ערכת שאלות לפוליטיקאים
ערכת שאלות לפוליטיקאים
רוצה את מיטב הכתבות והתחקירים של שקוף ישירות לתיבה? פה נרשמים לניוזלטר:
לקראת הפריימריז של מפלגת הדמוקרטים, עשרות מועמדים (51 ליתר דיוק) מתחרים על מספר מוגבל של מקומות – ולמתפקדים יש משימה כמעט בלתי אפשרית: להבין מי מהם באמת קרוב לעמדות שלהם.
את הפער הזה מנסה למלא אתר עצמאי שהקים נהדי (נדב) לזר. המשתמשים בוחרים את הנושאים שחשובים להם – למשל ביטחון, סביבה, דת ומדינה, כלכלה, זכויות נשים או חופש עיתונות – והאתר מציג רשימה של מועמדים שעשויים להתאים להעדפות האלה. לצד כל מועמד מופיעים הסברים על עמדותיו, על עשייתו הציבורית ועל המקורות שעליהם המידע מבוסס. אפשר גם לחזק מאפיינים כמו נשים, מיעוטים, פנים חדשות, ניסיון פרלמנטרי או רקע ביטחוני.
לאתר קוראים: בוחרים בדמוקרטים.
לזר מדגיש את העובדה שלא מדובר באתר רשמי של המפלגה, ולא כלי שאמור להגיד לאנשים למי להצביע. אבל ברגע שכלי כזה מדרג מועמדים – גם אם בזהירות – הוא מעלה שאלה רחבה יותר: מה קורה כשבינה מלאכותית מתחילה לעזור לבוחרים להבין פוליטיקה?
לזר, בן 46, הוא עורך וידאו ומוזיקאי מפרדס חנה. במהלך השנים ערך בין היתר את "ארץ נהדרת", סדרות דרמה וקומדיה, תוכניות ריאליטי ותוכניות אקטואליה. אבל האתר שהקים לקראת הפריימריז נולד דווקא מבעיה שלא היה לה שום קשר לעבודה שלו – ובזמן שהתפנה לו במקרה בהודו.
בתחילת פברואר טס לזר להודו, נסיעה שהוא עושה כמעט מדי שנה. הטיסה חזרה בוטלה בעקבות המלחמה עם איראן, עבודות שחיכו לו בארץ ירדו מהפרק, והוא החליט להישאר עוד קצת. שם, רחוק מהקמפיינים ומהקלפיות, הוא התחיל לנסות להבין למי בכלל כדאי לו להצביע.
"כתבתי לאחד המועמדים שקשה לי לבחור בו כי העמדות הכלכליות שלו לא ברורות", הוא מספר. "מישהו הגיב לי: 'כאילו שאתה יודע מה העמדות של שאר המועמדים בכל נושא'. חשבתי על זה והבנתי שהוא צודק".
משם הוא התחיל לעבוד עם קלוד, ובפרט עם Claude Code. "לעבוד עם AI במשהו מחקרי זה עדיין קצת חדש", הוא אומר. "בחוויה שלי זה קצת כמו לעבוד עם ילד גאון: מצד אחד אתה מתרשם מזה שהוא יודע לפתור משוואות דיפרנציאליות, ואז אתה מגלה שהוא לא יודע להכין ביצה מקושקשת. הוא עושה דברים מורכבים באופן די מדהים, ולפעמים מפשל בדברים נורא בסיסיים. צריך כל הזמן לזכור את זה ולפקח עליו".
לכן, לזר מדגיש, האתר אינו אמור להחליף את שיקול הדעת של המצביעים. "בגלל זה היה חשוב לי לציין באתר שזו לא המלצה, אלא בסיס למחקר עצמאי. זה משקף את הכיוון הכללי של המועמדים די טוב, אבל זה לא כלי מדעי מדויק".
