ערכת שאלות לפוליטיקאים

חיפוש
Close this search box.
חיפוש

אנחנו משלמים לוועד הבית של אריה דרעי סכומים מופרזים – בלי חוזה

המשרד לפיתוח הפריפריה, הנגב והגליל משלם אלפי שקלים לוועד הבית בבניין בו נמצאת דירתו הפרטית של השר בירושלים. פרסומי ההתקשרויות ותגובות המשרד סותרים זה את זה ולוקים בחסר, ולא ברור מי בכלל קבע את גובה התשלום - שמקורו בכספי ציבור. טרחנות ועד בית

רוצה את מיטב הכתבות והתחקירים של שקוף ישירות לתיבה? פה נרשמים לניוזלטר:

הדפיסו את הכתבה

רוצה את מיטב הכתבות והתחקירים של שקוף ישירות לתיבה? פה נרשמים לניוזלטר:

  1. סכומים לא הגיוניים

כפי שחשפנו בעבר, למשפחת דרעי דירות רבות, אך הפעם נתמקד בדירה של השר עצמו. אריה דרעי גר בדירה בבניין ברחוב הקבלן בירושלים שהלכה ותפחה לאורך השנים. כיום היא מונה שלוש קומות בשטח של כ-272 מ"ר, לאחר שהורחבה בניגוד לחוק.

בלובי הבניין נמצאת עמדת שומר המאבטח את דירת השר. מהבדיקה שלנו עולה כי הציבור משלם על העמדה דמי ועד בית בסך 200 שקל בחודש – סכום שבדרך כלל נדרש מבעלי דירות רחבות ידיים.

אלא שלפי החוק, המדינה הייתה חייבת לשלם דמי ועד הבית לפי שטח הדירה היחסי. על פי החישוב הזה, אם השולחן הוא בגודל 2 מ"ר, דרעי – שכאמור שטח דירתו הוא 272 מ"ר – אמור לשלם 27,200 שקל בחודש לוועד הבית. לא נראה לנו שזה הסכום שהשר משלם. אבל זו רק ההתחלה.

כמה עולה קפה לשומר? 

גיא זומר, מהתנועה לחופש המידע, נבר בדו"ח ההוצאות שפרסם המשרד לפיתוח הפריפריה, הנגב והגליל, שם אמורים להופיע הסכומים המלאים ששילם המשרד בעבור עמדת השומר. הוא גילה שבמהלך הרבעון הראשון של 2016 שולמו בפועל לוועד כ-3,300 שקל. כלומר, בכל חודש עמדת השומר עולה לנו כ-1,100 שקל – תשלומים בעבור ועד הבית וכן תשלום חשבונות מים וחשמל. לעתים החשבונות הגיעו לכ-700 שקל לחודש בודד.

כדי להבין טוב יותר על מה מוציא המשרד את כספנו ביקרנו בבניין המדובר. העמדה ממוקמת בלובי קטן של בית מגורים משותף, והיא כוללת שולחן ועליו קומקום חשמלי המשרת את המאבטח, שמוודא שאיש אינו מגיע לשר אם לא קבעו פגישה.

אין שומרים נוספים.

הלובי בבניין של השר אריה דרעי

התמונה הזאת מעלה שאלות רציניות: כיצד מאבטח בלובי של בניין מגיע לחשבון מים וחשמל חודשי  גבוה כל כך? כמה חשמל ומים אפשר להוציא על שולחן אחד?

לפי המענה שקיבלנו מחופש המידע, "תשלום הוועד הינו תשלום מקובל המשולם לוועד הבניין בשל הימצאות עמדת אבטחה בבניין המאובטח. תשלום קבוע זה נקבע בשל עלויות נוספות החלות על הבניין בשל האבטחה הנדרשת, כגון: לקיחת שטח בבניין (לובי הבניין), ניקיון הבניין, חשמל בקומות, שימוש במעלית וכו'".

  1. אין תיעוד, אין מסמכים

הטענה שהמדינה צריכה לשאת בעלויות הנובעות מדרישות האבטחה הגיונית, אך רצינו להבין בדיוק לאן הולך הכסף. ביקשנו מהמשרד לפיתוח הפריפריה, הנגב והגליל להסביר את את פשר התשלומים ואז – התחיל הבלגן.

במשרד טענו כי מנובמבר 2015 עד לסוף 2016 שולמו לוועד פחות מ-7,500 שקל. בתגובה אחרת מטעם חופש המידע שוב חזרו לגרסת 14 אלף השקלים שהוצגה בתחילה, אך הפעם טענו כי אלו התשלומים לתקופה שבין דצמבר 2015 עד לסוף 2016.

