הליכוד פינת כהנא-חי

פעם היה קו אדום. קראו לו מאיר כהנא.

כשכהנא עלה לדוכן הכנסת בשנות ה-80, חברי הכנסת נהגו לצאת מן המליאה. גם אנשי הליכוד היו שותפים לחרם. אחד ממוביליו בליכוד היה יצחק שמיר, עוד בימי שלטון בגין. הימין של אותם ימים ידע שלא כל מי שמימינו הוא שותף לגיטימי. אפשר היה להיות לאומי, ניצי ותומך ארץ ישראל השלמה, ובאותה נשימה לומר לכהנא ולגזענות שלו: עד כאן.

ארבעה עשורים חלפו, ובתהליך זוחל מחק ראש הממשלה הנאשם בפלילים בנימין נתניהו את הקו האדום הזה לחלוטין.

התהליך שעבר הליכוד בשנים האחרונות אינו הקצנה ימינה בלבד. מפלגות משנות עמדות, ציבורים נעים ימינה ושמאלה, ומחנות פוליטיים משרטטים מחדש את גבולותיהם. מה שהתרחש כאן עמוק יותר: מחיקת הגבול שהימין הממלכתי עצמו הציב בינו לבין הכהניזם.

רק לפני כחמש שנים נתניהו ידע היטב היכן עובר הקו

ב-15 בפברואר 2021, בעיצומה של מערכת הבחירות לכנסת ה-24, שאלה יונית לוי את נתניהו בחדשות 12 אם איתמר בן גביר יהיה שר בממשלתו. "לא. הוא לא יהיה בממשלה בכלל", השיב נתניהו. כשנשאל אם בן גביר ראוי בעיניו להיות שר, השיב: "בעיניי לא. לא בממשלה שלי".

לוי ביקשה להבין מדוע. נתניהו ניסה להתחמק מתשובה, אך היא התעקשה ומנתה את עמדותיו של בן גביר: התנגדותו לכך שיולדת ערבייה תלד לצד יולדת יהודייה, הומופוביה והפגנות נגד מצעדי הגאווה בירושלים.

נתניהו קטע אותה: "הנה קיבלת תשובה, קיבלת תשובה למה הוא לא יהיה שר ויו"ר ועדה. מה לעשות שעמדותיו של בן גביר הן לא עמדותיי".

זהו רגע שכדאי לזכור היום.

נתניהו של 2021 לא טען שאינו יודע מיהו בן גביר. כשהציגה יונית לוי את עמדותיו, הוא לא חלק על עצם תיאורן, אלא קיבל אותן כהסבר לכך שבן גביר אינו ראוי לכהן כשר בממשלת ישראל. לפחות לפי דבריו, הייתה לו אז הסתייגות אידיאולוגית עקרונית מבן גביר.

אלא שלנתניהו של סוף 2022 כבר לא הייתה הסתייגות כזו. שנה ועשרה חודשים בלבד לאחר אותה אמירה בערוץ 12, מינה נתניהו את אותו בן גביר, בעל אותן עמדות, לא סתם לשר, אלא לתפקיד השר לביטחון לאומי, הממונה על המשטרה. קודם למינויו, נתניהו לא טען שהשתכנע כי עמדותיו של בן גביר השתנו, או שהתיאור שלהן כגזעניות והומופוביות הוא עלילה של השמאל או התקשורת.

בן גביר לא עבר באותה תקופה מהפך רעיוני. הוא לא חזר בו מהכהניזם ולא המציא את עצמו מחדש כליברל. מי שהשתנה היה נתניהו. ליתר דיוק, סף הכשירות שקבע נתניהו הוכפף לצרכיו הפוליטיים והאישיים, בצל התקדמות משפטו.

ההתהפכות של נתניהו הייתה מוחלטת. נתניהו לא ניסה להציג את בן גביר כאדם משוקץ שהוכנס לממשלה רק מחמת הכורח, או כאדם שממנו הוא עצמו נמנע מלהתרועע. לא הייתה זו הכשרה זמנית שנכפתה לצורך הישרדות פוליטית, אלא הכשרה מלאה ומתמשכת. נתניהו הבין שבטווח הנראה לעין אין ביכולתו להרשות לעצמו שמימין לליכוד תתבסס מפלגה גדולה שתיחשב לפסולת חיתון קואליציוני.

