זה רשמי: המקורבים התעשרו על חשבון הפנסיות שלנו, הרגולטורים לא התערבו

מערכת שקוף
21/04/2019

ועדת החקירה פרסמה את מסקנותיה הסופיות - והן צריכות להטריד כל אזרח. 3000 מיליארד שקל - מהכספים שכולנו מחזיקים בבנק, בחברות הביטוח, בקרנות הפנסיה - מנוהלים בצורה חובבנית. יתרה מכך: הפיקוח על המוסדות הפיננסיים שלנו הוא רשת מלאה חורים. לשמחתנו, הוועדה אימצה את עמדות הארגונים החברתיים והמליצה לתת למפקחים סמכויות ומשאבים לסגירת החורים, אך במקביל להגביר את השקיפות והדיווח לציבור. האתגר הבא והקריטי: יישום ההמלצות.

רוצה את מיטב הכתבות והתחקירים של שקוף ישירות לתיבה? פה נרשמים לניוזלטר:

מערכת שקוף
21 באפריל, 2019

הדפיסו את הכתבה

רוצה את מיטב הכתבות והתחקירים של שקוף ישירות לתיבה? פה נרשמים לניוזלטר:

| טור אורח: ברק גונן, ד"ר הראל פרימק |

ביוני 2017 נפגשו בעלי החוב של פישמן, ברובם בנקים, כדי להחליט אם להסכים להסדר חוב מצד פישמן, שחייב כ-4 מיליארד שקל שאין ביכולתו להחזיר.

שווה להתעכב על המשמעות של "הסדר חוב" במקרה של פישמן. הסדר חוב הוא הסכם שבו מוחקים חלק מהחוב בהסכמה, תוך הותרת בעל השליטה, במקרה זה פישמן, במקומו. נסיבות ההגעה להסדר חוב חשובות מאד- האם בעל השליטה ניהל את עסקיו בתבונה או לקח סיכונים בלתי סבירים? במקרה של פישמן, הניהול שלו כלל הימורים על שערי מטבע חוץ. הותרת פישמן כבעל שליטה בזמן שהפנסיות שלנו משלמות את מחיר חיבתו לסיכונים מופרזים הייתה התוצאה של הסדר החוב. אולם כדי שההסדר יתקבל, גם בעלי החוב צריכים להסכים לו. בעלי החוב העיקריים של פישמן היו הבנקים, שהזרימו מיליארדים לפישמן חובב ההימורים, מבלי לקחת ממנו בטחונות מספקים.

חרף חובו העצום, הבנקים אפשרו לפישמן להמשיך להתגורר בטירת ענק, להחזיק במטוסיו הפרטיים ולהוציא שכר עתק מהחברות בניהולו. אי אפשר שלא לתהות מדוע קיבל יחס כזה מיוחד מהבנקים. ייתכן שזה קשור לשליטתו בעיתון הכלכלי גלובס? כעת הבנקים היו אמורים להכריע אם לקבל הסדר החוב, שהציע החזר של 400 מליון שקל ומחיקה של 2.3 מליארד שקל, והם עמדו להכריע בעדו.

שורה של ארגונים אזרחיים (ישראל 2050, לובי 99 וצדק פיננסי) נזעקו להגן על האינטרס הציבורי וארגנו הפגנה ספונטנית מול פגישת הבנקאים להסדר החוב. הדבר הוביל לסיקור תקשורתי שעורר את העניין של הפיקוח על הבנקים – שהחליט לעצור את ההסדר. אירוע זה, בין השאר, הוא שהוביל חברי כנסת להרים את הכפפה. כך באה לעולם ועידת החקירה להלוואות לטייקונים.

ועדה היסטורית, יועצים שלא דופקים חשבון למועדון

לאחר פתיחת הדיונים בוועדה, חלפה כמעט שנה עד השקת הדיונים המקצועיים. הסיבה? הוועדה התקשתה לאתר יועצים כלכליים שאינם מועסקים כבר על ידי הבנקים. סיבה נוספת לעיכוב הייתה אי מסירת מסמכים ומידע מצד הבנקים והרוגלטורים השונים, במיוחד הפיקוח על הבנקים בבנק ישראל, בטענה של "סודיות בנקאית".

