ערכת שאלות לפוליטיקאים
ערכת שאלות לפוליטיקאים
רוצה את מיטב הכתבות והתחקירים של שקוף ישירות לתיבה? פה נרשמים לניוזלטר:
תביעת דיבה שהגיש האוליגרך מיכאל מירילשוילי, אביו של בעל השליטה בערוץ 14, מתניעה מחדש את השיח הציבורי על הקשרים העסקיים בין משפחת מירילשוילי למשטר פוטין ומכונת המלחמה הרוסית. התביעה הוגשה בקיץ בניסיון להפסיק את העיסוק הפומבי בנושא, אך כעת נמצאת במסלול המהיר למחוזות של "אפקט סטרייסנד": תביעת השתקה שבמקום להשתיק מפנה זרקור לסוגיה שהתובע מבקש להסתיר.
בתביעה המקורית דרש מירילשוילי פיצויים בסך 600 אלף שקל משישה נתבעים שמתחו עליו ביקורת על רקע קרבתו לראש הממשלה, בנימין נתניהו, והקשר שכביכול יש לו לערוץ התעמולה הביביסטי, שמוחזק על ידי בנו יצחק. מירילשוילי האב מכחיש כל קשר לערוץ 14 ואף טוען שלא ניתן להגדירו "מקורב לנתניהו". כמו כן הוא מכחיש שיש לו עסקים ברוסיה, שנתונה בשנים האחרונות בסנקציות עקב הפלישה לאוקראינה והמלחמה הממושכת שמאיימת להתפשט לשאר אירופה.
למרות ההכחשות של מירילשוילי, ממשלת אוקראינה הטילה עליו סנקציות אישיות בטענה כי הוא משתף פעולה עם המשטר הרוסי ואף היה שותף עסקי של יבגני פריגוז'ין, מייסד מיליציית שכירי החרב "כוח וגנר" שביצעה משימות צבאיות למען פוטין באוקראינה ובאזורי קרבות אחרים. פריגוז'ין נהרג ב-2023 בהתרסקות מטוס מסתורית אחרי שהסתכסך עם ולדימיר פוטין. מירילשוילי לא מכחיש שהיה שותף עסקי של פריגוז'ין – אך טוען שהשותפות שלהם הסתיימה מזמן, בשנות התשעים.
שניים מהנתבעים, הפרסומאי אילן שילוח והיועץ האסטרטגי ליאור חורב, ניצלו את ההליך כדי להציף טענות חדשות בנוגע לעסקיו של מירילשוילי. בכתב ההגנה של שילוח, שעליו דווח לראשונה ב"דה-מרקר", נטען שמירילשוילי שולט בחברת לוגיסטיקה שעבדה עם "רוסאטום", תאגיד רוסי ממשלתי שעוסק בטכנולוגיית גרעין והיה מעורב בין היתר בהקמת תחנת הכוח האיראנית בבושהר. מירילשוילי מיהר להכחיש.
ליאור חורב, בכתב הגנה שהוגש היום (7.12) לבית משפט השלום בתל-אביב, טוען שמירילשוילי ביצע מכירה פיקטיבית של נכסיו ברוסיה אחרי שממשלת אוקראינה הטילה עליו סנקציות – אך בפועל ממשיך להיות בעל ברית אקטיבי של הקרמלין בכמה מישורים, ומאפשר למשטר פוטין להשתמש בתשתיות טכנולוגיות שנמצאות תחת שליטתו.
את התביעה של מירילשוילי מכנה חורב "תביעת השתקה קלאסית". את כתב ההגנה, שהוגש באמצעות עורכי הדין עמית גונן וגיא נוף, הוא מנצל כדי לחזור על ההתבטאויות שבגינן תבע אותו מירילשוילי – אך כעת הוא מצרף פרטים שעליהם יוכל לחקור את האוליגרך בבית המשפט הישראלי.
