ערכת שאלות לפוליטיקאים
ערכת שאלות לפוליטיקאים
רוצה את מיטב הכתבות והתחקירים של שקוף ישירות לתיבה? פה נרשמים לניוזלטר:
האוליגרך מיכאל מירילשוילי, אביו של בעל השליטה בשופר השלטוני ערוץ 14, יקבל מיליון שקל לכיסוי הוצאותיו המשפטיות מבן דוד שתבע ממנו פיצויי עתק והפסיד – כך קבע שופט בית המשפט המחוזי בתל-אביב אילן דפדי. התובע, שבתאי אלון, ניצל את ההליך כדי להציג את מירילשוילי כעבריין אכול חשאיות שניסה להיקלט בעולם העסקים הישראלי באמצעות רקימת קשרים פוליטיים, וטען שהוא בעל השליטה האמיתי בערוץ 14 – ולא בנו, יצחק מירילשוילי.
ההליך סיפק הצצה אל אחורי הקלעים של הסכסוך העסקי-משפחתי ולהסתבכויות הפליליות של בני המשפחה לאורך השנים. אשתו של התובע, תמי אלון, אף העידה בבית המשפט שמירילשוילי נתן שוחד כספי לנשיא שמעון פרס כדי שיעניק לה חנינה ויקצר עונש מאסר שנגזר עליה. מירילשוילי הכחיש בתוקף. השופט דפדי לא עסק בכך, והגביל את פסק דינו למחלוקת העסקית בין הצדדים.
במרכז התביעה עמדו עסקי היהלומים של מירילשוילי. שבתאי אלון דרש מבית המשפט לפסוק לטובתו פיצויים בסך 50 מיליון שקל – סכום שלטענתו הגיע לו בזכות התפקיד שמילא בעסקת יהלומים שבוצעה מול תאגיד ממשלתי מרוסיה. קשריו של מירילשוילי עם משטר פוטין, שגם אותם הוא מכחיש, נידונים בהליך משפטי אחר וכבר הובילו את ממשלת אוקראינה להטיל עליו סנקציות כלכליות.
כתב התביעה של אלון הוגש בדצמבר 2020 באמצעות עורכי הדין אורי קורב ובעז בן-צור, שהוחלפו בהמשך בעורכי הדין זוהר לנדה, ערן וינר ולינה מחולה. "התובע [אלון] טען כי נחלץ לעזרתו של הנתבע [מירילשוילי], שריצה עונש של שמונה שנות מאסר ברוסיה בגין עבירת קשר לביצוע רצח של בני משפחתם של מספר אנשים שנחשדו בחטיפת אביו", כתב השופט דפדי בפתח פסק הדין.
"לטענת התובע, עם שחרורו של הנתבע הוא סייע לו לעלות ארצה כדי להתחיל להשתקם כאזרח ישראלי. התובע אף סייע לנתבע בתהליך הרהביליטציה שלו מסטטוס של עבריין מורשע לאיש עסקים לגיטימי. לדבריו, עם הגעתו ארצה צירף אותו הנתבע לפעילותו העסקית והוא הפך לשותפו, איש סודו ויד ימינו למשך מספר שנים, עד אשר התגלע ביניהם הסכסוך נושא התובענה".
במרכז הסכסוך עמדו שתי עסקאות יהלומים שהן למעשה עסקה אחת שעברה שני גלגולים. "התובע טען כי במהלך שנת 2009, באמצעות תיווכו של אדם אחר, הובאה בפניו הצעתו של אדם בשם תומאס חיננשוילי, שהיה מקושר לחברת יהלומים ממשלתית רוסית, למימון עסקת ענק ביהלומי גלם", כתב השופט.
"ההצעה היתה כי באמצעות מימון בסך 50 מיליון דולר (שיתקבל ממירילשוילי; א"ב) ירכשו תומאס ושותפיו יהלומי גלם במחיר נמוך באופן משמעותי מערכם בשוק, ימכרו אותם ברווח ברוסיה, ומממן העסקה יזכה בחלוף שלושה חודשים להשבת מלוא המימון בתוספת פרמיה של כ-20 מיליון דולר".
לטענת אלון, לפני ביצוע העסקה הוא סיכם שמירילשוילי ישלם לו דמי תיווך בסך 2.5 מיליון דולר. אלא שהעסקה הסתבכה: חיננשוילי ושותפיו רכשו את היהלומים, אבל לא הצליחו למכור את כולם כפי שתוכנן – ולא היה להם כיצד לכסות את החוב למירילשוילי.
