בתירוץ ביטחוני, חוקקה הממשלה חוק נוסף להגבלת כלי תקשורת

מליאת הכנסת אישרה השבוע (22.12) בקריאה שנייה ושלישית את חוק מניעת פגיעת גוף שידורים זר בביטחון המדינה, בנוסחו החדש והמחמיר יותר.

הנוסח הנוכחי דרקוני עוד יותר מהוראת השעה שנחקקה בתקופת מלחמת עזה. לפי הצעת החוק הנוכחית, אין כל צורך בהכרזה על מצב חירום או מצב מלחמה כדי שהחוק יהיה בתוקף.

בנוסף, החוק מקנה לשר התקשורת סמכויות לשיבוש צפייה בערוצים בפלטפורמות אינטרנט בינלאומיות ובאמצעות צלחות לוויין פרטיות, אף כי בשני המקרים נראה כי מדובר בסמכויות סרק שלא יוכלו להתממש בפועל.

שני הבדלים עקרוניים נוספים, שכן צפויים להשפיע על יישום החוק, נוגעים להכללת משטרת ישראל כגוף שיכול לקבוע שערוץ שידורים פוגע בביטחון המדינה ולהחלטה להרחיב את סמכות שיבוש השידורים אל מעבר לשטח מדינת ישראל הריבונית, כך שיכללו גם שטחי יהודה ושומרון שבהם הריבון הוא צה"ל.

לאור העובדה כי גם נוסח החוק הקודם, והמאוזן יותר, עורר קושי חוקתי ועלתה שאלת פסילתו בידי בג"ץ, שאף הוציא בעניינו צו על תנאי, סביר כי גורלו של הנוסח הנוכחי יוכרע בסופו של דבר בבית המשפט העליון.

האויב העכשווי

חוק מניעת פגיעת גוף שידורים זר בביטחון המדינה, שמכונה בטעות "חוק אל-ג'זירה" אף שמסמכותו ניתן לשבש שידורי כל ערוץ זר שנקבע כי הוא פוגע בביטחון המדינה, נחקק בתקופת מלחמת עזה כהוראת שעה שתוקפה מוגבל. לפני שבועות אחדים, עם פקיעתו של מצב החירום המיוחד בעורף, פקע גם תוקף החוק, ומאז פועל שר התקשורת שלמה קרעי לחוקק חוק חדש תחתיו.

שר התקשורת לא הסתפק בביטול ההתנייה בהכרזה על מצב חירום מיוחד בעורף, וגיבה הצעת חוק פרטית של חבר הכנסת מהליכוד אריאל קלנר. כשהציג ח"כ צביקה פוגל את החוק בפני מליאת הכנסת, טען כי תוקפו של החוק הישן אמנם פג עם סיום ההכרזה על מצב מיוחד בעורף, "אך לא פגה תוקפה של הסכנה. הרשתות הזרות המשתפות פעולה עם ארגוני הטרור הן האויב העכשווי על הגדרות".

לפי ח"כ פוגל, הדיונים שנערכו בוועדה לביטחון לאומי לקראת אישור נוסח החוק הנוכחי "לא הותירו מקום לספק: לא מדובר פה בעיתונות תמימה או בביקורת לגיטימית אלא בפעילות שיטתית, מוכוונת, מכוונת ומתמשכת של ערוצי שידור זרים שפועלים נגד מדינת ישראל, ללא קשר, מכובדיי, למצב חירום או מלחמה".

ח"כ פוגל טען כי "בפני הוועדה הוצגו נתונים ברורים מגורמי הביטחון שלפיהם שידורים אלה כללו הסתה ישירה, האדרת מחבלים, תעמולה עוינת, חשיפת פעילות, חשיפת נקודות תורפה בכלי הנשק הישראליים ומיקומי כוחות בזמן אמת. כל זאת היוו פגיעה ממשית במאמץ הביטחוני של המדינה".

עוד טען ח"כ פוגל כי "פעילות זו יצרה סיכון ממשי לחיי אדם, וכי קיימת אינדיקציה ביטחונית חד-משמעית לכך שחיילי צה"ל ואנשי כוחות הביטחון נפגעו ואף שילמו בחייהם בעקבות מידע ותכנים ששודרו בערוצים הללו".

ח"כ עמית הלוי, מהליכוד, היה חתום על אחת מהצעות החוק המקוריות שבהן דנה הוועדה אך משך את הצעתו אחרי שהיו"ר ח"כ פוגל, בתיאום עם שר התקשורת קרעי, השיבו לנוסח הצעת החוק את הפיקוח המשפטי הצמוד וניסחו את הסמכות לשבש את שידורי הלוויין באופן שבפועל הופך את השיבוש לבלתי אפשרי מבחינה טכנית.

"החוק הזה עוסק בחופש הביטוי וחופש העיתונות? החוק הזה עוסק בחופש לרצוח, בחופש לאנוס, בחופש לטבוח, בזה החוק הזה עוסק", טען ח"כ הלוי כשקיבל את רשות הדיבור בכנסת. "את זה אומרים יושב-ראש הוועדה שמביא פה את החוק ושר התקשורת, זה ציטוט שלהם. אזרחים שילמו בחייהם".

