ערכת שאלות לפוליטיקאים
ערכת שאלות לפוליטיקאים
רוצה את מיטב הכתבות והתחקירים של שקוף ישירות לתיבה? פה נרשמים לניוזלטר:
במסגרת פרויקט "מיניסטרמטר", בחרנו לבחון את תפקוד משרדי הממשלה בשנים האחרונות על בסיס מדדים אחידים ונתונים רשמיים ככל הניתן – במטרה להציג לציבור תמונת מצב עובדתית, הרחק מהצהרות, סיסמאות וקמפיינים של תקופת בחירות.
אחרי משרד התחבורה והמשרד לביטחון לאומי, יפורסם בקרוב גם המדד המלא של המשרד להגנת הסביבה תחת השרה עידית סילמן. המדד יבחן כמה תחומים מרכזיים בתפקוד המשרד – ובהם פסולת, זיהום, אכיפה ויכולת ביצוע.
לקראת פרסום המדד המלא, בחרנו להתחיל מנתון אחד שקשה להתעלם ממנו: כמה עולה לציבור הזיהום שהמשרד להגנת הסביבה אמור לצמצם. התשובה, לפי הנתונים הרשמיים, היא יותר ויותר.
מדי שנה מפרסם המשרד להגנת הסביבה את דוח מרשם הפליטות לסביבה – המפל"ס – שמציג את פליטות המזהמים וגזי החממה של השנה הקודמת, ואת העלות הכלכלית שנגרמת למשק כתוצאה מהן. הנתונים מוצגים גם בחיתוכים לפי מפעל, רשות מקומית ואזור תעשייה.
לפי המפל"ס האחרון, שפורסם בספטמבר 2025 ומתייחס לשנת 2024, עלות זיהום האוויר ופליטות גזי החממה בישראל נמצאת במגמת עלייה.
בשנת 2024 עמדה העלות הכוללת על 15.2 מיליארד שקל. בשנת 2023 היא עמדה על 14.6 מיליארד שקל, ובשנת 2022 על 13.9 מיליארד שקל. בשנות הקורונה, 2020–2021, עמדה העלות על כ-12.7 מיליארד שקל בממוצע.
כלומר, בזמן שהמשרד להגנת הסביבה אמור להוביל מדיניות לצמצום פליטות וזיהום, העלות הכלכלית של הזיהום בישראל ממשיכה לטפס – ומגיעה לשיא חדש.
הנתון הכולל כולל גם פליטות גזי חממה וגם מזהמי אוויר. אבל גם כאשר מפרידים את עלות הזיהום בלבד, התמונה אינה משתפרת.
בשנת 2022 עמדה עלות הזיהום ברשויות בישראל על 5.442 מיליארד שקל. בשנת 2023 היא עלתה ל-5.704 מיליארד שקל. בשנת 2024 היא כבר הגיעה ל-5.768 מיליארד שקל.
מדובר בעלייה של יותר מ-325 מיליון שקל בתוך שנתיים — ועלייה של יותר מ-60 מיליון שקל רק בין 2023 ל-2024.
מאחורי המספרים האלה לא עומדת בעיה מופשטת. מדובר בזיהום מעשה ידי אדם, שמקורו בין היתר בתעשייה, מפעלים, תחנות כוח, שריפות פסולת לא מטופלות בתוך גבולות ישראל ובגדה המערבית, תחבורה פרטית ומקורות נוספים. הזיהום הזה גורם למוות בטרם עת, מחלות סרטן, תחלואה נשימתית, לידות פג ופגיעות נוספות — שכולן מתורגמות גם לעלות כלכלית למשק.
העלות הכלכלית מספרת רק חלק מהסיפור. לפי דוח של המשרד להגנת הסביבה ומשרד הבריאות, מדי שנה מתים בישראל כ-5,500 בני אדם בשל השלכות זיהום האוויר.
הדוח מתייחס לשנים 2015–2023, שבהן מתו מדי שנה בין 4,641 ל-6,166 בני אדם בשל חשיפה למזהמים שונים. בארגוני הסביבה טוענים כי גם מדובר בהערכת חסר — ועדיין, הנתון כפול מהערכות קודמות של ה-OECD משנת 2019.
לשם השוואה, בשנת 2024 נהרגו בישראל 436 בני אדם בתאונות דרכים, ובשנת 2023 נהרגו 358. כלומר, זיהום האוויר גובה בכל שנה מחיר אנושי גדול פי כמה — אך מקבל הרבה פחות תשומת לב ציבורית ופוליטית.
הנתונים לפי רשויות ממחישים כיצד המחיר הסביבתי מתרכז באזורים מסוימים — לעיתים כאלה שבהם פועלים מפעלים, תחנות כוח ותשתיות מזהמות במיוחד.
במועצה האזורית תמר, שבה מרוכזים מפעלי ים המלח של כיל (ICL) שבשליטת הטייקון עידן עופר, וכן תעשיות נוספות באזור התעשייה מישור רותם, עלות הזיהום ממשיכה לטפס. בשנת 2022 עמדה העלות על 1.210 מיליארד שקל. בשנת 2023 היא עלתה ל-1.343 מיליארד שקל. בשנת 2024 היא כבר הגיעה ל-1.445 מיליארד שקל.