לפי הגרסה של אלון, בסוף קיבל מירילשוילי לידיו חלק מהכסף, ואת היהלומים שלא נמכרו. בשלב הזה, לטענתו, הציע לו מירילשוילי סידור משודרג: בנוסף לסכום המקורי שהובטח לו, הוא יקבל 10% מהרווחים שיופקו ממכירת היהלומים. לטענת אלון, ציין השופט, "במסגרת זו נדרש התובע לפקח כשותף על מערך הליטוש של יהלומי הגלם במפעל לליטוש יהלומים בסנט-פטרסבורג ברוסיה".
לפי גרסת אלון, בסופו של דבר הרוויח מירילשוילי ממכירת היהלומים 160 מיליון דולר. ואולם, התלונן התובע, מירילשוילי עיכב את תשלום דמי התיווך בטענות שווא – ולבסוף התנער לחלוטין מהסיכום ביניהם.
מיכאל מירילשוילי אישר את עצם קיומה של העסקה עם תאגיד היהלומים הרוסי הממשלתי, אבל דחה לחלוטין את התיאור של אלון. הוא טען שאלון מעולם לא סייע לו להשתקם מעברו הפלילי ברוסיה ולא שימש כיד ימינו או שותפו העסקי. האוליגרך תיאר את בן דודו כ"אדם בעל עבר מפוקפק, מכור לסמים אשר נקלע פעם אחר פעם לקשיים כלכליים ואחרים ואינו מצליח לנהל אורח חיים נורמטיבי".
אלון התבקש להתייחס לכך כשנחקר בבית המשפט. עו"ד תומר ויסמן, שייצג את מירילשוילי עם עורכי הדין אריק ברנאייזן ואילן שטרנברג, שאל אותו על הרגלי צריכת הסמים שלו. אלון תיאר את ההתמכרות כ"בעיה נקודתית" שחזרה על עצמה כמה פעמים לאורך חייו. כשנשאל באילו סמים מדובר, השיב: "קוקאין בעיקר".
במהלך המשפט תוארה גם קריסת רשת מרפאות האסתטיקה של משפחת אלון, "ד"ר סנטר", שהכניסה את בני המשפחה לחובות והובילה גם להרשעת אשת התובע בעבירות מס.
מירילשוילי טען שניסה לעזור למשפחת אלון באמצעות הזרמת כספים לרשת המרפאות הגוססת. לצד זה מימן גם השקעה כושלת של שבתאי אלון בקניה וסידר לו ג'וב בעסקי היהלומים. במקביל העסיק מירילשוילי את בנו של התובע, יוסי אלון, כמנכ"ל חברת "יהלומי חושן-ארגמן" (שנתבעה בתיק לצד האוליגרך) בשכר שהגיע בשלב מסוים ל-100 אלף שקל בחודש.
נגד יוסי אלון מתנהלת תביעה נפרדת, שנדונה גם היא מול השופט דפדי, ובה דורש מירילשוילי פיצויים בסך 10.5 מיליון שקל. לטענת מירילשוילי, אלון הבן גנב ממנו כסף ויהלומים בשווי מיליוני שקלים – והתביעה של אביו, שבתאי אלון, נועדה לסייע לו להתחמק מהחזרת החוב. אלון מכחיש.
במרכז פסק הדין, שניתן בשבוע שעבר, עומדת השאלה האם מירילשוילי אכן הבטיח לאלון נתח מרווחי היהלומים שנרכשו ברוסיה. השופט דפדי קבע באופן חד משמעי שאלון לא הצליח להוכיח זאת – ולכן אינו זכאי לפיצויים כלשהם. "התובע לא הוכיח כי הנתבע התחייב לשלם לו דמי תיווך בגין העסקה הראשונה, או כי היה זכאי כשותף של הנתבע לתשלום 10% מרווחי העסקה השנייה", כתב השופט. בנוסף קבע כי על האירועים שבגינם הוגשה התביעה חלה התיישנות.
בפסק הדין צוין שלפי הגרסה של אלון, ההתחייבות הראשונה לתת לו 5% מרווחי העסקה הושמעה בפגישה שלו עם מירילשוילי ועוד שלושה קולגות מתחום היהלומים. שניים מהם העידו בבית המשפט, ולדברי השופט אף אחד מהם לא העיד ששמע הבטחה כזו ממירילשוילי. השופט ציין שבהמשך שינה אלון את גרסתו המקורית כמה פעמים, ככל הנראה כדי לא לסתור את גרסאות העדים.