לדבריו, האתר נולד קודם כול מצורך אישי. "כשהתחלתי לבדוק את ההעדפות שלי, זה הציף לי מועמדים שלא הכרתי. וזה היה גם הפידבק שקיבלתי מאחרים. יש מועמדים שלא תפסתי כדומיננטיים ופתאום גיליתי שיש להם הרבה עשייה. גיליתי שמות חדשים. ומצד שני, היו שני מועמדים שחשבתי שמתאימים לי וגיליתי שבחלק מהנושאים העמדות שלהם לא מספיק מייצגות אותי".
ומה עם המועמד שבגללו הכל התחיל?
"המערכת דווקא טוענת ששווה לי לשקול אותו, למרות העמדות הכלכליות שלו – שעכשיו אני מכיר, וחולק עליהן".
מאיפה המידע מגיע?
"מכל מה שזמין ברשת: אתר המפלגה, אתרים של המועמדים, ראיונות, מאמרים. ברשתות החברתיות אני עושה עבודה ידנית ונכנס לפרופילים של האנשים. וגם הקמפיינים של המועמדים והמועמדות שולחים לי חומרים.
"אני בודק את המקורות, והמקורות גם זמינים באתר כשבוחרים מועמד. המטרה היא להדגיש את הדעות השונות של המועמדים, להבין איך מועמד יצביע בכל מיני סוגיות, ולצמצם את פערי המידע. הרעיון הוא להנגיש את המידע, לא להגיד לאנשים למי להצביע".
אבל ברגע שיש דירוג, קשה להגיד שזה רק מידע. אתה מבין את האחריות שיש בזה?
"כן, אני מבין את האחריות שיש עליי. אחרת לא הייתי יושב על זה כל כך הרבה", הוא אומר. "אני עושה כמיטב יכולתי. יכול להיות שאני יכול לעשות יותר. אני לא איש מקצוע מתחום המחקר, ובטח לא המחקר הפוליטי, אבל כן יש עליי תחושת אחריות בהקשר הזה.
"לכן כשבניתי את המערכת היה לי מאוד חשוב שלא ישתמע שהיא מציעה למשתמשים מועמדים להצביע להם, כאילו 'הנה, אלה האנשים שלכם וזה מדויק באופן מדעי'. לכן גם באתר כתוב בהרבה מאוד מקומות שזו לא המלצה במי לבחור, אלא נקודת מוצא לתחקיר עצמאי".
אחת ההחלטות שנבעו מכך היא שברירת המחדל של התוצאות אינה רשימה קצרה במיוחד. "החלטתי שברירת המחדל תהיה עשרה מועמדים, ושאפשר גם לשנות את זה ל-15, כדי שייראה ספקטרום של מועמדים ולא רשימה סגורה. הוספתי גם אפשרויות תצוגה שונות. אפשר להציג לפי הניקוד הכי גבוה, אבל אפשר גם להציג לפי ייצוג מאוזן יותר של הנושאים שנבחרו, וזה מציף שמות נוספים בהתאם לחתכים שונים".
בנוסף, הוא אומר, האתר מעודד משתמשים לשחק עם הבחירות שלהם. "יש כפתור מובלט בצבע אחר שמאפשר לשנות את הנושאים ואת החיזוקים אחרי הצגת התוצאות. באופן אישי, ככה אני משתמש באתר. אני בוחר את כל הדברים שאני רוצה, ואז מתחיל לשחק איתם: מוסיף נושא, מוריד נושא, מוסיף חיזוקים, שם חיזוקים אחרים. כל פעם אני בודק קומבינציות שונות של בחירות, שכולן בעצם מייצגות אותי בדרכים שונות.
"אנחנו בסוף לא אנשים שיכולים לשקף את עצמם בצורה כל כך פשוטה דרך כמה בחירות בשאלון. אז אני רואה אילו שמות חוזרים לי ברשימות שונות, ואז קורא עליהם עוד קצת. נכנס לעמודי הסושיאל שלהם, מנסה להתרשם מהם ברמה האישית, וככה אני מרכיב את הרשימה הפרטית שלי – שאגב, עוד לא נסגרה עד הסוף".
