הון-שלטון-עיתון: מיפוי הזיקות בין הפוליטיקאים לתקשורת

עוד רגע רבים מחברי הכנסת יתחלפו. למרות זאת, בכל הקשור ליחסי הון-שלטון-עיתון, לא בטוח שהכנסת החדשה תביא עימה בשורה רעננה. לבקשת המו"לים שלנו, מיפינו בתחקיר מיוחד לקראת הבחירות מי קשור למי, ואת הזיקות בין מועמדים לכנסת הבאה לבין כלי תקשורת מגוונים.

קודם כל: מה הבעיה בזיקה בין ח"כ לבין למו"ל?

רבים בציבור רואים בקשר בין עיתונאי לבין נבחרי ציבור כמערכת יחסים תקינה, ואף הכרחית לדמוקרטיה. הם צודקים.

אבל מוציא לאור – מו"ל – איננו עיתונאי. המו"ל, הבעלים של כלי התקשורת, הוא איש עסקים. המטרה שלו היא לעשות כסף. וזה בסדר גמור. כך כלי התקשורת לא פושט רגל. הבעיה היא שלפעמים המודל הכלכלי מתנגש בייעודה המקורי של התקשורת: לחשוף משהו שמישהו רוצה להסתיר. לתווך לכם את המציאות ללא מורא וניגודי עניינים.

למרבה הצער, ההתנגשויות האלו מתרחשות בקביעות. למה? כיוון שכמעט כל המו"לים בישראל מחזיקים לצד כלי התקשורת גם באינטרסים עסקיים. רובם מעורבים בבעלויות צולבות של עסקים מתחומים אחרים לגמרי.

כפי שהתבהר בתיקי 2000 ו-4000 – בהם מעורבים רה"מ נתניהו ומו"לים משלל כלי תקשורת – כאשר פוליטיקאי מבקש ממו"ל סיקור מסוים, זה עלול לעלות לנו ביוקר (לפירוט המלא של כמה זה לכאורה עלה לנו במקרה של בנימין נתניהו). לכן קשר שכזה שמתנהל במחשכים הוא מחוץ למגרש הסבירות.

חשוב לציין שהזיקות המפורטות מטה – שונות מאלו שהובילו לכתבי אישום נגד רה"מ. הסיבה: אין "אקדחים מעשנים". אין הקלטות, או מסרונים שמעידים כי מדובר בתן וקח פלילי כפי שהתברר בתיקיו של בנימין נתניהו, ובהחלט ייתכן שכלל לא נוצר קשר בין הצדדים. איננו יודעים.

מה כן מופיע בתחקיר זה? עובדות לגבי פעילות בתחום התקשורת של מועמדים לכנסת, והדרך בה סוקרו. אין שום הוכחה לקשר בין הדברים (אחרת זה היה פלילי) ואיננו רומזים לכך.

יש מרווח רחב בין פעילות אידיאולוגית לגיטימית, לבין תיקים 2000/4000, בהם מעורב רה"מ.

גם חשוב לומר: כאשר פוליטיקאי, למשל, מדליף לעיתונאי מידע ומצפה שאותו כתב יפרגן לו בהמשך – מדובר במהלך לגיטימי. אולם כאשר פוליטיקאי נפגש עם מו"ל, האחרון לא מחפש סקופים (את זה הוא משאיר לכתבים). מה הוא כן רוצה? אולי אותו מו"ל מחפש הטבות מהשלטון, ייתכן שעבור עסקיו האחרים. זה מסוכן מכיוון שאותו מו"ל עלול לתת בתמורה את היכולת להשפיע על הסיקור.

זה מסוכן משום שכל זה קורה מאחורי גבו של הציבור, אף שאנו מושפעים מכך פעמיים – גם כצרכני תקשורת, וגם כאלו שיצטרכו לשלם את החשבון של אותן הטבות.

יש פתרון: שקיפות

כמובן שלא כל המו"לים ולא כל הפוליטיקאים רוקמים ביניהם מערכות יחסים מסואבות של תן-וקח. ממש לא. יכולים להיות שלל מניעים נוספים למערכות יחסים בין הצדדים, ולכן אין צורך לאסור על קיומן.

אבל הנה דרך המלך לקיימן: החלת שקיפות על הקשרים והפגישות בינם לבין המו"לים, בדיוק אותה שקיפות שאמורה לחול על פגישות עם שדלנים ואנשי עסקים אחרים.

נדגיש: בעוד שלעמדתנו אין בעיה שפוליטיקאי לא יחשוף פגישות עם עיתונאים ואזרחים פרטיים, ברגע שמדובר במו"ל – השקיפות מחויבת המציאות. על הציבור להיחשף למועדי פגישות ביניהם, לניירות שהם מחליפים, לתוכן פגישותיהם וסיכומיהם. רק כך יימנעו דילים אפלים דוגמת אלו שעולים מכתב החשדות נגד בנימין נתניהו, ושכולנו משלמים את מחירם. למעשה, אנו לא יכולים לחשוב על סיבה אחת לשמור על זיקה שכזאת בסוד.