למשל, בנוגע לטענה שמירילשוילי מחובר למנגנוני הביטחון הרוסיים. חורב נוקב בשמה של חברת האחזקות הרוסית של מירילשוילי, "פטרו מיר", וטוען שלפי אתר האינטרנט הרשמי שלה רשימת שותפיה כוללת את "הסגל הנשיאותי של רוסיה", "משרד הביטחון של הפדרציה הרוסית" ו"המשרד למצבי חירום והגנה אזרחית".
"התובע [מירילשוילי] מנסה להכחיש כל קשר בינו לבין ה-FSB (שירות הביטחון הפדרלי של רוסיה; א"ב), אולם בפועל קיימות שלל אינדיקציות המעידות על מעורבותו העמוקה בתחומי התשתיות והתקשורת ברוסיה, המפוקחות באופן הדוק על ידי שירותי הביטחון הרוסיים", גורס כתב ההגנה.
חורב מזכיר בהקשר זה "חברת לוויינים מובילה ששמה Stec.com", ש"מחזיקה ברישיון רשמי מטעם ה-FSB לעבודה עם 'סודות מדינה'", כלשונו. "חשוב להבין כי קיומו של רישיון מיוחד מה-FSB אינו עניין ביורוקרטי גרידא. רישיון שכזה ניתן רק לחברות שהמשטר סומך עליהן ואשר פעילותן חיונית לביטחון הלאומי הרוסי", טוען חורב.
"רישיון זה מהווה 'תעודת כניסה' ללב הממסד הבטחוני הרוסי. משכך, פרסום הנתבע [חורב] בדבר קשריו של התובע ל-FSB אינו בגדר 'השמצה', אלא דיווח אמת הנשען על מסמכים רשמיים שאינם ניתנים להכחשה".
חורב מזכיר גם חברה רוסית בשם "סלקטל" (Selectel), ספקית מובילה של שירותי ענן. מיכאל מירילשוילי כבר הכחיש כל קשר לחברה זו בראיון נדיר שהעניק ל"ישראל היום". בעל השליטה הרשמי בחברה הוא בנו, יצחק מירילשוילי, שכאמור מחזיק גם בערוץ 14. החברה הוזכרה בתקשורת הישראלית כשבועיים לאחר 7 באוקטובר 2023, כשהתברר שסיפקה שירותים לאחד האתרים הרשמיים של ארגון חמאס ונאלצה להסירו מהרשת.
"כאן המקום לציין כי חברת 'סלקטל' אינה ספק שירותים תמים", נטען בכתב ההגנה. "מתוקף היותה ספקית תשתיות אינטרנט ושרתים ברוסיה, היא כפופה באופן מלא לחוקי הריגול והניטור הרוסיים, המחייבים שיתוף פעולה אקטיבי עם ה-FSB. כמו כן, לחברה שותפויות בינלאומיות המאפשרות לה גישה לתשתיות ולטכנולוגיות מערביות, למרות הבידוד הבינלאומי של רוסיה".
חרף הפעילות הבינלאומית, מציין חורב, "החברה כפופה רגולטורית למערכת SORM ('מערכת לפעולות חקירה מבצעיות'), שהיא מערכת המאפשרת ל-FSB גישה ישירה, בזמן אמת וללא צו שופט, לתעבורת המידע העוברת בשרתים. […] מעבר לכך, החברה מספקת שירותי הצפנה והגנת מידע (המכונים תקן 'GOST'), המאושרים על ידי ה-FSB. אישור כזה ניתן רק לחברות המטמיעות במערכותיהן 'דלתות אחוריות' או מפתחות הצפנה המאושרת על ידי הביון הרוסי".
אחד הציוצים שבגינם תבע מירילשוילי את חורב עוסק ב"חברת לוויינות ישראלית מובילה" שכביכול "פעלה עבור שירותי הביטחון הרוסיים באמצעות חברה רוסית הקשורה במירילשוילי, ועקפה הלכה למעשה את הסנקציות הבינלאומיות נגד רוסיה, פוטין ופריגוז'ין". בכתב ההגנה הוא טוען כי גם עלה חשש שטכנולוגיה "מערבית וישראלית" זלגה לידי "גורמי ביטחון רוסיים".