איך המערכת מדרגת בפועל? האם יש היררכיה בין סוגי מקורות, ומה קורה כשיש מקורות סותרים?
הדירוג באתר מבוסס על הפרדה בין שני סוגי מידע: עמדות מוצהרות ועשייה בפועל. מאחורי הקלעים, אומר לזר, יש גם ציון נוסף שאינו מוצג למשתמשים – רמת הביטחון של המערכת במידע. הציון הזה מושפע מכמות המקורות, מאיכותם ומהשאלה אם מדובר בהצהרה פומבית, מקור עצמאי, טענה של קמפיין או מידע שלא קיבל גיבוי נוסף.
"אם מועמד מצהיר פומבית על עמדה, יש לזה משקל, כי אפשר לחזור אליו ולדרוש ממנו דין וחשבון", הוא מסביר. "אבל אם מועמד מדווח על עשייה ולא מביא מקור שתומך בה, זה יכול להיפסל או לקבל דירוג ביטחון נמוך יותר".
לדבריו, גם כשיש מקורות סותרים אין פתרון אוטומטי. המערכת מנסה לשקלל את סוג המקור, העדכניות, הכמות וההקשר – אבל לזר מודה שלא תמיד יש תשובה חד-משמעית. לכן, הוא אומר, העבודה עם AI דרשה פיקוח מתמיד.
איפה למשל הוא פישל?
אחת הטעויות, הוא מספר, נגעה למדיניות ביטחונית. המערכת פירשה תמיכה של מועמדים בפתרון דיפלומטי כסטייה מקו מפלגתי “ביטחוני” יותר, ולזר היה צריך להזכיר לה שהמסורת הפוליטית של העבודה ומרצ יכולה להכיל גם ביטחוניזם וגם חתירה לשלום.
במקרה אחר, התייחסויות של מועמדים לערוץ 14 פורשו כפגיעה בחופש הביטוי, אף שלדבריו הן עסקו בעיקר באכיפת חוק, בפייק ניוז, בתעמולה שלטונית וברגולציה על תקשורת. "לא אמרתי למערכת איזה ציון לתת", הוא מדגיש. "אמרתי לה: הקונטקסט יותר רחב ממה שהבנת. עכשיו תחשבי מחדש".
במקרים אחרים, הבעיות היו טכניות יותר. "לפעמים ה-AI פשוט לא עשה עבודה יסודית. הוא תיקן טקסט על מועמד בנושא מסוים אבל לא תיקן את הציון, או להפך – תיקן את הציון אבל לא עדכן את הטקסט. היו גם מקומות שבהם הוא נתן ציונים על בסיס לינקים שהתברר שהוא בכלל לא הצליח לפתוח. הוא ניחש מה כתוב בהם על סמך הכותרת או השיוך המפלגתי".
שם, לדבריו, הוא הציב כלל ברור: לא מנחשים. "אמרתי לו: אם אתה לא פותח לינק, אל תנחש. תציף לי את הלינק, תגיד שהוא לא נפתח, אני אבדוק אם אני יכול לפתוח אותו, ואם צריך אני אזין לך את התוכן. אבל אל תמציא דברים".
במקרים אחרים, הוא אומר, היה קשה לדעת אם המערכת באמת “הבינה” את התיקון או פשוט ניסתה לרצות אותו. "זה קצת הזכיר לי את הנס החכם", הוא אומר, בהתייחס לסוס שהתפרסם כאילו ידע לפתור תרגילים בחשבון — עד שהתברר שהוא בעיקר קרא את הציפיות של האנשים סביבו. "לפעמים העבודה מול AI מרגישה ככה: לא תמיד ברור אם הוא באמת מבין, או פשוט קולט מה מצפים ממנו לענות. הייתי צריך להגיד לה שוב ושוב: 'אל תסכימי איתי אוטומטית. תבדקי אותי מול המקורות ומול מצע המפלגה, ואם צריך – תחלקי עליי'".