אלון טען שמירילשוילי "קנה" אחד מאותם עדים, בוריס קריכלי. השופט דחה גם את הטענה הזאת. "ההליך נוהל תוך כדי הטחת האשמות קשות של התובע בנתבע, שאותו האשים בביצוע מעשים פליליים חמורים, באיום על עדים ובקניית עדים, וזאת במטרה למנוע מהתובע לקבל את שהוא זכאי לו לשיטתו", כתב בהקשר זה. "אציין כי לא שוכנעתי כי הנתבע איים על עדים או קנה את עדותם כפי שטוען התובע".
לפי פסק הדין, מי שניסה להשפיע על עדותו של קריכלי היה דווקא אלון. "בוריס העיד בתצהירו כי במהלך יוני 2024, כשלוש שנים וחצי לאחר שהוגשה התביעה דנן, הוא הוזמן על ידי אחיו בצלאל לפגישה שבה נכחו גם התובע ואדם נוסף, שהכיר את פרטי המחלוקת", כתב השופט.
"לדברי בוריס, אותו אדם טען כי התובע חייב לו כספים והתחייב לשלם לו מחצית מהסכום שבו יזכה בתביעה. באותה פגישה בוריס הבהיר כי התובע לא הביא אותו לעסקת היהלומים, וכי טענותיו של התובע אינן אמת. לדבריו, הוא הבהיר כי לא ישנה את עדותו ולא יסכים לקבל טובת הנאה כלשהי בקשר לכך".
כעבור שבועיים קיימו הארבעה פגישה נוספת, שבה הועלתה שוב ההצעה הפסולה – אך לדברי בוריס קריכלי, הוא חזר ואמר שבכוונתו למסור עדות אמת בלבד, וששום לחץ לא יגרום לו לפעול אחרת.
כששבתאי אלון נחקר בבית המשפט, השופט דפדי שאל אותו מיהו אותו "אדם נוסף" שזימן לפגישות. אלון סירב לנקוב בשמו. מהתיאור שלו משתמע שמדובר בדמות הקשורה לעולם העברייני. "אלה אנשים מפחידים ואני לא רוצה להגיד, מפני שגם לפני כן התקשרו אלי מבית האסורים, מישהו מאוד-מאוד בכיר, והבן אדם הזה קשור אליו", אמר התובע על דוכן העדים.
השופט דחה גם את הטענה של אלון שמירילשוילי הבטיח לו 10% מעסקת היהלומים המאוחרת. במקרה הזה ציין שגם לפי גרסת אלון ההבטחה של מירילשוילי הושמעה בשיחה שהתקיימה בארבע עיניים – ואין לה תיעוד בהסכמים כתובים או מסמכים כלשהם.
פסק הדין כולל גם התייחסות לעדויות של תמי ויוסי אלון, אשתו ובנו של שבתאי. השופט דפדי קבע כי "יש קושי" להסתמך עליהן עקב הקשר המשפחתי שלהם לתובע והעובדה שיש להם אינטרס ישיר בנוגע לתוצאות הסכסוך המשפטי.
לדברי השופט, ממסמכים שמסר מירילשוילי לבית המשפט עולה שהוא הוציא על הגנתו המשפטית כ-2 מיליון שקל – סכום שרובו מורכב משכר טרחה ששולם לפירמת עורכי הדין ארדינסט-בן-נתן-טולידאנו.
אף שהתביעה נדחתה במלואה, השופט לא פסק למען מירילשוילי את מלוא הסכום, אלא מחצית ממנו – מיליון שקל. "פסיקת הוצאות בסכומים עצומים עלולה להיות גורם משתק, כך שבעל הדין יחשוש מהגשת תביעה נגד בעלי הון רק מחשש שיחויב בהוצאות בהן לא יוכל לעמוד", נימק.
לעיון בפסק הדין
75948-12-20
56769-09-22
שקוף הוא כלי התקשורת העצמאי הגדול בישראל. פה תקראו עיתונות חוקרת, מעמיקה וביקורתית, בתחומי הון-שלטון-עיתון, עבודת הכנסת, משבר האקלים ועוד.