איך בדקנו?

הנתונים כאן מתבססים על בדיקת מאגרי מידע, סריקה של כתבנו אסף נתיב בארכיון "ידיעות אחרונות" לתקופה של שלושה חודשים (מהיום בו הוקדמו הבחירות, 26 בדצמבר 2018), התקשרויות ממשלתיות, תחקירי "העין השביעית" ו"מי נגד מי" (אביב הורביץ), ומקורות נוספים.

מ"ידיעות אחרונות" לא נמסרה תגובה.

בואו נצא לדרך ונשקיף מה שאנחנו יודעים עד כה

• פרק 1: הזיקות
• פרק 2: כמה כסף העבירו משרדי ממשלה לכלי התקשורת?
• פרק 3: עוד כמה קשרים נוספים
• מילון מונחים (הסברים קצרים על מושגי מפתח בתחקיר – מוציא לאור, ניגוד עניינים, חוק הפרסום הסמוי, חוק ישראל היום).

הזיקות (לפי סדר א-ב)

אבי ניסנקורן (כחול לבן)

זיקה: העיתון "דבר ראשון" שייך להסתדרות, שבראשה עמד ניסנקורן.

פעילות בענף התקשורת: ההסתדרות שילמה כ-2 מיליון שקל מתקציבה ל"ידיעות אחרונות" תמורת רכישת כתבות.

אזכורים בתקשורת: קיבל ראיונות מפרגנים ב"ידיעות אחרונות" לפני הבחירות לראשות ההסתדרות (בהן התמודד מול שלי יחימוביץ'). מאז הוקדמו הבחירות, זכה ל-8 אזכורים חיוביים ב"ידיעות", 4 ניטרליים ו-4 שליליים.

אביגדור ליברמן (ישראל ביתנו)

פעילות בענף התקשורת: ליברמן וסיעתו הצביעו בעד הצעת החוק שנועדה לפגוע ב"ישראל היום".

אזכורים בתקשורת: ליברמן קיבל סיקור מפרגן מתמשך ב"ידיעות". איש סודו משה ליאון תועד מתפאר בראיון מלטף שקיבל "הבוס" ב"ידיעות", ומכריז שיש בעיתון "הוראה" (לטובת ליברמן). כמו כן נגנזו תחקירים וכתבות נגד ליברמן (גם לפי עדותי האישית).

אברהם נגוסה (הליכוד)

פעילות בענף התקשורת: פעל לאפשר לכנסת לדון בהצעה שהממשלה תתקצב את "וסטי" מבית ידיעות אחרונות.

אזכורים בתקשורת: מאז הוקדמו הבחירות זכה ל-3 אזכורים חיוביים ב"ידיעות", 2 ניטרליים ו-0 שליליים.

איילת שקד (הימין החדש)

פעילות בענף התקשורת: מהחתומות הראשיות על חוק "ישראל היום". בנוסף פעלה לבלימת הצעת החוק שתאסור על פרסום מוצרי עישון בעיתונים.

אזכורים בתקשורת: זכתה לסיקור מפרגן בקבוצת ידיעות (לרבות סרטון בדף הבית). הסיקור החיובי קוצץ לאחר שמפלגתה לבסוף לא הצביעה בעד חוק ישראל היום, אולם היא שבה, לפי אביב הורביץ, לרשימת המיוחסים של העיתון.

מאז הוקדמו הבחירות זכתה ל-30 אזכורים חיוביים ב"ידיעות", 17 ניטרליים ו-13 שליליים.

לשכת שרת המשפטים בתגובה: "שרת המשפטים איילת שקד הודיעה כבר מספר פעמים כי הצעת חוק ישראל היום היתה טעות. יצויין כי עד לחילופי הגברי בראשות העיתון, העורך הקודם הפלה את שקד ובנט על רקע אישי. כאשר איש ציבור עושה דברים בהם הוא מאמין הוא זוכה לסיקור, ולא רק מידיעות אחרונות".

איציק שמולי (העבודה)

פעילות בענף התקשורת: תמך בהצעת החוק שנועדה למנוע את חלוקת "ישראל היום" בחינם. שמולי גם פנה לנציב שירות המדינה וביקש ממנו הבהרות בנוגע לניסיון ההעסקה של בועז ביסמוט מ"ישראל היום" כפרויקטור להרחקת מסתננים. בנוסף פעל לבלימת הצעת החוק שתאסור על פרסום מוצרי עישון בעיתונים. גם הצביע נגד חוק שביקש להשקיף פרסום סמוי בכלי התקשורת (אחד ממנועי ההכנסה של קבוצת "ידיעות תקשורת").

אזכורים בתקשורת: שמולי זוכר ב"ידיעות" לסיקור מפרגן בתדירות גבוהה (וגם סרטון ב- Ynet). מאז הוקדמו הבחירות זכה ל-16 אזכורים חיוביים ב"ידיעות", 10 ניטרליים ו-0 שליליים.

