
ערכת שאלות לפוליטיקאים
רוצה את מיטב הכתבות והתחקירים של שקוף ישירות לתיבה? פה נרשמים לניוזלטר:
"בראשית ובאחרית דבריי אגיד כי פעילות הוועדה המיוחדת לדיון בהצעת חוק התקשורת אינה חוקית ומהווה פגיעה אנושה בהפרדת הרשויות, במעמד הכנסת, במעמד חברי הכנסת, בעבודה המקצועית של הכנסת ובמשטר הדמוקרטי הישראלי, והכל במטרה לקדם פגיעה קשה בחופש הביטוי וחופש העיתונות, כחלק ממהלך לביצוע הפיכה משטרית במדינת ישראל.
לנוכח דברים חמורים אלה, לא נותר לי אלא להתפטר בזאת מחברותי בוועדה, ובהסכמת יו"ר מפלגתי לא נמנה נציג חלופי שייקח חלק בדיוניה. בכוונתנו לעתור באופן חריג לבג"ץ, או להצטרף לאחת העתירות הקיימות, בדרישה לבטל את הקמת הוועדה הלא חוקית הזו".
אלה צריכים להיות דברי הפתיחה (והסיום) ביום שני הקרוב של כל אחד ואחת מששת חברי האופוזיציה שמונו לכהן ב"וועדה המיוחדת" לדיון בחוק התקשורת.
ואליד אלהואשלה (רע"ם), מירב בן ארי (יש עתיד), איתן גינזבורג (המחנה הממלכתי), שלי טל מירון (יש עתיד), יבגני סובה (ישראל ביתנו) ואפרת רייטן (העבודה), אמורים להשתתף בדיוני הוועדה בתור קישוט שיעניק חזות של נורמליות למחטף פוליטי לא חוקי ולא דמוקרטי, שנועד לקדם חוק הרסני וזדוני.
החרמת המשחק הפוליטי היא מהלך מסוכן וחריג, אולם כשלנוכחות על המגרש אין שום משמעות, זהו גם המהלך הנדרש. כשהאופוזיציה מחזיקה באפס יכולת השפעה על התהליכים הדמוקרטיים, מול דורסנות חסרת תקדים של הממשלה והקואליציה, החרמה היא האקט היחיד שעשוי להשפיע, ולו במעט, על תהליך קבלת ההחלטות. זו בדיוק תמונת המצב בכל הקשור לוועדת התקשורת של נתניהו וקרעי.

אם נציגי האופוזיציה יבחרו לשבת בוועדה, המסר לציבור ולשופטי בג"ץ יהיה אחד: מדובר בוועדה לגיטימית. מאחר שמסקנות הוועדה נכתבו מראש, הדבר יעניק לראש הממשלה הנאשם בפלילים ולשר התקשורת שלו ניצחון עוד בטרם יחלו הדיונים.
חובה על האופוזיציה ללמוד מנתניהו עצמו ומהתנהלותו בכנסת ה-24. על מנת להמחיש כי מבחינתו קואליציית ממשלת השינוי אינה לגיטימית, הורה נתניהו לחברי האופוזיציה להחרים את פעילות ועדות הכנסת ולא למנות אליהן נציגים.
המהלך של נתניהו אז היה פוליטי טהור. לא היה לו שום נימוק אמיתי לצעד האגרסיבי והקיצוני, מלבד הרצון לנצח בכל מחיר. גם במחיר היציבות הפוליטית והחברתית של ישראל, אותה הוא מערער כבר שנים בהתמדה ובמסירות.
לעומת זאת, הטיעונים של האופוזיציה לגבי היעדר הלגיטימיות של ועדת התקשורת הם מוצקים ומוצדקים. כל-כך מוצדקים שהם מגובים בחוות דעת יוצאת-דופן של היועצת המשפטית של הכנסת, עו"ד שגית אפיק, שומרת סף שמנסה תמיד ללכת את כברת הדרך המירבית על מנת למצוא פשרה. אפילו היא קובעת שאין להקים את הוועדה באופן שהוקמה.
