ערכת שאלות לפוליטיקאים
תפריט
תפריט
תפריט
תפריט
ערכת שאלות לפוליטיקאים
רוצה את מיטב הכתבות והתחקירים של שקוף ישירות לתיבה? פה נרשמים לניוזלטר:
ח"כ יקר, ברוך הבא למקום בו נחתכות ההחלטות!
חרף הדעיכה במעמדה של הכנסת, אתם עדיין האנשים הכי חזקים במדינה.
כל אירוע – החל בבקשה לשנות את הכסא במליאה, וכלה בהצעה לשינוי מדיניות המס – יכול להכות גלים, לדבוק בכם עד סוף ימיכם, או לזכות אתכם במחיאות כפיים ברחוב. יושב הספסל האחורי ביותר יכול – בעיתוי נכון ובחבירה לאנשי המפתח הנכונים – לקדם את ההצעה המופרכת ביותר.
החדשות הטובות הן שבשנים האחרונות חוקקו שורת חוקים חדשים שיעזרו לכם להתחמק מביקורת ציבורית. כיום זה יהיה פשע לחשוב על מה ישרת את עם ישראל – במקום את עצמכם ומקרוביכם.
כן, מרכז העצבים החבוט של השלטון חווה תמורות משמעותיות למענכם בארבע השנים האחרונות כך שגם הוותיקים מביניכם עשויים למצוא במדריך הזה שימוש מועיל. הנה כל מה שחשוב לדעת אך לא יעזו ללמד אתכם בימי הכשרה בכנסת. בואו נתחיל.
העבודה שלכם מורכבת בעיקר מישיבה בוועדות הכנסת ובמליאה. שם תוכלו לחוקק, לפקח על עבודת הממשלה ולקיים דיון ציבורי בנושאים שעל סדר היום. אני יודע, משעמם. אבל אל דאגה!
הכנסת מתכנסת רק יומיים בשבוע (שני ורביעי). רק פראיירים מגיעים גם ביום שלישי. למה? כי יש הסכמה שבשתיקה בין האופוזיציה והקואליציה שלא מעלים חוקים שנויים במחלוקת באותו יום (השרים צריכים לעבוד במשרדים, אז נוח לכולם להתקזז). מעבר לכך, יעמדו לרשותכם 4 חודשי פגרה בשנה.
אם שני/רביעי לא מסתדרים – אין בעיה. נוהל הקיזוז יאפשר לכם להיעדר מדיונים תמורת היעדרות ח"כ מהאגף הנגדי. אל תדאגו – אין שקיפות על ההברזות, אז תעשו כמו כולם ותתקזזו עם כל מי שיכול. אם צריך אפילו תסחטו מהשרים טיסות יוקרתיות בתמורה לקיזוז. אבל הצורך בקיזוז קטן: עד סוף 2019 נותרו ימי מליאה בודדים, וגם ב-2020 תיאלצו להגיע לא יותר מ-100 ימים.
לא מצאתם קיזוז? לא נורא; אין בעצם שום צורך להתכונן מראש למה שקורה במליאה.
חברי קואליציה? תקבלו ביום ב' דף עם ההחלטות של ועדת השרים לחקיקה בו ייכתב לכם בכל חוק וחוק מה צריך להצביע. בקדנציה החולפת עשרות ח"כים הצביעו נגד חוקים שהם עצמם הציעו. אתם באופוזיציה? אז בכלל אין שום משמעות להגעה למליאה – הרי תמיד תפסידו, והקואליציות של השנים האחרונות נהגו לחסל כמעט כל הצעה מהאופוזיציה – ללא קשר למהותה. אולי פעם בקדנציה תצליחו להשיג רוב בזמן שכמה חברי קואליציה נתקעו בשירותים.
הפתרון: אל תנסו לחוקק בכלל. תגידו שאתם מתרכזים ב"לפקח על הממשלה", ושאתם מגישים שלל שאילתות ישירות – הכנסת מסתירה אותן ואי אפשר יהיה לבדוק אתכם!