בן גביר לא חזר אל גבולות הקו האדום. נתניהו פשוט מחק אותו.

אלא שהמינוי לממשלה היה רק שלב בתהליך רחב יותר של הכשרת הכהניזם, תהליך שנתניהו הניע וממשיך להניע.

כבר בסבבי הבחירות הקודמים נתניהו דחף שוב ושוב לחיבורים פוליטיים שנועדו להבטיח שאנשי עוצמה יהודית יעברו את אחוז החסימה. הוא הפעיל לחצים, תיווך בין הצדדים והפך את שאלת הלגיטימיות של ממשיכי דרכו הפוליטיים של כהנא משאלה ערכית לתרגיל בחשבון: כמה קולות ילכו לאיבוד אם הם לא יעברו את אחוז החסימה.

תיבת הפנדורה הכהניסטית נפתחה

ברגע שבו הגזענות מפסיקה להיות עניין ערכי והופכת לשאלה של ניהול קולות, הדרך להכשרתה נסללת. תחילה דואגים שאנשי עוצמה יהודית יעברו את אחוז החסימה. אחר כך הם הופכים לשותפים טבעיים לגוש, אחר כך לקואליציה, ואחר כך לממשלה. בימים אלה כבר קשה להבין היכן נגמרת עוצמה יהודית ומתחיל הליכוד.

אלמוג כהן הוא אולי הביטוי המושלם לתוצאותיו של התהליך.

כהן נבחר לכנסת מטעם עוצמה יהודית. לקראת הבחירות הנוכחיות ביקש לעבור לליכוד. נתניהו נרתם אישית כדי לאפשר את המהלך, אישר לכהן קיצור פז"ם שאיפשר לו להתמודד בפריימריז, וכהן הגיע למקום השמיני ברשימה הארצית של הליכוד.

אם יש מי שעדיין סבור שכהן הוא מקרה חריג, מועמד שגזענותו אינה אומנותו ולכן מעברו לליכוד אינו מעיד על טשטוש הגבולות, כדאי להזכיר את תחקיר חדשות כאן 11 שפורסם לקראת הבחירות לכנסת ה-25. בתחקיר נחשפה הקלטה שבה אמר כהן לפעילי המפלגה שהוא קיצוני בדעותיו יותר מברוך מרזל. הוא הציג את ריכוך עמדות המפלגה כטקטיקת "סוס טרויאני", שנועדה להכשיר בציבור את המפלגה ואת מועמדיה הקיצוניים.

כלומר, אותו כהן שהעיד על עצמו שהוא קיצוני יותר מברוך מרזל, ושנכנס לכנסת באמצעות מפלגה כהניסטית, אינו עוד שותף קואליציוני שהליכוד נאלץ לקבל כדי להגיע לרוב של 61. הוא חלק אינטגרלי מהליכוד ואחד מבכירי רשימתו.

בה בעת מתברר שהתהליך שהניע נתניהו הצליח עד כדי כך שחילופי מועמדים יכולים להתקיים גם בכיוון ההפוך.

טלי גוטליב, שנבחרה לכנסת מטעם הליכוד, עשויה למצוא את עצמה כבר בימים הקרובים ברשימתה של עוצמה יהודית. מאי גולן, שנדחקה למקום לא ריאלי בפריימריז, יכולה אף היא להשתלב שם בלי שהדבר ייתפס כמהפך אידיאולוגי בלתי נתפס.

וזה בדיוק העניין.

