המרוויחות הלא-צפויות ממהפכת המכללות

קובעי מדיניות רבים מניחים כי הגדלת הנגישות להשכלה גבוהה תביא לצמצום אי השוויון בהזדמנויות, לפחות בכל הקשור לרכישת השכלה. עם זאת, גילינו במחקרנו כי הדבר תלוי בעיקר בדרך בה מנגישים את אותה ההשכלה. במקרים רבים נמצא כי הקלה בתנאי הכניסה למוסדות ההשכלה הגבוהה, כולל הוזלת שכר הלימוד, אינם משפרים את סיכויי צעירים המגיעים מרקע מוחלש לרכוש השכלה גבוהה – בהשוואה לצעירים מרקע כלכלי חברתי חזק.  הסיבה לכך היא כי חסמי הכניסה לאקדמיה לא תלויים רק במחסום הראשוני.

כלומר: מי שרוצה ללמוד אבל אין לו משאבים כלכליים שיאפשרו לו לשרוד את תקופת הלימודים, עלול לוותר עליהם, גם אם הוא יכול להתקבל ביתר קלות. לעומתו, גם תלמיד חלש יחסית בלימודים, אבל כזה שיש לו משאבים כלכליים לשרוד את התקופה – יהנה יותר מהגדלת הנגישות.

אחד החששות הגדולים ממהפכת המכללות שהחלה בשנות ה-90 היה כי זו לא תצמצם, בסופו של דבר, את אי השוויון בהזדמנות להשיג השכלה גבוהה, ואף עלולה להגדיל אותו. מחקרים שעסקו בנושא מצאו תוצאות מעורבות, כתלות בעיקר בדרך בה נמדד הרקע של התלמידים. בפועל, בהיבט העדתי ניתן לראות שהנגישות להשכלה גבוהה הצטמצמה – ילדיהם של הורים בעלי אמצעים הצליחו להגיע ללימודים גבוהים ללא קשר למוצאם העדתי. לעומת זאת, ילדיהם של הורים חסרי אמצעים עדיין התקשו להגיע ללימודים גבוהים על אף המכללות.

במקביל למהפכת המכללות, מערכת ההשכלה הגבוהה חוותה שינוי נוסף – שהתחיל עוד לפני כן ונמשך עד היום – והוא המהפכה המגדרית. בדומה למדינות מערביות אחרות, החל משנות ה-70 ישנה עלייה של אחוז הנשים באקדמיה, ובשנות התשעים חל היפוך מגדרי – אחוז הנשים בעלות תואר ראשון ומעלה עלה אחוז הגברים. חוקרי שמתקדמים באי-שיוויון השכלתי מתעלמים לרוב מההיבט המגדרי (אם בשל מחסור בנתונים ואם בשל ההנחה הסמויה שנשים כבר שיפרו את מצבן ולכן הנושא פחות דחוף). מנגד, חוקרים העוסקים בהיבט המגדרי של ההשכלה הגבוהה, מתעלמים לרוב מההיבט המעמדי של מהפכה זו.

במחקר שלנו בחנו את השפעת מהפכת המכללות על כניסת נשים וגברים ממעמדות שונים להשכלה הגבוהה (לאו דווקא למכללות עצמן). בהתבסס על נתוני מפקד האוכלוסין המשולב (1983-1995-2008), השווינו את ההבדלים המגדריים (גברים-נשים) בסיכוי להשיג השכלה אקדמית (תוך הפרדה בין תואר ראשון ותואר מתקדם) בין השנים 1995-2008 – כלומר לפני ואחרי מהפכת המכללות.

מצאנו כי בעוד שהשינוי באי השוויון בהזדמנויות השכלתיות בקרב גברים היה מזערי בשנים הללו, נשים מרקע חברתי-כלכלי נמוך הגדילו את סיכוייהן להשיג השכלה אקדמית. זאת, לא רק בסיכוי להשיג תואר ראשון, אלא גם ביחס לתואר שני, אשר עד 2008  כמעט ולא היה קיים במכללות האקדמיות. במילים אחרות: נשים נהנו מעלייה בשוויון המעמדי (בין עניים ועשירים), בעוד שאצל גברים המצב נותר ללא שינוי. נראה, כי פתיחת ההזדמנויות החדשות אפשרה לנשים מרקע נמוך יחסית להיכנס בשיעורים גבוהים יותר למערכת ההשכלה הגבוהה על כל רבדיה.  

מפתה להסיק מכך כי התרחבות ההשכלה תורמת לצמצום אי השוויון. לצערנו, התמונה מורכבת יותר. היכולת של נשים ממעמד נמוך לנצל את ההתרחבות במערכת האקדמית לטובתן הייתה תלוייה במידה רבה בירידה בקצב הגידול של כניסת גברים למערכת. יתכן כי במצב בו האקדמיה הייתה מושכת יותר גברים, המצב היה שונה. על כן, אנו טוענים כי על מנת לאפשר פתיחת מערכת ההשכלה לקבוצות שלא היו מיוצגות בה בעבר, בלי להגדיל את אי השוויון המעמדי, יש לבחון כיצד ההנגשה תהיה מכוונת לאותן קבוצות (ולא "סתם" תקל על אותן קבוצות שכבר מיוצגות במערכת). לכך קיימים פתרונות רבים, דוגמת העדפה מתקנת, מכינות ייעודיות ותכניות היכרות ועידוד כניסה להשכלה הגבוהה במהלך הלימודים בתיכון.

• למאמר המלא

אייל בר-חיים הוא פוסט-דוקטורט במכון לחקר אי השוויון הכלכלי והחברתי באוניברסיטת לוקסמבורג.

כרמל בלנק סיימה פוסט דוקטורט באוניברסיטת דורהאם ותצטרף בקרוב לסגל המחלקה למדעי ההתנהגות במרכז האקדמי רופין.

אסף רוטמן הוא פוסט-דוקטורט בחוג לסוציולוגיה ואנתרופולוגיה באוניברסיטת תל אביב.

*

#במילים_אחרות הוא מיזם מבית שקוף, בו חוקרים וחוקרות מהאקדמיה מפרסמים את תוצאות מחקריהם בתמצות ובשפה פשוטה, לכלל הציבור. מעוניינים שהעבודה האקדמית שלכם תתפרסם אצלנו? מלאו את הטופס הקצרצר וניצור עמכם קשר.