בנימין נתניהו נגד מדינת ישראל

ללא קשר לתוצאות המשפט הפלילי שמתנהל נגד הנאשם בנימין נתניהו (המכהן גם כראש ממשלת ישראל), אין ספק שנתניהו הוא הפוליטיקאי המושחת ביותר שקם במדינה מאז היווסדה – כולל אלו שהורשעו וריצו עונשי מאסר בפועל. השבוע פִרסם כאן איתמר ב"ז ניתוח מפורט, מדויק ומטריד של שלל עבירות שנתניהו ביצע לכאורה לאחר שכבר הוגש נגדו כתב האישום בתיקי האלפים – עבירות שחלקן בוצעו מתוך כוונה ברורה להתחמק מבירור כתב האישום שהוגש נגדו.

כפי שמוסבר בניתוח, רשויות אכיפת החוק בישראל נוהגות כלפי נתניהו ביד קלה עד רפויה, ולא עומדות על קיום הוראות החוק ביחס אליו. העיתונות חושפת פרשה אחרי פרשה, החברה האזרחית מגישה תלונות, בקשות ועתירות – אבל המערכת, בינתיים, לא מוצאת לנכון לתרגם את החשדות לחקירה פלילית נגד נתניהו.

בתקופה הנוכחית, כשאדם כמוני מתיישב לכתוב מאמר על אי חקירת עבירות שביצע לכאורה ראש הממשלה, הוא עומד בפני דילמה. אנו מתקרבים ליום ה-700 של המלחמה שפרצה כאן ב-7 באוקטובר 2023. חמישים חטופים, בהם חיים ומתים, נמצאים ברצועת עזה, ונתניהו בכוונת מכוון ממשיך לסכל את השבתם (כפי שנהג לאורך רוב תקופת המלחמה), ומעדיף במקום זה לנהל מלחמה חסרת תוחלת.

זהו עוד פשע שאפשר לייחס לנתניהו: ניהול מתמשך של מלחמה ללא מטרה אסטרטגית-מדינית הוא פשע ציבורי ומוסרי חמור, שבמקרה הזה מתבצע ממניעים פוליטיים הישרדותיים – לשם שמירת הקואליציה שלו. רק לאחרונה הורה נתניהו לצה"ל לכבוש ולהשמיד את העיר עזה. הרמטכ"ל אייל זמיר בעצמו התריע שהמהלך עלול לייצר מלכודת מוות לחטופים ולחיילים. ראוי להזכיר: נתניהו חשוד, ולדעת הח"מ בצדק רב, בביצוע פשעי מלחמה – חשד שבגינו תלוי ועומד נגדו צו מעצר שהוציא בית המשפט הפלילי הבינלאומי בהאג.

אם כן, כיצד אמור כותב המאמר להתייחס לשלל העבירות-לכאורה של נתניהו על חוקי מדינת ישראל, כאשר הלכה למעשה מדובר באדם החשוד בפשעי מלחמה, שמנהל מלחמה עקובה מדם וגורם להרג מיותר של אזרחים, חיילים וחטופים מתוך שיקולים פוליטיים צרים?

אם היה מוגש נגד נתניהו כתב אישום חדש (וכפי שמדגים הניתוח של ב"ז, היה מקום להגשת כמה וכמה כאלו), הכותרת שלו היתה "מדינת ישראל נגד בנימין נתניהו". אני מבקש לטעון שהפשעים של נתניהו, והשחיתות שהוא החדיר כמעט לכל מערכות השלטון בארץ, הם-הם הסיבה העיקרית לטבח שבוצע במשמרת שלו וגם לכך שהמלחמה נמשכת ללא תוחלת כבר קרוב לשנתיים. במובן הזה, הנרפוּת של מערכת אכיפת החוק ביחס לעבירות הפליליות שביצע (שוב, לכאורה) אחראית גם היא למצבה של מדינת ישראל ולפשעי המלחמה שמתבצעים מעבר לגבול בהנחיה מפורשת של נתניהו.