בסופו של דבר קיבלנו טבלת הוצאות מפורטת (בתחתית הכתבה), אבל אז רק התבלבלנו עוד יותר: על פי הפירוט, למשל, בשנת 2015 שולמו 1,900 שקלים בעבור חודשיים בלבד: נובמבר ודצמבר. מנגד, בשנת 2016 כולה הוזרמו לבניין כ-5,500 שקל בלבד, לפי  המשרד.

בשנת 2017 זה בכלל נהיה מוזר. חיפשנו – ולא מצאנו כל זכר לתשלומים בעבור ועד הבית של השר בדוחות ההתקשרויות הפומביים. במשרד מסרו כי באותה שנה שולמו מהכיס הציבורי לבניין של דרעי 9,360 שקל,  אך כשחזרנו לטבלה נוכחנו שאם שמחברים את התשלומים המדווחים באותה שנה מתקבל פירוט לגבי 5,146 שקל בלבד. לאן הלכו 4,214 שקל נוספים?

אנחנו כלל לא אמורים להיות תלויים בחוק חופש המידע כדי לדעת פרטים כאלו. לפי הנהלים, כל ההתקשרויות הכספיות עם ועד הבית אמורות להיות גלויות ושקופות במסגרת דו"חות ההתקשרויות שמפרסם המשרד מדי רבעון, בהתאם להנחיית משרד המשפטים. אך זה לא קרה, והדו"חות אינם ברורים ולוקים בחסר.  

למשל (אנחנו במגה טרחנות, כן?) לפי דוח ההתקשרות הפומבי ב-2018 פתאום נזכר המשרד לשלם 4,000 שקל נוספים עבור שנת 2016. בתגובה שקיבלנו מהמשרד, לעומת זאת, נאמר כי בכלל שולמו 8,000 שקל באותה שנה – כסף שאין לו זכר בדו"ח הפומבי.

אריה דרעי

מההמשרד נמסר בתגובה כי "חישוב התשלום נעשה כל חודשיים על בסיס מוני מים ומונה חשמל, הנמצאים בלובי ובמרתף בבניין המגורים המשותף של השר. כל 1 בחודש מתקבלת תמונה של מונה ונכנסת לטבלת אקסל מסודרת. ועד הבית של הבניין שולח כל חודשיים חשבונית חשמל ואנו מחשבים את המחיר לקוט"ש על פיה, לפי השימוש שנעשה בפועל ע"י המאבטחים. תשלום עבור המים נעשה לפי תעריף של אתר רשות המים. תשלום עבור ועד הבניין, שכן המאבטח יושב בלובי הבניין, עומד על 200 שקל לכל חודש. לעיתים המשרד נדרש לבצע תיקונים של אינסטלציה וחשמל בעמדת המאבטח, לכן מופעלים ספקים על מנת לטפל בתקלות מסוג זה".

  1. התקשרות בעשרות אלפי שקלים – ללא חוזה

עד יולי 2019 הוצאו הזמנות לבניין של דרעי על סך של 35 אלף שקל מכספנו. נוסף לפירוט הסכומים, ביקשנו מהמשרד למסור לידינו גם את החוזה בינו ובין ועד הבית. בתגובה נמסר כי "משום שוועד הבניין אינו ישות משפטית לא קיים הסכם חתום".

סליחה על האקסטרא טרחנות, אך התשובה שלהם לא מתיישבת עם המציאות המשפטית; בחוק המקרקעין תשכ"ט-1969 הוגדר ועד הבית באמצעות המונח "נציגות הבית המשותף", וזו דווקא ישות משפטית לכל דבר ועניין, שיש בכוחה לתבוע ולהיות צד בכל הליך משפטי.

וגם אם הוועד לא היה ישות משפטית, כיצד המדינה מרשה לעצמה להעביר עשרות אלפי שקלים – מכספנו, נזכיר – ללא שום מסמך רשמי?

אפילו כשקונים חלב בכמה שקלים מכספי קופה קטנה מקפידים לשמור חשבוניות. איך אפשר לחתום על תשלומים של אלפי שקלים בלי חוזה ובלי כל תיעוד? אולי מחר ועד הבית יטען שלא שילמו לו חלק מהכסף? ואולי מחרתיים דרעי עצמו יהיה יו"ר הוועד, ויחליט להעלות את ועד הבית במיליון אחוזים?

