ערכת שאלות לפוליטיקאים
ערכת שאלות לפוליטיקאים
רוצה את מיטב הכתבות והתחקירים של שקוף ישירות לתיבה? פה נרשמים לניוזלטר:
לפי האתר של ועדת הבחירות המרכזית, מטרת הוועדה היא לפעול "מתוך אחריות, שליחות, שקיפות ומחויבות ציבורית, לחיזוק הליך דמוקרטי, תקין, מקצועי ויעיל, החל משלבי התכנון וההיערכות וכלה בביצוע ובקרה" (ההדגשה במקור).
אחד השלבים בהליך הדמוקרטי הוא תעמולת הבחירות. כדי לשמור על תקינותה, נקבעו חוקים שנועדו לוודא שאף גורם לא מקבל יתרון לא הוגן בעודו מנסה לשכנע את הציבור להצביע לו.
לכן, לדוגמה, נאסר השימוש בנכסים ובסמלים של המדינה לצורכי תעמולה – שימוש שנותן יתרון תעמולתי לחברי ממשלה מכהנת. עקרונות נוספים כוללים הגנה על הציבור מתעמולה שקרית ומניעת ניצול של קטינים מתחת לגיל 15 לשם תעמולה.
"שקוף" רצתה לבדוק כיצד פועלת ועדת הבחירות המרכזית, בראשות שופט העליון נעם סולברג, לשמירה על תקינות ההליך ולאכיפת החוקים הקיימים על המפלגות המשתתפות, ולבחון האם החקיקה הקיימת יעילה והאם השימוש בה נעשה כראוי.
ההיבט הראשון הוא עקביות באכיפה: טיפול דומה במקרים דומים, בלי קשר לזהות המפרסם. בדיקה של יעל געתון מצאה כשל: הגופים המזוהים עם האופוזיציה מטופלים במהירות, בעוד שגופי הקואליציה נהנים מיותר דחיות, ממריחת התהליך וממחיר זעום.
ההיבט השני הוא הזמן שחולף בין פרסום התעמולה לבין ההחלטה בעניינה. ברשתות החברתיות, סרטון יכול להגיע לקהל רחב בתוך שעות. לכן, השאלה היא האם ההחלטה מתקבלת בזמן שעוד אפשר לבלום את ההפצה, או רק אחרי שהמסר כבר הגיע לציבור.
באחת מהחלטותיו כתב סולברג ש"יש לערוך לחוק הבחירות (דרכי תעמולה) […] בחינה ורביזיה מקיפה, ולהתאים את ההגבלות והאיסורים שבו למציאות הקיימת, ובעיקר לעידן שבו מרבית התעמולה נעשית ברשת האינטרנט".
עצם העובדה שהשופט סולברג מודע לחולשה הזו מעלה תהייה מדוע הכנסת לא השלימה את ההתאמות הנדרשות מאז הבחירות הקודמות. אמנם נעשו בעבר שינויים לחוק התעמולה, אך השופט סולברג הודה שהחוק עדיין מיושן ולא מתאים לימינו.
אם כן, מדוע לא נסגרו הפרצות הכה ברורות? כבר ב-2015 הוקמה ועדה ציבורית בראשות נשיאת בית המשפט העליון לשעבר דורית ביניש, וב-2017 היא הגישה המלצות לרפורמה בחוק. ב-2018 וב-2022 נעשו בכנסת ניסיונות לקדם את ההמלצות, ולצדם הוגשו לאורך השנים הצעות חוק להתאמת הכללים לעידן הדיגיטלי. חלק מהשינויים התקבלו, אך הרפורמה המקיפה לא הושלמה. יותר מעשור אחרי הקמת הוועדה, יו"ר ועדת הבחירות עדיין קורא למחוקקים להתאים את החוק למציאות.
רוצים לדעת איך הפער הזה נראה בפועל?
חיילי ה-AI של איזנקוט שירתו 27 יום: ב-10 ביולי פרסם יו"ר מפלגת ישר גדי איזנקוט ברשתות החברתיות סרטון שבו הודיע שהוא רץ לראשות הממשלה. ברקע דבריו הופיעו חיילים בכל מיני מצבים, כשרוב הדמויות והנופים נוצרו בבינה מלאכותית.
לאחר עתירה של הליכוד נגד הסרטון קבע יו"ר ועדת הבחירות המרכזית, השופט נעם סולברג, שגם שימוש בדמויות ממוחשבות של חיילים במדי צה"ל יכול להיחשב שימוש אסור בנכסי ציבור לתעמולת בחירות, והורה להסיר את הסרטון.