תגובת ח"כ שמולי: "שטויות, אין שום קשר. אני חושב שהחוק (נגד 'ישראל היום' – ת.א.) נחוץ כי מודל הדמפינג של 'ישראל היום' מפרק את התקשורת החופשית. כל ניסיון לקשור בין הדברים הוא מופרך". לדבריו "נבחרתי שלוש פעמים רצוף לח"כ החברתי ביותר בכנסת, מוביל מאבקים רבים בכנסת ומחוקק המון בתחומי רווחה, בריאות ותעסוקה. לשמחתי התקשורת כולה מציינת לטובה את המאבקים הרבים והחוקים שלי, לרבות רדיו, טלוויזיה, 'הארץ', 'מרקר', 'כלכליסט', 'גלובס', 'מעריב' וכך גם 'ידיעות'".

איתן כבל (העבודה)

פעילות בענף התקשורת: הגיש את חוק ישראל היום.

אזכורים בתקשורת: סיקור מפרגן בדפי "ידיעות אחרונות". מאז הוקדמו הבחירות זכה ל-14 אזכורים חיוביים ב"ידיעות", 16 ניטרליים ו-4 שליליים בלבד.

אלי כהן (כולנו)

כשר הכלכלה נפגש עם חיים רוזנברג, יד ימינו של נוני מוזס, והייתה סתירה בגרסאות על מהות הפגישה. במקביל, העורך הכלכלי של "ישראל היום" שיבח את השר במוסף צרכנות שצורף לעיתון. בנוסף העיתון פרגן לו בתמונה משפחתית עם המלצה תיירותית. מאז הוקדמו הבחירות זכה ל-14 אזכורים חיוביים ב"ידיעות", 8 ניטרליים ו-0 שליליים.

אריה דרעי (ש"ס)

פעילות בענף התקשורת: כשר עלו טענות כי הוא מתקצב את רדיו "קול חי", לעומת פחות פרסומות בתחנות הרדיו המתחרות. בכירים ברדיו "קול ברמה" (המתחרה של "קול חי") טענו שנסחטו ע"י מקורביו של דרעי בדרישה לסיקור אוהד לדרעי ולש"ס.

אזכורים בתקשורת: סיקור מפרגן מ"ידיעות". מאז הוקדמו הבחירות זכה ל-13 אזכורים חיוביים ב"ידיעות", 12 ניטרליים ו-9 שליליים. מקבל סיקור אוהד מרדיו "קול חי" ומ"הדרך" (השבועון של מפלגת ש"ס). בעבר אף הושהה שכרם של עובדים ברשת "אל המעיין" (המסונפת לש"ס ודרעי), שסירבו לחתום על מנוי ל"הדרך".

זיקות נוספות: טייקון הגז קובי מימון סייע לש"ס להציל את העיתון הקודם שלה "מיום ליום"; הח"כים לא פסלו עצמם מההצבעה על מתווה הגז שסייע למיימון. בהמשך נפרד דרעי  מ"יום ליום" וייסד ב-2017 את העיתון החדש של ש"ס – "הדרך".

קוריוז: במשרד הפנים והמשרד לשירותי דת (שניהם בשליטת ש"ס) רכשו מנוי ל"הדרך" – והם היחידים בממשלה שעשו זאת.

מלשכתו של דרעי נמסר בתגובה לפרסום בדהמרקר: "המשרד לפיתוח הפריפריה, הנגב והגליל, במתכונתו החדשה כמו הישנה, כמו שאר משרדי הממשלה, מפרסם דרך לשכת הפרסום הממשלתית, על פי כל הכללים והנהלים המקובלים".

בנימין נתניהו (הליכוד)

זיקות: לשלל כלי תקשורת וניסיונות לכאורה לקשור איתם דילים.

פעילות בענף התקשורת: לפי היועמ"ש: העניק הטבות כספיות לבעלים של "וואלה", שאול אלוביץ'. סייע לבעלים של ערוץ 10, ארנון מילצ'ן, מול שלטונות ארה"ב. גם עזר למילצ'ן במכירת אחזקותיו בערוץ 10 וניסה לסייע לו להשתלב בערוץ 2. מול נוני מוזס קידם עסקה לצמצום מספר העותקים של "ישראל היום" בתמורה לסיקור חיובי ב"ידיעות אחרונות". טרפד לבסוף את חוק ישראל היום (אחרי שקידם אותו) דרך הקדמת הבחירות.

אזכורים בתקשורת: מעורבות בלתי פוסקת בניהול אתר "וואלה". סיקור חיובי חסר תקדים ב"ישראל היום". מילצ'ן, מבעלי ערוץ 10, סיפק לו מתנות בשווי מאות אלפי שקלים. גם ב"ידיעות", סביב מועדי השיחות עם מוזס, הסיקור אכן השתנה לטובת נתניהו.

גבי אשכנזי (כחול-לבן)

זיקה: אשכנזי תועד מתרברב שהוא מכיר את נוני מוזס היטב. הדגיש שנפגש עימו פעמים רבות ושהוא יכול לדאוג שבידיעות יכתבו מה שירצה.