כלומר, גם בכנסת ה-25 היו לאג'נדה הכהניסטית הקיצונית והגזענית שותפים נוספים בתוך הליכוד. אפשר לראות בהם מעין "סוסים טרויאניים": לא בהכרח מי שנשלחו למפלגת השלטון בהוראה מלמעלה, אלא פוליטיקאים שהשתלבו בה בחסות "רוח מפקד" אידיאולוגית כהניסטית, תוצר של הכשרת הגזענות שנתניהו קידם. כאשר פוליטיקאי יכול לעבור מעוצמה יהודית לליכוד, ופוליטיקאים מהליכוד יכולים לעבור בכיוון ההפוך, כמעט בלי שיידרשו להמרת דת אידיאולוגית, מתברר שהגבול בין שתי המפלגות כבר אינו קיים.

היום כבר אפשר לשאול אם מדובר בשתי מפלגות, או בשני סניפים בגוונים שונים של אותו מרחב פוליטי גזעני-כהניסטי, שמחליפים ביניהם כוח אדם. גוטליב וגולן אינן היחידות שיכלו, בנסיבות פוליטיות אחרות, לעבור מהליכוד לעוצמה יהודית בלי שהדבר ייתפס כמהפך אידיאולוגי. לרשימה זו אפשר לצרף גם את ניסים ואטורי, אופיר כץ ואביחי בוארון.

בנובמבר 2025 עלה ח"כ ניסים ואטורי מהליכוד לדוכן הכנסת והכריז: "הרב כהנא צדק בהרבה דברים שעם ישראל טעה, וגם מנהיגי הליכוד טעו". קשה לבקש המחשה ברורה מזו. בעוד מנהיגי הליכוד בשנות ה-80 יצאו מן המליאה כשכהנא עלה לנאום, חבר ליכוד ב-2025 עלה לאותו דוכן והכריז שמנהיגי הליכוד ההם טעו, וכהנא צדק.

זה אינו שינוי בסגנון בלבד. זו החלפת זהויות, ערכים ומצפן.

הליכוד של בגין ושמיר יכול היה להיות ימני מאוד בלי להיות כהניסטי. הוא ידע שקיימת תהום בין תפיסה לאומית לבין גזענות. הליכוד של נתניהו הלך ומילא את התהום הזאת בעפר, עד שכמעט אפשר לעבור מצד אחד לצד השני בלי להרגיש.

אבל סלילתה של דרך המלך הזו עשויה להתהפך על הליכוד בבחירות הקרובות. הכשרת בן גביר אינה מסלול חד-סטרי, ובן גביר עצמו הוא פופוליסט בעל כישורי תקשורת מופלאים. הלגיטימציה שנתניהו העניק לו בקרב מצביעי הליכוד עשויה לייצר תוצאה שבה הליכוד יירד מתחת ל-20 מנדטים, משום שליכודניקים שמעולם לא חלמו להצביע למפלגת כהנא-חי מסוגלים כעת, מבחינה תודעתית, לעשות זאת.

למעשה, בהכשרתו של בן גביר נתניהו העניק לו גם "קשית לשתיית מנדטים". בהחלט ייתכן שהליכוד יהיה המפלגה שממנה ישתה הכהניסט מנדטים.

נתניהו לא המציא את הכהניזם, כמובן, ואינו אחראי לדעותיו של בן גביר. אחריותו ההיסטורית אחרת: הוא הפך את מה שהימין הישראלי הקיא מתוכו במשך עשורים לחלק לגיטימי, שימושי ולבסוף מרכזי במחנה שלו. מי שמיטיב לתייג אחרים כ"שמאל קיצוני", או להצמיד להם בכל דרך אחרת את התווית "קיצוני", הפך את הליכוד למפלגת ימין קיצונית, בעלת גוונים גזעניים-כהניסטיים מובהקים. רק תדמיתה נשמרת, בזכותו, כמתונה יחסית.

והוא עשה זאת בהדרגה.

לכן הסיפור של אלמוג כהן, טלי גוטליב ומאי גולן אינו, כפי שהוא מוצג בתקשורת, עוד רכילות בחירות על שוק ההעברות בין שתי רשימות. זהו, לפחות לעת עתה, השלב האחרון בתהליך פוליטי בעל השלכות ארוכות טווח.

ברוכים הבאים לצומת החדש של הימין הישראלי:

הליכוד פינת כהנא-חי.