אלא שבין הפרסום לבין ההחלטה חלפו 27 ימים. הרבה יותר מנצח במונחים של רשתות חברתיות. גם הליכוד נזכר באיחור והגיש את העתירה 11 יום לאחר השקת הסרטון, כך שהרווח ממנו כבר נגרף.
כשמכריזים על תוכנית שטרם אושרה: ב-9 באוגוסט כינסו ראש הממשלה בנימין נתניהו, שר האוצר בצלאל סמוטריץ' ושר הבינוי והשיכון חיים כץ מסיבת עיתונאים להצגת תוכנית "ממילואים למפתח". בפרסומים דובר על כ-20 אלף הזדמנויות לרכישת דירה או קרקע בתנאים מועדפים, ועל הגדלת העדיפות למשרתי מילואים בהגרלות "דירה בהנחה". התיעוד מהאירוע הופץ בערוצים הממשלתיים וגם בחשבונות של נבחרי הציבור.
מול העתירות טענו נתניהו והשרים כי מדובר במסירת מידע לתועלת הציבור, אלא שהתוכנית שהם הציגו טרם אושרה. במילים אחרות: לא היה כאן דיווח על זכויות שהציבור כבר יכול לממש, אלא הצגה של תוכנית שטרם אושרה כהישג מוגמר. תעמולה נטו.
העתירות עסקו גם בפרסום נוסף מאותו יום: נתניהו ניצל את המיקרופונים הפתוחים לתקשורת בפתח ישיבת הממשלה כדי לשחרר מסרים תעמולתיים, לקשור לעצמו הישגים צבאיים ולבקר את היריבים הפוליטיים שלו. גם כאן פסק סולברג לטובת העותרים.
אלא שההחלטה ניתנה ב-5 באוקטובר, 57 ימים(!) לאחר הפרסומים. עד אז, הפרסום על תוכנית הדיור כבר הוסר ממילא מהערוצים הרשמיים, והקטעים התעמולתיים מדברי נתניהו הוסרו גם הם מהפרסום הרשמי.
ההיבט השלישי הוא ההרתעה: המחיר שמוטל על מי שהפר את החוק, והיכולת שלו למנוע הפרה נוספת. כשסרטון כבר צבר חשיפה לפני שהוסר, המחיר הכספי צריך לתת למפר סיבה לא לחזור על כך.
המחיר שהוטל על איזנקוט ומפלגתו בשל ההפרה: 5,000 שקל בהוצאות משפט. סכום זניח בתקציב קמפיין בחירות של מפלגה, ובטח אחרי כמעט חודש של חשיפה ברשת.
במקרה של נתניהו והמשיבים האחרים נפסקו הוצאות של 5,000 שקל בלבד מכל אחד מהם לכל אחד מהעותרים. חיוב בהוצאות נמוכות כל כך אחרי זמן רב כל כך לא יכול לייצר הרתעה כלשהי.
וגם אם נקבל את העובדה שההתאמות הנדרשות בחוק לא נעשו, יד קשה בדמות קנסות גדולים הייתה יכולה לחפות על בעיית הזמנים ולצמצם את הנזק של הפרות חוזרות.
כל עוד לא מושת קנס כספי שמכאיב לכיס העבריין, "קנסות" יכולים להפוך לרובריקה תקציבית בכל גוף שמפיץ תעמולת בחירות.
המקרים האלה ממחישים בעיה נוספת שחוזרת שוב ושוב: התעמולה האסורה מתפרסמת, וכדי שוועדת הבחירות תטפל בכך, צריך שמישהו חיצוני יתלונן עליה. אם ועדת הבחירות המרכזית תלויה אך ורק בגורמים חיצוניים כדי לאכוף את החוק, ההצהרה שלה על "אחריות, שליחות, שקיפות ומחויבות ציבורית, לחיזוק הליך דמוקרטי, תקין, מקצועי ויעיל" מתרוקנת מתוכן.
כל עוד הבעיות הקיימות לא ייפתרו, יישאר למתמודדים מרחב תמרון נוח: לפרסם, להתווכח על חוקיות הפרסום, ולפעמים להסיר אותו רק כשהצורך בו חולף. האיסור יישאר על הנייר ולא יגיע לכיס, ואנחנו ניוותר עם השאלה כמה נזק גרמו ההפרות לטוהר הבחירות.
שקוף הוא כלי התקשורת העצמאי הגדול בישראל. פה תקראו עיתונות חוקרת, מעמיקה וביקורתית, בתחומי הון-שלטון-עיתון, עבודת הכנסת, משבר האקלים ועוד.
