
ערכת שאלות לפוליטיקאים
רוצה את מיטב הכתבות והתחקירים של שקוף ישירות לתיבה? פה נרשמים לניוזלטר:
רוצה את מיטב הכתבות והתחקירים של שקוף ישירות לתיבה? פה נרשמים לניוזלטר:
סביב מסעות הבחירות לכנסת ה-26 ובחירות האמצע בארצות הברית התקבע בשיח הציבורי והאקדמי נרטיב מרכזי על פיו השינויים העמוקים בדפוסי ההצבעה אינם תולדה אך ורק של קמפיינים תקשורתיים מסורתיים או סיסמאות בחירות אלא גם תוצאה ישירה של חדירת מודלי השפה הגדולים (LLMs) אל מרכז ההכרעה האזרחית.
במציאות שבה כרבע מהציבור בישראל (25%) מצהיר בסקר שנערך על ידי איגוד האינטרנט הישראלי בחודש יוני 2026 כי ישקול התייעצות עם מערכות בינה מלאכותית כדי להחליט למי להצביע , נראה כי מודלי הבינה הפכו ליועצים פוליטיים אישיים.
מציאות זו מעוררת תמיהה בעידן שבו פוליטיקת הזהויות הגיעה לשיאה. מחקרים בתחום הפסיכולוגיה הפוליטית מראים בעקביות כי ויכוחים פוליטיים ודיונים עובדתיים כמעט ואינם משכנעים בני אדם לשנות את דעתם. עמדה פוליטית אינה עוד אוסף של דעות מופשטות, אלא מרכיב זהותי קשיח המחובר להערכה העצמית, לשייכות החברתית, ולרשת הקשרים האישיים של האזרח. כשאדם נדרש לשנות את עמדתו הפוליטית, מוחו חווה את האתגר כאיום קיומי כמעט על זהותו.
והנה, דווקא בתוך "מבצר" פוליטיקת הזהויות, מתרחש אירוע בלתי צפוי: שיחה אחת עם מודל שפה גדולה (LLM) מצליחה להזיז עמדות פוליטיות באופן מובהק.
כיצד יתכן שהבינה המלאכותית מצליחה במקום שבו נכשלו מאמרי הדעה, העימותים הטלוויזיוניים והוויכוחים הסוערים ברשתות החברתיות? התשובה טמונה באופיו הדיאלוגי והשקט של הצ'אט הפוליטי.
במחקר שפורסם בחודש דצמבר 2025 בכתב העת Nature, הסבירו קיארה וארגיו (Chiara Vargiu) ואלסנדרו נאי (Alessandro Nai) כי בניגוד לעימות פומבי המפעיל מנגנוני מגננה זהותיים, השיחה עם מודל השפה נתפסת כמרחב פרטי, ניטרלי וסמכותי. הבוט אינו צועק, אינו מבייש את המשתמש, ואינו דורש ממנו להודות בהפסד מול יריב אנושי. הוא מציג טיעונים שנראים שקולים, מבנים לוגיים ונתונים עובדתיים לכאורה, וכך הוא מצליח לחדור דרך חומות ההגנה הפסיכולוגיות.
וארגיו ונאי מצאו שהמודל כלל לא עשה שימוש במניפולציות רגשיות, בלחץ חברתי או בטריקים פסיכולוגיים קלאסיים אלא שכנע בעיקר באמצעות הצגת עובדות, נתונים וטיעונים רציונליים.
אולם, התבוננות מעמיקה בתופעה זו מגלה את חרב הפיפיות. בעוד שיחה עם מודל הבינה טומנת בחובה פוטנציאל דמוקרטי נדיר של רפלקסיה, מיסגור מחדש והשתחררות מקיבעון מפלגתי, היא בו זמנית מאיימת להכפיף את התודעה האזרחית למניפולציות סמויות ולהטיות אלגוריתמיות .
החשש המיידי והמוצדק ביותר מפני מעורבות הבינה המלאכותית בפוליטיקה נוגע לפוטנציאל ההטייה והמניפולציה שבהם.
