המדינה מממנת 135 שקל לכל נוסע באל-על דרך הוצאות אבטחה

ב-2008 החלה המדינה להעלות את השתתפותה בתקציב האבטחה של אל על ויתר חברות התעופה הישראליות, כפיצוי על הרפורמה המבורכת של "שמיים פתוחים". רפורמה זו פתחה את שוק התעופה לתחרות והסירה את ההגבלות על מספר החברות שיכולות להפעיל טיסות ועל תדירותן בין מדינות שונות. מאחר וחברות התעופה הישראליות נדרשות לסידורי ביטחון הדוקים יותר מהחברות הזרות שפתאום הציפו את השוק – המדינה מסבסדת מאז את עלויות האבטחה.

בתחילה, השתתפה המדינה בכ-65% מהוצאות האבטחה. אלא שב-2013, שר האוצר דאז יאיר לפיד (כחול לבן), אישר לחברות התעופה העלאה במימון האבטחה ל-97.5%. ומה קרה מאז? כפי שחשפנו, עלות האבטחה למדינה בכל שנה ממשיכה לטפס. האם אל-על מוציאה יותר כי כעת כמעט כל הסכום מסובסד או בגלל התרחבות הטיסות והיעדים?

עלויות האבטחה עולות בקצב של 100 מיליון שקל בשנה

כתבנו בעבר על תקציב האבטחה של אל על בדרכים שונות: ב-2016 על השינויים בתקציב ומעטה הסודיות סביבו – אז סרבו למסור לידינו את פירוט התקציב בטענה ביטחונית (עד שהוכחנו כי התקציב למעשה מפורסם בכל מקרה בדו"ח הכספי של החברה).

שנה לאחר מכן כתבנו על שגיאות שהיו במידע שנמסר ועל העלויות המטפסות – שהביאו לרעיון (חצי-רציני) לחיסכון כלכלי על-ידי רכישת החברה בידי הציבור.

לא יכולנו לעבור את 2019 מבלי לבדוק מה קרה עם עלויות האבטחה – ואכן, הן ממשיכות לעלות בקצב של כ-100 מיליון שקל בשנה. בנקודה זו חשוב לציין כי אל על היא כמובן המרכזית והחשובה מבין חברות התעופה הישראליות – לא רק בגלל שעלויות האבטחה שלה הן הגבוהות ביותר, אלא גם מכיוון שהיא זו שמספקת את שירותי האבטחה ליתר החברות.

הערכות-חסר באופן שיטתי

הממשלה העריכה בחסר את התקציב המוקצה לחברות התעופה: ב-2016 התקציב הסופי עמד על 750 מיליון שקל (חריגה של 200 מיליון מהתקציב המקורי), ב-2017 כבר עמד התקציב על 825 מיליון שקל (חריגה של 100 מיליון) וב-2018 ישנה חריגה של 131 מיליון.

הכסף הזה מגיע מתקציב המדינה ולכן לכל חריגה יש השפעה על שירותים חברתיים שאנו מקבלים, על החוב של מדינת ישראל לבנקים וכיו"ב. יש לתקציב זה השלכות על כולנו.

379 שקל בשנה מכל משק בית לאבטחת טיסות

דרך נוספת להסתכל על ההוצאה: לפי הלמ"ס, בישראל ישנם 2.5 מיליון משקי בית. המשמעות: באומדן גס, כל משפחה משלמת בממוצע על תקציב האבטחה של חברות התעופה כ-379 שקל בשנה.

135 שקל לכל נוסע באל על

חשוב לדעת כי על כל קו חדש שמשיקות חברות התעופה הישראליות אנחנו משלמים תוספת מכספי המיסים – בשל הגידול בהוצאות האבטחה – וזאת ללא קשר אם לא טסנו אף פעם בחיינו או שהחלפנו דרכון כבר פעמיים השנה. שאיפות ההתרחבות של אל על אולי מביאות גאווה לאומית, אבל עולות לנו המון כסף.

כפי שהחברה כותבת בדו"חותיה: "טרם אישר משרד האוצר את דרישת אגף הביטחון של אל על להגדלת תקציב הביטחון לשנת 2019 ,בין היתר, כתוצאה מהגידול הצפוי בפעילותן של חברות התעופה הישראליות זאת כפועל יוצא של הסכם 'השמיים הפתוחים' עם האיחוד האירופי".

על פי המצגת שהכינה אל על למשקיעים: בשנת 2018 טסו במסגרת החברה 5.6 מיליון נוסעים (רבע מכלל העוברים בנתב"ג). עלות ההשתתפות של הציבור באבטחה של המטוסים – 756 מיליון שקל (יחד עם סאן דור – מותג בת של החברה). כלומר, על כל נוסע שבחר לטוס אל על שילם הציבור 135 שקל.

חתימת ההסכם לשנת 2020 – הזדמנות לבחינה מחדש

נכון, הסיפור מורכב. מדינת ישראל מבקשת מטעמיה להחזיק חברת תעופה לאומית. אבל מצד שני אל על אינה חברה תחרותית מלכתחילה. החברה מקרקעת את מטוסיה בשבתות ואינה יכולה להתחרות באמת מול חברות תעופה אחרות. בנוסף, על כל קו חדש או טיסה שאל על מוסיפה אנחנו משלמים עוד ועוד כסף. בעבר הצענו לצמצם את קווי אל על למינימום הנדרש.

נציין שהסכם האבטחה עם חברות התעופה מסתיים בסוף השנה הקרובה. שאלנו את משרד האוצר האם נחתם הסכם חדש ומה הצפי לעלות האבטחה ב-2019. מהמשרד נמסר: "לפי הסכם שמים פתוחים אבטחת התעופה מתוקצבת לפי הביצוע בפועל, ולכן נדרשות התאמות בתקציב במהלך השנה בהתאם לפעילות בפועל.

טרם נחתם הסכם חדש לשנת 2020 ואילך ולכן אין גובה צפוי לתקציב אבטחת התעופה לשנת 2020".