חברי הכנסת מהאופוזיציה לא צריכים לשמוע אף אחד כדי לדעת שהוועדה אינה חוקית והוקמה בחטא. הם אמרו זאת בעצמם בישיבת ועדת הכנסת ביום שני האחרון (1.12), אז הוחלט על הקמת ועדת התקשורת. אם יחליטו עכשיו להשתתף בדיוניה, יהפכו את עצמם לבדיחה.
"אתם מבזים את המקום הזה והופכים אותנו לחותמת גומי, אולי פשוט נשים את המפתחות ונלך הביתה, נשאיר את הכנסת רק לקואליציה, כי זה שלכם, זה לא שייך למדינת ישראל, זה לא שייך לאזרחים", אמרה אז ח"כ שלי טל-מירון (יש עתיד), אחת מחברות ועדת הכלכלה החרוצות והפעלתניות ביותר בכל הקשור לחוקים הנוגעים לענף התקשורת.
"זה חלק מהותי וחשוב מאוד בתוך ההפיכה המשטרית", הוסיפה טל מירון. האם חברי הכנסת מהאופוזיציה יתנדבו לשמש חותמת גומי בוועדת התקשורת, ולסייע בקידום ההפיכה המשטרית?
"מה שקורה כאן היום זה שבירת כל הכללים של הכנסת", טענה יו"ר סיעות האופוזיציה, ח"כ מירב בן-ארי (יש עתיד), "איפה הגבול? איפה הקו האדום? איפה באים ואומרים 'עד כאן!'", תהתה. בן-ארי מינתה נציגי אופוזיציה לוועדה ובכך השיבה לעצמה: אין גבול, אין קו אדום, אין רגע בו באים ואומרים "עד כאן".
"אתם לא רוצים דמוקרטיה. קצתם ברעיון של מדינה יהודית ודמוקרטית, בשלטון פרלמנטרי-דמוקרטי שבו נציגי העם הם נציגי הריבון. אתם רוצים יס-מנים", טען ח"כ יוראי להב-הרצנו (יש עתיד).
"מה המשמעות של הכנסת כרשות מפקחת, כרשות מחוקקת? למה אנחנו כאן? זו דריסה ב-D-9 של הכנסת. זה ביטול בפועל של הפרדת הרשויות, בצורה הכי ברורה שיש, ואתם אפילו לא מסתירים את זה", הוסיף.
אכן, הקמת ועדה מיוחדת כדי ללכת על ראשו של חבר הכנסת שהוא יו"ר הוועדה המוסמכת (הנאשם דוד ביטן), רק משום שאינו מסכים למלא במדויק אחרי הוראות ראש הממשלה ושר התקשורת – היא דריסה חסרת תקדים של מוסדות הכנסת על ידי הממשלה. מדוע שחברי כנסת ישתפו איתה פעולה?
גם ח"כ גלעד קריב (העבודה) התייחס לאופי הקיצוני של המהלך של נתניהו וקרעי: "אני לא זוכר הרבה חוות דעת שבהן נאמר על ידי הייעוץ המשפטי שהפרוצדורה יורדת לשורש הליך החקיקה, ולכן ההחלטה על הקמת ועדה שאתם הולכים לקדם, תביא לפסלות חוקתית של החוק הזה. פסלות חוקתית. הייעוץ המשפטי אומר, בצורה ברורה, הצעד הזה לא עולה בקנה אחד עם העקרונות ועם המסורת הפרלמנטרית של הליך חקיקה מסודר".
אלה רק מקצת האמירות הנוקבות של חברי האופוזיציה בדיון בוועדת הכנסת, והן ממחישות: מדובר בוועדה לא לגיטימית שאסור להעניק לה לגיטמיציה על-ידי השתתפות בדיוניה על מנת "לאסוף פירורים" ולמשוך זמן עם פיליבסטרים. זה לא המקרה. הרכב חברי הוועדה מהקואליציה וההצהרות הברורות של מקימיה מבהירים: האופוזיציה לא תצליח לאסוף אפילו פירורים.
