המענה לשטפונות הבאים בשרון נמצא (גם) בוועידת האקלים באנטליה

עשרות ואף מאות מילימטרים של גשם ירדו בתוך זמן קצר בסוף השבוע האחרון והפכו שוב רחובות בישראל לנהרות גועשים. המראות של הצפות, תשתיות קורסות ונזק לרכוש מוכרים לכולנו. קל לומר שזה "סתם חורף" וש"תמיד היו הצפות". אבל ככה נראה משבר האקלים.

עליית הטמפרטורות לא רק מגבירה את הסיכון לשריפות ולבצורת, אלא גם את שינוי דפוסי המשקעים, ואירועי גשם עזים בפרקי זמן קצרים נעשים תכופים יותר. השנה זה נכון במיוחד לאור ארועי אירוע "סופר אל ניניו".

החלטות קריטיות שמשפיעות על חיי כולנו

השיטפונות בסוף השבוע אירעו רגע לפני פתיחת ועידת האקלים השנתית של האו"ם (COP31) באנטליה שבטורקיה. הוועידה צפויה להתקיים ללא נציגות ישראלית רשמית. רבים רואים בה אירוע מנותק מחיי היום-יום, במה לנאומים פוליטיים וליחסי ציבור.

הוועידה היא כלי מרכזי במאמץ העולמי להתמודד עם משבר האקלים. ממשלות מקבלות בה החלטות על הפחתת פליטות ועל מימון ההיערכות לנזקי המשבר. לכן דווקא שם עליהן להקשיב לקולנו ולפעול למען כדור הארץ.

השיטפונות בסוף השבוע אירעו רגע לפני פתיחת ועידת האקלים השנתית של האו"ם (COP31) באנטליה שבטורקיה. הוועידה צפויה להתקיים ללא נציגות ישראלית רשמית.

רבים רואים בוועידת האקלים אירוע מנותק מחיי היום-יום, במה לנאומים פוליטיים וליחסי ציבור. בפועל, לוועידה יש תפקיד מרכזי במאמץ העולמי להתמודד עם משבר האקלים. ממשלות מקבלות בה החלטות על הפחתת פליטות ועל מימון ההיערכות לנזקי המשבר. לכן דווקא שם עליהן להקשיב לקולנו ולפעול למען כדור הארץ.

רגע מכונן במאבק בהתחממות העולמית הייתה ועידת האקלים בפריז (COP21) ב-2015, שבה אימצו ממשלות העולם את הסכם פריז. המדינות הסכימו להגביל את העלייה בטמפרטורה העולמית לרמה נמוכה בהרבה מ-2 מעלות צלזיוס ביחס לרמות שלפני העידן התעשייתי, ולחתור להגבלתה ל-1.5 מעלות.

ההסכם האיץ את המעבר לאנרגיה נקייה. המדיניות שקידמו ממשלות בעקבותיו סייעה להפחית את ההתחממות החזויה עד סוף המאה מכמעט 4 מעלות צלזיוס בעת אימוץ ההסכם לקצת פחות מ-3 מעלות כיום. הפער בין היעדים למציאות עדיין גדול. דוח פער הפליטות של תוכנית הסביבה של האו"ם (UNEP) לשנת 2026 מעריך שאם המדיניות הנוכחית תימשך, ההתחממות עד סוף המאה עלולה להגיע ל-2.8 מעלות צלזיוס.

ככל שההתחממות גוברת, עולה הסיכון לחציית "נקודות אל-חזור" אקלימיות (tipping points). זו אחת הסיבות לחשיבותו של היעד להגביל את ההתחממות ל-1.5 מעלות צלזיוס. חציית נקודות כאלה עלולה להוביל להמסה בלתי הפיכה של יריעות קרח עצומות, לאובדן מערכות אקולוגיות חיוניות ולשינויים חדים במערכות האקלים העולמיות. חלק מהתהליכים האלה עלולים להאיץ את ההתחממות ולהקשות על בלימתה. אירועי מזג אוויר קיצוניים עלולים להפוך לשגרה הרסנית.

לא הכל אבוד

כדי למתן את ההשפעות החמורות ביותר של שינויי האקלים, הממשלות שמתכנסות באנטליה צריכות להסכים על תוכניות מחייבות להפסקת השימוש בדלקי מאובנים ולחשמול המבוסס על אנרגיה נקייה. לשם כך יש להגדיל את חלקה של האנרגיה המתחדשת בייצור החשמל ל-75% לפחות עד 2035. כבר עד 2030 יש לשלש את כושר ייצור החשמל ממקורות מתחדשים ולהכפיל את קצב ההתייעלות האנרגטית.

במקביל, על הממשלות להגן על מערכות אקולוגיות, ובייחוד על יערות העד, שסופחים פחמן ומסייעים למתן את ההתחממות. גרינפיס וארגונים נוספים קוראים להקים מנגנון פיקוח בינלאומי שיבטיח עמידה ביעדי 2030 לעצירת בירוא היערות ולשיקומם.

לבסוף, יש לקדם צדק חלוקתי וסביבתי באמצעות מימון אקלימי הוגן. בוועידת האקלים בבאקו שבאזרבייג'ן (COP29) נקבע יעד מימון של לפחות 300 מיליארד דולר בשנה. המימון צריך לסייע לקהילות שחלקן ביצירת המשבר קטן, אך הן כבר משלמות עליו מחיר כבד. לצד זאת, יש להטיל מס סביבתי מדורג על תאגידי הגז והנפט, שממשיכים לרשום רווחי עתק על חשבון הציבור.

בישראל, תשתיות הניקוז בערים קורסות, והממשלה ממשיכה לקדם תשתיות גז מזהמות. היא אף צפויה להרע את התנאים להתקנת מערכות סולאריות על גגות ולהקמת מתקני אגירה. זהו מחדל מתמשך. דוחות מבקר המדינה כבר הצביעו על ליקויים בהיערכות של ישראל למשבר האקלים.

כדי להגן על הציבור, ישראל צריכה לשפר בדחיפות את התשתיות, להיגמל מדלקים מזהמים ולחזק את יכולתן של הרשויות המקומיות והקהילות להתמודד עם אירועי קיצון. במקביל, עליה לשתף פעולה עם מדינות אחרות בוועידות האקלים ולקדם מימון אקלימי, מעבר לאנרגיות מתחדשות והגנה על מערכות אקולוגיות.

עמידה ביעדי האקלים היא חובה בסיסית לשמירה על חיי אדם, על הרכוש ועל העתיד של כולנו. גם זה על שולחנה של הממשלה הבאה.

אודי אבני הוא מנהל שותף גרינפיס ישראל