ערכת שאלות לפוליטיקאים
ערכת שאלות לפוליטיקאים
רוצה את מיטב הכתבות והתחקירים של שקוף ישירות לתיבה? פה נרשמים לניוזלטר:
לקרבות הציוצים של שר החוץ גדעון סער יש מחיר, והציבור הישראלי הוא שמשלם אותו.
בממשלת נתניהו המושחתת והלא-מתפקדת, במקום לעסוק בשירות הציבור, השרים עסוקים בשירות עצמם. שרי הממשלה יגיעו לבחירות ב-27 באוקטובר כשמאחוריהם "אדמה חרוכה" במשרדיהם ובתחומי אחריותם. גם בזמן שהחרימו את מרבית כלי התקשורת בישראל, הם לא ויתרו על הניסיון לחדור לסדר היום התקשורתי ולתודעת הציבור – באמצעות פרסומים פרובוקטיביים וקיצוניים ברשתות החברתיות.
וכך גם גדעון סער. מאז נכנס לתפקיד שר החוץ במסגרת עסקת ההישרדות הפוליטית שכרת עם נתניהו, הוא מקדיש זמן לא מבוטל להעלבת שרי חוץ וממשלות של מדינות אחרות. הוא מפזר האשמות לא מבוססות באנטישמיות ובתמיכה בטרור, לצד התרברבות בכך שישראל מסתדרת מצוין ואינה זקוקה לקשרים עם מדינות כאלה או לתמיכתן.
אצל סער, נדמה לא פעם שהאסטרטגיה נקבעת ברשתות החברתיות, לפי הצרכים הפוליטיים ועל חשבון יחסיה הדיפלומטיים של ישראל. אלא שהציוצים שלו אינם נותרים בגדר רטוריקה: לעיתים נלוות אליהם החלטות מדיניות שעולות לציבור מיליונים, בעוד תועלתן הדיפלומטית מוטלת בספק.
ב-15 בדצמבר 2024 הודיע סער בציוץ כי החליט לסגור את שגרירות ישראל בדבלין. לדבריו, המעשים והרטוריקה של ממשלת אירלנד נגד ישראל היו אנטישמיים, ו"אירלנד חצתה את כל הקווים האדומים ביחסה לישראל".
Today, I have instructed the closure of Israel’s Embassy in Ireland. The actions, double standards, and antisemitic rhetoric of the Irish government against Israel are rooted in efforts to delegitimize and demonize the Jewish state.
The Irish government recognized a “Palestinian…
— Gideon Sa'ar | גדעון סער (@gidonsaar) December 15, 2024
אירלנד היא חברה באיחוד האירופי וב-OECD, אחת הכלכלות החזקות באירופה וזירה בעלת חשיבות מדינית וכלכלית לישראל. סגירת השגרירות בה לא נועדה לנתק את היחסים הדיפלומטיים, אך דווקא בזמן משבר היא צמצמה את יכולתה של ישראל לפעול מול הממשלה, התקשורת והציבור במדינה.
באותו יום צייץ סער גם על פתיחת שגרירות במולדובה. "היחסים בין ישראל למולדובה ידידותיים", כתב, ו"הגיע העת שלישראל תהיה שגרירות במולדובה".
במשך 33 השנים שחלפו מאז כינון היחסים הדיפלומטיים בין המדינות, ישראל לא ראתה צורך להחזיק במולדובה שגרירות קבועה. ייתכן שהנסיבות השתנו וכעת קיימת לכך הצדקה מדינית. אלא שבמקום להציג לציבור הערכה אסטרטגית שמסבירה את השינוי, שתי ההחלטות הוצגו בעיקר כמהלך של ענישה ותגמול: סוגרים נציגות במדינה בעלת השפעה שמותחת ביקורת חריפה על ישראל, ופותחים נציגות במדינה ידידותית יותר, שמשקלה בדיפלומטיה הבינלאומית זניח.
המחיר לא היה רק מדיני. לסדר העדיפויות הזה הוצמד גם תג מחיר כספי לא מבוטל: 356,841 אירו עבור סגירת השגרירות בדבלין, ומיליון שקל עבור פתיחת השגרירות בקישינב.
אותו דפוס חזר גם בזמביה. בינואר 2025 הודיע סער – שוב בציוץ – כי שוחח עם שר החוץ הזמבי ובישר לו על החלטתו לפתוח מחדש את שגרירות ישראל במדינה. "זמביה היא ידידת אמת של ישראל", כתב, והגדיר את המהלך כחלק מהידוק היחסים עם מדינות אפריקה. באוגוסט 2025 נחנכה השגרירות בלוסאקה מחדש, 52 שנים לאחר שנסגרה.