אזכורים בתקשורת: אכן זכה אשכנזי לסיקור מפרגן ב"ידיעות". כמו כן, מאז הוקדמו הבחירות זכה ל-17 אזכורים חיוביים ב"ידיעות", 23 ניטרליים ו-4 שליליים.

גדעון סער (הליכוד)

זיקות: נשוי לעיתונאית בתאגיד. העיתונאי שמעון שיפר מ"ידיעות אחרונות" הכריז בחתונה של סער כי "תמיד נהיה שם ונשמיד את כל מי שיכתוב נגדך" (שיפר טען שהדברים נאמרו באופן היתולי). מקורב גם לירון דקל.

פעילות בענף התקשורת: כשר הפנים (2013) בחר משרדו לפרסם בעיקר ב"ידיעות אחרונות".

אזכורים בתקשורת: זכה לסיקור מפרגן ב"ידיעות אחרונות" (גם לפי עדויות). מאז הוקדמו הבחירות זכה ל-20 אזכורים חיוביים ב"ידיעות", 15 ניטרליים ו-3 שליליים.

מדוברו של גדעון סער נמסר: "משרד הפנים פירסם בתקופת כהונת השר סער במגוון כלי תקשורת. ראוי לציין, כי בשנת 2014 קיבל השר סער, בתפקידו כשר הפנים, החלטה מנומקת בענין ״העיתונים הנפוצים״ לפי חוק התכנון והבניה. על פי ההחלטה – שלה כידוע השלכות ניכרות על תקציבי פרסום – הוכנס העיתון ״ישראל היום״ לרשימת העיתונים הנפוצים וסורבה בקשת ״כלכליסט״ (מקבוצת ידיעות אחרונות) להיכלל ברשימה. הדבר מעיד על גישתו העניינית, המקצועית וחסרת הפניות של סער בנושא, המאפיינת את כל דרכו הציבורית".

גלעד ארדן (הליכוד)

זיקות: מכר של חנוך דאום, ינון מגל ואראל סגל (דאום העלה תמונה של בילוי משותף של ארבעתם – ומחק אותה).

אזכורים בתקשורת: מאז הוקדמו הבחירות זכה ארדן ל-19 אזכורים חיוביים ב"ידיעות", 12 ניטרליים ו-7 שליליים.

זאב אלקין (הליכוד)

פעילות בענף התקשורת: משרד בראשותו העביר 700 אלף שקל לחברת החדשות (קשת) בתמורה לנאום של אלקין בוועידה. הכסף יצא מכיסנו דרך "משרד ירושלים ומורשת". בנוסף, המשרד להגנת הסביבה שבראשותו עומד אלקין פרסם ב-2017-8 ב"קשת" בתקציב מהגבוהים בממשלה: 2.3 מיליון שקל.

יאיר לפיד (כחול-לבן)

זיקה: הנחה את "אולפן ששי" של חברת החדשות בשנים 2008-2010. עבד ב"ידיעות אחרונות" כמעט 20 שנה והוציא שלל ספרים בהוצאת "ידיעות". נשוי לכתבת טור ב"ידיעות". כשר אוצר נהג להיפגש לעתים תכופות עם מו"ל ידיעות אחרונות ארנון (נוני) מוזס. הפגישות הושחרו מיומנו ונערכו בבית איש עסקים מסביון שגר בסמוך למוזס. לפיד סירב לפרט מה היה בפגישות הרבות. 

פעילות בענף התקשורת: כשיש עתיד הייתה בקואליציה, שלושה משרדי ממשלה בראשות שרים מהמפלגה פרסמו בידיעות אחרונות. 10 ח"כים מיש עתיד הצביעו בעד "חוק ישראל היום" (לפיד עצמו לא הצביע). בנוסף, 5 חברי יש עתיד הוציאו ספר ב"ידיעות" וסירבו לחשוף את ההסכם עם ההוצאה.

אזכורים בתקשורת: לפיד מקבל סיקור מלטף ב"ידיעות אחרונות".

יואב גלנט (הליכוד)

פעילות בענף התקשורת: משרד הבינוי בראשותו העביר ל"רשת" 1.2 מיליון שקל לשם רכישת תוכן שיווקי בתכניות ריאליטי. בנוסף עמידר מימנה במאות אלפי שקלים מכספינו ראיון עם שר הבינוי גלנט ב"קשת" – בתמורה "קשת" שידרו ראיון מחמיא עם גלנט ורעייתו בתכנית "אנשים".

גלנט הגיב ל"כלכליסט" בנושא: "הפעילות המדוברת נעשתה בתום לב ונועדה לקידום הפרויקט החשוב של שיקום שכונות ולא לכל צורך אחר".

יואל רזבוזוב (כחול-לבן)

פעילות בענף התקשורת: חתום על החוק לצמצום "ישראל היום". בנוסף דרש שהממשלה תתקצב את "וסטי" מבית ידיעות אחרונות.

אזכורים בתקשורת: Ynet הקרינו סרטון וידאו קצר ומפרגן שלו.

