אירופה בוערת וישראל עדיין מתכננת ערים לאקלים של אתמול

גל החום הקיצוני שפגע בשבועות האחרונים באירופה אינו אירוע חד-פעמי. הוא כבר נקשר לאלפי מקרי תמותה עודפת, ובמדינות רבות נשברו שיאי חום , כשבצרפת, פורטוגל וספרד נמדדו טמפרטורות של קרוב ל-45 מעלות. בתי ספר נסגרו, שריפות התפשטו, בתי החולים התמודדו עם עומס כבד, ותשתיות שנבנו לאקלים אחר התקשו לתפקד. כבישים התעוותו, מסילות רכבת התחממו ומערכות החשמל התקשו לעמוד בביקוש הגובר למיזוג – שגם כך אינו נפוץ בחלקים גדולים ביבשת.

במילים פשוטות, אירופה לא רגילה לחום הזה.

אבל זו אינה רק בעיה אירופית. אזור הים התיכון, וישראל בתוכו, מתחמם מהר מהממוצע העולמי. גם אצלנו גלי החום צפויים להפוך שכיחים יותר, ממושכים יותר ועוצמתיים יותר. העובדה שאנחנו רגילים לקיץ חם אינה מעניקה לנו חסינות. להיות מורגלים לחום זה לא אותו דבר כמו להיות ערוכים לחום קיצוני.

גל החום בדרך, השאלה היא לא אם יגיע , אלא איזו עיר תפגוש אותו וכמה היא תהיה מוכנה אליו, או לא.

ב-30 ביוני, כמעט במקביל לגל החום באירופה, פרסם מבקר המדינה דוח מעקב חריף על היערכות הממשלה למשבר האקלים. המסקנה ברורה: למרות שנים של אזהרות, ישראל עדיין אינה ערוכה.

חוק אקלים מחייב עדיין לא נחקק, אין גורם ממשלתי אחד שמוביל ומתכלל את הטיפול במשבר, עידית סילמן השרה להגנת הסביבה לא כינסה את הוועדה המיוחדת לשינויי האקלים אפילו פעם אחת וולא בוצעה הערכה לאומית מקיפה של ההשפעות הכלכליות ארוכות הטווח של שינויי האקלים. 25 מתוך 28 המשרדים והגופים הציבוריים שהנושא רלוונטי לעבודתם עדיין לא גיבשו תוכנית היערכות ישימה, מתוקצבת, הכוללת לוחות זמנים ומדדים לביצוע.

בזמן שערים בעולם כבר מתחילות לתכנן את עצמן מחדש לעולם חם יותר, בישראל אנחנו תקועים עדיין בשלב הוויכוחים על עצם ההיערכות. אלא שהחום אינו מחכה לחוק, לתקציב או לוועדה הבאה.

קירור הוא כבר לא רק מזגן

הבשורה המעודדת היא שבעולם כבר מבינים שלא מספיק לדבר על משבר האקלים. צריך גם להתאים את הערים למציאות החדשה. יש לא מעט דרכים טכנולוגיות, חלקן פשוטות וחלקן מורכבות.

אחת הדוגמאות המרשימות מגיעה מפריז. העיר מרחיבה מערכת קירור עירונית שמנצלת את מי נהר הסן כחלק מתהליך חילופי החום ומזרימה מים מקוררים ברשת תת-קרקעית לבתי חולים, מוזיאונים, בתי ספר, משרדים ומבני ציבור. במקום שכל בניין יפעיל עוד ועוד מזגנים, שצורכים חשמל ופולטים חום לרחוב, הקירור הופך לתשתית עירונית משותפת.

זהו שינוי תפיסתי חשוב: קירור אינו עוד רק מזגן שתלוי על קיר הבית. בעולם שהולך ומתחמם, הוא הופך לחלק מתכנון העיר.

