האם סביר שקבינט של ממשלת מעבר יחליט על יציאה למלחמה?

| טור אורח: שבי גטניו |

הקבינט המדיני – בטחוני דן אמש במשך ארבע שעות במתיחות בדרום ובצפון. בסיום הדיון, טען אחד משרי הקבינט כי כפי שזה נראה כרגע, נצטרך לצאת למבצע צבאי גדול. מי מחליט ברגע האמת כיצד תגיב מדינת ישראל? נכון לעכשיו, הסמכות לקבלת החלטה כזו נמצאת בידי הקבינט המדיני-ביטחוני, ועדה מצומצמת בה חברים ראש הממשלה וכמה שרים בכירים.

הפלונטר הפוליטי שנמשך כבר כמעט שנה (מאז דצמבר 2018) יצר מצב שספק אם מחוקקי העבר שיערו שיכול להיווצר: הקבינט הנוכחי שייך לממשלת מעבר שממשיכה לכהן עוד מהכנסת ה-20. כלומר: ממשלה שלא קיבלה את אמון הציבור כבר שתי מערכות בחירות.

עד כאן עובדות. עכשיו דעתי: הגיע הזמן שהכנסת ה-22 תטיל הגבלה על סמכויות של ממשלת המעבר הנוכחית, ותכפיף את החלטותיה הביטחוניות-מדיניות לאישור ועדת חוץ וביטחון, המשקפת טוב יותר את רצון הבוחר הישראלי.

שרים ללא לגיטימציה ציבורית  

סעיף 3 בחוק יסוד הממשלה קובע כי "הממשלה מכהנת מכוח אמון הכנסת". כלומר הלגיטימציה הדמוקרטית של ממשלות בישראל, נגזרת מהבעת אמון הכנסת בהן. המשבר הפוליטי המתמשך יצר מצב חסר תקדים בו לראשונה מכהנת בישראל ממשלת מעבר שלא מונתה בכנסת האחרונה שפוזרה. 

כאשר החזיר לאחרונה בנימין נתניהו את המנדט לנשיא, ממשלתו הפכה למעשה לממשלה הראשונה המכהנת למרות ששתי כנסות שונות סרבו להביע בה אמון. סמכותה נגזרת מעקרון הרציפות השלטונית, אולם פעולותיה נעדרות לגיטימציה דמוקרטית יותר מכל ממשלה אחרת לפניה. 

בנוסף, בקבינט הביטחוני-מדיני של ממשלת המעבר הזו מכהנים שרים שמינוייהם לא אושרו מעולם במליאה – ישראל כץ, אמיר אוחנה, בצלאל סמוטריץ' ורפי פרץ (אם כי האחרון מוגדר כ'משקיף'), לא בכנסת ה-20 ולא בשתי הכנסות שנבחרו אחריה. בשעת משבר, אלו האישים שעשויים לקבל החלטות הרות-גורל עבור כולנו, כאשר יש להם מעט מאוד לגיטימציה דמוקרטית לעשות זאת.  

הכנסת רשאית לצמצם את סמכויות ממשלת המעבר

ב-2001 הוגשה לבג"ץ עתירה שביקשה להגביל את הסמכויות של ראש ממשלת המעבר דאז, אהוד ברק, כך שלא יוכל לנהל משא ומתן על הסדר מדיני בעודו מצוי במערכת בחירות. את העתירה הגישה קבוצה של אנשים המזוהים עם הימין הפוליטי בישראל, ביניהם עו"ד יורם שפטל, משה פייגלין ופרופ' הלל וייס.

בפסיקתו קבע נשיא בית המשפט העליון, אהרון ברק, טענה שרלוונטית היום יותר מתמיד: "הכנסת כרשות מכוננת רשאית, תוך בחינת הסוגיה על כל היבטיה, לצמצם את סמכויותיה של ממשלה יוצאת, אם היא תמצא זאת לנכון".

שופטי בג"ץ דחו את העתירה, כשאחת הסיבות לכך הייתה התחייבות היועמ"ש שאם יושג הסכם מדיני הוא יהיה מחויב בקבלת אישור הכנסת בשביל לקבל את תוקפו. מכך נגזר שהחלטות ממשלת מעבר על חתימת הסכם שלום או יציאה למלחמה, מחויבות בקבלת אישור הכנסת.

וזה בדיוק מה שיש לעשות לטעמי בסיטואציה הנוכחית, עם שינוי אחד מתבקש: בנושאים ביטחוניים לא ניתן לקבל את אישור הכנסת בדיון גלוי במליאה – ולכן המקום המתאים לדיון הוא ועדת חוץ וביטחון – ועדה המתנהלת בדלתיים סגורות ומורכבת מנציגי הסיעות השונות גם בתקופת מעבר. 

איך גורמים למצב להשתנות?

השלב הראשון יהיה קבלת החלטה רשמית בוועדת חוץ וביטחון שתחייב את הקבינט הביטחוני-מדיני להעביר לאישור הוועדה, או צוות מצומצם יותר שימונה לשם כך מטעמה, את ההחלטות המתקבלות בקבינט. 

למרות שוועדת חוץ וביטחון יכולה להיחשב כנציגה של הכנסת, יהיה זה נכון לדעתי לאשר את ההחלטה גם במליאת הכנסת. 

בכנסת ה-21 העברת החלטה כזו הייתה בלתי סבירה – הגוש של ממשלת המעבר מנה 60 ח"כים – אולם בכנסת הנוכחית המצב השתנה: "מתנגדי הממשלה" מונים בפועל 65 חברי כנסת. המצב הזה משתקף גם בוועדת חו"ב, שם למתנגדים ישנו רוב של 9 חברים (מתוך 17).

יתרה מזאת, אם יש משהו שהעתירה מ-2001 לבג"ץ נגד אהוד ברק יכולה ללמדנו, היא שישנו אינטרס רחב לכל המפה הפוליטית להגביר את הפיקוח על ממשלות מעבר. היום אתה בשלטון, מחר אתה באופוזיציה. זה נכון בוודאי בסוגיות אסטרטגיות ורגישות כמו חתימת הסכם שלום או החלטה על יציאה למלחמה.  

פתרון ביניים עד למענה חוקתי קבוע 

לאור המצב הייחודי הנוכחי הצעתי היא שהכנסת תעמיק את הפיקוח על הממשלה, הרשות המבצעת, ולא תחליף אותה. הכנסת ומוסדותיה לא יוכלו ליזום מדיניות, וכמובן שלא להוציאה לפועל, אלא לאשר או לדחות החלטות של ממשלת מעבר שהחלטותיה נעדרות לגיטימציה ציבורית רחבה. בתום המשבר יש לחשוב על תיקון חוק יסוד: "הממשלה" כך שיעניק מענה לסיטואציה החריגה – במידה ותחזור על עצמה שוב בעתיד.   

חייבים לדאוג שמי שמקבל את ההחלטות הביטחוניות בישראל נהנה מלגיטימציה דמוקרטית עדכנית של הבוחר. כרגע שרי הקבינט הביטחוני-מדיני של ממשלת המעבר אינם זוכים ללגיטימציה כזו, לכן יש להגביל סמכותם ולהכפיף החלטותיהם לאישור ועדת חוץ וביטחון של הכנסת ה-22, ויפה שעה אחת קודם.

*הכותב הינו מנכ"ל העמותה לדמוקרטיה מתקדמת, עיתונאי ופעיל חברתי.