סיקור צל אופוזיציה – שבוע שלישי: מקריאים את כתב ההאשמות נגד ראש הממשלה

תוהים מה עושה האופוזיציה? אנחנו ממשיכים לבדוק מה קורה בכנסת ואיך אופוזיציה לוחמנית יכולה לפעול. הימים שלפני הרכבת הממשלה, כאשר מפלגות הקואליציה ממשיכות לעסוק במו"מ ולא בשיתוף פעולה ביניהן, יכולות אולי להיות הזדמנות עבורה לקדם מהלכים אותם הבטיחו לבוחרים.

אמנם לפי החוק ראש האופוזיציה מוכרז רק 14 ימים לאחר הקמת הממשלה – אך עם זאת, בכנסת הנוכחית מפת הגושים (אופוזיציה/קואליציה) כבר ברורה למדי. בזמן שהקואליציה עוד בהקמה, האופוזיציה כבר יציבה וקיימת. בסיקור הצל השלישי מצאנו אופוזיציה לוחמנית בכנסת.

• המאבק המאורגן הראשון של האופוזיציה – נגד ביטול מגבלת השרים
• אבי ניסנקורן עובד קשה
• פעילות אופוזיציונית יצירתית סביב מצבו המשפטי של ראש הממשלה
• תיקון טעות מהכתבה הראשונה ופיצוי בתמורה לקוראים הנאמנים

***

המאבק המאורגן הראשון של האופוזיציה – נגד ביטול מגבלת השרים

הממשלה ממשיכה לזרז את הצעת החוק שתסיר את המכסה למינוי שרים (כיום עומדת על 19) וסגני שרים (4). המגבלות נקבעו בשנת 2014, וכבר שנה לאחר מכן (בעת הרכבת הממשלה האחרונה) בוטלו זמנית מטעמים פוליטיים. מאחר וניתן לשנות באופן זמני חוק יסוד רק פעם אחת, הממשלה הנרקמת מנסה לשנות את החוק לצמיתות, ללא דיון רציני ובמהירות מטורפת. עוד על המהלך תוכלו לקרוא כאן.

באופוזיציה החליטו לקיים מאבק עיקש בשינוי החוק שנעשה בפזיזות ועיכבו אותו בכל פינה אפשרית. עקבנו לאורך השבוע בהתנהלות קידום החוק.

שינוי חוק היסוד – בחיפזון, למען דילים פוליטיים

שינוי חוק היסוד נעשה בחיפזון לאחר שראש הממשלה נתניהו קיבל ארכה של שבועיים מנשיא המדינה להקמת הממשלה. השינוי אמור להקל עליו בתהליך. הצעת החוק הופצה ביום רביעי בצהריים המאוחרים והייתה פתוחה להערות הציבור עד מוצ"ש. כלומר – לציבור ניתן יום עבודה יחיד להערות.

על פי הנחיית היועץ המשפטי לממשלה, ישנו הליך מסודר להפצת הצעת חוק ממשלתית: "במסגרת ההליך יש לפעול לאיסוף נתונים ולגיבוש תשתית עובדתית ביחס להצעה ולהשלכותיה. זאת, באמצעות עבודת מטה והפצת תזכיר לכל משרדי הממשלה הנוגעים בדבר ולציבור ושקילת הערותיהם בלב פתוח ונפש חפצה". על פי ההנחיה יש לתת 21 יום להערות הציבור. עם זאת נכתב כי: "לא מדובר בפרק זמן קשיח. על פרק הזמן להיקבע בהתאם להיקפו, מורכבותו וחשיבותו הציבורית של התזכיר". במקרה הנדון ניתנו שלושה ימים, כולל שישי ושבת.

הנחיות היועמ"ש כוללת גם דרישה כי "בתזכיר המופץ יש לציין את דבר קבלת האישור לקיצור פרק הזמן למשלוח הערות" – מידע שאינו מצוין בתזכיר שהופץ.

השינוי לחוק עובר את המשוכה הראשונה

ביום ראשון בבוקר הממשלה כבר אישרה את הצעת החוק בישיבתה השבועית. מיד לאחר מכן נקבעה ישיבה בוועדה המסדרת כדי לתת לממשלה פטור מזמן ההמתנה הנדרש לפני העלאת ההצעה להצבעה.

נכחתי (עידן) בדיון וסיקרתי אותו – למרות התנגדות עיקשת של האופוזיציה ובקשת ריביזיה (בקשה לדיון מחדש) החוק בסופו של דבר עבר את הוועדה ועלה למליאה באותו היום.

במליאת הכנסת 40 ח"כים מהאופוזיציה עלו לנאום כנגד החוק, אך הצעת החוק עלתה בקריאה ראשונה ועברה ברוב של 65 מול 54.