מה קורה כשקמפיינרים שולחים לך חומר? זה לא מאפשר למועמד עם קמפיין מסודר יותר לשפר את הסיכוי שלו להופיע ברשימות?
"תכלס, זאת שאלת השאלות", הוא אומר. "זו גם השאלה שצפה הכי הרבה בתגובות שקיבלתי. וכן, יש פה מתח מובנה".
לדבריו, כבר בשלב מוקדם היה ברור שמי שיש עליו יותר חומר ברשת, שהמערכת מצליחה להגיע אליו, נהנה מסיכוי גבוה יותר להופיע ברשימות ובדירוגים. "בכנות, זה נראה לי הגיוני בסך הכל. אנשי ציבור צריכים לבוא עם רקורד של עשייה ציבורית ופרסומים ציבוריים של העמדות שלהם. זה קריטריון שלגיטימי בעיניי שתהיה לו השפעה על הדירוג ועל הסיכוי להופיע ברשימות".
אבל המתח התגבר כשמועמדים ומנהלי קמפיינים התחילו לשלוח חומרים בעצמם. "שם זה באמת התחיל להשפיע יותר על הסיכוי להופיע ברשימות. אבל זה לא השפיע על כל אחד באותה צורה. יש כאלה ששלחו הרבה מידע וזה שיפר את הסיכויים שלהם בקצת, כי בסוף לאיכות של המידע יש משקל. זה לא שהרבה לינקים ישר מציפים מישהו. צריך לבדוק מה כתוב בלינקים, מה העמדות, מה העשייה ואיך זה משוקלל".
כלומר, לזר מודה שיש הטיה – אבל טוען שהיא מוגבלת. "זה כן יוצר איזושהי הטיה, אבל זה לא מעביר אף אחד מ-0 ל-100 רק כי הוא שלח יותר חומר".
כדי להתמודד, הוא מבקש מהמערכת להצליב מידע שמגיע מקמפיינים עם מקורות נוספים. "אם היא מוצאת עוד אישושים מעבר למה שקיבלנו מהקמפיין, זה נותן למידע יותר משקל ויותר ביטחון".
בנוסף, הוא אומר, הוא מנסה למנוע מהמערכת להיסחף אחרי הטון השיווקי של חומרי קמפיין. "הטון של הקמפיין כמובן מאוד מחמיא ומראה איזו תנופה של עשייה. אני מנסה להזכיר למערכת לקרוא את הדברים בצורה עובדתית קרה, לשמור על איפוק ועל ביקורתיות".
הוא גם מספר על מקרה שבו זיהה "דירוג יתר". "הייתה אווירה מאוד פעלתנית בחומר שהועבר, ופתאום ראיתי שהניקוד שהמערכת נותנת קצת מנותק ממה שבאמת כתוב בעשייה עצמה או בעמדות עצמן. אמרתי: רגע, תסתכל על זה שוב, תשקול מחדש, תשווה לעמדת המפלגה. הייתי צריך ליצור את האיפוס הזה".
הפתרון הנוסף שלו הוא לפנות בעצמו למטות המועמדים. "אני מבקש עכשיו באופן אקטיבי ממנהלי קמפיינים לשלוח לי חומרים, כדי קצת ליישר את המגרש. אם יהיו לי חומרים מהקמפיינים של כולם, הפער יצטמצם. אני מקווה. זה עדיין תלוי במה באמת ישלחו לי".
הפרויקט הזה התחיל מכלי פריימריז, אבל נראה שהוא גרם לך לחשוב על משהו רחב יותר: מה בכלל נגיש ל-AI.
"כן. יש כמה מועמדים בודדים שבאמת אין עליהם הרבה מידע, שהייתי צריך לחפור עליהם יותר ידנית ועדיין לא הגעתי להמון. זה קורה בכל פריימריז – יש מועמדים מוכרים יותר ופחות. אבל בעיניי זה לא העניין המרכזי.