על העובדה ששלטון מושחת שמתקיים לאורך זמן יוביל בהכרח לקריסתה של המדינה הצביעו היסטוריונים מאז שחר ההיסטוריה הכתובה. ההיסטוריון היווני תוקידידס (בן המאה החמישית לפני הספירה) וההיסטוריון הרומאי טיטוס ליוויוס (בן המאה הראשונה לפני הספירה), וגם איש מדע המדינה ניקולו מקיאוולי (בן המאה ה-15), לא הכירו את שלטונו המושחת והמשחית של נתניהו. אבל הם הכירו היטב את השלכותיה של שחיתות שלטונית.

תוקידידס, שתיאר את תולדות המלחמה בין אתונה לספרטה, עסק גם במצב העגום שאליו הידרדרה אתונה עקב השחיתות, שהציתה מלחמת אזרחים והובילה גם להפסדים בקרבות. באתונה המתפוררת, ציין תוקידידס, שלטו כנופיות ששמו להן למטרה למגר את החוקים הקיימים כדי להשיג תועלת פרטית, על חשבונם של כל היתר. אמות המידה הציבוריות נשחקו לגמרי, והכוח לבדו קבע מה נכון ומה ראוי.

"דברי טעם של יריבים נתקבלו אם ידם היתה על העליונה, לא ברוח נדיבה, אלא מתוך זהירות במעשים", כתב ההיסטוריון היווני הדגול. "להשיב נקם היה נעלה בעיניהם מאשר לא להיפגע כלל. ואם נשבעו פעם זה לזה שבועות שלום, לא היה כוחן יפה אלא לרגע, שכן לא ניתנו אלא מתוך דוחק השעה, כשלא היתה לפניהם כל דרך פעולה אחרת. ומי שהקדים להתאושש, כשבאה ההזדמנות לידו וראה את אויבו שרוי בשאננות, נבחר היה בעיניו להיפרע ממנו מתוך חילול השבועה מלהתקיפו באיבה גלויה. כי נתן דעתו לא לבטחונו בלבד, אלא גם לפרס הפיקחות שיטול, כשינצח במרמה.

"סיבת כל הרעות האלו היתה תאוות השלטון, הנעוצה באהבת הבצע והכבוד, ותוצאתם הקנאות, המצויה אצל אנשים רודפי התנצחות. והואיל והיו מתעצמים זה כנגד זה בכל התחבולות שבידיהם לשם הניצחון, מלאם לבם לעשות מעשים נוראים, ועשו נקמות איומות ביותר באויביהם ולא שיוו לנגדם את הצדק וטובת העיר, ורק התענוג לשעה של כל צד וצד שימש להם גבול. והמתונים שבין האזרחים נספו בידי שני הצדדים, אם על שלא סייעו בידם ואם מתוך שעינם היתה צרה בהם, שיאריכו ימים אחריהם" (הציטוטים מתוך תרגומו של א"א הלוי קוצרו ונערכו קלות לשם הנוחות).

טיטוס ליוויוס, כמה מאות שנים לאחר מכן, חיבר ספרים רבים על תולדות רומא. רק אחדים מהם שרדו. איש הרנסנס מקיאוולי חיבר ספר בשם "דיונים על עשרת הספרים הראשונים של טיטוס ליוויוס", שבו עסק בין היתר בצורך לבסס מדינה על יסודות כמו מוסדות פוליטיים בריאים, חוקים ראויים ומנהיגים ישרי דרך.

בכותרת אחד הפרקים תהה מקיאוולי "באיזה אופן אפשר לשמר שלטון חופשי בערים מושחתות, אם הוא כבר קיים; ואם אינו קיים, באיזה אופן לסדרו". כשניגש להצביע על התשובה ציין מקיאוולי שני תחומים שבהכרח ייפגעו בעיר מושחתת: מינויי פקידי ממשל ותהליך החקיקה.