לאחר ההצבעה הודיע יו"ר הכנסת, יולי אדלשטיין (הליכוד), כי על פי התקנון הוועדה המסדרת לא יכולה להצביע על הצעות חוק (מכוון שמדובר בוועדת ביניים המכהנת עד הקמת הממשלה) – והוציא את המליאה להפסקה. בזמן ההפסקה נדרשה הוועדה המסדרת להקים ועדה אחרת, מיוחדת, שתפקידה הבלעדי יהיה לדון בהצעת החוק – וכך לעקוף את המגבלה בתקנות. בשעה 22:20 כינס מיקי זוהר (הליכוד) את הוועדה המסדרת והניע את התהליך להקמת ועדת המשנה – גם כן בראשותו.

פיליבסטר ושיח מביש בוועדה המסדרת

אם זוהר ציפה לחיים קלים בהקמת הוועדה המיוחדת, הוא מצא אופוזיציה נחושה שלא מוותרת בקלות. האופוזיציה בניצוחו של אבי ניסנקורן הפתיעה את זוהר והחלה לשאת נאומים ארוכים על התהליך ועל הצעת החוק. לאחר שזוהר הבין את הפיליבסטר המתהווה, עבר הדיון להתנהל בצורה מביכה, כאשר יו"ר הוועדה מתפרץ ללא הרף לדברי הח"כים בטענה כי הוא מנהל את הדיון ולכן זה מותר. בשלב מסויים כאשר פנו הח"כים של האופוזיציה ליועץ המשפטי של הוועדה בשאלות, חסם אותם זוהר ולא נתן להם לשאול – "אני קובע" פסק שוב ושוב.

שיח הצעקות וקטיעת זה את דברי חברו לא הייתה נחלתו היחידה של זוהר. גם ח"כים מהאופוזיציה, ביניהן מיכל רוזין ותמר זנדברג (מרצ), התנהלו בצעקות. מספר פעמים בדיון ניסה ניסנקורן להנמיך את הלהבות בבקשות לשני הצדדים, ללא הצלחה. מי שמעוניין לחוות דעה משלו יוכל לצפות בדיון המלא.

לאחר קרוב לשעתיים של דיון רועש, אושרה הקמת הוועדה הייעודית. אדלשטיין פתח את דיון המליאה מחדש בעשרה לאחת בלילה. גם כאן מספר ח"כים מהאופוזיציה נשארו להיאבק, דבר שהביא לעימות חריג בין יו"ר הכנסת אדלשטיין לסתיו שפיר (העבודה).

הכנסת אישרה את הקמת הוועדה ברוב של 48 מול 39 וישיבת המליאה ננעלה בשעה 1:30.

ממשיכים בדיון המרתוני על הצעת החוק

ביום למחר (שלישי) התכנסה הוועדה בדיון על הצעת החוק, כאשר האופוזיציה מגישה 370 הסתייגויות (בקשות לשינויים בהצעת החוק). מליאת הכנסת מתחילה בשעה 16:00 – זוהר כינס את הוועדה לדיון בהסתייגויות לאחר שהיא נסגרה. הוועדה דחתה את כולן.

האופוזיציה לא מוותרת ומשתמשת בכל כלי פרלמנטרי בניסיון לטרפד את הצעת החוק

האופוזיציה, במסגרת זכויותיה, מבקשת דיון מחדש על ההסתייגויות – והוועדה נאלצת להתכנס שוב למחרת ביום (רביעי בבוקר). במהלך יום הדיונים חברי הוועדה יתזזו בין הוועדה המסדרת לבין הוועדה המיוחדת כאשר האופוזיציה שולפת כל כלי פרלמנטרי אפשרי כדי לעכב את ההצבעה על החוק. בזמן הזה יו"ר הוועדה זוהר יעשה ככל האפשר לסיים את הדיונים ויכנס את הוועדה גם לאחר המליאה כדי לסיים את העבודה על החוק. נזכיר כי כל שעה שעוברת מקרבת את רה"מ לסוף הארכה שניתנה לו להרכבת הממשלה.

בסופו של דבר אושרה הצעת החוק ברוב של 8 מול 6.

חברי האופוזיציה היו מוכנים ללכת מספר צעדים לקראת ממשלת המעבר, ובדיונים האחרונים הציע צבי האוזר (כחול לבן) למיקי זוהר כי הם מוכנים לשקול פשרה – לקבוע מכסה מרבית למספר השרים (גבוהה מזו הנוכחית) שתאפשר להם לשקול תמיכה בתיקון לחוק. זוהר פסל את ההצעה על הסף – "אני לא יכול לעשות את זה", אמר להאוזר.

