אמיר אוחנה הוא נבחר ציבור עצלן

גם כאשר בדקנו את כלל השאילתות שהגישו הח"כים – כלי פרלמנטארי נהדר – ראינו שאוחנה ממוקם בשליש התחתון.

אוחנה אף התעצל בפעולותיו למען קהילת הלהט"ב. כפי שהוכיח עקיבא נוביק, הח"כ הגאה טען שהוא פועל בשקט למען הקהילה, אך בפועל לא קידם כמעט דבר.

הוא לא היה חבר בשדולה הגאה, ולא הגיש שאילתות בנושא. הוא הגיש שתי הצעות חוק עבור הקהילה שלא קודמו. במהלך הקדנציה שהייתה אנטי-להט"בית להחריד, אוחנה החריש, וכשהפר משמעת קואליציונית –  זה היה רק 3 ימים לפני הפגרה, כשלא הייתה לזה שום משמעות פרקטית. גם באלמנטים פרלמנטריים אישיים – סירב לשמש דוגמא, וסירב לבקשתנו לחשוף את יומנו הציבורי, את נכסיו ואחזקותיו.

אפשר לפתור זאת כאנקדוטות. אלא שאז ראיתי את ראיון הבכורה של אוחנה כשר משפטים.

התרגשתי לשמוע מה הבחור הצעיר, הידען והנמרץ יאמר – והייתי משוכנע שכעת, עם הסמכויות המתרחבות, יפשיל שרוולים.

הרי יש אינספור בעיות במערכת המשפט. למשל סחבת. מנתוני משרד המשפטים עולה כי מרגע פתיחת תיק ועד לאכיפתו יחלפו שלוש שנים לפחות. עינוי הדין – אדיר. באכיפת החוזים ישראל ממוקמת במקום 92 מתוך 190 — אחרי מונגוליה.

בד בבד, לאור פרשת אפי נוה הליך מינוי השופטים התגלה כמסואב ורקוב. לשכת עורכי הדין, כך נראה, זקוקה לניקוי אורוות רציני. תביעות ההשתקה צוברות תאוצה. יש גם את פרשת רות דוד, פרקליטת מחוז ת"א, שלכאורה התערבה באופן פסול בהליכים פליליים. עד כה לא נחשפה הפרשה במלואה, המערכת מסרבת לבדק בית אמיתי.

אין עדיין דין וחשבון באגודות העותמניות דוגמת ההסתדרות – שכעת אחראי עליהן משרד המשפטים.

במקביל, אין שקיפות יזומה ואבסולטית בניגודי העניינים של השופטים ועוזריהם – מי שאמון על הצדק. מה קורה כשאין שקיפות, ויש אינספור פרשות וסחבות? האמון בבתי המשפט הולך וקורס.

ובלי אמון במשפט – אין שום דבר אחר. בטח שאין דמוקרטיה. זה כמו שתפסיקו להאמין ששטר כסף שווה את ערכו. באותו רגע – הכלכלה תפסיק להתקיים כפי שהיא.

ועדיין, אף שאוחנה מכיר היטב את כל הבעיות, והינו אדם משכיל, על מה דיבר בנאום הבכורה שלו?

לא על הסחבת. לא על השחיתויות שצריך לבער. לא על חוסר השקיפות. לא על התאמת המערכת למאה ה-21.

הוא התמקד בשני דברים:

1. שעלולים לתפור לו תיק
2. שלא תמיד צריך לציית לפסקי דין (והדוגמא היחידה שנתן כדי לתקף את דבריו – התגלתה כשגויה).

למה אוחנה הדגיש את שני אלו בראיון הבכורה ולא ניצל את הבמה להעלות לשולחן את מה שבאמת מפריע ל-99% מאזרחי ישראל כשהם מתמודדים מול מערכת המשפט?

כי הוא עצלן.

בניגוד לבצלאל סמוטריץ', למשל, שהוכחנו שעמל ללא הרף למען ציבור בוחריו – אוחנה מחפש תשומת לב. ולפתור את הבעיות הקשות והסבוכות האלו זה לא סקסי.

אוחנה יכול היה אפילו להתחיל בלהתייחס לסוגיות דורשות טיפול בתוך המשרד עצמו. למשל לדבר על ועדת השרים לחקיקה שחותרת תחת הדמוקרטיה הישראלית ועדיין פועלת באפילה. אותה ועדה שהובילה לכך שאוחנה עצמו לא יכל להעביר חוקים כח"כ גם אם לא עלו כסף, ולא סתרו הסכמים קואליציוניים, רק כי אותו חוק לא בא טוב בעין לאחד השרים. הוועדה, שאוחנה כעת היו"ר שלה, לא זכתה להתייחסות.

לפתור את הבעיות הקשות והסבוכות האלו זה לא סקסי. זה לא מביא כותרות. לא כמו משפטים עסיסיים שמציגים אותו כגיבור שנאלץ להיאבק מול מערכת אטומה.

לטפל בסוגיות העומק דורשות אדם "משעמם". אדם שלא מחפש כותרות או רכב יוקרה עם היכנסו לתפקיד. אדם שבאמת ובתמים רוצה לעזור לציבור הרחב. ומעל הכל – אדם שאיננו עצלן.

אוחנה בחר שלא למסור תגובה לטור זה.

• הטור המצולם – גרסת טקסט + ניתוח ציוציו בטוויטר
• בדיקת עצלנות שנייה לאוחנה
• בדיקת עצלנות שלישית