בגלל שאין מספיק ח"כים, תיאלצו לכהן כחברים ב-5-3 ועדות בו זמנית. אך אל דאגה, הישיבות לרוב דלילות, ומצליף הסיעה יסמס כדי שתגיעו בעיתוי מושלם לשניית ההצבעה. תגיחו, תרימו יד בהתאם למדיניות שנקבעה מראש ללא קשר לחילופי הדברים, ותוכלו לשוב לעניינכם. מייקל אורן למשל הגיע לפחות מ־7 ישיבות בחודש של עשרות ישיבות, ובהן שתק ב־58% מהדיונים (כפי שמראים הפרוטוקולים).
כלומר, אורן הגיע לשניות בודדות, הצביע, וברח למזנון החלבי (שיש בו אחלה מחירים, ולוביסטים שחשוב להתיידד איתם – נסביר בהמשך). אבל למה בכלל להיות חבר בוועדות? יאיר לפיד למשל היה חבר בוועדה אחת – חוץ וביטחון, וגם אליה בקושי הגיע. סנקציה? 35 מנדטים.
אחרי שמיציתם את הכנסת, תוכלו להצטרף למשלחות הפרלמנטריות המרובות לחוץ לארץ או לטיסות במימון מי שבא לכם. בקדנציה החולפת התעופפו חברי כנסת לא פחות מ-709 פעם במימון גורמים זרים. 284 מהטיסות חפפו את ימי המליאה המעטים – והצרצר צרצר.
האם הטיסה חייבת לשרת את הציבור שבחר אותכם? חס ושלום! נכון, צריך לקבל את אישור ועדת האתיקה. אך לאחרונה היא אפילו אישרה לח"כים להתעופף לכנס חיות כיס באוסטרליה, שרוב הזמן לא קרה בו כלום, ועוד בשעה שבכנסת דנו בתקציב המדינה.
גם כשגילינו כשח"כים טסו עם לוביסטים לטיול מפנק בדנמרק ושיקרו לגבי הגורם הממן – לקח למשטרה 4 שנים עד שהחקירה החלה. אז אל תתביישו – תטיילו.
כ-44 אלף שקל בחודש (בזמן שלאיש, כאמור, אין מושג על מעשיכם ברוב הזמן) – וזה רק שכר התחלתי. למה התחלתי? כי הוא יעלה בערך ב-1000 שקל בשנה מבלי שתבקשו. איך? הוותיקים דאגו שנבחרי הציבור יקבלו תוספת אוטומטית מדי שנה דרך הצמדה המנוגדת להמלצות אנשי המקצוע שהכנסת עצמה מינתה. אז אל תשכחו לעזור להם כשהם יחזרו למשכן כלוביסטים או מאעכרים של חברה כלשהי – הם חטפו את האש, אתם תקבלו את התוספות.
בתחילת 2018 למשל, הח"כים העלו את שכר השרים ב-5,000 שקל בחודש, ובאפס דיון ציבורי. הדיון ארך שעה ורק בדיעבד הסתבר שהאישור גרר העלאות נוספות לגורמים אשר שכרם צמוד לשכר השרים (ראשי רשויות בהווה ובעבר, בכירים במגזר הציבורי, פנסיונרים ועוד), וזה עולה לנו מעל ל-100 מיליון שקל בשנה. אבל מי יעצור אתכם? חכו שעתיים והסערה הציבורית תנדוד לאיזה פוסט מטומטם שאדם שאף אחד לא שמע כתב – אבל ממש קל לנגח אותו.
