הגירעון הוא לא קטסטרופה – אבל אי-אפשר להתעלם מהעובדות // דעה

| טור אורח: טום קרגנבילד – "כלכלה קלה" |

ראשית, חשוב לי לומר תודה למשה קאשי על התגובה שלו לכתבתי הראשונה בנושא הגירעון. המטרה שלי בכתיבה היא לא לבסס אידיאולוגיה כלכלית – אני הרי לא פוליטיקאי – אלא להעביר ידע ולנהל דיון כלכלי. למרות מאמץ לא קטן במעבר על נתונים ובדיקתם – גם אני יכול לטעות בכתיבה של מאמר. אם פספסתי זווית חשובה או נתון רלוונטי, קל מאוד לשכנע אותי בטעותי.

כעת אגיב לנקודות שהועלה במאמר התגובה:

קאשי פותח וטוען שהסיבה לכך שהממשלה מצאה את עצמה השנה בגירעון כבר בחודש ינואר, היא בגלל שנדרש תשלום של 1.7 מיליארד שקל לקרנות הפנסיה הוותיקות. רק מה? התשלום כלל לא בוצע בחודש ינואר, אלא בחודש מרץ – ולכן לא באמת מסביר איך הממשלה הצליחה למצוא את עצמה בגירעון כבר בחודש הראשון של השנה.

בדיקה יותר מעמיקה של נתוני חודש ינואר בהשוואה בין 2018 ל-2019 מלמדת כי ההוצאות על תשלומי ריבית בינואר 2018 עמדו על 4.5 מיליארד שקל לעומת הוצאות ריבית של 4.1 מיליארד שקל בינואר 2019, כלומר הם דווקא קטנו. תשלומי הריבית לא מסבירים את הפער בין ההכנסות להוצאות בינואר. אז מה כן? ההוצאות שגדלו הן אלה של משרדי הממשלה, שתפחו מ-21 מיליארד שקל בינואר 2018 ל-26.4 מיליארד שקל בינואר 2019.

ישראל לא בדרך של יוון

קאשי טוען שגופים בינלאומיים לא הביעו חשש מהגירעון הישראלי וכי הפאניקה בנושא מוגזמת. כאן אקבל חלקית את הביקורת של קאשי לגבי ניסוח הדברים – אולי היה מקום לפרשנות פחות דרמטית. עם זאת, חשוב לציין שדו"חות ה-OECD וקרן המטבע העולמית תמיד כתובים בשפה נייטרלית ולא מעוררת היסטריה, מפני שמדובר בדיווח וסקירה טכנית של המצב הקיים. לטעמי, שני הדו"חות הללו הם דווקא כן דרמטיים בכך שבזמן פרסומם הם סתרו לחלוטין את האמירות של שר האוצר, משה כחלון, שאין בעיה עם הגירעון.

אתן לכם לשפוט לבד את הדברים של קרן המטבע העולמית:

"Israel’s budget deficit is on a rising path, reaching 3 percent of GDP in 2018 despite very low unemployment, lifting debt to 61 percent of GDP. Even with strong efforts to keep spending close to budget allocations, the deficit is expected to rise to 3.5 percent or more in 2019, and current policies imply further deficit increases in coming years. Leaving debt on a rising path will constrain Israel’s ability to use fiscal policy to cushion shocks to the economy. The budget deficit should therefore be reduced to 2.5 percent of GDP to ensure that the debt ratio stabilizes".

והנה גם מידע מדו"ח ה-OECD (מתוך ציטוט מתורגם של כלכליסט):

“יש צורך בהידוק המדיניות כדי לעמוד ביעדים הפיסקליים לטווחים ארוכים יותר ולהבטיח כרית ביטחון במקרה של מימוש הסיכונים"…"כדי להיות מסוגל לענות על הצרכים בהשקעה בתשתיות ובחינוך, ולטפח צמיחה מכלילה יותר, על הממשלה לחדש את מאמציה להגביר את היעילות במגזר הציבורי ולשפר את מבנה המס כדי להגדיל את ההכנסות".