יעקב ליצמן (יהדות התורה)

זיקות: ביטאון "המודיע" שייך לסיעת גור (שבתוך "אגודת ישראל"), בראשה עומד ליצמן. אשתו עובדת ב"המודיע", וליצמן קיים פגישות מרובות במשרד הבריאות עם מנכ"ל "המודיע", הרב אלעזר (לוזר) קנופף, במשך שנה וחצי. לפגישות לא נוהל פרוטוקול. ליצמן סייע לעיתון להתמודד עם חובות.

גם נלחם לאפשר לעיתונות הכתובה להמשיך לפרסם מוצרי טבק (בעודו סגן שר הבריאות), וגם טרפד חוק למניעת פרסום סמוי. בנוסף, "המודיע" הציע לחברות מתחום הבריאות כתבות תדמית ופגישות סגורות עם ליצמן תמורת תשלום (25 אלף שקל). בד בבד, הוקלט עיתונאי מטעם "המודיע" מבטיח פגישות אישיות עם ליצמן תמורת כסף. בנוסף, משרד הבריאות הפנה תקציבי פרסום נדיבים ליומון "המודיע".

אזכורים בתקשורת: "המודיע" מזוהה עם ליצמן ומספק לו רוח גבית מתמשכת. כתב "המודיע" תועד מסביר כיצד ליצמן שולט בתכני העיתון ובסיקור.

מלשכת סגן שר הבריאות יעקב ליצמן נמסר בתגובה: "מדובר בשורת הכפשות שהוכחו שקריות וחסרי בסיס ופרסומן בצורה פוגענית מהווה עילה לתביעה אפשרית. ליצמן הוא נציגה הבכיר של תנועת אגודת ישראל. המודיע הוא בטאון התנועה מזה עשרות שנים. אך טבעי שליצמן יעסוק בענינו של העיתון. היועמ"ש בדק את הקשר בין ליצמן לעיתון המודיע ולא ראה בכך פסול. ליצמן פעל לקידום חוק איסור פרסום מוצרי עישון תוך החרגת העיתונות הכתובה ובכפוף לחובת פרסום נגד עישון בכל פרסום סיגריות, בהתאם לעמדת אנשי המקצוע וללא כל תלות, התנייה ו/או זיקה לעיתון כזה או אחר, בטח לא עיתון המודיע. מעולם לא עסק ליצמן בנושא מודעות פרסום לעיתון".

עוד הוסיף: "ליצמן יצא רשמית ובצורה ברורה נגד כל הצעות פרסום מטעם העיתון בכל הקשור לליצמן. העיתונאי שהוקלט לא קשור לליצמן, לא עשה זאת על דעת ליצמן וכל קשר בין זה לליצמן הוא שקרי. האמירות כביכול הפנה ליצמן פרסומים להמודיע פשוט חסר כל יסוד ממשי. מעולם לא התערב ליצמן בפרסומי המשרד והדברים ניתנים לבירור ובדיקה".

ישראל כץ (הליכוד)

פעילות בענף התקשורת: משרד התחבורה שילם מכספינו כ-3 מיליון שקל להחדיר ל"קשת" תכנים ממומנים בתוכניות מגזיניות ששודרו בערוץ.

אזכורים בתקשורת: בעבר סיקור מפרגן בקבוצת "ידיעות". אולם מאז הוקדמו הבחירות זכה ל-9 אזכורים חיוביים ב"ידיעות", 13 ניטרליים ו-13 שליליים.

מאיר כהן (כחול-לבן)

פעילות בענף התקשורת: בעת כהונתו כשר הרווחה, משרדו חתם על עסקאות לשילוב תוכן שיווקי ומודעות ב"ידיעות אחרונות" בהיקף של כרבע מיליון שקל, לצד רכישת מודעות.

אזכורים בתקשורת: "ידיעות" סייעו לרכך תחקיר שפורסם ב"עובדה" על כהן, דרך המצאת "קנוניה" בנושא. מאז הוקדמו הבחירות זכה לשני אזכורים חיוביים ב"ידיעות" ו-0 שליליים.

מאיר פרוש (יהדות התורה)

זיקה: פרוש הקים את "המבשר" – ביטאון של סיעת "שלומי אמונים" (סיעה בתוך "אגודת ישראל"). המבשר הוא העיתון של פרוש – והוא מקבל בו סיקור חיובי אינטנסיבי.

משה גפני (יהדות התורה)

זיקה: גפני הינו יו"ר דגל התורה שמחזיקה בביטאון "יתד נאמן".

פעילות בענף התקשורת: גפני מהלל את "יתד נאמן", ונלחם ב"הפלס" – המתחרה. גפני תקף את "הפלס" שוב ושוב, ואף קרא לחרם פרסומות בעיתון.

אזכורים בתקשורת: "יתד" מהלל את גפני ומעניק לו רוח גבית מתמשכת.

נפתלי בנט (הימין החדש)

פעילות בענף התקשורת: מפלגתו תמכה בתחילה ב"חוק ישראל היום". משרדיו של בנט חילקו תקציבים בנדיבות לשלל כלי תקשורת (פירוט בבוקסה).

