ערכת שאלות לפוליטיקאים
רוצה את מיטב הכתבות והתחקירים של שקוף ישירות לתיבה? פה נרשמים לניוזלטר:
עידן בנימין ותומר אביטל
חוות דעת שביקשנו ממבקר המדינה מבהירה את האנומליה בחוק שחברי כנסת חוקקו השנה למען עצמם: כעת, משיקבלו מימון ממשלתי להתמודדות בפריימריז, לא יוכלו להשתמש ברכבם, בלשכתם, בעוזריהם ובתקציב קשר עם הציבור שלהם בתקופת פריימריז
חצי שנה חלפה מאז עבר חוק הפריימריז, הצעת חוק שפגעה בכללי המשחק הדמוקרטים. על פי החוק, חברי כנסת מכהנים זכאים למימון מהמדינה של עד 320 אלף ש"ח להתמודדות בפריימריז. המימון אינו מותנה בהצלחה בבחירות וגם חל רק על חברי כנסת מכהנים.
הבעיה העיקרית בחוק היא שהוא אינו שוויוני. אזרחים שאינם חברי כנסת אינם זכאים למימון כלל ונדרשים לקושש תרומות, בניגוד לח"כים מכהנים, המקבלים מימון מלא. תקציב זה מתווסף לשורת ההטבות הקיימת של ח"כ מכהן שעוזרים לו להגיע לציבור – שלושה יועצים, רכב צמוד, תקציב קשר עם הציבור ומשכורת נאה.
נלחמנו על הנושא לא מעט בוועדת הפנים, בתקשורת ואף בסבב הרצאות ברחבי הארץ, כדי להסביר את החוק לכל אחד שרוצה לשמוע ובשפה פשוטה. אנו בעד מימון ממלכתי – אבל בצורה שלא תפגע בתנאי המירוץ.
הפסדנו. כולנו הפסדנו. אבל לא ויתרנו.
לפני חודשיים הפנינו את תשומת לב מבקר המדינה למלכוד שבו מצויים חברי הכנסת בשתי סוגיות ודרשנו את הבהרתן. הראשונה, שאסור לחבר כנסת מכהן לקבל תרומות בשווה כסף בנוסף למימון מהקופה הציבורית. טענה שנייה היא שלח"כ מכהן אסור להשתמש במשאבים הניתנים לו כח"כ כולל הרכב ותקציב הקשר עם הבוחר.
להתייחסות המבקר לקחו כמה שבועות להגיע, אך בסופו של דבר הבהירה כי ח״כ שישתמש במשאבים שמעבר לכספי הפריימריז מהמדינה – ייחשב עבריין. כך כתב לנו המבקר:
"ככלל, המימון הממלכתי שאושר לאחרונה נועד להוות הכסף הציבורי היחיד לשמש מועמד זכאי (כגון שר או חבר כנסת) לצורך הוצאותיו הישירות לקידום התמודדותו בבחירות מקדימות במפלגה – ולא כל כסף ציבורי או משאבי ציבור אחרים, לרבות תקציב הקשר עם הציבור".
ולשאלתנו על תרומה בשווה כסף:
"תרומה בשווה כסף (לרבות הענקת שירותים בהתנדבות בתנאים הקבועים בחוק) הינה בדרך כלל כמו כל תרומה אחרת".
בשורה התחתונה: אסור לח"כים להשתמש בשום משאב ציבורי מלבד הקומבינה בגובה 320 אלף ש"ח שח"כ דוד אמסלם סידר להם.
האם הם יעברו על החוק? נראה.
ערכה: שיר שטיין
*
מה הבעיה בחוק מימון הפריימריס? כנסו וקראו
ב"יום שאחרי" אנחנו אלה שנשאר. כי עיתונות בבעלות הציבור אי אפשר להשתיק