ערים אחרות משתמשות בלוויינים, בחיישנים ובמפות חום דיגיטליות כדי לזהות אילו רחובות ושכונות מתחממים במיוחד. במקום לשתול עצים באופן אקראי, אפשר להחליט על בסיס נתונים היכן הצללה תציל חיים, באילו רחובות שטח ירוק יוריד את הטמפרטורה בצורה המשמעותית ביותר ואיפה נכון להשקיע את המשאבים הציבוריים.

יש גם פתרונות פשוטים וזולים יחסית. יותר ויותר ערים צובעות גגות בצבעים בהירים ומשתמשות בחומרי בנייה שמחזירים את קרינת השמש במקום לספוג אותה. "גגות קרירים" יכולים להפחית את הטמפרטורה בתוך המבנה, לצמצם את הצורך במיזוג ולהפחית את אפקט "אי החום העירוני" – התופעה שבה אזורים בנויים חמים משמעותית מסביבתם.

במקומות רבים בעולם מוקמים גם מרכזי קירור ציבוריים – ספריות, מרכזים קהילתיים ומבני ציבור ממוזגים שאליהם יכולים להגיע קשישים, משפחות ואנשים שאין להם גישה מספקת למיזוג בבית. בדיוק כפי שערים נערכות למצבי חירום ביטחוניים, הן מתחילות להבין שגם גל חום קיצוני הוא אירוע חירום שדורש היערכות מראש.

כל אלה, וגם המריבות על המזגנים שראינו בחנויות באירופה,ממחישים לנו משהו ברור – המזגן חשוב ולעיתים מציל חיים, אבל הוא לא יכול להיות האסטרטגיה היחידה שלנו.

אם נסתמך רק על עוד ועוד מזגנים, נגדיל את צריכת החשמל, נעמיס על רשת החשמל ונפלוט עוד חום לרחובות. הפתרון חייב להתחיל עוד לפני שמדליקים את המזגן – בתכנון נכון של הערים: יותר עצים, יותר צל, יותר שטחים ירוקים, חומרי בנייה שמתאימים לאקלים חם ותשתיות שיכולות לתפקד גם בתנאי קיצון.

להסתגל לחום – ולא לוותר על המאבק בו

חשוב לזכור שיש כאן שני מאבקים שחייבים להתנהל במקביל.

הראשון הוא הסתגלות – התאמת הערים, התשתיות והחברה למציאות שכבר משתנה לנגד עינינו. השני הוא צמצום שינויי האקלים עצמם – הפחתת פליטות גזי החממה באמצעות מעבר לאנרגיות מתחדשות, התייעלות אנרגטית ותחבורה נקייה, שמירה על האוקיינוסים, על היערות ועוד.

אם נתמקד רק בהסתגלות, אולי נלמד לחיות בעולם שהולך ומתחמם, אבל לא נעצור את ההחמרה. ואם נתמקד רק בהפחתת פליטות, נתעלם מהעובדה שגלי החום כבר כאן ופוגעים בבריאות, בכלכלה ובאיכות החיים.

המדיניות הנכונה חייבת לשלב בין שני המסלולים: גם להאט את משבר האקלים וגם להכין את הערים לעולם שכבר השתנה.

הגיע הזמן לעבור משלב הדוחות לשלב הביצוע. עיר המאה ה-21 לא תהיה רק "חכמה" ודיגיטלית. היא תהיה עיר שבה ילד יכול ללכת לבית הספר ברחוב מוצל, קשיש יכול לעבור גל חום בלי לסכן את חייו, רשת החשמל יכולה לעמוד בעומס והתשתיות ממשיכות לתפקד גם כשהטמפרטורות מטפסות.

שוב, השאלה היא כבר לא אם יגיע גל החום הבא. הוא יגיע. השאלה היא האם נהיה מוכנים לקראתו.

עידן אורון הוא מייסד "ירוק וחם", מיזם סביבתי ברשתות החברתיות העוסק בשינויי אקלים, הגנת הסביבה, אנרגיה וחדשנות ירוקה.