"העם הרומי לא נתן את משרת הקונסול ואת יתר הדרגות הבכירות של העיר אלא לאלה שביקשו אותן. בתחילה היה הסדר הזה טוב, כי ביקשו אותם רק אזרחים שהעריכו עצמם כראויים להן, ולהידחות מהן היה דבר מחפיר – כך שכדי להיות מוערך כראוי היה כל אחד פועל היטב", כתב מקיאוולי. "לימים, בעיר מושחתת, נעשה אופן המינוי הזה הרסני ביותר, מפני שלא בעלי המידה הטובה הרבה יותר אלא בעלי הכוח הרב יותר ביקשו את המשרות הציבוריות; וחסרי הכוח, גם אם היו בעלי מידה טובה, נמנעו מלבקש אותן כי פחדו.

"אל הבעיה הזאת הגיעו לא בבת אחת אלא בהדרגה. כמו שקורה בכל הבעיות, הם נעשו בטוחים בחירות שלהם, ונראה להם שאין להם עוד אויבים לפחד מהם. הביטחון הזה וחולשת האויבים הביאו את העם הרומי לידי כך שכאשר העניק את משרת הקונסול הוא כבר לא התחשב במידה הטובה אלא באהדת הציבור, והביא לדרגה הזאת את אלה שהיטיבו לדעת איך לרצות את האנשים, ולא את אלה שהיטיבו לנצח את האויבים. אחר כך, מאלו שרחשו להם את האהדה הרבה ביותר הם הידרדרו להענקת המשרה לאלה שהיו בעלי הכוח הרב ביותר, כך שבגלל הפגם בסדר הזה הודרו הטובים מן המשרה לחלוטין.

"הסדר הזה היה טוב כשהאזרחים היו טובים: כי תמיד היה טוב שמי שמבין מהי טובת הציבור יוכל להציע אותה, וטוב שכל אחד יוכל לומר את דעתו על העניין הזה, כדי שהעם, לאחר ששמע כל אחד, יוכל אחר כך לבחור בטוב ביותר. אך משנעשו האזרחים רעים נעשה הסדר הזה הגרוע ביותר, כי רק בעלי העוצמה הציעו חוקים, לא בשביל החירות המשותפת אלא לחיזוק עוצמתם, ונגד החוקים האלה איש לא היה יכול לדבר כי פחדו מפניהם; וכך רימו את העם, או כפו עליו להחליט על חורבנו" (הציטוטים מתוך תרגומה של מרים שוסטרמן-פדובנו קוצרו ונערכו קלות גם כאן לשם הנוחות).

כך כתבו ההיסטוריונים לפני אלפי ומאות שנים. הם הבינו היטב את מה שציבור גדול מדי בישראל עדיין לא מבין: השחיתות האישית של מנהיגים דוגמת נתניהו אינה מסתיימת ואינה יכולה להסתיים בהליכים פליליים, שבמקרה זה כאמור ברובם כלל לא נפתחים; לשחיתות האישית הזאת יש השלכות מסוכנות – הרס שיטתי של מוסדות המדינה, שאם לא ייבלם יוביל להרס מוחלט המדינה עצמה.

כחלק מהשחיתות העמוקה שמאפיינת את ממשלת נתניהו הנוכחית, הממשלה מסרבת במשך כבר קרוב לשנתיים להקים ועדת חקירה שתעסוק בטבח הגדול ביותר שאירע בישראל מאז הקמתה. יש לקוות שבעתיד תוקם ועדת חקירה שכזו, אך כדי להבין ששלטון מושחת דינו להוביל את ארצו להרס מוחלט לא דרושה שום ועדה. בישראל של זמננו, מספיק לצאת לרחוב ולהתבונן סביב.

שחר בן-מאיר הוא עורך דין ואקטיביסט. פניותיו ליועצת המשפטית לממשלה בדרישה לפתוח בחקירה נגד נתניהו נענו בהתעלמות