חמשת המהלכים לסיום שלטון נתניהו בישראל

נתניהו נחל מפלה פוליטית כואבת שאמורה לסיים את שלטונו בישראל. הגוש שלו קרס מ-64 מנדטים בכנסת ה-25 ל-53 מנדטים. הציבור אמר את דברו באופן ברור, גם אם הדברים נאמרו בערבית: לא להפיכה משטרית, כן לוועדת חקירה ממלכתית, ומספיק עם ימי נתניהו המושחתים והמטורפים.

מאחר שמחנה השינוי הוא לא מקשה אחת אלא אוסף של קבוצות מסוכסכות, שהחיבור ביניהן נובע מההבנה של הסכנה הטמונה בהמשך שלטון נתניהו, קיים קושי מובן לתרגם את הניצחון למעשים. אולם השלמת המשימה היא לא עניין תיאורטי בלבד, כפי שחלק מהפרשנים מנסים להציג זאת. היא ממש בהישג יד. אם מחנה השינוי לא יפעל בכיוון הזה באופן מיידי – כולנו נצטער על כך מאוחר יותר.

ככה ניתן לעשות זאת:

צעד ראשון – הצהרה לציבור: איזנקוט חייב למסור הצהרה לציבור שבה יבהיר לנתניהו שלאור תוצאות הבחירות תם עידן שלטונו, ואין לו לגיטימציה לבצע שום מהלך ביטחוני או מדיני גדול בלי לקבל את אישורו לכך. איזנקוט חייב לסמן קווים ברורים לנתניהו, שינסה לטרוף את הקלפים בהרפתקה באיראן או בדרך אחרת. יתכן שתקיפה באיראן היא בלתי נמנעת בעתיד הקרוב בשל רצונו של הנשיא טראמפ, אבל איזנקוט חייב להיות בעל זכות וטו וניווט שלה בצד הישראלי במקרה שהיא מחויבת המציאות.

צעד שני – קבלת המנדט מהנשיא: המבחן הראשון של איזנקוט, שיהווה אינדיקציה ליכולתו להקים ממשלה כלשהי, עובר בהשגת 61 המלצות של חברי כנסת בפני נשיא המדינה. אם יצליח, הוא ינחית מהלומה פוליטית ופסיכולוגית קשה על מחנה נתניהו ויבהיר מי ניצח בבחירות. נוסף על כך, איזנקוט יקבל 28 יום לניסיון להרכיב ממשלה, עם אפשרות להארכה של עד 14 יום נוספים. בזמן הזה יוכל לקדם חקיקה חשובה בכנסת שתקדם את סוף שלטון נתניהו.

צעד שלישי – החלפת יו"ר הכנסת אמיר אוחנה: עם השבעת הכנסת החדשה, עוד באותה ישיבה, חייב איזנקוט לקיים הצבעה להחלפת יו"ר הכנסת. זה המבחן השני שהוא חייב לעמוד בו. בחירה טובה לתפקיד היא ח"כ איתן גינזבורג (ביחד), בשל ניסיונו הרב והיכרותו עם מנגנוני הכנסת ועם הדרכים להפעילם נכון. העובדה ששוב יוצב בתפקיד הבכיר הזה הומו מוצהר היא רק בונוס נחמד.

צעד רביעי – הקמת ועדת חקירה ממלכתית לחקר מחדל ה-7 באוקטובר: מדובר בצו מצפוני, במימוש הבטחת בחירות מרכזית ובעוד צעד שנועד להבהיר לנתניהו ששלטונו הסתיים, ובקרוב צפויות להתפרסם מסקנות ועדת החקירה בנוגע לאחריותם של כל הדרגים, כולל ראש הממשלה.

צעד חמישי – העברת חוק לאיסור הטלת הרכבת ממשלה על נאשם בפלילים: כאן מדובר מהלך המהווה שחמט נגד נתניהו בכך שהוא לוקח ממנו את האפשרות ללכת לבחירות נוספות ומשאיר אותו בכנסת שבו הגוש שלו במיעוט. העברת חוק כזה תרוקן את המוטיבציה שלו לצאת לסבב בחירות נוסף. ראש הממשלה שניסה לקדם, וגם קידם, הכי הרבה חוקים פרסונליים בהיסטוריה – הכשיר במו ידיו את הקרקע לקידום חוק פרסונלי שיסיים את הפרק שלו בהיסטוריה של ישראל. כל עוד לא יזוכה במשפטו.

אזהרה: הצורך של איזנקוט ושותפיו להעביר חוק גיוס כולל מובן, אולם גם אם נכון עבורם להעבירו, מדובר בחוק מורכב שאי אפשר פשוט להניח על שולחן הכנסת ולהעביר במליאה בלי לקיים עליו דיון ציבורי רציני וממושך בוועדה המיועדת לכך. יש לעשות זאת באופן ראוי, שידרוש זמן. חלק מהתיקון שגוש השינוי מחויב לו הוא החזרת ההתנהלות הראויה והממלכתית לכנסת ולממשלה. חשוב להתרחק משיאי הבושה שנשברו בכנסת ה-25.

אם איזנקוט וגוש השינוי יבצעו את חמשת המהלכים האלה, עידן שלטון נתניהו יגיע לסיומו. ככל שאיזנקוט יקדים להוציא את משפחת נתניהו מהבית בבלפור – כך ייטב לאזרחי ישראל. כל יום שבו נתניהו ההיסטרי והמפוחד כלוא שם, בידיעה שבקרוב יוציאו אותו, הוא עוד יום שבו ינסה לטרוף את הקלפים.

אם יש משהו שהוכח שוב ושוב בהיסטוריה של הפוליטיקה הישראלית, הוא שמי שלא מנצל במהירות וביעילות את ההזדמנות לסיים את הקריירה של נתניהו – מצטער על כך בהמשך. לבסוף, נתניהו הוא שיחסל את הקריירה של מי שהחמיץ את ההזדמנות.

מרגע שצעדים אלה יבוצעו, יבוא הקץ לשלטון נתניהו. ממשלת מיעוט לשנה יכולה להיות פתרון מעולה, אם מבינים את המורכבות שבהפעלתה ועושים זאת ברגישות, תוך הענקת גזרים רבים למי שנשאר בחוץ (במיוחד ליברמן – אולי קידום חוק נישואים אזרחיים?).

חשוב שחברי גוש השינוי יזכרו: מולם עומד הפוליטיקאי הערמומי וחסר הגבולות ביותר שנראה. האופן שבו נפתח מסע הדה-לגיטימציה לממשלה עם ערבים, בקמפיין "הערבים גנבו את הבחירות", מלמד שהוא בא מוכן עם תוכניות מהבית. וזו רק ההתחלה. הוא צפוי לטמון מלכודות ואתגרים בכל שעל, אז חובה להיות ערניים, אמיצים ומתואמים.