ככה בדיוק נראית רדיפה פוליטית: הצעת חוק לשלילת זכויות ראשי הממשלה ברק, אולמרט, בנט ולפיד

ביום ראשון הקרוב תדון ועדת השרים לענייני חקיקה בהצעת חוק של הליכוד המבקשת לשלול מימון והטבות מראשי ממשלה שכיהנו פחות משלוש שנים. אף שההצעה מנוסחת בלשון כללית, בדיקה פשוטה מעלה כי בפועל מדובר בהצעת חוק פרסונלית שתחול על ארבעה אישים: אהוד ברק, אהוד אולמרט, נפתלי בנט ויאיר לפיד – כולם יריבים פוליטיים מרים של ראש הממשלה בנימין נתניהו.

לפי הצעת החוק, ראש ממשלה שכיהן פחות משלוש שנים "לא יהיה זכאי לכל זכות, שירות, תשלום או הטבה המוקנית לראש הממשלה לשעבר מכוח דין, נוהג או החלטת ממשלה". 

בדיקה פשוטה מעלה כי החוק יחול "במקרה" על ארבעה ראשי ממשלה לשעבר: אהוד אולמרט, אהוד ברק, נפתלי בנט ויאיר לפיד. במילים אחרות, כל ראשי הממשלה לשעבר שעדיין חיים ושאינם נתניהו. המועד של שלוש שנים נתפר במיוחד כדי שיחול גם על רה"מ לשעבר אהוד אולמרט, שכיהן שנתיים ו-351 ימים, כלומר שלושה ימים פחות מהמינימום הנקבע בהצעת החוק. 

מדובר בהצעת חוק שהונחה לראשונה על שולחן הכנסת בשלהי כהונת "ממשלת השינוי", ב-9 במאי 2022. מגיש ההצעה המקורית הוא חבר הכנסת שלמה קרעי, מנאמניה של משפחת נתניהו ומי שמונה בממשלה הנוכחית ע"י נתניהו לתפקיד שר התקשורת על מנת לקדם את הזרוע התקשורתית של ההפיכה המשטרית. 

קרעי הניח שוב את החוק על שולחן הכנסת מיד אחרי הבחירות האחרונות ב-12 בדצמבר 2022, אולם עם מינויו לשר התקשורת הוסר החוק מהרשומות, כאשר ב-23 במרץ 2023 הניח אותו שוב על שולחן הכנסת ניסים ואטורי, חבר כנסת מהשורות האחוריות של הליכוד, שזכור בעיקר כמי שנתפס משכיר את רישיון הקבלן שלו, בניגוד לחוק, בזמן שהוא מכהן כחבר כנסת.  

דברי ההסבר בהצעת החוק, שכאמור נוסחה במקור על ידי השר קרעי, מעידים על כוונת מגיש החוק המקורי, ויכולים להיקרא גם כסוג של וידוי אינטימי, המסגיר את המוטיבציה האישית של הכותב לקריירה פוליטית: "לאחרונה, נקלענו למצב חדש שבו תפקיד ראש הממשלה הפך לנושא לסחיטה פוליטית, ולו עבור כהונה לזמן קצר, כדי לזכות לתהילת עולם בהמשך, ואפילו להיקבר בין גדולי האומה", כתב קרעי בהצעת החוק המקורית.

"כדי למנוע מצב זה", ממשיך קרעי, תוך שהוא הופך את דברי ההסבר לחוק לנוסח שנראה כהצעה לאייטם בערוץ 14, "מוצע לקבוע בחקיקה, כי ראש ממשלה שמעל באמון הציבור לטובת כהונה קצרה, יישללו ממנו כל זכויותיו כראש הממשלה לשעבר". 

מדובר בחקיקה פרסונלית מובהקת – על אף שאינה נוקבת בשמות, משום שהשלכותיה ידועות מראש ומוגבלות לקבוצה מזוהה וסגורה. זהו שימוש בכוח חקיקתי כדי לשנות בדיעבד את תנאי הפרישה של אישים ספציפיים, ללא תחולה כללית אמיתית.

כאשר כל הארבעה הם מתנגדים חריפים לראש הממשלה הנוכחי – הרי שמדובר ברדיפה על רקע פוליטי, שמתרצים אותה בתירוצים קלושים אחרים. 

בהקשר זה לא מיותר להזכיר כי הוצאות ראש הממשלה הנוכחי ובני משפחתו, על חשבון הציבור, שברו כל שיא ונורמה: משלם המיסים מממן הוצאות גם בבתים הפרטיים של משפחת נתניהו, ועוד הוצאות אבטחה אסטרונומיות של שני בניו, גם כשהם מתגוררים בחו"ל, וזאת בניגוד לעמדת השב"כ שסבר כי אין מקום לאבטחה שכזו. 

הממשלה הנוכחית מקדמת שורת יוזמות חקיקה שכל מטרתן היא פגיעה ביריבים פוליטיים, בכלל זאת פגיעה בתקציב לשכת עורכי הדין אחרי שנציגיה לא כבשו אותה בבחירות, שלילת תקציבים ממוסדות תרבות על רקע פוליטי, דיונים על קיצוץ שכר שופטי בית המשפט העליון ועוד. 

אולם מעבר לרדיפה הפוליטית, מדובר גם בחוק שעשוי להקרין באופן שלילי על תפקוד ראשי ממשלה שעתידים לכהן בעתיד. במידה ויעבור חוק כזה ראשי ממשלה עתידיים עשויים להתנהל כ"מוכווני מטרת הטבות", כשמי שישלם על כך הוא הציבור הישראלי. 

ראשי ממשלה עשויים בשלוש השנים הראשונות של כהונתם להימנע מקבלת החלטות נדרשות שיסכנו את המשך שלטונם, גם החלטות דחופות שנכון לקבל באופן מיידי לטובת האינטרס הציבורי. החוק מכניס למעשה שיקול לא ראוי שעשוי להשפיע על ראשי ממשלה. 

ביום ראשון תידרש ועדת השרים לענייני חקיקה להכריע אם לתמוך בהצעת החוק. ההחלטה לא תעסוק רק בתקציב או בזכויות עבר, אלא בשאלה עקרונית יותר: האם ראוי שממשלה תשתמש בחקיקה כללית לכאורה כדי לפגוע בדיעבד במעמדם של יריבים פוליטיים מובהקים. 

נדמה שבכל הנוגע לממשלת נתניהו השישית, השאלה כבר נענתה מזמן.