חשוב לציין: זה לא סוף פסוק. אם תרצו צ'ופרים נוספים – פשוט לכו על זה, אתם אלו שמאשרים לעצמכם את התנאים! נכון, יש ועדה מעצבנת בראשות שופט בדימוס שעליכם "להתייעץ" איתה. אבל בכנסת הקודמת דרסו אותה בקביעות, והחליטו בניגוד להמלצותיה. הקואליציה החליטה למשל שגופים זרים יוכלו לממן טיסות של יועצים שלכם, גם למשלחות אישיות ולא רשמיות. הקואליציה אפילו העבירה חוק שקיצר את מסגרת הזמן שיש לה לכתוב המלצות. אז היו מקוריים, ובקשו בונוסים מגוונים 💪
חצי שנה תעמוד לרשותכם לחסל את עסקיכם הקודמים. אבל אל דאגה – תוכלו להמשיך להחזיק עד 5% ממניותיה של חברה עסקית. גם תוכלו לסחור חופשית ומבלי לדווח לאיש – אף שתגלו לעיתים במשרדי הממשלה ובוועדות החסויות תוכניות סודיות שעשויות להשפיע על ערכה.
כן, כן. אתם אשכרה יכולים ביד אחת להצביע לטובת רפורמה, וביד השנייה לקנות מניות של חברה שתושפע ממנה. וזה חוקי לחלוטין. אפילו נתניהו סחר במניות בסתר בהיותו ראש אופוזיציה. אז מה, תצאו פראיירים?
למזלכם, ההשקעות שלכם – לא שקופות. כאשר ביקשתי מח"כים לחשוף אותן, רובם סירבו, והחוק לצידם. הקואליציה האחרונה וזו שלפניה סירבה לחסום פרצות שיאפשרו לכם להמשיך ולנהל עסקים, להריץ תיקי מניות, ולפעול בחוסר שקיפות.
גם הצהרות ההון שתגישו יישארו במהלך הקדנציה באפילת הכספת של ועדת האתיקה או מבקר המדינה. כלומר, אם תיקחו כסף מהצד – אין לאיש דרך לגלות! מישהו יבקר אתכם או את המערכת? תייגו אותו כשמאלני בוגד או ימני משיחי ותרגמו את זה לתמיכה אלקטורלית. וין-וין!
יש פתגם עתיק שסבתא שלי נהגה לומר: "אם מציעים לכם כסף ציבורי שאפשר להעביר למקורבים בלי פיקוח – תיקחו!"
אז לפי חוק חדש, ח"כ שמתמודד בפריימריז יקבל עד 320 אלף שקל לניהול הקמפיין – כסף שלא מותנה בכך שינצח. כלומר, גם אם תפסידו הכסף ייכנס. חברכם למשכן, דוד אמסלם (הליכוד), דאג בחוק שההוצאות שלכם יישארו סודיות וללא פיקוח ציבורי. כלומר, זה הזמן לפברק קבלות של המספרה שלכם ולהעביר להם כסף ציבורי תמורת "שירותי קמפיין". אנחנו לא נדע לעולם.
עדיין חוששים שיתפסו אתכם? הוציאו תשלומים למקורבים דרך תקציב המפלגה!
התקציב הזה שהקואליציה מגדילה שוב ושוב – שרוי באפילה. איש לא בודק לאן המיליונים הולכים. במקרה החמור ביותר, כשמבקר המדינה (היחיד שמקבל את דו"ח ההוצאות) לא מוצא את הקבלות, זה לא יהיה פלילי: כאשר נפתלי בנט לא הוציא אסמכתאות ל–9.6 מיליון שקל כיו"ר הבית היהודי – הוא קיבל קנס. אך אל דאגה, לרוב זו תהיה המפלגה שתשלם. כלומר – הציבור. אז לא להתבייש – לטשטש!
אין שום הגבלה לכמות הצעות החוק שתגישו. לכן תירו "הצהרות" חוק לכל עבר. זה לא משנה אם הן יעברו או לא – הרי אם התקשורת השטחית תמצא בהצעה פוטנציאל לקליק-בייטיות, היא כבר תיתן לכם כותרת ותמונה.
ואל דאגה! אף אחד לא יבדוק הם החוק בסוף עבר (אף רק כ-5% מהצעות החוק המוגשות מאושרות בקדנציה, ואם אתם באופוזיציה אז בכלל הסיכוי צונח).
