רה"מ נתניהו מבקש לקבל הלוואה למימון הגנתו המשפטית – המקרים של אולמרט ופואד מעידים למה זה כה בעייתי

בשנה החולפת ניסה רה"מ בנימין נתניהו לקבל אישור למימון הגנתו המשפטית בתיקים 1000, 2000 ו-4000 מבעלי הון המקורבים לו. היועמ"ש שלח אותו לבקש אישור מוועדת ההיתרים, לאחר שקבע כי מדובר בקבלת טובות הנאה. מטרת ועדת ההיתרים במשרד מבקר המדינה היא לאפשר חריגה מכללי ניגוד עניינים של חברי ממשלה, כאשר מדובר במקרה מיוחד המצדיק זאת. שר, סגן שר או ראש ממשלה המעוניינים לבצע פעולה העשויה לחרוג מהכללים – חייבים לפנות לוועדה ולקבל את אישורה טרם הביצוע.

לאחר התנהלות תמוהה בשנה האחרונה, נחשף לפני שבוע בחדשות 13 ובעיתון הארץ כי נתניהו מבקש עתה לעקוף את הוועדה על ידי המרת בקשתו מתרומה – להלוואה, בתקווה שבכך לא יזדקק לקבל את אישורה של ועדת ההיתרים אלא של מבקר המדינה בלבד. בינתיים, ועדת ההיתרים דחתה שוב את בקשתו של נתניהו לקבלת תרומה – אך הבקשה להלוואה עדיין עומדת.

זה מיד הקפיץ לנו דגל אדום. חזרנו להיסטוריה הלא רחוקה וראינו כי הלוואות הן דרך מסוכנת (ונוחה) לפוליטיקאים לקבל כסף מבלי להחזירו. מקרי העבר מראים כי זה יכול לעלות עד כדי טובות הנאה ואף שוחד. 

אהוד אולמרט מגיע להסדר עם אלמליח

"הגעתי להסדר עם אלמליח, כי אחזיר את ההלוואה כשאתבקש על ידו, בתוספת ריבית והצמדה, והוא הסכים להמתין". כך כותב אהוד אולמרט בספרו (עמוד 49) בנוגע לתשובתו למשה לדור, פרקליט המדינה דאז, כאשר האחרון מברר על הלוואה לא שגרתית בגובה 75 אלף דולר שקיבל מד"ר יוסי אלמליח – אותה לא החזיר במשך 17 שנים. 

אולמרט מעיד כי ההלוואה אמנם הייתה שקופה בהצהרות ההון שלו, אך באותה נשימה ממשיך ומציין כי ההלוואה לא הוחזרה. מדוע? 

כך כותב: "כשניתנה לי ההלוואה עבדתי כעו"ד, והכנסתי יכלה להבטיח את החזר ההלוואה בזמן. משנבחרתי לראש עיר ואחר כך לשר, והכנסתי ירדה באופן דרמטי, הגעתי להסדר עם אלמליח, כי אחזיר את ההלוואה כשאתבקש על ידו, בתוספת ריבית והצמדה, והוא הסכים להמתין". בהמשך מציין אולמרט כי החזיר לבסוף את ההלוואה במלואה.

למרות שזה מריח לא טוב, אולמרט לא הועמד לדין בתיק זה. ועם זאת, מהתיאור אפשר ללמוד איך בעצם פוליטיקאים עשויים לקבל שוחד: קוראים לזה "הלוואה מחברים" עם מועד פירעון גמיש. כתוצאה מכך היה אולמרט ביחסי תלות עם אלמליח במשך 17 שנה, בזמן היותו ראש עיר, שר וכנראה שגם ראש ממשלה. 

פואד בן אליעזר ז"ל מואשם בקבלת שוחד לאחר שלא טרח להחזיר הלוואה והמלווה לא ניסה לדרוש אותה חזרה

ביוני 2015 הוחלט להעמיד את בנימין בן אליעזר לדין בכפוף לשימוע בחמש פרשיות שונות בגין שוחד, הלבנת הון, מרמה, הפרת אמונים, ועבירות מס. אחד המקרים שהובילו לכתב האישום מדגימים איך פוליטיקאים מקבלים "הלוואה" שהם לא חייבים להחזיר:

בן אליעזר פנה לאיש העסקים אברהם נניקשווילי וביקש ממנו סכום של 400 אלף דולר לרכישת נכס בנס ציונה. נניקשווילי הסכים והשניים חתמו על הסכם הלוואה שאינו נושא ריבית ויוחזר תוך חצי שנה. בן אליעזר לא החזיר את הכסף ונניקשווילי לא דרש אותו חזרה. כך נכתב בכתב האישום: "הסכם ההלוואה שנחתם על ידי הנאשמים נועד לאפשר לבן אליעזר להסביר בפני הרשויות בישראל את קבלת כספי השוחד, ככל שיעלה הצורך. עד למועד פתיחת החקירה בן אליעזר לא הציג את הסכם ההלוואה לאיש […] מנגנון ההלוואה שלא נגבתה, אשר במסגרתה יכול היה, לכאורה, נניקשווילי לבקש מפואד את החזר הכספי בכל עת, יצרה תלות של פואד בנניקשווילי, ושימרה את מערכת יחסי השוחד ביניהם לתקופה בלתי קצובה".

בן אליעזר נפטר טרם הוכרע עניינו המשפטי – אך העוזרת הפרלמנטרית שלו, איילת אוזלאי, הורשעה כי סייעה לו בביצוע העבירות.

נתניהו "שור מועד"

שינוי הדרישה של נתניהו לא נעשית בחלל ריק. רק לאחרונה נפתחה בדיקה על חשד שרימה בהצהרות ההון שהגיש למבקר המדינה. ועל כך יש להוסיף את התכחשות נתניהו לוועדות ההיתרים, דרישתו לדיון נוסף, העתירה כנגדה בבג"צ, ההתכחשות להתחייבותו למסור את הצהרות ההון ועכשיו הבקשה התמוהה להחליף את בקשת התרומה בהלוואה. הכל כדי לעקוף את ועדת ההיתרים.

כאן ציינו רק את ההתנהלות מול מוסד מבקר המדינה, מבלי להתייחס להתנהלותו מול פרקליטות המדינה והיועמ"ש שכבר קצה נפשו בתרגילי נתניהו.

נתניהו הוא בגדר "שור מועד" וכך יש לנהוג בו. אם ראש הממשלה מעוניין בהלוואה – שייגש לבנק.