"חשש זה לא נולד בחלל ריק", טוען חורב, "הוא נשען על מארג ראיות המתייחס לשתי זרועות טכנולוגיות מרכזיות באימפריה של התובע: זרוע הלוויינות (Stec.com) וזרוע ה-Data Centers (חברת 'סלקטל'). כפי שהראינו לעיל, חברת הלוויינים הרוסית Stec.com נמצאת בשרשרת שליטה המובילה לחברת האחזקות של התובע, 'פטרו מיר', ומחזיקה ברישיון רשמי לעבוד עם 'סודות מדינה' עבור ה-FSB.
"נתון קריטי המבסס את החשד הוא העובדה שחברה זו משמשת כמפיצה ואינטגרטור של טכנולוגיה ישראלית בתוך רוסיה – ובפרט מערכות של חברת 'גילת רשתות לוויין', כגון מערכת ששמה SkyEdge. […] השילוב בין כפיפותה הרגולטורית של החברה לביון הרוסי לבין עיסוקה בציוד תקשורת והצפנה ישראלי יוצר פוטנציאל לזליגה מסוכנת של ידע וציוד לשימוש צבאי או מודיעיני רוסי".
בחלק אחר של כתב ההגנה נטען שהאימפריה העסקית של משפחת מירילשוילי מעורבת גם בתעשיית המלחמה הקונבנציונלית של פוטין. "חברת 'פטרו מיר' משתפת פעולה עם מפעל לבניית מכונות ששמו 'סבמאש'. למען הסר ספק יודגש כי לא מדובר במפעל אזרחי תמים, אלא שהוא מהווה עמוד שדרה של התעשייה הימית-צבאית הרוסית, הבונה ספינות מלחמה וצוללות. משכך הוא נתון לסנקציות בינלאומיות כבדות (הן של ארצות-הברית והן של האיחוד אירופי) בשל תפקידו המרכזי במאמץ המלחמתי באוקראינה", כותב חורב.
"אין ספק שקשריו של התובע עם גופים אלה מוכיחים כי עסקיו [של מירילשוילי] אמנם שלובים באינטרסים האסטרטגיים של משטר פוטין".
הסנקציות האוקראיניות על מיכאל מירילשוילי הוטלו בפברואר 2023, כשנה לאחר פרוץ המלחמה באוקראינה. לטענת חורב, בתוך כמה שבועות ביצע מירילשוילי "מהלך בזק" שבו העביר את מניות השליטה בחברת האחזקות "פטרו מיר" לאדם בשם סרגיי מדבדב.
"פעולה זו היתה בבחינת ניסיון מלאכותי לשוות לעצמה רושם של עסקה מסחרית לגיטימית, אלא שמסמכי החברה משנת 2019 חושפים את מצג השווא לכאורה ואת יחסי הכוחות האמיתיים בין ה'מעביר' לבין ה'נעבר' של המניות", נטען בכתב ההגנה.
"בעוד שהתובע מוצג במסמכים אלו כ'נשיא, מייסד ובעלים', מר סרגיי מדבדב מוגדר בהם כ'סגן נשיא ויועץ לעניינים משפטיים'. מסמכים אלה מסגירים את העובדה שאותו מדבדב אינו 'טייקון' עצמאי שרכש את החברה, אלא עובד של התובע הכפוף לו. מהלך שקוף זה נועד למטרה ברורה: יצירת מצג שווא של ניתוק זיקה כדי להגן על נכסי התובע מהחרמה, תוך השארת השליטה המעשית בידיו באמצעות איש קש".
ליאור חורב מקדיש חטיבה מכתב ההגנה שלו גם ליחסיו של מירילשוילי עם יבגני פריגוז'ין, מייסד כוח וגנר. לטענת חורב, הוא איתר שותפות של פריגוז'ין ומירילשוילי מסוף העשור שעבר, בתקופה שבה מייסד כוח וגנר כבר היה בגדר "מוקצה" בקהילה הבינלאומית: פרויקט נדל"ן בשם "נובאיה דוברובקה" שהוקם לדבריו במחוז לנינגרד.