גם ברמלה, שבה ממוקם מפעל "נשר" – התעשייה הפרטית המזהמת בישראל – נרשמה עלייה משמעותית. הבעלים של מפעל "נשר" הוא האוליגרך לן בלווטניק, שאף מחזיק ברשת 13 ובחברת החדשות שלה. בשנת 2022 עמדה עלות הזיהום על 1.026 מיליארד שקל. בשנת 2023 היא עלתה ל-1.301 מיליארד שקל, ובשנת 2024 נותרה ברמה גבוהה במיוחד: 1.313 מיליארד שקל.
באשדוד, שבה מרוכזים מפעלים, תשתיות, תחנות כוח ומוקדי זיהום נוספים, נרשמה קפיצה חדה במיוחד בשנה האחרונה. בשנת 2022 עמדה עלות הזיהום על 793 מיליון שקל. בשנת 2023 היא ירדה ל-656 מיליון שקל, אך בשנת 2024 זינקה ל-896 מיליון שקל.
המשמעות: בשלוש רשויות בלבד – תמר, רמלה ואשדוד – עלות הזיהום ופליטת גזי חממה בשנת 2024 הסתכמה בכ-3.65 מיליארד שקל. זהו חלק משמעותי מאוד מהעלות הכוללת של הזיהום ברשויות בישראל.
כבר בדיון הראשון שלה בכנסת כשרה להגנת הסביבה, הקדישה סילמן זמן לנושא זיהום האוויר. היא דיברה על הערים "מרובות התשתיות הלאומיות", ואמרה כי הן חשובות למשרד. סילמן אף הדגישה כי יש לוודא "שלא יציפו אותן בעוד תשתיות לאומיות, כי יש נטייה כזאת".
זו הייתה אמירה נכונה וחשובה. בישראל יש ערים ואזורים שנושאים על גבם חלק גדול במיוחד מהמחיר הסביבתי של המדינה: תעשייה כבדה, תחנות כוח, כבישים עמוסים, נמל, מחצבות, מתקני פסולת ותשתיות לאומיות. השאלה אינה האם השרה זיהתה את הבעיה – אלא האם המשרד בראשותה הצליח לשנות את המגמה.
לפי הנתונים שנחשפים כאן, התשובה בינתיים מדאיגה. למרות הצהרות, ניסיונות, הודעות לתקשורת וסרטונים ברשתות החברתיות, עלות הזיהום ממשיכה לעלות. במקומות מסוימים היא אף מזנקת.
חשוב לומר: פליטות מזהמים וגזי חממה אינן תלויות רק במשרד להגנת הסביבה. משרדי התחבורה, האנרגיה והאוצר משפיעים גם הם על היקף הזיהום – דרך מדיניות תחבורה, ייצור חשמל, שימוש בדלקים, תמריצים, תקציבים ותכנון תשתיות.
אבל המשרד להגנת הסביבה הוא הגוף שאמור לעמוד בחזית. הוא אמור להחמיר דרישות ממפעלים מזהמים, לפקח על היתרי פליטה, לקדם טכנולוגיות להפחתת זיהום, להפעיל אכיפה אפקטיבית ולהבטיח שהאינטרס הציבורי לא יידחק הצידה מול אינטרסים כלכליים ופוליטיים.
לשם כך קיימות לו סמכויות. השאלה היא אם הוא משתמש בהן בעוצמה הנדרשת.
עלות פליטות המזהמים וגזי החממה לאוויר היא רק אחד המדדים שנבדקו במסגרת מדד "מיניסטרמטר" למשרד להגנת הסביבה. המדד המלא, שיפורסם בקרוב, יבחן גם תחומים נוספים: מה קרה להטמנת הפסולת בישראל, כיצד נראית האכיפה מול מזהמים, האם המשרד עומד ביעדיו, ומה מלמדת התמונה הכוללת על כהונת השרה סילמן.
כבר עכשיו, הנתון הזה אמור להדליק נורה אדומה. אם האוויר המזוהם עולה לציבור יותר משנה לשנה, ואם המחיר הבריאותי והכלכלי ממשיך לטפס, קשה להתייחס לכך כאל סוגיה שולית.
בשנת 2024 הגיעה העלות הכוללת של פליטות המזהמים וגזי החממה לאוויר לשיא וגם כאשר בוחנים את עלות הזיהום בלבד, נרשמת עלייה משמעותית.
זהו אינו המדד היחיד שלפיו נבחן המשרד להגנת הסביבה – אבל הוא אחד החשובים שבהם. הוא מראה שהזיהום בישראל ממשיך לגבות מחיר כבד, ושהציבור משלם אותו בבריאות, בכסף ובאיכות חיים.
בקרוב נפרסם את מדד "מיניסטרמטר" המלא למשרד להגנת הסביבה. שם נבדוק האם הנתון הזה הוא חריג – או חלק מתמונה רחבה יותר של כישלון סביבתי.
שקוף הוא כלי התקשורת העצמאי הגדול בישראל. פה תקראו עיתונות חוקרת, מעמיקה וביקורתית, בתחומי הון-שלטון-עיתון, עבודת הכנסת, משבר האקלים ועוד.