לבסוף הצליחה הוועדה לשכור שלושה יועצים – פרופ' ניתאי ברגמן, ד"ר אשר בלס ועו"ד רמי תמם. לדעתנו, היועצים הוכיחו עצמם כמקצוענים שאינם שבויים בידי הבנקים ולא דופקים חשבון למועדון ההון.

חברי הכנסת עבדו בשיתוף פעולה נדיר של ימין ושמאל, חקרו לעומק ובאופן מקצועי את התנהלות המערכת הפיננסית. החקירה התרחבה מהבנקים למערכת הפיננסית כולה – קרנות פנסיה וחברות ביטוח. נקראו להעיד בפני הוועדה ארבעת הרגולטורים הפיננסיים: המפקחת על הבנקים, המפקח על ההון הביטוח והפנסיה, הממונה על רשות התחרות (הגבלים עסקיים) והממונה על רשות ניירות ערך. את ההתנהלות המרשימה של הוועדה תיארנו בסיכום הביניים.

הוועדה מגלה: הכסף הציבורי מנוהל בצורה מרושלת, הפיקוח לא אפקטיבי

אנו ממליצים לכולם ולכולן לקרוא את פרק המבוא למסקנות הוועדה ולהבין כיצד נשמרים כספי הציבור במדינת ישראל ומדוע שינוי הוא קריטי (ניתן גם לצפות בפרסום מסקנות הוועדה). בפרק המבוא כתבה הוועדה דברים כל כך ברורים, שאין אלא להביא חלק מהציטוטים כדברם ולשונם:

"אין מדובר פה במקרה או שניים אלא בדפוס פעולה שיטתי – משך שנים הבנקים מוחלים ומגלחים מהחובות של טייקונים מאות מיליוני ש"ח: זה לא רק פישמן, ולא רק דנקנר, אלא גם זיסר, תשובה ורבים אחרים".
"מי שמשלם את המחיר של ארוחות החינם לטייקונים הוא הציבור הרחב. השיטה הזו, שנהגה משך שנים – שבה חובות של עסקים גדולים זוכים לדין מיוחד ואילו חובות של האדם הפשוט נגבים ממנו עד האגורה האחרונה עם ריביות עונשיות בהוצאה לפועל – מובילה לבעיה חברתית ראשונה במעלה, של סבסוד צולב ענקי שבו חלק אחד של העם מממן באמצעות הבנקים חלק אחר ומיוחס של מעט גבירים. לו הייתה תחרות אמיתית בין הבנקים הגדולים בישראל, היה בכך לרפא חלק מהכשל הקיים, אלא שהתחרות בתחום, לפי דוח ועדת שטרום, חלשה עד לא קיימת… קיים ואקום אכיפתי מהותי היוצר מצב שבו אין סנקציות ואין הרתעה מרשלנות חמורה בהקצאת אשראי, מתוך ידיעה כי הרגולטורים לא יענישו בחומרה".

"בכל הנוגע לשוק ההון – עליו נאמר באנו לחפש אתונות (בנקים) ומצאנו 'מלוכה'. הסתבר שהכשלים והבעיות הקיימים בשוק זה עולים לאין שיעור על אלה המתקיימים במערכת הבנקאית. היעדר פיקוח ואכיפה ולצד זה מחסור בסמכויות פיקוח וחקירה… מחסור ברגולציה אפקטיבית… שוק ההון, ששוויו מוערך ב-1.7 טריליון ש"ח, ושלדעת מומחים בתחום עתיד להגיע בשנים הקרובות עד כ-3 טריליון, חייב לעבור טלטלה משמעותית. אזרחי ישראל אינם מודעים לכך שכל משפחה מושקעת בשוק זה בכ-600,000 ש"ח, אם בקרנות הפנסיה ואם בהשקעות אחרות, ואיננו יכולים להשלים עם כך שכספים אלה ינוהלו בצורה רשלנית מבלי לתת לציבור המשקיעים דין וחשבון".

התנהלות הפיקוח על הבנקים למול התנהלות רשות ההון הביטוח והפנסיה

אמ;לק: למרות שהפיקוח על הפנסיות שלנו רופף יותר מאשר הפיקוח על הבנקים, דווקא הפיקוח על הבנקים קיבל את מירב הביקורת. למה? הדבר נובע מהתנהלות חכמה של רשות ההון, לעומת התנהלות בעייתית ציבורית של הפיקוח על הבנקים.