לדברי חורב, מבנה האחזקות בפרויקט "משקף אמון של פריגוז'ין" במירילשוילי, שבא לידי ביטוי בכך שהטרוריסט הבינלאומי "היה מוכן להפקיד את כספו בידי חברו התובע, על כל המשתמע מכך".
כתב ההגנה כולל פירוט: "מדובר בפרויקט מגורים יוקרתי (כ-250 אלף מ"ר בהשקעה של מיליארדי רובלים), שבנייתו החלה בשנת 2018 כמיזם משותף מובהק. מבנה הבעלות בחברת הפרויקט, ששמה 'טרדיציה' (ובהמשך חברת 'קונטי'), חושף את השותפים בפרויקט בזמן אמת: עד חודש מרץ 2019 החזיקה חברתו של התובע ('פטרוגרדץ') ב-73% מהמניות, בעוד שחברתו של פריגוז'ין ושותפיו ('נבסקי סויוז') החזיקה ב-27%".
לפי כתב ההגנה, כשנחשף שמימון הפרויקט בוצע בידי בנק VTB הרוסי, שנתון לסנקציות מצד האיחוד האירופי וארצות-הברית, יצאה לפועל "תוכנית לטשטוש קשריו של התובע עם הגורמים הנתונים תחת סנקציות", וזו כללה יציאה של פריגוז'ין מהחברות המעורבות במיזם הנדל"ן.
"הנה כי כן, בכך נותר התובע (לפחות מבחינה פורמלית) הבעלים הבלעדי של הפרויקט באמצעות חברת 'קונטי' שבשליטתו, ובכך הוא גם המשיך לגרוף רווחים מהמיזם העסקי המשותף שהוקם יחד עם ראש כוח וגנר", נטען בכתב ההגנה.
גם בהקשר של ערוץ 14 טוען חורב שנעשה טשטוש של קשרי הבעלות כדי להרחיק את מירילשוילי האב מהערוץ הביביסטי, שאותו הוא מכנה "שופר בסגנון סובייטי".
חורב מזכיר חשיפה של "העין השביעית" מ-2016, על כך שהערוץ הוחזק באמצעות חברה שנרשמה באיי הבתולה הבריטיים באופן שהסתיר את זהות בעל השליטה שעמד בראש שרשור האחזקות. עם זאת, מאז השתנה מבנה הבעלות בערוץ 14, וכיום הוא מוחזק בידי חברה שבעל השליטה הרשמי שלה הוא יצחק מירילשוילי, ולא אביו.
תביעת הדיבה של מיכאל מירילשוילי סיפקה לו גם הישגים. אחד הנתבעים בתיק הוא המגזין "ליברל" של האוליגרך הפרו-אוקראיני ליאוניד נבזלין, מבקר קולני של פוטין.
ב-2019 פורסמה באתר המגזין כתבה מקיפה ששירטטה את מערכת היחסים הכלכלית של מירילשוילי עם רוסיה ומשטר פוטין. בחודש שעבר הודיעו מירילשוילי ובאי כוחו של נבזלין לבית המשפט כי הגיעו לפשרה, והכתבה נמחקה. המגזין שייסד נבזלין הפסיק את פעילותו בשנה שעברה, אך האתר עדיין זמין ברשת.
נתבע אחר, ד"ר איתי בן-דן, לא הצליח להגיש כתב הגנה בזמן – וכתוצאה מכך חויב לשלם למירילשוילי פיצויים בסך 100 אלף שקל, ועוד 11,800 אלף שקל לכיסוי שכר טרחת עורכי דינו. העילה: פוסט פייסבוק שבו כינה את משפחת מירילשוילי "שלוחה של ארגוני פשיעה גיאורגיים". בית המשפט הורה לבן-דן גם לפרסם תיקון והכחשה – אך כעת מנסה עורך דינו, גונן בן-יצחק, לבטל את פסק הדין. לטענתו, כתב ההגנה המקורי שהכין נדחה בגלל תקלות טכניות.