את הוועדה תנהל חברת הכנסת מהליכוד גלית דיסטל-אטבריאן, שיחד עם טלי גוטליב, חברה בוועדה, הן סממן קיצוני של התנהלות בריונית, בוטה וצעקנית שאין בה מקום לצל צילן של הידברות או פשרה.
חבר ועדה אחר הוא ח"כ צביקה פוגל, חבר מפלגת הימין הקיצוני של איתמר בן גביר. בוועדה לביטחון לאומי בראשותו דנו בחוק להגבלת כלי תקשורת והוא גילה את דעתו כי הוא מעוניין בחקיקה שתעניק לשרי התקשורת והמשטרה סמכות לסגור כלי תקשורת ללא פיקוח משפטי או עילה ביטחונית.
חבר כנסת אחר בוועדה הוא אושר שקלים. הוא חתום על אחת מכמה הצעות חוק שנועדו לחבל בעצמאות השידור הציבורי. במקרה שלו, מדובר בהצעה להחזיר את שיטת המינויים הפוליטיים. גוטליב חתומה גם היא על הצעת חוק כזו, חריפה הרבה יותר. היא קוראת פשוט לחסל את השידור הציבורי.
גם הלו"ז הצפוף של הוועדה, וההכרזה כי היא צפויה לסיים את דיוניה בתוך שבועות ספורים, מעידים על כך שהמטרה אינה מיצוי ענייני ומקצועי של הסוגיות כבדות המשקל שרפורמה רחבה מחייבת, אלא יציאה ידי חובה על מנת להגיע מהר ככל האפשר לקו הסיום המוכתב.
כך שלא רק מסקנות הוועדה ברורות, גם אופי הדיונים בה ידוע מראש. היא תנוהל ברמה הגבוהה ביותר של דורסנות, המקובלת ממילא בוועדות הכנסת ה-25, כנסת קואליציית ההפיכה המשטרית. בוועדה הזו לא יהיו פיליבסטרים, רק ריטואל הוצאת נציגי אופוזיציה מהוועדה בשל ניסיונות ההתנגדות שלהם.
חברי הכנסת מהאופוזיציה ירוויחו סרטונים שיוכלו לשחרר ברשתות החברתיות, אבל הדמוקרטיה והתקשורת החופשית יפסידו. הן אינן זקוקות לסרטונים כאלה. הם זקוקות לאמירה מפורשת בדבר חוסר הלגיטימיות של הוועדה.
צודקת בן-ארי שטענה כי היו מקרים בעבר שבהם חברי האופוזיציה, למרות הנחיתות המובנית בשל חולשת הרשות המחוקקת בשיטה הדמוקרטית הישראלית, הצליחו במאמץ רב ובעבודה הראויה להערכה, לשפר, ואף לטרפד, חקיקות איומות של קואליציית ההפיכה המשטרית.
ועדת התקשורת אינה מקרה כזה. היא הוקמה כלקח ישיר ממקרים בהם האופוזיציה הצליחה להשפיע – כמו בדיונים על חוקי ההפיכה התקשורת בוועדת הכלכלה. נתניהו וקרעי יזמו את הקמתה בדיוק בשביל שלאופוזיציה לא תהיה אפילו בדל השפעה ומשמעות, ועשו זאת תוך דריסת כל מוסכמה במשחק הפרלמנטרי הישראלי.
לכן הדבר האפקטיבי ביותר שהאופוזיציה יכולה לעשות במקרה הספציפי הזה הוא לפגוע בעצם הלגיטימציה של פעילות הוועדה, בעצם קיומה, ובכך לפחות לסייע לעותרים כנגד הקמתה. את זה לא עושים באמצעות השתתפות בדיוני הוועדה אלא באמצעות החרמתם במופגן ובמוצהר, תוך הכרזה לפרוטוקול.
ב"יום שאחרי" אנחנו אלה שנשאר. כי עיתונות בבעלות הציבור אי אפשר להשתיק