במהלך הדיונים אנשי הפיקוח על הבנקים דבקו בעמדה שהמערכת הבנקאית מפוקחת בצורה טובה וכי הכשלים תוקנו. לטענתם, הוועדה עוסקת בהיסטוריה לא רלוונטית. אמנם הפיקוח שהוא גוף ציבורי נזהר מלתקוף ישירות את הוועדה, אך הוא התנגד להקמת הוועדה מראשיתה.

במהלך הדיונים, המפקחת על הבנקים ד"ר חדוה בר נשאלה האם יש לגוף שבראשו היא עומדת רצון לקבל כלי עבודה נוספים לשם הגברת אפקטיביות הפיקוח. לדוגמה, כלי חקירה וענישה פליליים הנהוגים ברשות התחרות (רשות ההגבלים העסקיים לשעבר) וברשות ני"ע.

תשובת המפקחת: לא.

כלומר המפקחת סבורה שכלי הפיקוח הקיימים מספקים. להבנתנו, הדבר מעיד על כך שהמפקחת לא הפנימה את הבעייתיות הרבה של שימוש רק בכלי של דיאלוג עם הבנקים, תוך ויתור מראש על סמכויות שמסייעות לייצר הרתעה אפקטיבית. להבנתנו, הוועדה הבינה מכך שהמפקחת לא רוצה לקבל סמכויות שיכריחו אותה להתעמת עם הבנקים ולכן כינתה את המפקחת "רגולטור שבוי", כינוי שאין חריף ממנו.

לעומתה, המפקח על ההון ד"ר משה ברקת הודה שרשות ההון כלל לא בודקת שכספי הפנסיה שלנו לא נמסרים למקורבים בלי סיבה כלכלית. כל עוד העברת הכסף מתבצעת בהליך טכני תקין – הרשות לא מתערבת ולא בודקת. המפקח הסביר כי רשות ההון היא רשות צעירה, ושאין לה את כח האדם לבצע את הדברים.

התוצאה היא שבעוד הדו"ח הסופי מקדיש חלק ניכר לריסוק עמדת המפקחת על הבנקים ולהוכחה עד כמה הכשלים עמוקים, רשות ההון מקבלת יחס שונה לחלוטין.

פרק ההמלצות על רשות ההון נפתח בכך שהאחרונה תמסור לממשלה תכנית עם פירוט המשאבים הנדרשים לביצוע עבודה נאותה בשמירת כספי החסכונות של הציבור. עם זאת הוועדה אינה נקמנית כלפי הפיקוח על הבנקים – להיפך. הוועדה ממליצה לחזק את הפיקוח במחלקת חקירות חדשה והגדיל את סמכויות האכיפה שלו.

מדוע הוועדה קובעת כי הפיקוח על הבנקים אינו מרתיע את הבנקים?

הוועדה הגיעה למסקנה שהפיקוח על הבנקים משתמש יותר מדי באכיפה לא פורמלית – דרך בקשות ושיח, ללא סנקציות: "מדברי המפקחת עולה כי מאז שנת 2003 לא הטיל הפיקוח שום עיצום כספי אישי על נושא משרה בענייני מתן אשראי ללווים גדולים. גם לא הוטל עיצום כספי על תאגיד בנקאי בעניינים אלו" (עמוד 137 לדו"ח הוועדה).

דוגמה קלאסית לפיקוח לא יעיל ניתן לראות במקרה של אליעזר פישמן. בשנת 2006, לפי עדותו של פישמן, הוא מסכם עם בנק הפועלים על "לוח סילוקין וירטואלי" – מונח מכובס ל"אחזיר את הכסף מתי שארצה". רק ב-2009 הפיקוח על הבנקים מתעורר ומעיר לבנק הפועלים שהדבר אינו מקובל עליו. בהתחלה בנק הפועלים בכלל לא משיב ורק לאחר פניה נוספת מצד הפיקוח, משיב בחוצפה שאין בהסכם "חריגה מכללים או מפרקטיקה בנקאית מקובלת". מה עושה הפיקוח? מתעורר רק בשנת 2014 וכותב נוהל שימנע הלוואות כאלה בעתיד. כמובן שאף בנקאי לא נושא באחריות אישית.