ב-2025 נערך באוניברסיטת וושינגטון בסיאטל מחקר בהובלת חוקרת ה-AI פרופ׳ ג׳יליאן פישר במסגרתו ערכו ניסויים אינטראקטיביים שבחנו את השפעות ההטייה המפלגתית במודלים של שפות גדולות על דעות פוליטיות וקבלת החלטות. הממצאים הצביעו על כך כי משתתפים שנחשפו למודלים מוטים מפלגתית נטו באופן משמעותי לאמץ דעות ולקבל החלטות שתאמו את ההטייה של המודל.
בניסוי, שבו נדרשו משתתפים לגבש עמדה ולחלק תקציבים מוניציפליים, נחשפו המשתתפים למודלים בעלי הנחיות סמויות ליברליות או שמרניות. הממצא המפתיע ביותר היה שההשפעה של המודל המוטה התרחשה אפילו כאשר ההטייה של המודל הייתה מנוגדת לחלוטין לזהותו הפוליטית המקורית של המשתמש.
רפובליקנים זזו שמאלה בעקבות שיחה עם מודל ליברלי, ודמוקרטים זזו ימינה בעקבות שיחה עם מודל שמרני.
בנוסף, הזהירו וארגיו ונאי, בעודם סוקרים עבודות אחרונות שפורסמו ב-Nature וב-Science כי העובדות שמציג מודל הבינה אינן תמיד מדויקות, במיוחד כשהמודל "תומך" בעמדות ימין, ועלולות להאיץ הפצת דיסאינפורמציה.
תופעה זו מקבלת משנה תוקף נוכח צמיחתו של תחום הקידום בעידן הבינה המלאכותית (GEO) והחשש מפני הנדסת מאגרי אימון. שחקנים פוליטיים, משטרים אוטוקרטיים או גורמי השפעה זרים אינם צריכים עוד לפעול באמצעות בוטים גלויים ברשתות החברתיות. מספיק שיציפו את הרשת בתכנים מבוקשים או יטלטלו את מאגרי הנתונים שעליהם מאומנים המודלים, כדי לגרום למודל השפה להציג נרטיבים אוטוקרטיים או מוטים כעובדות מוצקות.
במחקר שערכה חברת ChatOptic באוגוסט 2026, יצרו החוקרים 13 פרסונות של מצביעים, בעלות מאפיינים אישיים שונים. לכל פרסונה נבנו פרופיל גברי ופרופיל נשי – 26 פרופילים בסך הכול. החוקרים פנו בשם הדמויות לחמישה צ'אטבוטים – ChatGPT, Perplexity, Claude, Gemini ו-Grok – ושאלו שאלות פוליטיות בשבעה נושאים: התלבטות כללית למי להצביע, יוקר המחיה, ביטחון לאומי, כלכלה ותעסוקה, חינוך, משילות ואחדות חברתית. על סמך התשובות דירגו החוקרים את המפלגות לפי היקף האזכורים שלהן, כדי לבחון אילו מפלגות זוכות לנראות רבה יותר אצל כל פרופיל ובכל נושא. בין ממצאי המחקר היו הבדלים בין התשובות שקיבלו דמויות של גבר ואישה שהוגדרו "מתלבטים". ב-ChatGPT, למשל, בתשובות לפרופיל הגברי בלטו הליכוד וישר!, ואילו בתשובות לפרופיל הנשי בלטו הדמוקרטים וישראל ביתנו. הבדלים נמצאו גם כשנבחנו התשובות בנושאים מסוימים, כמו חינוך ואחדות חברתית.

במחקר הסימולציה, נחשפה גם תופעת המנעול הסקטוריאלי – Sectoral Lock, על פיה מודל השפה מציג לפרסונה עימה הוא משוחח רק מפלגות המכוונות ישירות לקהל בוחרים מן האוכלוסיה הספציפית אליה משתייכת הדמות. כך, שאלה פוליטית זהה זכתה לתשובות שונות לחלוטין בהתאם לזהות הפרסונה ולמודל שבו נעשה שימוש. מודלים המסתמכים על מידע סטטי ללא חיפוש מקוון בזמן אמת נוטים להציג לפרסונות סקטוריאליות רק מפלגות הפונות ישירות למגזר שלהן, תוך איפוס מוחלט של נראות מפלגות אחרות.