התקשורת מתעלמת מכם? קדמו את האינטרסים של חלק מהמו"לים עצמם! בדקו אילו עסקים נוספים הם מחזיקים – ותפרגנו. תילחמו בהצעות שיפגעו בהכנסות של התקשורת (כמו הגבלות על פרסום טבק או פרסום סמוי). המו"ל הוא אדם הוגן – ויפרגן בחזרה.
תתעוררו למציאות בו שאילתא, ולו המשנית ביותר, תזכה אתכם בכתבה מלטפת. הנה שלל דוגמאות.
אל תפספסו את ההזדמנות, וסייעו למיקי זוהר, בצלאל סמוטריץ' ושות' לחוקק את חוק החסינות. זה יהפוך את הכנסת סופית לחוף מבטחים, וגם אם משהו יצוף – הוא ישוט לו לאיזו פינה אפלה ונשכחת. כך ידיהן הארוכות של המשטרה והפרקליטות לא יוכלו לגעת בכם!
הערת מערכת: אל תשכחו לבקש מרה"מ משהו בתמורה להצבעה בעד חוק החסינות. הוא מגה-לחיץ כרגע כי כבר הוגשו נגדו 3 כתבי אישום – אז תתנו את היד רק תמורת משהו. חשוב לא לצאת פראייר!
זכרו איך אורי אריאל טרפד ועדת חקירה לאסון הכרמל, ובאורח פלא מיליונים נזרקו מייד על ישיבות ההסדר.
האם מדובר בעבירה מסוימת לפני שחוק החסינות עבר? זה הזמן לחוק שיחזיר את העבירה המטופשת הזו לארון ויבהיר שמדובר במעשה לגיטימי! אמנם כאשר כתבתי את הרעיון הזה בספר הבדיוני "המשכן", חשבתי שמדובר בתסריט מופרך. אבל מאז – זה הוכח שוב ושוב כאפשרי!
אמנון כהן מש"ס למשל, ניסה להעביר תיקון לחוק שהיה מגדיר מחדש עבירה של איש עסקים שלכאורה שיחד אותו. וממש ברגע זה, עם השבעת הכנסת ה-21, ח"כ יעקב טסלר מ"יהדות התורה" הגיש הצעת חוק לפיה רשאי שר וסגן שר "לקבל פניות מהציבור ולהורות על טיפול בהן בכפוף לכל דין או הוראת מינהל". החוק יכשיר בדיעבד את העבירות לכאורה של הבוס – יעקב ליצמן. סגן השר חשוד כי קיבל שוחד תמורת מניעת הסגרת פדופילית – נגדה עומדים 74 אישומים בגין אונס ותקיפה מינית – לאוסטרליה לאחר שהגישה לו "פניית ציבור".
המשטרה כבר סיימה לחקור? הכל בסדר! דוד אמסלם גם חוקק עבורכם את חוק ההמלצות שאוסר על המשטרה להעביר המלצות לגבי ח"כים לפרקליטות, אלא אם יבקש זאת היועמ"ש. החוק מונע פרסום המלצות משטרה – ובכך דוחה ביקורת ציבורית ויאפשר לכם להמשיך לעבוד למען עצמכם בשקט.
התיק נסגר אך אתם עדיין חוששים מזכות הציבור לדעת? אמסלם חשב על הכל! במקביל, הוא העביר לאחרונה חוק שדואג כי המשטרה לא תוכל לספר לציבור מדוע נסגר תיק חקירה. האם זה קרה מחוסר אשמה, חוסר ראיות, חוסר עניין לציבור או כל סיבה אחרת? כפי שקרה כבר עם ח"כל (חבר כנסת לשעבר) איתן כבל, המשטרה לא יכלה להסביר מדוע נסגר התיק. אנשים לא ינחשו (סיכון לתביעת דיבה), ותוכלו לעבור הלאה בשקט.