חשוב לי לציין שאני מסכים לחלוטין עם קאשי לגבי זה שהכלכלה הישראלית לא עומדת בפני קריסה ואינה בדרכה של יוון. כמו שכתבתי במאמר שפורסם בשבוע שעבר בתגובה לפוסט של יאיר לפיד: "בגלל התנהלות לוקה בחסר של הממשלה מצאנו את עצמנו עם מעט מדי הכנסות לצד התחייבויות תקציביות גדולות. זה אומר שנצטרך לוותר על שירותים ממשלתיים או להגדיל את המיסים, אבל זה לא אומר שהכלכלה הישראלית עומדת לקרוס. אנחנו לא יוון ורחוקים מלהיות יוון. צריך להוריד את הדרמה, לבצע תיקונים תקציביים לא נעימים ולהמשיך הלאה".

החשש האמיתי הוא במקרה ולא נטפל בגירעון בטווח הארוך.

מהות החוב חשובה לא פחות מהחוב עצמו

קאשי מזכיר את זה שיחס החוב תוצר של ישראל, שעומד על 59.4 אחוזים, נמצא מתחת לרף של אמנת מאסטריכט שקובעת שהרף להתקבל אל מדינות גוש היורו צריך להיות 60 אחוזים. קאשי גם מציין שגרמניה עצמה לא עומדת ברף ויחס החוב תוצר שלה הוא 63 אחוזים.

הבעיה בטיעון הזה היא ההתעלמות מהחשיבות הגדולה של 60 האחוזים. כמו שציין נגיד בנק ישראל בישיבת הממשלה בנוגע לגירעון: "יש הבדל גדול בין ירידה מרמה של 70% ל-65% תוצר, לעלייה מרמה של 60% לאותם 65%, בעיקר כשלא מסתמן תוואי אמין לצמצום נטל החוב בהמשך". במידה וישראל תתחיל להתרחק מגבול 60 האחוזים ולא תטפל בבעיות, קיים חשש שחברות דירוג האשראי לא יהססו להוריד את דירוג האשראי בזמן יחסית קצר ונחזור לשלם יותר כסף על הריבית שלנו.

קאשי גם מתעלם מכך שלמרות שגרמניה בעלת חוב גדול משל ישראל היא נמצאת בעודף תקציבי מאז 2010 ומצמצמת את החובות שנגרמו בגלל משבר כלכלי. ליתר דיוק, קיימות כלכלות חזקות ומובילות בעולם שחוגגות על הגירעון שלהן כמו ארצות הברית, אנגליה, צרפת, ספרד ואיטליה אך כולן זוכות לביקורת לא מעטה על ההתנהלות וחלקן זכו להורדות דירוג אשראי בשנים האחרונות. לעומת זאת הכלכלות שזוכות לשבחים ולרמת חיים גבוהה כמו נורבגיה, איסלנד, דנמרק, שוודיה, קוריאה, אוסטרליה, ניו זילנד, הונג קונג ושוויץ  כולן נמצאות רחוק מתחת ל-60 אחוזים וכולן מתנהלות עם עודף או עם אחוזי גירעון נמוכים משמעותית מאלו של ישראל.

קאשי מזכיר שהחובות של ישראל מחולקים בין חוב חיצוני לחוב פנימי והזכיר בצדק, כמו גם קוראי המאמר המקוריים בתגובות, שהנתון חסר במאמר המקורי. בדיעבד אני מסכים שהייתי צריך להוסיף את הנתון, אבל בטח שלא הכחשתי אותו. בתגובות הפניתי את המגיבים אל החלוקה המדויקת של החוב בין פנימי לחיצוני כמו שזו מופיעה בתקציב המדינה.

למרות זאת, הטענה של קאשי שלחוב הפנימי יש רק השלכות חיוביות או שבעצם "אין הוצאה אזרחית טובה מזאת" – היא בעייתית מאוד. קאשי מציין שמדינת ישראל מסבסדת חלק מהחוב ומשלמת ריבית גבוהה שחוזרת לאזרחים, אבל שוכח שמי שמשלם על הסבסוד הם משלמי המיסים – שמעבירים כסף לממשלה היום ומקבלים את הכסף בחזרה בסוף חייהם – גם אם הם זקוקים לו יותר דווקא עכשיו. הוא גם מתעלם מהעלות הביורוקרטית של גיוס המס והעברתו דרך המנגנון הממשלתי. בנוסף, קאשי מתעלם מכך שמדובר בהטבה שתורמת הכי הרבה למי שמחזיק בפנסיה הגדולה ביותר, שכמעט ולא חוזרת לשכבות החלשות ביותר שחוסכות מעט, או שבכלל לא חוסכות לפנסיה. בגלל המשחקים של גיוס מס מחלק מהאזרחים והעברתו דרך אג"ח לחלק אחר מהאזרחים, יחס חוב תוצר פנימי, למרות שהוא פחות מסוכן מחוב חיצוני, עדיין יוצר עיוות גדול במערכת המס והרווחה – במיוחד במקרה של סבסוד הפנסיות של מדינת ישראל.

