ערכת שאלות לפוליטיקאים
ערכת שאלות לפוליטיקאים
רוצה את מיטב הכתבות והתחקירים של שקוף ישירות לתיבה? פה נרשמים לניוזלטר:
תוצאות הבחירות לכנסת ה-26 הן הצבעת אי-אמון חד-משמעית בממשלת נתניהו ובשותפיו הקיצוניים בן גביר וסמוטריץ'. 67 מנדטים למחנה השינוי, מול 53 בלבד לגוש נתניהו. אבל המספר החשוב באמת אינו 67, אלא 48: אלה המנדטים של מחנה השינוי היהודי, בלי המפלגות הערביות. למחנה הזה אין 61 משל עצמו, ודווקא העובדה הזו תתגלה, בעיני, כאחת הברכות הגדולות של הבחירות האלה.
היעדר ה-61 מחייב את מחנה השינוי להכיר במובן מאליו: מחנה דמוקרטי ליברלי בישראל יתקיים מעתה רק בשיתוף פעולה יהודי-ערבי. שיתוף פעולה שהוא גם נכון ערכית וגם מתחייב פרקטית. ערביי ישראל הם כ-20% מאזרחי המדינה. להדיר אותם, ואת נציגיהם הנבחרים, מהשתתפות בהנהגת ישראל, זה לא דמוקרטי, וודאי שלא ליברלי. מבחינה פוליטית זו התאבדות של ישראל הדמוקרטית הליברלית, וכניעה לישראל משיחית-כהניסטית לדורות: סיומו המוחלט של החלום הציוני כפי שחלמנו עליו.
ההיסטוריה מזהירה אותנו שלפעמים ניצחונות מזהירים הופכים לבכיה לדורות. במבט לאחור, הניצחון המוחלט של ישראל ב-1967 והזחיחות שבאה בעקבותיו הביאו עלינו את טראומת מלחמת יום הכיפורים, שליטה צבאית על מיליוני פלסטינים במשך קרוב לשישה עשורים, ושבר עמוק בחברה הישראלית בין מתנגדי הכיבוש למצדדי ההתיישבות.
הניצחון של 67 המנדטים בבחירות 2026, דווקא מהיותו ניצחון מתון, מחייב אותנו לבחון מחדש הנחות יסוד בפוליטיקה הישראלית, לייצר שותפויות שהיו מחוץ לקונסנזוס בעבר ולבנות סוף סוף את השותפות המתבקשת כל כך בין ישראל הדמוקרטית והליברלית לאזרחיה הערבים.
אני מודה שאיני מרגיש נוח עם חלק מנבחרי הציבור ברשימות הערביות. אבל אני מרגיש לא נוח בהרבה עם חלק גדול מנבחרי הציבור בקואליציה היוצאת. בן גביר גרם יותר נזק לישראל מכל נבחרי הציבור של המפלגות הערביות ביחד. קיבלתי בלית ברירה את בחירת הציבור בבן גביר ובסמוטריץ'; באותה מידה אני מקבל את נבחרי הציבור במפלגות הערביות, גם אלה שאיני מסכים איתם. ככה דמוקרטיה עובדת.
יש לנו הזדמנות היסטורית להחזיר את ישראל למסלול שחזו מייסדיה: שותפות מלאה בין המדינה היהודית לאזרחיה הערבים.
זאב ז'בוטינסקי, אבי הימין הציוני, הציע ב-1940 חוקה למדינה היהודית שתקום ובה שוויון זכויות מלא לכל האזרחים, ועוד עיקרון יוצא דופן: בכל קבינט שבו ישמש יהודי כראש ממשלה יכהן ערבי כסגן ראש הממשלה, וכן להיפך. דוד בן-גוריון קרא במגילת העצמאות לבני העם הערבי ליטול חלקם בבניין המדינה על יסוד אזרחות מלאה ושווה ועל יסוד נציגות מתאימה בכל מוסדותיה.
בין שני האבות המייסדים, מימין ומשמאל, אני מוצא תמימות דעים בנקודה אחת: המיעוט הערבי אינו אורח במדינה הזו. הוא שותף להנהגתה.
וההזדמנות הזו היא גם ההזדמנות שלנו להיות אור לגויים. באירופה של היום חיים מוסלמים בשיעור קטן בהרבה מבישראל, והיבשת מתקשה להכיל אותם; הימין הקיצוני והמכוער מתעורר מחדש מקצה לקצה. בישראל חיים 20% של מיעוט ערבי, רובו המכריע מוסלמי, ולמרות כל הקשיים, החיים המשותפים כאן ברובם המכריע חיוביים ואף מעוררי השראה. רבע מרופאי ישראל ושישית מהעוסקים בחינוך הם ערבים.
בבחירות השבוע נרשמו שיעורי הצבעה גבוהים במיוחד ביישובים הערביים. זו הבעת אמון מרגשת בהליך הדמוקרטי הישראלי ורצון עמוק להיות חלק משמעותי ותורם בבניין ישראל קדימה. באותו שבוע גם הבוחר האמריקאי הזכיר לעולם שהדמוקרטיה יודעת לתקן את עצמה: הבוחרים בארצות הברית הפקיעו מנשיאם את הרוב בקונגרס והעניקו לדמוקרטים את שני בתי הקונגרס בניצחון סוחף.
שיתוף יהודי-ערבי הוא גם הפתרון המתבקש למשבר העמוק שיש לנו עם ארצות הברית. השבר העמוק שנתניהו יצר מול רוב האמריקנים יהיה קשה לתיקון, אבל על רקע הניצחון הסוחף של הדמוקרטים, ממשלה שתהיה מושתתת על שיתוף פעולה שכזה היא תחילתו של תיקון היחסים. בירושלים, כמו בוושינגטון, אזרחים בחרו בקלפי לא מתוך הכרח, אלא מתוך תקווה.
תפקידנו, המחנה הדמוקרטי והליברלי, לחבק את הציבור הערבי שהצביע ברגליו ובקולו ולבנות איתו את ישראל לדורות קדימה.
דו-קיום כזה הוא האור לגויים שהבטחנו להיות.
ארז שחר הוא מנהל שותף בקומרה קפיטל וחבר במטה הייטק
שקוף הוא כלי התקשורת העצמאי הגדול בישראל. פה תקראו עיתונות חוקרת, מעמיקה וביקורתית, בתחומי הון-שלטון-עיתון, עבודת הכנסת, משבר האקלים ועוד.