משרד החוץ הכריז בפייסבוק כי "ישראל חוזרת לאפריקה". אלא שבזמן שבמשרד חגגו את ה"חזרה", מדינות רבות ביבשת דווקא הלכו והתרחקו מישראל והצטרפו לגינויים החריפים נגדה בזירה הבינלאומית. השגרירות בזמביה אולי תתרום לקשרים בתחומי החקלאות, הבריאות והמסחר, אבל פתיחה מחדש של נציגות אחת, במדינה שהיחסים עמה חודשו כבר ב-1991, אינה "חזרה לאפריקה" ובוודאי אינה משנה את המגמה המדינית ביבשת. עלות השגרירות: 1.1 מיליון שקל.
מאז הטקס החגיגי בלוסאקה לא פתחה ישראל שגרירות נוספת במדינה אפריקאית מוכרת. המהלך האפריקאי הגדול הבא של סער היה ההכרה בסומלילנד, לאחר שנים של קשרים חשאיים בין הצדדים. בכך הפכה ישראל למדינה היחידה החברה באו"ם שמכירה בעצמאותה. היא מינתה שגריר לא-תושב והבטיחה לפתוח שגרירות בהרגייסה, אך נכון לעכשיו השגרירות טרם נפתחה. סומלילנד, מצדה, כבר פתחה שגרירות בירושלים.
סער אמנם הרוויח עוד טקס ועוד ציוץ חגיגי, אבל לא תמיכה רחבה באפריקה. האיחוד האפריקאי, שרואה בסומלילנד חלק מסומליה, גינה בחריפות את ההכרה הישראלית. תשע מדינות אפריקאיות הצטרפו להצהרה משותפת רחבה יותר של 21 מדינות וישויות ערביות, מוסלמיות ואפריקאיות נגד המהלך.
בין החותמות היו גם מצרים וירדן, שותפות השלום של ישראל, וסעודיה, שממשלת נתניהו מבקשת כבר שנים לצרף למעגל הנורמליזציה. סער רצה להציג ידידה חדשה; בדרך הוא הצליח להסתכסך עם הארגון המייצג את מדינות היבשת ועם כמה מהשותפות החשובות ביותר של ישראל באזור. כך נראתה בפועל "החזרה לאפריקה": שגרירות אחת שנפתחה מחדש, הכרה בישות שאף מדינה אחרת החברה באו"ם אינה מכירה בה, וחזית חדשה של גינויים.
בדצמבר 2025 צייץ סער גם על החלטתו לפתוח שגרירות בפיג'י. הוא הסביר כי המדינה היא "אחת מהתומכות העקביות של ישראל גם בזירת האו"ם", וכי פתיחת הנציגות תחזק את שיתופי הפעולה בתחומי הפיתוח, הכלכלה והביטחון.
השגרירות בסובה נפתחה ביוני 2026, יותר משלושה עשורים לאחר סגירת הנציגות הקודמת של ישראל במדינה. גם כאן אפשר להבין את הרצון לחזק את היחסים עם ממשלה שתומכת בישראל בזירה הבינלאומית. אבל לא הוצג לציבור מדוע נדרשת לשם כך שגרירות קבועה במקום שגריר לא-תושב, ומהי התועלת הצפויה ביחס לעלות.
והעלות אינה שולית: יותר מ-2.5 מיליון שקל להקמת השגרירות, חוזה שכירות שנתי בסך 258,852 דולר ומיליון שקל נוספים שהקצתה ישראל להכשרות ולפרויקטים אזרחיים בפיג'י.
שגרירויות אינן אביזר תפאורה לקמפיין ברשתות החברתיות. פתיחה וסגירה של נציגויות מחייבות העברת עובדים, שכירת מבנים, אבטחה, ציוד והתקשרויות ארוכות טווח. מעבר לעלות הכספית, הן משפיעות על האמון שנבנה במשך שנים בין מדינות ועל יכולתה של ישראל לפעול בזירות החשובות לה.
הממשלה הבאה עוד עשויה לבחון מחדש את סדר העדיפויות הזה, לסגור חלק מהשגרירויות שנפתחו ולפעול לפתיחה מחודשת של השגרירות בדבלין. במקרה כזה הציבור ישלם פעם נוספת – הפעם על הנסיגה מהמהלכים של סער.
לקראת הבחירות ב-27 באוקטובר כדאי לזכור: הציוצים נעלמים במהירות במעמקי הפיד, אבל הנזק המדיני, החוזים והוצאות התפעול נשארים הרבה אחריהם.
החשבון, כמו תמיד, מוגש לציבור.
שקוף הוא כלי התקשורת העצמאי הגדול בישראל. פה תקראו עיתונות חוקרת, מעמיקה וביקורתית, בתחומי הון-שלטון-עיתון, עבודת הכנסת, משבר האקלים ועוד.