ריכוז המלצות הוועדה

ההמלצה העיקרית של הוועדה הינה לערוך שינוי עמוק באופן עבודת הפיקוח על הבנקים והפיקוח על הפנסיות על ידי מתן סמכויות ומשאבים הדרושים כדי לקיים פיקוח אפקטיבי. בנוסף, הוועדה ממליצה להגביר את השקיפות והבקרה הציבורית מתוך אמונה שאור השמש הוא הדבר היעיל ביותר לתיקון כשלים.

הכשל	התיקון הנדרש
הפיקוח על הבנקים אינו מפקח באופן אפקטיבי על הבנקים	להקנות לפיקוח על הבנקים סמכויות אכיפה נרחבות, ולדאוג שהוא משתמש בהן
הפיקוח על הבנקים לא חושף את פעולותיו לאור השמש הציבורי	הפיקוח יהיה נתון לביקורת של ועדה בכנסת שתיחשף לכל המידע הסודי. כשהפיקוח יזיז נושאי משרה מתפקידם, יקנוס בנקים או בנקאים, הוא יפרסם זאת לציבור
הפיקוח על הפנסיות הוא טכני ולא בודק שהכסף לא נמסר לחברים ומקורבים	יוקם ברשות ההון אגף חדש שתפקידו לוודא שהפנסיות מושקעות כיאות. המפקח על ההון יגיש לממשלה תכנית למשאבים הנדרשים
טיפול בניגודי עניינים ודלתות מסתובבות	הוועדה המייעצת של הפיקוח על הבנקים לא תורכב מבנקאים. תוגדל תקופת הצינון במעבר בין גוף מפקח לגוף מפוקח
אין תיאום בין רשויות הפיקוח: רשות התחרות ורשות ניירות ערך משאירות בידי הפיקוח על הבנקים את כל מה שקשור לבנקים ונמנעות מהלתערב גם במקרים של כשלי שוק	תהיה חובה מצד הרגולטורים להעביר מידע זה לזה, יהיה "שולחן עגול" של בכירי הרגולטורים בו יתאמו את הפעולות