ח"כ הלוי טען כי "החוק הזה הוא חרפה", כיוון שאינו חוסם באופן יעיל את השידורים. "אני אניח בשלישית", הבטיח ח"כ הלוי, "לא בגלל שזה תחביב, אלא בגלל שאני יודע נאמנה, שאנחנו נעמוד פה בעוד חודש ונראה כמה – הלוואי שאני טועה, אגב. אני מתפלל שאני טועה, והלוואי שאני אטעה. אבל הניסיון הוכיח שאל-ג'זירה תמשיך לפגוע בביטחון המדינה, והניסיון הוכיח שגם החוק הזה לא ימנע ממנה".

בפועל, פוגל, הלוי ושאר חברי הוועדה מהליכוד והציונות-הדתית, הצהירו בעבר כי מטרת החוק האמיתית היא הנחת מסד לחוק שיאפשר לממשלה לפעול גם נגד כלי תקשורת ישראלים.

חברי הוועדה ביקשו לנסח את החוק, עוד כשנחקק כהוראת שעה בתקופת המלחמה, כך שיסמיך את שר התקשורת קרעי והשר לביטחון לאומי איתמר בן-גביר לסגור כלי תקשורת ישראלים ולא רק כלי תקשורת זרים, ולעשות זאת לא רק מסיבות ביטחוניות אלא מכל סיבה שיחליטו עליה וללא צורך בחוות דעת ביטחונית או בפיקוח משפטי.

"זו התחלה. שמנו רגל בדלת", הגדיר זאת בזמנו ח"כ פוגל.

"בן גביר רוצה להפוך המשטרה למיליציה שלו"

ח"כ גלעד קריב ממפלגת העבודה התמקד בדבריו במליאת הכנסת, בדיון שקדם לאישור החוק, בביקורת על ההחלטה להוסיף לחוק את משטרת ישראל כגוף ביטחוני שיכול לספק חוות דעת לפי שידורי ערוץ זר פוגעים בביטחון המדינה.

"איך הפכה משטרת ישראל להיות גוף ביטחוני שדי בחוות דעתו כדי לנקוט צעדים שנעשים בשם ביטחון המדינה?", תהה ח"כ קריב. "משטרת ישראל, בחוק הזה, משלימה את המהפך. היא יותר לא אחראית, לא אחראית לביטחון הפנים במדינת ישראל, על המאבק בפשיעה. משטרת ישראל הופכת להיות שוות משקל לשב"כ, למוסד, לצה"ל, בהנפקת חוות דעת מודיעיניות על איומים שמגיעים ממדינות זרות. וככה זה עובר, כלאחר יד. וכשאנחנו באים ואומרים לפחות שתידרשנה שתי חוות דעת – משטרה פלוס צה"ל, צה"ל פלוס מוסד – לא. כי בן גביר רוצה להפוך את המשטרה לצבא הפרטי שלו, למיליציה".

בהמשך סתר ח"כ קריב את טענות מצדדי החוק. "אין שום חוות דעת מבוססת ורצינית של גורמי הביטחון שמציגה את אותו קשר ישיר שהם מדברים עליו", אמר ח"כ קראיב. "היו חוות דעת מדוע אי-אפשר לתת לעיתונאי אל-ג'זירה להסתובב קרוב לגבול, ובצדק חוקקה הוראת השעה המקורית. אבל להציג כאן מסכת שקרים כאילו השב"כ, צה"ל, המוסד, טוענים שצריך לחסום לשני מיליון אזרחים ערבים את הערוצים שהם צופים בהם? ערוצים שבהם דובר צה"ל בשפה הערבית מתראיין; ערוצים שאת התכנים שלהם דובר הליכוד דהיום, יונתן אוריך, הפיץ. על מה אתם מדברים? כמה שקרים אתם יכולים לשקר?".

בסופו של הדיון עבר החוק בקריאה שנייה ושלישית ברוב של 22 בעד לעומת 11 נגד.

בעד החוק הצביעו חברי הכנסת דן אילוז, אביחי בוארון, מאי גולן, ניסים ואטורי, אופיר כץ, צגה מלקו, עפיף עבד, אריאל קלנר, שלמה קרעי, אליהו רביב ואושר שקלים מהליכוד; לימור סון הר מלך, צביקה פוגל ויצחק קרויזר מעוצמה יהודית; צבי סוכות, אורית סטרוק ושמחה רוטמן מהציונות הדתית;  משה אבוטבול, ינון אזולאי ויוסף טייב מש"ס וזאב אלקין ואכרם חסון מהימין הממלכתי.

נגד החוק הצביעו חברי הכנסת ואליד אלהואשלה, יאסר חוג'יראת, ווליד טאהא ומנסור עבאס מרע"מ; סמיר בן סעיד, אחמד טיבי, עופר כסיף, איימן עודה ועאידה תומא סלימאן מחד"ש-תע"ל; וגלעד קריב מהעבודה.

ח"כ מירב בן ארי מיש-עתיד נכחה אך לא הצביעה.

עם כניסתו הרשמית של החוק לתוקף יוכל שר התקשורת קרעי להוציא הוראות לחסימתם מחדש של ערוצי אל-ג'זירה ואל-מיאדין. מתנגדי החוק, ובראשם האגודה לזכויות האזרח וערוץ אל-ג'זירה, להגיש עתירה חדשה לביטולו.

קרעי יוכל כעת גם להוציא צווים לחסימת כלי תקשורת נוספים, כשהפעם יוכל להסתפק רק בחוות דעת של המשטרה.