ערכת שאלות לפוליטיקאים
רוצה את מיטב הכתבות והתחקירים של שקוף ישירות לתיבה? פה נרשמים לניוזלטר:
"זו כנראה אחת הכתבות הטרחניות ביותר שכתבנו". כך סיכמנו, תומר ואני, את הכתבה המגה טרחנית שפרסמנו באוגוסט, לפני הבחירות לכנסת ה-22. לפחות כך חשבנו אז. הטרחנות המדוברת ההיא דנה בכיתוב שמופיע בפתק של מפלגת הליכוד: "מחל – בהנהגת בנימין נתניהו לראשות הממשלה".
כתבנו שם שהפתק של מפלגת הליכוד (בו נכתב "בהנהגת בנימין נתניהו לראשות הממשלה) מטעה, מכיוון שבקלפי בוחרים רק מפלגה ולא ראש ממשלה, וטענו כי שינויים בדמוקרטיה עושים בצעדים קטנים, חלקם סימבוליים בלבד, כדוגמת הפתק.
וזה אכן מה שקרה: באוקטובר, לאחר הבחירות, כשחשש נתניהו שבליכוד מעוניינים להחליף אותו כמועמד לראשות הממשלה, שלף את הפתק מהמעטפה וכתב בחשבון הטוויטר שלו: ""למעלה ממיליון איש הצביעו עבורי באופן ישיר לראשות הממשלה, בפתק מחל שעליו כתוב: הליכוד בהנהגת בנימין נתניהו לראשות הממשלה".
ביום שלישי האחרון, במסגרת הדיון בבג"ץ בשאלה האם נתניהו יוכל להקים את הממשלה הבאה, שלף עורך הדין של הליכוד, אבי הלוי, את אותו פתק מפורסם.
כחלק מקו ההגנה, הלוי טען שהציבור הוא שבוחר. ולמרות שאין בחירה ישירה לראשות הממשלה, על פתק הליכוד נכתב "בהנהגת בנימין נתניהו לראשות הממשלה, זה מה שהציבור רוצה". כך הוא טען. עוד הוסיף, כי לבדיקתו הליכוד היא גם המפלגה היחידה שעושה זאת (מה שאגב נכון, בדקנו).
השופט חנן מלצר, יו"ר ועדת הבחירות בכנסת ה-21 וה-22, הזכיר לו שאין לדבר הזה שום תוקף.
העובדה שנתניהו כבר השתמש בטיעון הזה כנגד החלפתו בראשות הליכוד, ושהשבוע עו"ד הלוי בחר להוסיף אותו לקו ההגנה מול ההרכב הכי בכיר של בג"ץ מעידה שלא בסתם טרחנות עסקינן – אלא בניסיון ליצור שינוי מהותי בתפיסה הדמוקרטית של הציבור הישראלי.
ב"יום שאחרי" אנחנו אלה שנשאר. כי עיתונות בבעלות הציבור אי אפשר להשתיק
תגובה אחת
מספיק לזלזל במצביעי הליכוד.
עם הפתק או בלעדיו כולם יודעים הליכוד זה נתניהו, ונתניהו זה הליכוד, וכל מי שהצביע מחל באחת ממערכות הבחירות האחרונות ידע שהוא מצביע כדי שנתניהו ירכיב את הממשלה ויוביל אותה כראות עיניו. הפתק אולי נתן לזה תוקף רשמי יותר, אבל להניח שבלי הכיתוב הזה אנשים היו חושבים שהם מצביעים רק למפלגה בלי לחשוב על מי שעומד בראשה ועל התנהלותו הפוליטית והאישית זה זלזול מופגן באינטליגנציה של הציבור.
גוף תקשורת שמזלזל בציבור מסויים, שלא יתפלא שאותו ציבור יתייחס אליו בחשדנות.