לסיכום, נראה כי חיובים בסכומים של עשרות אלפי שקלים נעדרים מדו"חות ההתקשרות הפומביים ואין כל אפשרות להתחקות אחריהם או לתהות על פשרם. יתרה מכך: התשלומים הועברו ללא כל חוזה או מסמך המתעד את ההתקשרות, בניגוד מוחלט למה שאפשר לצפות מגוף ציבורי – ובניגוד לטענות, ועד הבית הוא ישות משפטית.

ומעבר לכל אלו שוב צפה השאלה: למה ההוצאות כה גדולות?

תשלום בעבור קומקום ושולחן המוצבים בלובי הבניין לשימוש המאבטח לא צריך לעמוד על יותר משקלים בודדים בחודש – ודאי לא על יותר מ-1,000 שקל לחלק מהחודשים, כפי שעולה מההזמנות הספורדיות שמופיעות בדו"חות. מה שכן, נראה שמשתלם להיות שכן של דרעי: תושבי הבניין לא רק זכו לשומר צמוד – אלא גם לתשלומים מופרכים על חשבון הציבור.

השר דרעי עצמו סירב להגיב.

טבלת ההוצאות המפורטת:

יש לכם הערות, הארות או ביקורת על הכתבה? מכירים מידע או סיפור שאנחנו לא?

מאת תומר אביטל

Picture of תומר אביטל
מייסד-שותף, לשעבר כתב ועורך ב"שקוף".

4 תגובות

  1. (הערה לבעלי האתר – היה נחמד אילו היה מתאפשר לערוך תגובות ישנות, למשל כדי לתקן שגיאות כתיב. "…ואת הבחירות…" היה צריך להיות "…ואת הבכירות…"

  2. תודה על הכתבה הטובה והראויה.
    בעיני אין מקום להתנצל ככל הרבה על הטרחנות. מי שצריך להתנצל על יצירת העיוותים (במקרה הטוב) גם ברמות ה"זניחות" יחסית, הוא אותו גורם שמעוות, ולא מי שבא לנסות ללבן את העניין.
    שני דברים לגבי הטענה שיש כאן ריח של רדיפה:
    א. היא לא רלוונטית. אם איש ציבור חשוד במעילה (וכד'), ראויה לנסות לברר את העניין איתו, ואח"כ עם הגורמים הרשמיים הרלוונטים, ולבסוף עם הציבור. מבחינתי קשה לומר שיש כאן רדיפה, כשנעשה כאן בירור ענייני ומסודר, וניתנה כאן ההזדמנות לדרעי להגיב.
    ב. אם הייתי בוחר אצל אילו דמויות ציבוריות לערוך בירורים כאלה, הייתי בוחר קודם כל את המועדות ביותר, ואת הבחירות ביותר… למשל, לא יודע, שר פנים שהורשע בפלילים ושעומדות נגדו חשדות נוספות כיום. בעיני, ככה יש "לרדוף" אישי ציבור.

  3. תעלו כתבות כמה הציבור הכללי שילם לפטם את האליטות הקיבוצים והמושבים המיוחסים.
    שם הסכומים הם כמה וכמה אפסים.
    ומחיקת חובות לקיבוצים שנים על גבי שנים.
    תתביישו כתבה עלובה, עם ריח של רדיפה

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

שקוף הוא כלי התקשורת העצמאי הגדול בישראל. פה תקראו עיתונות חוקרת, מעמיקה וביקורתית, בתחומי הון-שלטון-עיתון, עבודת הכנסת, משבר האקלים ועוד.

"עצמאי" אומר שכל המימון שלנו, מהשקל הראשון ועד האחרון, מגיע רק מ- 8,853 איש ואישה בדיוק כמוך. אנחנו לא לוקחים אגורה מבעלי הון או קרנות, אין פרסומות ואנחנו משוחררים משיקולי רייטינג. זו מהפכה: אנחנו היחידים בישראל שפועלים במודל הזה, באופן שמבטיח שנעשה עיתונות נקייה מאינטרסים ומלחצים פוליטיים, כזו שנכנסת לעובי הקורה ולא פוחדת לומר את האמת. כל תמיכה, בכל סכום, מאפשרת לנו להמשיך ולשנות את המציאות הישראלית, למען כולנו.
עיתונות בבעלות הציבור אי אפשר להשתיק.
בשקוף אין פרסומות.
בתקופה בה הממשלה מתנגחת בתקשורת החופשית, זה הזמן לתמוך בעיתונות, שהם לא יצליחו להביס

ב"יום שאחרי" אנחנו אלה שנשאר. כי עיתונות בבעלות הציבור אי אפשר להשתיק