אזכורים בתקשורת: בנט זכה לסיקור חיובי מפרגן ב"ידיעות אחרונות" לפני ש"חוק ישראל היום" עלה להצבעה. הסיקור החיובי קוצץ כשבנט לא הצביע בעד החוק (הוא נעדר), אולם לאחר מכן הכתבות החיוביות חזרו. מאז הוקדמו הבחירות זכה ל-23 אזכורים חיוביים ב"ידיעות", 15 ניטרליים ו-9 שליליים.

כמה כסף העבירו משרדי ממשלה בראשות ארדן, בנט, ליברמן, כהן ושקד לכלי התקשורת?

כחלק מהתחקיר, ערכנו ניתוח (יחד עם גיא זומר מ"התנועה לחופש המידע") של נתוני הפרסום המלאים בכלי תקשורת של משרדי ממשלה, ב-2017 ובמחצית הראשונה של 2018 (בזכות נתונים שהשיגה התנועה). נתוני המקור נמצאים כאן, והנה העיבוד: טבלה נגישה. הנתונים מבדיקה זו בכתבה תמיד יתייחסו לתקופה זו (מעתה: "התקופה הנבדקת").

מדובר בסכומים נכבדים. בתקופה הנבדקת (שנה וחצי בלבד, כאמור) – "קשת", לדוגמא, קיבלה מהממשלה 40 מיליון שקל, "ידיעות אחרונות" מעל ל-33 מיליון שקל, "ישראל היום" מעל ל-18 מיליון שקל ו"הארץ" – 6 מיליון שקל. למטה ריכזנו משרדים בולטים. 

חשוב להדגיש: ההחלטה בכל משרד באיזה כלי תקשורת לפרסם – אמורה להתבצע לפי הכללים וללא מעורבות השר. עם זאת, ישנן עדויות למעורבות פוליטית בחלוקת תקציבים אלו: משה קלוגהפט, יועצם הקרוב של שקד ובנט, אמר למשל בדצמבר 2018: "היום כל שר מחזיק בתקציב פרסום עצום ובעצם הוא שולט לאן הפרסום הזה יילך. ואז אם יתחיל גם פה אני אתן לך פרסום ואתה בתמורה תקבל סיקור הם דברים שקרו וקרו הרבה".

ועדיין, אין שום הוכחה שדבריו של קלוגהפט נכונים. לשמחתנו בזכות השקיפות התקציבית אפשר לבדוק כיצד החלוקה מתבצעת.

המשרד לנושאים אסטרטגיים ולביטחון פנים (גלעד ארדן)

המשרד לנושאים אסטרטגיים ניתב מיליוני שקלים מכספי הציבור לרכישת כתבות בשלל כלי תקשורת. המשרד הזרים לקשת, בין השאר, כ-575 אלף שקל תמורת סיקור חיובי וראיונות קנויים, ושילם לקשת עוד כ-250 אלף שקל מכספינו תמורת טור שפורסם בכלל בגלובס ושידור קליפ בכנס. בנוסף, בתקופה הנבדקת שולמו ל"קשת" מהמשרד לביטחון פנים כ-1.4 מיליון שקל. שותפה מרכזית נוספת היא "ידיעות אחרונות", שקיבלה ממשרדו של ארדן כ-350 אלף שקל לפחות מכספי משלמי המסים. לצד זאת גם נקנו כתבות ב"ג'רוזלם פוסט" ו"מקור ראשון".

ארדן מסר בתגובה: "מתפקידו של המשרד לנושאים אסטרטגיים והסברה לקדם פעולות הסברה ותודעה כנגד ארגוני החרם והדה-לגיטימציה, ובין היתר לרתום את אזרחי ישראל למאבק כנגדם ולהעלות את המודעות הציבורית בצורך להילחם בהם. אנו דוחים על הסף את הניסיון השקרי, בפעם המי יודע כמה, להשחיר את המשרד, עובדיו ופעולותיו, אשר הביאו לשינוי חיובי משמעותי בתחום עליו מופקד המשרד מאז קיבל את משימתו. גם המשרד לבטחון פנים מחוייב למסור מידע על פעילות הגופים שלו כגון המשטרה וכיבוי אש, לדווח על שירותים חדשים שהם משיקים כמו המטה הלאומי להגנה על ילדים ברשת(מוקד 105) או להעלות את מודעות הציבור לסכנות ולהנחיות בטיחות באש, כפי שעושה כל משרד ממשלתי אחר. כל חיבור וקישור שהינך עושה בין פעילותו השוטפת של המשרד ופרסומי גופי המקצוע שלו שהם אך ורק שירות לציבור ומתן מידע והנחיות לבין סיקור השר באופן כזה או אחר בכלי התקשורת הינו חיבור שיקרי אשר הומצא על ידך בכדי להכפיש ולפגוע בשמו הטוב של השר ולפרסום חיבור שיקרי זה יהיו השלכות משפטיות".

