
ערכת שאלות לפוליטיקאים
רוצה את מיטב הכתבות והתחקירים של שקוף ישירות לתיבה? פה נרשמים לניוזלטר:
התאגיד המזהם כיל (ICL, לשעבר כימיקלים לישראל), שבשליטת הטייקון עידן עופר, מימן לצורך מירוק תדמיתו סדרת סרטוני פרסום המתפרסמת באפליקציית 12+ ובאתר mako, שניהם מבית ערוץ קשת 12.
הפרסומת בדמות סדרה, "אנשי הנגב" שמה, כוללת ארבעה פרקים בני כשש דקות כל אחד. בכל פרק מציג המנחה, איש התקשורת אלי אילדיס, עובד אחר בתאגיד כיל.
הצורך במירוק התדמית של כיל מובן, לאור העובדה כי המפעלים של התאגיד ניצבים באופן קבוע ולאורך שנים בראש הרשימה האדומה של המשרד להגנת הסביבה, שמדרגת את מידת העבריינות הסביבתית של חברות ממשלתיות ומפעלים שנסחרים בבורסה. ברשימה האחרונה שפורסמה על ידי המשרד ניצבים מפעלי ים המלח של התאגיד במקום השישי מתוך כ-200 חברות וכיל רותם במקום השני.
המשרד להגנת הסביבה עדיין מנהל חקירה באשר לאסון הטבע הגדול ביותר שהתנהל בישראל כאשר דופן אחת מבריכות השפכים של מפעל רותם נפרצה ביולי 2017 וכ-200 אלף קוב של תמיסה חומצית (כ-50 בריכות אולימפיות), זרמה במשך 48 שעות לאורך 20 קילומטר בנחל אשלים וסביבתו. הזיהום מחק חלק גדול מאוכלוסיית היעלים בשטח, וגרם לאחד מהאסונות הסביבתיים החמורים בישראל.
"אנשי הנגב" מתמקדת בהפך הגמור – התמורה של התאגיד המזהם לנגב ולחברה בישראל כולה. בסיום כל פרק בסדרת הפרסומות מופיע הלוגו של ICL ובשקופית הפתיחה, לפני תחילת כל פרק, מופיע בגופן קטן הכיתוב "בשיתוף ICL", אך מעבר לכך אין כל גילוי נאות באשר לעובדה כי הסדרה אינה אלא פרסומת בתחפושת.
בעקבות עליית "אנשי הנגב" הגישה ד"ר שרית עוקד, יו"ר עמותת "רוצים לחיות בלי מכרות", תלונה לרשות השנייה. בתלונה נטען כי סדרת הפרסומות "מציגה מצג שווא, כאילו מדובר בחברה שבאמת דואגת לקהילות במרחב הפעילות שלה. בפועל, מדובר לא רק בתאגיד המזהם בישראל, תאגיד שפוגע פגיעה אנושה, מתמשכת ושיטתית בסביבה, בטבע המדברי ובים המלח. ICL היא לא רק תאגיד שאחראי לאסונות הסביבתיים הגדולים בישראל, שהוכר על ידי כל ארגוני הסביבה כעבריין סביבה סדרתי, אלא גם תאגיד המתעלם הנזקים הבריאותיים של פעולותיו (מפעל הברום, יסוד אל מתכתי רעיל, מוצג בסדרה כאידילי), ומפגיעתו בבריאות האדם. מזה שנים מנסה חברת ICL להקים מכרה פוספטים מזיק בערד, תוך התעלמות מאזהרות מומחי משרד הבריאות".
בעמותת "רוצים לחיות בלי מכרות" מציינים גם את ההקשר בו נעשה הפרסום, "על הפרק עומד חידוש זיכיון ים המלח, הליך בו מבקשת ICL להמשיך את הרס הטבע, הפגיעה בבריאות התושבים, והמשך קבלת משאבי הטבע של ישראל בעבור נזיד עדשים".
עוד טוענים בעמותה כי "מלבד גניבת הדעת והטעיית הציבור" שבשידור רצף פרסומות בדמות סדרה, "עולה חשש כי עצם פתיחת צינור הכספים בין ICL לבין גוף השידור, יש בו משום פתיחת פתח לתשלום דמי שתיקה לגוף השידור, שאכן ממעט לעסוק בנושא זה (בלשון המעטה)".
"מדובר בשערורייה", אמר ל"שקוף" גילי סופר, איש תיירות מדבר ופעיל סביבתי. "פרסומת שמוצגת כאילו הייתה כתבת טלוויזיה לכל דבר ועניין. אני מקווה שכפי שקרה בפעם הקודמת ש-ICL מימנו כתבת טלוויזיה מחמיאה, גם הפעם הסדרה תיפסל".
סופר כיוון בדבריו למקרה מ-2012 אז פסלה לשידור הרשות השנייה, במענה לתלונה מצד תושבי ערד, פרק מסדרה בשם "האיש הירוק", תוכנית בהגשת איש התקשורת גדי סוקניק, שהתחזתה להיות בנושאי סביבה, אך בפועל מומנה על-ידי כיל.
ואולם, בשונה מהמקרה מהעשור שעבר, הפעם הרשות השנייה לא צפויה לעשות דבר, שכן אין לה כל סמכות על המשודר באתרי האינטרנט של הערוצים המסחריים. המחוקקים בישראל, למרות ההתרעות הרבות לאורך השנים, לא הסדירו עד כה את הרגולציה על כלי תקשורת באינטרנט, למרות שהוא קיים כבר עשרות שנים.

"הרשות השנייה לטלוויזיה ולרדיו מאסדרת ומפקחת על ערוצי הטלוויזיה המסחריים ועל תחנות הרדיו האזוריות. הרשות השנייה לא מפקחת על תכנים באינטרנט", נמסר מהרשות השנייה.
עו"ד אלעד מן, יועמ"ש עמותת "הצלחה" ו"העין השביעית", טוען כי אף שלרשות אין כל סמכות, עולה במקרה זה חשש להפרת חוק הגנת הצרכן.
"נראה שיש נסיון לעמוד בהוראות שנקבעו בפסיקה לעניין סימון תוכן שיווקי (פסק דין עטיה), אלא שהדבר נעשה באופן חלקי על פניו", אומר עו"ד מן. "הסימון הוא רק בשקופית הפתיחה שלפני הסרטון ולא לאורך כל הסרטון בזמן הצפיה. לא מופיעות גם המילים 'תוכן שיווקי' אלא רק 'בשיתוף' הגורם המממן/המפיק. לכאורה, יש כאן גם הופעה של איש תקשורת באופן שאינו מבחין בין עבודתו הרגילה להשתתפות בפרסומת בהתאם לחוק הגנת הצרכן".
מקשת דיגיטל נמסר: "'אנשי הנגב' הוא תוכן שיווקי שהופק עבור ICL וזמין לצפייה באפליקציית 12+, הוא אינו משודר כתוכנית בערוץ 12. בכל תכני הווידיאו קיים גילוי נאות מלא, לרבות לוגואים וסימוני 'בשיתוף'. כבכל מקרה אחר, קיימת הפרדה מוחלטת בין פעילות מסחרית לבין עבודת המערכות העיתונאיות של הקבוצה".
ב"יום שאחרי" אנחנו אלה שנשאר. כי עיתונות בבעלות הציבור אי אפשר להשתיק