כך למשל, במענה לפרסונה של אשה חרדית בנושא יוקר המחיה, מודל מסוים העניק נראות מוחלטת למפלגות החרדיות ואיפס מפלגות מרכז-שמאל. מודלים המפעילים חיפוש רשת עדכני (כמו Perplexity) שברו את דפוס ההטייה הסקטוריאלית והציגו תמונת מפלגות שונה לחלוטין עבור אותה פרסונה ממש.
בפרופילים של "מצביע מתלבט", שינוי המגדר לכשעצמו מגבר לאישה הוריד מפלגות מסוימות מהמקום הראשון בשאלות חינוך ואחדות חברתית והעלה מפלגות אחרות.
הסכנה העמוקה ביותר במנגנון זה, כפי שהיטיבה לנסח עו"ד יהודית פינטוב בסקירתה ב"שקוף" על מחקרי Nature, היא שהבינה המלאכותית אינה משכנעת באמצעות מניפולציות רגשיות זולות, אלא באמצעות התחזות לטיעונים עובדתיים ורציונליים. המודל אינו מבחין בין אמת לשקר, אלא בין טיעון שנשמע סביר ומנוסח בביטחון לבין טיעון רעוע.
כפי שנמצא במחקרים שנסקרו, כאשר נאסר על הבוט להשתמש בטיעונים עובדתיים לכאורה, יכולת השכנוע שלו צנחה ביותר מ-50%. הבינה המלאכותית משכנעת משום שהיא "מחרטטת בביטחון סמכותי" והציבור, שנוטה לסמוך על הנייטרליות הטכנולוגית ובולע את ההטייה כעובדה אובייקטיבית.
תפיסת המודל כדיסטופיה מייצגת עמדה אחת שלמולה יש להציב עמדה הופכית היות והדיאלוג עם מודל השפה טומן בתוכו גם הזדמנות דמוקרטית חסרת תקדים, המהווה את הזרוע השנייה של התופעה.
במציאות הפוליטית העכשווית, האזרחים כלואים בתוך תיבות תהודה חברתיות. הרשתות החברתיות מתגמלות קיצוניות, זעם וזיהוי מפלגתי קשיח. בתוך סביבה זו, אדם המבקש להרהר בעמדותיו או לבחון מורכבות פוליטית מסתכן בנידוי חברתי או בתחושת אשמה.
האינטראקציה עם מודל שפה מייצרת סביבה סטרילית מאיום זהותי. המודל מספק מרחב בטוח לשאלת שאלות קשות ולבחינת היפותזות. כאשר המודל מציג נקודות מבט חלופיות, מורכבויות היסטוריות או ניתוחים כלכליים שונים, הוא אינו עושה זאת מתוך עמדה של התנשאות או איבה חברתית.
התהליך מאפשר למשתמש לחוות דיסוננס קוגניטיבי מבוקר. הוא נחשף לסתירות הפנימיות בעמדותיו או לפערים העובדתיים בתפיסתו, מבלי שסכנה מרחפת על הערכתו העצמית. המודל ממסגר מחדש סוגיות פוליטיות מורכבות החורגות מהחלוקה הבינארית של "ימין" ו"שמאל" או "אנחנו" ו"הם". כפי שעלה ממחקרה של ג'יליאן פישר ושות' מאוניברסיטת וושינגטון, עצם נכונותם של המשתתפים לשקול טיעונים המנוגדים לזהותם המפלגתית מעידה כי השיחה עם מודל הבינה המלאכותית מצליחה לעקוף את המגננות האוטומטיות של הזהות הקבוצתית.