עזרו בעיקר ללוביסטים, ורק לאלו מהחברות הגדולות. הם מחוברים לראשי המשק ויעזרו לכם להשתלב בדירקטוריונים למקרה שתישארו בחוץ.
אל תשכחו גם להעניק צ'פחות פרלמנטריות על הדרך ולא לפתוח חזיתות מיותרות. כפי שבטח שמעתם, לא מעט מהח"כים לשעבר מתברגים ומתעשרים לאחר שנחטפו לחברות ענק כגון החברה לישראל וקבוצת לבנת (אלי גולדשמידט ואהוד אולמרט). דלת מסתובבת פופולארית אחרת תנתב אתכם לעסקי הלובי הרווחיים כמו אפי הושעיה ורפי אלול. עם זאת, כדי לכהן כשדלן עליכם יהיה להמתין שנת צינון.
אבל שוב, אל דאגה! זו תהיה אחלה שנה לכהן כלוביסט מול משרדי הממשלה. כן, כן – אין שום הסדרה ללובי מול הרשות המבצעת, רק מול המחוקקת.
לא קיבלתם הצעות מפתות ואתם מסרבים לחזור לשוק העבודה כאדם מן השורה? אל דאגה. עמותת הח"כלים (חברי כנסת לשעבר) תאמץ אתכם לחיקה. העמותה מפעילה במשכן חדר מרווח ומצויד היטב באביזרים משרדיים, עיתונים יומיים וכיבוד קל. פה ושם היא גם נלחמת למען תנאיכם. מלבד הטבות קיימות לאלו מביניכם שישובו לאזרחות, כמו מענק הסתגלות שמן, נסיעות חינם בתחבורה ציבורית, טלפון ועיתון.
ואולי, והלוואי, תצליחו להתעלות מעבר למנעמי התפקיד, ולהיכנע רק ללחצים מסוג אחד – של הציבור ששלח אתכם לשם. כדי לעשות זאת, צריך לשנות את המנגנון. לא אתכם – אלא את המנגנון שמעודד – כפי שראיתם לאורך הטקסט הזה – נבחרי ציבור לא לשרת את הציבור. הנה רשימת הצעות קונקרטית.
ואז, אחרי שתתקנו את המנגנון, המדריך הבא יוכל להתמקד בהיבטים שיישמעו לוותיקים מביניכם נועזים ואפילו תלושים: איך לשנות את המדינה, למשל.
ב"יום שאחרי" אנחנו אלה שנשאר. כי עיתונות בבעלות הציבור אי אפשר להשתיק
תגובה אחת
התיאור נשמע ציני,הומוריסטי וסלחני. הבעיה רצינית ועמוקה.
יש חוק ותקנות שכביכול מסדירים את המותר והאסור. אלא שאיש אינו עוקב ואינו מאמת.
קיים פער בין הפרסום הרשמי למצב בפועל: כך למשל השכר הרשמי של חברי הכנסת מתפרסם אומנם אלא שהוא מהווה לדעתי כמחצית מההכנסה בפועל. הכנסה באמצעות הטבות לא ידועות ולא רשומות.
הזמנות למופעי תרבות, הוצאות על מסעדות, הוצאות בריאות, עיתונים יומיים, דמי שהייה בחו"ל בפגישות עבודה כביכול. רכב והוצאות רכב, בתי מלון בארץ, הוצאות פיקטיביות מאושרות, רכישת ביגוד או מתנות מבתי עסק, סוגים שונים של הנחות שלא מגיעות לרוב הציבור ועוד ועוד.
מצב דומה מתרחש כאשר קבוצת עובדים במשק שובתת. מציגים את השכר ללא התוספות הנלוות והתמונה המתקבלת מטעה
ואינה משקפת. את המציאות.
נדמה לי שחשוב מאין כמוהו להציג את ההכנסות הראליות במגזרים השונים.
בראש וראשונה ביחס לראש הממשלה ואנשי הציבור ברמות הגבוהות.
לשוננו תיפול כשתיחשף התמונה הראלית.