משרד החינוך (נפתלי בנט)

משרדיו של בנט חילקו תקציבים בנדיבות לשלל כלי תקשורת: 2 מיליון שקל הוקצו ל"קשת" מכספינו (דרך משרד התפוצות) למימון סרט שהעביר את מסרי המשרד. סך הכל העבירו המשרדים בראשם עומד בנט ל"קשת" בתקופה הנבדקת 3.3 מיליון שקל דרך משרד התפוצות ו-3.1 מיליון שקל דרך משרד החינוך. בנוסף הוזרמו כ-400 אלף שקל ל"מקור ראשון" (בבעלות משפחת אדלסון) להוצאת מוסף של משרד התפוצות. בתקופה המדוברת פרסמו שני המשרדים ב"מקור ראשון" ב-1.2 מיליון שקל. לצורכי השוואה, התקציב הבא בגודלו באותה תקופה עומד על 111 אלף שקלים (משרד הביטחון).

משרדיו גם העבירו כ-140 אלף שקל לרכישת כתבות בערוץ 7, וגם קנו תוכן שיווקי בערוץ הילדים בכ-700 אלף שקל מכספי משלמי המסים. לפני כן, כשר כלכלה, העביר מאות אלפי שקלים ל"כלכליסט" ול-Ynet, מבית "ידיעות" עבור חסות לכנסים ושיתופי פעולה.

בראשותו, משרד החינוך גם השקיע בתקופה הנבדקת בפרסום ב"גלי ישראל" (תחנה ביהודה ושומרון) יותר מכל משרד ממשלתי אחר ובפער אדיר (236 אלף שקל – פי 4 מכל גוף אחר). במקביל המשרד ניצב גם במקום השני מבחינת גובה תקציב פרסום ב"ידיעות" (שני רק אחרי משרדה של איילת שקד): 2.9 מיליון שקל. ל"ישראל היום" העביר משרד החינוך בתקופה הנבדקת כ-1.1 מיליון שקל.

בנט מסר בתגובה: "לקחת את תקציבי הפרסום של משרדי הכלכלה והחינוך ולייחס אותם כ״השקעה אישית״ של בנט זה במקרה הטוב בורות. במשך כהונתו כשר הכלכלה, שר החינוך, שר הדתות, שר התפוצות והשר לענייני ירושלים, ניהלו המשרדים הממשלתיים בראשם עמד השר בנט תקציבי פרסום ויחסי ציבור באופן עצמאי למול לשכת הפרסום הממשלתית. נושא הפרסום נוהל על ידי גורמי המקצוע בלבד, בליווי ייעוץ משפטי ובהתאם לכל כללי המנהל התקין. לשר לא הייתה מעורבות בהם באף שלב. כל ניסיון לקשור בין היקף הפרסומים לשר הוא שקרי".

משרד הביטחון ונספחים (אביגדור ליברמן)

משרד הביטחון, בראשות ליברמן השקיע בתקופה שנבדקה בפרסום ב"ידיעות" כ-2.5 מיליון שקל, וניצב במקום השלישי מבחינת גובה תקציב פרסום של משרד ממשלתי בעיתון זה.  בתקופה בה עמד חבר ישראל-ביתנו בראש משרד התיירות (עוזי לנדאו ב-2013), השר הקצה את חלק הארי של תקציבי הפרסום המקומיים ל"ידיעות אחרונות".

ליברמן מסר בתגובה: "אין לי מושג איך מתחלק תקציב הפרסום של משרדי הממשלה. בטח לא במשרדים בהם לא כיהנתי כשר. לגבי משרד הביטחון- מעולם לא התערבתי ולא הנחתי להעדיף עיתון כזה או אחר מבחינת תקציב הפרסום. אני בטוח שכל ההחלטות התקבלו אך ורק על ידי דרג המקצועי".

משרד הכלכלה (אלי כהן)

משרד הכלכלה העביר כ-700 אלף שקל מכספינו עבור קניית כתבות בעיתון "ישראל היום". משרד הכלכלה גם השקיע בתקופה הנבחנת בפרסום ב"קשת" יותר מכל משרד ממשלתי אחר, ובפער של מעל מיליון שקל מהמקום השני. כמו כן המשרד פרסם ב"ידיעות" בכ-1.5 מיליון שקל באותה תקופה וממוקם שישי בין משרדי הממשלה מבחינת היקף פרסום. המשרד פרסם ב"כלכליסט" משמעותית יותר מכל משרד אחר (600 אלף שקל).

כהן מסר בתגובה: "סוגיית הפרסום נקבעת מול דוברת המשרד ומול לפ״מ במסגרת מכרזים".