כאשר השיחה מתנהלת בצורה חופשית וביקורתית, המודל עשוי לשמש "כחבר הסוקרטי" – שותף לשיח המציב שאלות נוקבות, מאתגר הנחות יסוד, ומעודד את האזרח לעצב עמדה עצמאית ומורכבת יותר. זהו פוטנציאל דמוקרטי ראשון במעלה: כלי המסוגל לסדוק את הקיטוב הפוליטי ולהחזיר את הדיון הציבורי לרמה של ניתוח ענייני ומחשבה עצמאית.
ניסויי המעבדה שהוזכרו אמנם הצליחו במדידה מספרית של תזוזה בעמדות בעקבות שיחה קצרה בודדת (תזוזה של 2 עד 10 נקודות בסקאלות מדודות), אולם תנאי המעבדה אינם משקפים את מורכבותה של סביבה פוליטית דינמית במסגרתה נחשפים האזרחים במקביל לאלפי גירויים ממגוון סוגים ופורמטים. החל מהקשרים כלכליים, דרך קשרים משפחתיים ועד אירועים ביטחוניים. לא ניתן לבודד ולכמת במדויק איזה חלק מהשינוי בתודעה הציבורית שייך לצ'אטבוט, ואיזה חלק שייך למציאות הפיזית. נכון להיום, אין כל יכולת למדידה מדויקת של המאזן הכולל בין יתרונות השיח הפוליטי עם מודל הבינה לחסרונותיו בשדה הפוליטי האמיתי.
במקביל, הכלים הרגולטוריים החלים על המרחב הפוליטי בישראל אינם מותאמים, על אף האדפטציות האחרונות שהוכנסו בחוקי תעמולת בחירות, כגון הצורך לסמן בבירור שימוש בתוכן מג'ונרט במסרים פוליטיים ותעמולתיים. ליו"ר ועדת הבחירות אין כיום סמכות או יכולת טכנולוגית אופרטיבית לפקח על קמפיינים סמויים המופעלים באמצעות מודלי בינה, והחוק אפילו אינו אוסר על שימוש בשקרים בתעמולה.
מכיוון שכך, עובר מרכז הכובד אל המודעות והאוריינות האזרחית. אחד הממצאים המעודדים ביותר במחקר של פישר ושות', היה שאנשים בעלי ידע מוקדם רב יותר על דרכי פעולתן של מודלי בינה היו חשופים פחות להטייה של המודל, באופן מובהק. כלומר, הידע המוקדם פועל כחיסון תודעתי. ככל שציבור המשתמשים יפנים כי מודלי הבינה ניזונים מנתונים שנבחרו, קודדו ואומנו על ידי בני אדם וחברות מסחריות בעלות אינטרסים, כך יהא השימוש במודל רפלקסיבי יותר, גם בהקשר הפוליטי. שימוש במודל כדי לאתגר תפיסות תוך הטלת ספק מתמיד בתשובות שלו ובדיקה עצמאית של המקורות שהוא מספק.
כשם שהמדיה המסורתיים והחדשים שינו מן היסוד את הדרך שבה בני אדם מגבשים את זהותם הפוליטית, כך גם מודלי השפה הגדולה מאלצים אותנו לשוב ולבחון את מושג השכנוע הפוליטי.
איומי ההטייה האוטוקרטית, הנדסת תכני האימון והנעילה הסקטוריאלית הם ממשיים ומיידיים אולם לצידם קיימת גם תקווה הנובעת מן היכולת של שיחה אישית ומושכלת לסדוק את חומות הקיטוב ולעודד חשיבה ביקורתית. רק מודעות עמוקה למורכבות הטכנולוגית תבטיח שהמודל ישמש כמראה מעוררת למחשבה, ולא כבובת גרב (Sock Puppet) סמויה בקלפי.
ד"ר שרון חלבה-עמיר חוקרת את הממשק שבין משפט, חברה וטכנולוגיה
שקוף הוא כלי התקשורת העצמאי הגדול בישראל. פה תקראו עיתונות חוקרת, מעמיקה וביקורתית, בתחומי הון-שלטון-עיתון, עבודת הכנסת, משבר האקלים ועוד.