"הפער המשמעותי שאני מזהה מהתהליך של הבנייה והתחזוק של האתר הוא בין מה שקיים ברשת לבין מה שכלי AI באמת יכולים לגשת אליו".
הוא מזכיר את הרשתות החברתיות כדוגמה מרכזית. "פייסבוק, אינסטגרם, איקס – כולם גנים סגורים עם כלי AI משלהם, והם לא מאפשרים סריקה של החומרים על ידי כלי AI אחרים. יש דרכים לעשות את זה עם שירותים בתשלום, אבל זה לא זמין למשתמש מהשורה עם פרומפט פשוט של 'תמפה לי את השדה הפוליטי'".
וזה לא נגמר שם. "המון מהעמדות ומהעשייה של מועמדים נמצא ברילס, בסרטוני יוטיוב, בפודקאסטים בספוטיפיי. אלה דברים שאפשר לחלץ עם כלים ייעודיים, אבל זה לא מידע שזמין ל-AI סתם ככה. צריך לחלץ את האודיו, לתמלל, לנתח. כרגע לפחות, זה לא זמין בצורה פשוטה".
לכן, הוא אומר, מי שייכנס לכלי AI וישאל למי להצביע עלול לקבל תשובה חלקית מאוד. "אני בטוח שהרבה מאוד אנשים יעשו את זה בבחירות הכלליות – בטח מצביעים צעירים ובטח מצביעי פעם ראשונה. חשוב להבין שהתשובות לא יהיו מספיק מבוססות, כי לא יהיה לכלי את כל המידע".
אבל לזר מזהה גם סכנה חמורה יותר: לא רק שהמידע יהיה חלקי, אלא שהוא יהיה מוטה מראש לטובת מי שיידע לייצר מידע נגיש ל-AI. "יכול להיות מצב שבו התשובות כן יהיו מבוססות על מידע שקיים ונגיש, אבל זה מידע שנוצר על ידי מניפולציות מכוונות של מי שמבין את הפער הזה. זה פער שיכול להיות שמתמודדים, קמפיינים והמערכת הפוליטית לא לגמרי מודעים אליו – ושווה להציף אותו".
במובן הזה, האתר של לזר הוא לא רק כלי נקודתי לפריימריז של הדמוקרטים, אלא גם הצצה מוקדמת לבעיה שעשויה ללוות את הבחירות הקרובות: מצביעים ישאלו כלי AI למי להצביע, ולא תמיד יבינו מה המידע שהכלים האלה רואים – ומה הם מפספסים.
"אני לא רוצה להגזים", הוא אומר. "בסוף זה פרויקט של אדם אחד, יוזמה פרטית, ואני עובד נגד השעון כי הפריימריז ממש עוד רגע. ברור לי שזה לא מאה אחוז הרמטי ולא תמיד הכי טוב שזה יכול להיות. אלה גבולות הפורמט".
"זה משקף את הכיוון הכללי של המועמדים די טוב", הוא אומר, "אבל זה לא כלי מדעי מדויק. זה בסיס להחלטות, לא תשובה לשאלה 'למי אתה צריך להצביע'".
ואולי דווקא ההסתייגות הזו היא החלק החשוב בסיפור. כי אם מצביעים יתחילו לשאול כלי AI למי להצביע, לא בטוח שכל כלי כזה יציג להם באותה בולטות את מה שלזר מנסה להזכיר למשתמשים שלו: המידע שהמכונה רואה הוא לא כל המידע שיש, אלא רק זה שנגיש לה. היא נוטה לרצות, ואפשר להשפיע עליה באופן משמעותי בלי להותיר עקבות ברורים.
שקוף הוא כלי התקשורת העצמאי הגדול בישראל. פה תקראו עיתונות חוקרת, מעמיקה וביקורתית, בתחומי הון-שלטון-עיתון, עבודת הכנסת, משבר האקלים ועוד.