תגובה לטענות המתנגדים לוועדה

סבר פלוצקר טען כי הפיקוח על הבנקים הוא שהצליח לשמור על יציבות הבנקים בזמן המשבר ב-2008 וראוי לשבח ולא לביקורת. טעות חמורה היא להכפיף את הפיקוח לפוליטיקאים.
תגובתנו: נכון, שהפיקוח ראוי לשבח על הצלחתו במניעת המשבר, אך האם זו סיבה לא לתקן כשלים אחרים שמתגלים? אחת הסיבות המרכזיות להצלחת הבנקים לא לקרוס במשבר היתה הרווחיות המטורפת שלהם, תוצאה של הריכוזיות וחוסר התחרות, ולא בגלל ניהול נפלא- הרי אובדן מיליארדים של הבנקים בהלוואות מפוקפקות היה הגורם להקמת הוועדה. הפיקוח על הבנקים לא מוכפף לפוליטיקאים, הוא נותר עצמאי ומחוזק. הפוליטיקאים שהם כזכור נציגי הציבור כן יקבלו מידע מפורט מה מבצע הפיקוח על הבנקים כדי שהציבור יוכל לדעת לבטח שהפיקוח מבצע מלאכתו נאמנה ומשתמש בסמכויות שלו.
הוועדה לא הוציאה מסקנות אישיות נגד בכירי הבנקים והסתפקה רק בביקורת על הרגולטורים.
תגובתנו: נכון, אך עד כמה שהיינו רוצים לראות מסקנות אישיות נגד הבנקאים יש לזכור שאין זה מתפקידה של הכנסת. התהליך הנכון בדמוקרטיה הוא שאנשי המקצוע יבצעו את הפיקוח והבקרה, לרבות הסנקציות האישיות אם יידרשו, ואילו הכנסת תפקח שהתהליך עצמו תקין. ישנה אמרה ביהדות- "לא העכבר גנב, החור גנב". מי שאשם במצב הוא הרגולטורים שהיו החור, ולא הבנקאים שהיו העכברים. לכן טוב עשתה הוועדה שהחליטה לתקן את החור.
רועי ברגמן טען כי כל הכשלים כבר תוקנו ולכן הוועדה עוסקת בהיסטוריה ולא במשהו רלוונטי.
תגובתנו: טענה זו נשמעת בעיקר מכיוון הפיקוח על הבנקים. דומה ששלוש הרשויות הפיקוחיות האחרות, במיוחד הפיקוח על ההון, דווקא מבינות שיש בעיה של חוסר משאבים ותשומת לב פיקוחית, שעלולים להוביל לכשלים. באשר לטענות הפיקוח על הבנקים – מה שעומד במרכז הביקורת אינו אם הכשלים שנחשפו לפני עשור תוקנו, אלא אופן עבודת הרגולציה, שבמקרה של הפיקוח הוא רך ונוטה לדיאלוג עם המפוקחים. הוועדה מאמינה שקנסות אישיים וחקירות פליליות הם כלים אפקטיביים שראוי שהפיקוח יאמץ.
הוועדה תטיל עודף רגולציה ובירוקרטיה על הגופים המפוקחים ותגרום לכך שלא ירצו להגיע לכאן משקיעים.
תגובתנו: הוועדה הראתה כי כספי הציבור חשופים כיום לתהליך שיטתי של הלוואות מפוקפקות שסופן לא אחת בתספורות. בשביל להוציא מיליארדים מהפנסיות או מהבנקים אין צורך לפרוץ לכספת הבנק או לקרן הפנסיה. ניתן להיכנס בדלת הקדמית לבוש חליפת עסקים ולקבל מיליארדים רק כי אתה "חבר". האם הרצון לסגור את הפרצה הוא רגולציה מוגזת? לא יותר מאשר הדרישה כי כסף ציבורי יהיה מוגן בכספת ובטוח מפני מתקפות סייבר. באשר למשקיעים שנרתעים להשקיע בישראל – מזה שנים רבות החברות הפיננסיות בישראל נותנות תשואה מעולה. אם יש משקיעים שהדבר שמרתיע אותם הוא שיהיה קשה יותר לעשות קומבינות מפוקפקות בכספו של הציבור- אדרבא, שלא ישקיעו את כספם בישראל.

איך ממשיכים מכאן?

יישום המלצות הוועדה עומד בראש העדיפויות של הארגונים החברתיים. אנו קוראים לכל המפלגות לדרוש להכניס את יישום מסקנות הוועדה להסכמים הקואליציוניים ולוודא כי יחוקקו חוקים מתאימים בהתאם להמלצות. מדובר בכספים שעוברים כיום מהכיס שלנו לכיסים הלא נכונים, נקודה. כולנו מפסידים כספים מההתנהלות המסואבת הזו.

אנו גם פונים לרגולטורים – זוהי הזדמנות היסטורית לחזק את יכולותיכם. הוועדה גיבשה המלצות המבוססות על הפרקטיקות הטובות ביותר מהרגולציה בעולם וזו הזדמנות אמיתית להפוך את מדינת ישראל למדינה עם הרגולציה האיכותית והמתקדמת בעולם.

לשמחתנו הרבה, שלושה חברי כנסת דומיננטיים בוועדה ממשיכים בכנסת הקרובה והולכים להיות שותפים בקואליציה – יואב קיש (הליכוד), בצלאל סמוטריץ' (איחוד מפלגות הימין) ורועי פולקמן (כולנו). סומכים עליכם שתובילו ליישום ההמלצות!

בפיקוח על הבנקים וברשות שוק ההון, ביטוח וחסכון שבמשרד האוצר החליטו שלא להגיב.

*
ברק גונן וד"ר הראל פרימק הם מתנדבים, יושבי ראש משותפים של עמותת צדק פיננסי. העמותה נלחמת לטובת יושר, תחרות ושקיפות במערכת הפיננסית. צדק פיננסי פעלה לקידום הרפורמה בבנקאות. חברי העמותה ליוו באופן צמוד את הדיונים של ועדת החקירה לכשלי הקצאת האשראי לטייקונים.