השיווק אל הצרכנים: ניתן להגביל את בתי המרקחת והרוקחים מלקבל הטבות מחברות התרופות, ובמקום זאת – להעלות את הרווח של בתי המרקחת על מכירת התרופות. כך, חברות התרופות לא יוכלו יותר להתחרות על לב הרוקחים או רשת השיווק – ויהיו חייבות להתחרות על המחיר לצרכן. כאמור, מדובר בנושא מורכב, אך מומחים בתחום עימם שוחחנו רואים בדרך זו כפתרון ראוי לנושא.

4. שקיפות במידע על המחירים בהם קונות קופות החולים את התרופות:
קופות החולים לא חושפות מידע לציבור בדבר המחיר בו הן רוכשות את התרופות מהיצרן. בעקבות זאת, אין לנו דרך לדעת בכמה כסף קונות קופות החולים את התרופות, והאם קופות החולים משאירות את המחיר של התרופה במחיר המחירון, כדי שהשתתפות העצמית של הצרכנים תיגזר מהמחיר הגבוה.
נציין גם כי קופות החולים הן אגודות עות'מניות, ולכן לא חלים עליהן חוקי שקיפות שונים שחלים על עמותות אחרות. כתבנו רבות על הנושא בעבר.

בטווח הקצר: טיפים לרכישת "אדויל" במחיר מוזל יותר:

1. ניתן לבקש את התרופה הגנרית הזולה ביותר מהרוקח/ת: התרופות אדויל, נורופן, איבופן ותרופות נוספות מכילות כולן את אותו החומר הפעיל: איבופרופן. כך שלכל התרופות הללו ישנה השפעה דומה, וניתן לבחור את התרופה הזולה ביותר מבניהן. התרופה "איבופרופן" בסופר פארם, למשל, נמכרת ב-23 ש"ח ל-30 כדורים, לעומת 16 כדורים של המותג "אדויל", שיעלו לנו 32 ש"ח.

   

2. לרכוש תרופות ללא מרשם – עם מרשם: ניתן להגיע עם מרשם רופא לתרופה ללא מרשם לבית המרקחת של קופת החולים, ולשלם עליה רק השתתפות עצמית. רוקח עמו שוחחנו ציין כי בדרך כלל נוכל לרכוש בשיטה זו רק חלק מהתרופות. בדרך כלל יהיה ניתן לרכוש כך אריזות קטנות ולא את האריזות החסכוניות (אך אדויל ספציפית לא נרשמת במרשם רופא).
3. קופות החולים זולות יותר: בדרך כלל, ניתן לרכוש בקופות החולים תרופות ללא מרשם במחירים זולים יותר מבבתי המרקחת הפרטיים או בתי מברשתות הפארם.
4. לרכוש אונליין: ניתן להזמין חבילות של מאות כדורי "אדויל" דרך החנות האינטרנטית של החברה ב"אמאזון": לינק.

משרד הבריאות: עניין הפער במחירים נמצא תחת בדיקה

פנינו למשרד הבריאות לקבלת התייחסות בנושא, ומשם נמסר לנו כי העניין בדיוק נמצא תחת בדיקה. "משרדי הכלכלה והבריאות נמצאים בימים אלו בעיצומה של בדיקת הפערים בין מחירי תרופות ללא מרשם. השבוע יצאו מכתבים למספר חברות עם בקשה להסביר את רמת המחירים שקבעו למספר תכשירים שלפי ההשוואה שבוצע לפני כמה חודשים נמכרים במחיר גבוה משמעותית מתכשירים דומים במדינות אחרות. בהמשך יזומנו חברות אלו למפקח על המחירים על מנת להשמיע את עמדתם".