הצעת החוק צפוייה לעלות ביום שני הקרוב במליאה להצבעה בקריאה שניה ושלישית.
https://youtu.be/P4tTCeJ0yr4

אבי ניסנקורן עובד קשה

אבי ניסנקורן (כחול לבן), עד לאחרונה יו"ר ההסתדרות, התגלה בשבועיים האחרונים כאיש בחזית שעושה הכל כדי לשרת את בוחריו, ללא פחד מעבודה שחורה וקשה בוועדות. לאחר צפייה בשעות של דיונים, כולל דיונים בוועדת הכספים (ראו קופסא מתקפלת), ניסנקורן מוכיח את עצמו כאדם ענייני שלא נשאב לפופוליזם – ובעקבות כך זוכה להערכה גם מחברי האופוזיציה והקואליציה כאחד.

פעילות אופוזיציונית יצירתית סביב מצבו המשפטי של ראש הממשלה

במליאה מקריאים את כתב החשדות של רה"מ בנימין נתניהו

בסדר היום של הכנסת מתאפשר לח"כים לנאום במשך דקה בנושא שחשוב להם. באופוזיציה החליטו למנף את הזמן לקריאת כתב החשדות נגד רה"מ נתניהו בגין שוחד מרמה והפרת אמונים. וכך אחד אחר השני עלו הח"כים של האופוזיציה וקראו את כתב החשדות.

ההקראה החלה ביום שני ונמשכה ליום שלישי. ביום רביעי לא היו נאומים, ולכן נראה שהתרגיל יימשך גם לשבוע הבא.

עברנו על כל הפרוטוקולים של שלושת הימים והמפלגות השותפות למהלך הן כחול לבן, העבודה ומרצ. חברי הכנסת מהמפלגות הערביות לא השתתפו.

שאלנו את ניסנקורן אם פנה אליהם? מלשכתו נמסר: "הסיעות הערביות דיברו באותו יום על נושא הפשיעה החמורה במגזר הערבי. סיעות האופוזיציה שותפות למאבק בשחיתות".

דיון מיוחד על בריחת רה"מ מכתב אישום

במרצ הודיעו ביום רביעי בשבוע שעבר כי השיגו את 40 החתימות הדרושות לדיון חירום על "ניסיונו של ראש הממשלה לברוח מכתב אישום – באמצעות הרס הדמוקרטיה הישראלית". על פי תקנון הכנסת, הדיון יתקיים בתוך 21 ימים מהגשת הבקשה – ובנוכחות רה"מ.

המאבק יוצא לשטח?

בכחול לבן החלו להוציא את מאבקם על חקיקה לחסינות רה"מ מחוץ לכנסת, כאשר ארגנו הפגנה מול ביתו של שר האוצר משה כחלון (יו"ר כולנו) אביגדור ליברמן (יו"ר ישראל ביתנו), רועי פולקמן (כולנו) וחברי הליכוד ישראל כץ, גלעד ארדן וניר ברקת. בנוסף החלו במחאת ח"כים בטוויטר והצהירו על ויתור החסינות אם יוגש נגדם כתב אישום.

תיקון טעות

בסיקור הצל הראשון על האופוזיציה כתבתי כי אם לא היה נבחר אדלשטיין לתפקיד יו"ר הכנסת (בהצבעה שנערכה עם פתיחת המשכן), אז ותיק חברי הכנסת היה נבחר אוטומטית לתפקיד (כמינוי זמני). טעיתי. אדלשטיין היה ממשיך בכל מקרה לכהן כיו"ר זמני, עד בחירת יו"ר קבוע. הסיבה לטעות: הכנסת האחרונה שינתה את החוק. בעבר אכן היה זה חבר הכנסת הוותיק שממלא את המקום – אבל היום ברירת המחדל היא היו"ר הקודם (אלא אם לא נבחר שוב לכנסת).

עובדה זו לא מורידה מהטענה כי האופוזיציה בראשות כחול לבן העניקו לליכוד את המינוי הזה על מגש של כסף, ללא כל התנגדות. הטעות בטקסט, בכל אופן, תוקנה פחות משעתיים לאחר הפרסום.

בדיקת הנושא היוותה הזדמנות לחזור ולבדוק את הליך שינוי החוק המדובר: מרב מיכאלי (העבודה) טענה בזמנו במהלך הדיונים על החוק, כי מדובר בהצעה פרסונאלית למען אדלשטיין. הפתרון שהיא הציעה היה להכניס את התיקון שתי כנסות קדימה (כלומר מהכנסת ה-22), כדי שזהות היו"ר היוצא לא תהיה ידועה.

אגב, זה אינו התיקון היחיד שהכנסת הקודמת הכניסה לחוק יסוד הכנסת: חלקם עברו בשקט וללא תשומת לב תקשורתית או ציבורית. מצאנו עוד חמישה תיקונים לפחות שבשקט שינו את המערכת הפוליטית – ולכן, כפיצוי על הטעות, מעתה ומדי שבוע אביא תיקון אחד שעשתה הכנסת ה-20 בחוק היסוד שלה עצמה.