הכנסות זמניות, הוצאות קבועות

קאשי ממשיך ומסביר שהסיבה לגירעון נובעת בעיקר בגלל קיטון בהכנסות (וסותר את הטענה שלו עצמו בתחילת הכתבה) וגם כאן מפספס לחלוטין את העובדה שהיה גידול זמני בהכנסות בשנים 2017-2018 אבל ששר האוצר החליט להתחייב להוצאות קבועות וארוכות טווח באותה תקופה. גם בגרף שצירף, קאשי מפספס שפשוט חזרנו להכנסות ברמה שהיינו בה לפני 2017 בגלל הכנסות שהגיעו ממבצע גיוס מס חד פעמי של רשות המיסים ואקזיט של מובילאיי. למרות שכלכלנים הזהירו את שר האוצר שהוא מתחייב להוצאות קבועות גדולות על בסיס הכנסה חד פעמית, משה כחלון בחר להתעלם מהאזהרות.

בנוסף, יש סיבה טובה לכך שרק עכשיו משרד האוצר מטפל בבעיות בזמן שרבים התריעו קודם: שר האוצר השתמש במספר תרגילים חשבונאיים כדי להסתיר את ההוצאות הגדולות ולגרום לכך שבתקופת הבחירות יראה כאילו אין גירעון על ידי דחייה של ההוצאות והעברת חלקן אל מחוץ לתקציב המדינה. שר האוצר אפילו התראיין בהקשר לגירעון ואמר: "המומחים מטעם עצמם יתבדו: 2019 תהיה שנה נפלאה". בפועל שנת 2019 היא שנה של צרות כלכליות ומבקר המדינה התחיל בבדיקה לגבי הסתרת המידע מהציבור.

סוף דבר – לא צריך להתלהם

מסיבה לא ברורה לגמרי, קאשי, שאפילו לא בדק את העמוד של כלכלה קלה, יוצר איש קש ומאשים אותי בכך שאני מתנגד להעלאת מיסים כפיתרון אפשרי. לו היה קאשי בודק את סדרת הפוסטים על ניתוח הפתרונות שמציע משרד האוצר, היה מגלה שכתבתי שנדרשת העלאת מיסים ולא תהיה ברירה אלא להעלות את המע"מ. עם זאת, גם הסברתי למה במקביל כדאי לבטל מיסים אחרים מעוותים ולהחליף אותם בעליית מע"מ כדי לצמצם את נזקים. 

אני בהחלט לא מתנגד להעלאת מיסים ואפילו מעביר ביקורת על הורדת המיסים בזמן הגדלת ההוצאות בתקופתו של כחלון, אך עם זאת גם הייתי רוצה לראות ניסיונות לקצץ במקומות הלא יעילים על מנת לצמצם עד כמה שאפשר את העול על אנשים שעובדים קשה כדי להרוויח את שכרם.

קאשי, בלי לבדוק או פשוט לשאול, הניח שאני ליברטריאן שרוצה לבטל את תפקיד הממשלה לחלוטין, את כל שירותי הממשלה ואת מנגנוני הרווחה ואז גם המשיך לתקוף אותי. מציע לקאשי שלא להגדיר אחרים ולתקוף טיעונים שכתבתי ולא כאלה שהוא המציא בעצמו.

*

טום קרגנבילד כותב ומנהל את "כלכלה קלה" – עמוד פייסבוק ואתר אינטרנט שנוצרו במטרה להנגיש ידע כלכלי בשפה פשוטה, תוך התייחסות לאירועים אקטואליים, במטרה לתת לאזרחים כלים להבין טוב יותר את העולם הכלכלי.