ממשרד הכלכלה נמסר: "תקציב הפרסום של משרד הכלכלה והתעשייה מנוהל על ידי דוברות המשרד, בשיתוף היחידות המקצועיות הרלוונטיות במשרד ובייעוץ, ליווי ואישור לפ"ם. לשר הכלכלה אין, ולא היתה כל מעורבות בניהול תקציב הפרסום או בהפעלתו. יחסי הציבור של השר נעשו על ידי הצוות המלווה אותו, וללא קשר לפעילות הפרסום של המשרד. באשר לשיתוף הפעולה עם ישראל היום, שאוזכר בשאלה, נציין כי המשרד פנה, באמצעות לפ"ם, לקבלת הצעות לחשיפת פעילות הסוכנות לעסקים קטנים וגופי השטח, הנותנים שירות לעסקים – מעוף. ההליך נוהל על ידי לפ"ם, במסגרתו נבחר עיתון ישראל היום, הן בהתאם לתוכן שהוצע והן בהתאם לשווי המדיה. שר הכלכלה לא היה שותף לשיתוף פעולה זה, בשום שלב, לא רואיין לכתבות במסגרתו, לא אוזכר בהן, ולא היה חלק מהצוות אשר עסק בשיתוף פעולה זה".

משרד המשפטים (איילת שקד)

משרד המשפטים בראשות שקד פרסם בתקופה שנבדקה ב"ידיעות" יותר מכל משרד ממשלתי אחר (כ-6 מיליון שקל). אלא שנראה שמשרד המשפטים חילק בצורה שיויונית את התקציב בין שני העיתונים הגדולים – המשרד פרסם בתקופה הנבדקת ב"ישראל היום" ב-5.5 מיליון שקל. ברשימת המפרסמים ב"הארץ" משרד המשפטים ממוקם כספק הפרסום השישי בגודלו, בהשקעה של 266 אלף שקל בלבד.

שקד מסרה בתגובה: "נושא הפרסום הוא עניין מקצועי של דוברות המשרד המקצועית בלבד, השרה אינה מעורבת בזה וכל אמירה אחרת היא שקרית וגובלת בדיבה".

ממשרד המשפטים נמסר: "בשנת 2018 משרד המשפטים פרסם בידיעות אחרונות מודעות בשווי של כ3.1 מיליון ₪, רוב רובן של המודעות הן מודעות המחויבות על פי חוק, ולא מדובר בקמפיינים פרסומיים. המסה הקריטית של המודעות שפורסמו מכורח החוק הן מודעות מטעם כונס הנכסים הרשמי, רשם הירושות והאפוטרופוס הכללי. מודעות אלה אינן ממומנות מתקציב המדינה, אלא ממקורות אחרים, לדוגמא מודעות כונס הנכסים ממומנות מתיקי הכינוס והמודעות בענייני ירושה ממומנות מתוך אגרה ייעודית שמשלמים המבקשים. משרד המשפטים מפרסם בכל העיתונים, ובכל הנוגע למודעות של כונס הנכסים ורשם הירושה, בוצעו הליכי התמחרות באמצעות לשכת הפרסום הממשלתית ונבחרו שני עיתונים יומיים גדולים. יש לציין כי הליך ההתמחרות נעשה לפני מספר שנים, עוד בטרם כניסת השרה הנוכחית לתפקידה".

קשרים נוספים

• בן זוגה של ח"כ מירב מיכאלי (העבודה) הינו המגיש ברשת-13 ליאור שליין.

חברי כנסת חדשים (צפויים) שהיו עיתונאים או עבדו בכלי תקשורת

• אלונה ברקת (הימין החדש): הייתה דירקטורית במעריב (2011).
• אמילי מואטי (העבודה): כתבה בליברל וב"הארץ", מנחה ברשת ב' ופרשנית בתכניות ברשת, ובתאגיד.
• גלעד אלפר (זהות): כתב טורים ב"מידה"
• הנריקה צימרמן (העבודה): מסקר את המזרח התיכון עבור שלל כלי תקשורת.
• יועז הנדל (כחול לבן): ידיעות אחרונות, מקור ראשון, הגיש תכנית בתאגיד
• מיקי חיימוביץ' (כחול לבן): הפיקה תכניות עבור ערוץ 10-רשת
• קרוליין גליק (הימין החדש): עורכת בכירה בעיתון ה"ג'רוזלם פוסט", כתבה טור ב"מקור ראשון".

דורי מדיה גרופ – גוף תקשורת שמקושר לכמה מועמדים

"דורי מדיה גרופ" הינה חברה הפקות, הבעלים של ערוץ "ויוה" ומפיקה של שלל סדרות טלוויזיה.

בין הבעלים: צבי האוזר (מקום 14 ברשימת כחול לבן), חברת הלובינג פוליסי (של בוריס קרסני), תמי מוזס (אחותו של נוני מוזס), רפי אלול (ח"כ לשעבר, שדלן לא רשמי).

בין הדירקטורים: אלונה ברקת (מקום 3 ברשימת הימין החדש), גיא רוטקופף (מנכ"ל משרד המשפטים לשעבר).

***

זהו. למטה תמצאו מילון מונחים. כל תיקון/מידע שפספסנו: אשמח שתכתבו לי.

האם מערכות היחסים שסקרנו בתחקיר הזה מחויבות המציאות? לא בטוח. מוזמנים לקרוא איך עיתונות עצמאית יכולה לתפקד אחרת – כאן.

מילון מושגים רלוונטיים