במקביל העלה מירילשוילי את סכום הפיצויים שהוא דורש משני הנתבעים הנותרים: האקטיביסט עמי דרור ובועז אפלבאום, כותב מאמרים, שירה ופרוזה שבעבר הרחוק עבד עם בכירים במפלגת העבודה. שניהם המשיכו להתבטא נגד מירילשוילי גם אחרי שתבע אותם, וכעת הוא דורש להטיל על כל אחד מהם לפצותו בסכום כפול – 200 אלף שקל.
דרור, איש שב"כ בעברו, נתבע בגין ציוצים שבהם ביקש מהציבור לסייע במימון הגנתו המשפטית. בציוץ אחד שצוטט בכתב התביעה החדש של מירילשוילי צוין שדרור כינה אותו "החבר של פריגוז'ין, זה שישב מלא שנים בכלא הרוסי, זה שאוקראינה הטילה עליו סנקציות" – בצירוף הצהרת כוונות על כך שהוא מעוניין להפוך את ההליך האזרחי ל"הרמת מסך למירילשוילי ולחברים שלו".
בסרטון שמצוטט גם הוא בכתב התביעה מכנה דרור את מירילשוילי האב "סנדק ערוץ 14", ו"האיש שישב שמונה שנים בכלא הרוסי בגלל שהורה על חטיפת והוצאתם להורג של חוטפי אביו".
בועז אפלבאום, שפנה גם הוא לציבור וביקש סיוע במימון הגנתו המשפטית, נתבע בגין ציוצים שבהם כינה את מיכאל מירילשוילי "מאפיונר", "ראש סינדיקט פשיעה", "גנגסטר חב"די-גרוזיני", ה"כספומט" ו"הארנק של בנו יצחק, ובשל כך גם של ערוץ 14". אפלבאום גם חזר על קביעה כוזבת שעליה נתבע במקור, שלפיה מירילשוילי הורשע בעבר בשותפות לרצח.
"תובענה זו עוסקת ב'סיבוב שני' של פרסומים כוזבים וקשים על-ידי הנתבעים, המתיימרים שוב להציג 'אמיתות עובדתיות' כאשר בפועל מדובר בהאשמות שווא המשוללות אחיזה במציאות", כתבו עורכי דינו של מירילשוילי, שלומי וינברג וארקדי אליגולאשוילי, בכתב התביעה החדש שהוגש נגד דרור ואפלבאום.
"נעשים נסיונות חוזרים ונשנים לקשר את התובע באופן פסול עם כוח וגנר ועם פריגוז'ין, אף שלמעט קשר עסקי נקודתי ופעוט בעבר הרחוק בין התובע לפריגוז'ין (תקופה שלפני עשרות שנים! כשפריגוז'ין היה איש צעיר ובלתי מוכר, ובטרם בכלל כוח וגנר הוקם), לא היה בין השניים קשר, ואף להפך – פריגוז'ין ניסה לפגוע בתובע", טוענים עורכי הדין.
"מדובר בשקר", מבהירים עורכי הדין בנוגע לטענות על הרשעתו של מירילשוילי ברוסיה. "התובע מעולם לא נדון למאסר בגין שכירת רוצחים לחיסול חוטפי אביו. יתרה מזו, ההליך שנערך ברוסיה, שבו נקבע כי התובע אִרגן חטיפה של אנשים, בוּקר קשות על ידי בית הדין האירופי לזכויות האדם שבשטרסבורג (ECHR), בשל פגמים קשים ביותר בהליך, תוך שבית הדין האירופי מקבל את טענותיו של התובע".
35449-08-25
48179-11-25
ב"יום שאחרי" אנחנו אלה שנשאר. כי עיתונות בבעלות הציבור אי אפשר להשתיק
