למה לתקן אם אפשר ליחצ"ן?

ביום שלישי האחרון, בשעה שתושבי יבנה, אשדוד והסביבה הצטופפו בבית המשפט המחוזי בירושלים, מתחננים לנשום אוויר נקי בדיון בעתירה נגד המשרד להגנת הסביבה, כתבי התחום קיבלו דיווח שכמו לקוח מעולם מקביל. לא מבוכה מול מאבק משפטי של אזרחים המאוכזבים מהמשרד שאמור להגן על ריאותיהם, אלא דווקא פעילות נמרצת של אותו המשרד, בראשות השרה עידית סילמן. בדוברות המשרד תזמנו את פרסום הטיוטה של התכנית בעלת השם הגרנדיוזי "התכנית הלאומית לצמצום זיהום אוויר וריח באשדוד", בדיוק כשנציגיה זעו בכסא מול השופט ארנון דראל.

למרות שמטרת התוכנית סך הכל חיובית, עיתוי הפרסום שלה, הוא לכל הפחות אצבע בעין. בפועל, המהלך נגדו עתרו עיריית יבנה, עמותת שומרי הבית וארגון מגמה ירוקה, איגוד ערים לאיכות סביבה אשדוד – חבל יבנה ועיריית אשדוד, בשם התושבים, הוא הקמת תחנת כוח בטכנולוגיה מזהמת מול ביתם, שתתלווה למתקן ההתפלה המקומי. אין ויכוח באשר לחשיבות מתקן התפלה, או בצורך באנרגיה זמינה להפעיל אותו. כל מי שנהנה ממקלחת בביתו, מי שחי במדינה המדברית הזו, או מי שמבין את חשיבותם של מים זורמים ונקיים לכל בית, מבין את הצורך במתקן התפלה זמין. מתקן ההתפלה באשדוד שמפעילה קבוצת שפיר, אחראי ל-12% מתצרוכת המים הביתית בישראל, והקיבולת שלו אף צפויה לעלות. זה הגיוני במדינה שקצב גידול האוכלוסיה שלה הוא המהיר מבין המדינות המפותחות. 

אלא שהוויכוח אינו על המטרה, אלא על האמצעים. הרחבת מתקן התפלה טעונה בעוד אנרגיה. במילים אחרות, תחנת כוח שתשרוף דלק, תפעיל את האירוע ותנקה לנו את המים. כל זה מתרחש באחד המקומות מהמזוהמים בישראל, אזור התעשייה אשדוד, המסכן את שכניו החפים מפשע בשורה של מחלות. רק לאחרונה המשרד להגנת הסביבה פרסם דוח חמור שמצא כי מדי שנה מתים יותר מ-5,000 בני אדם בישראל בשל זיהום אוויר. ומדובר בהערכת חסר. 

התושבים ביבנה לא חולקים על הצורך במתקן התפלה, הם גם מבינים שלכל טכנולוגיה נלווה מחיר. הם בסך הכל מבקשים, מהמשרד להגנת הסביבה, באמצעות בית המשפט, שלא הם ישלמו את המחיר. הדרישה ריאלית: שבמשרד ידאגו לטכנולוגיה הטובה ביותר, בתנאים הטובים ביותר, ובהיקף שנועד לייצר לנו מים. ולא למכור לרשת החשמל הארצית. 

תחנת הכוח אינה המזהם היחיד שיכנס לאזור התעשייה. גם פה, קצב גידול האוכלוסיה מכתיב את קצב גידול התעשייה וטעון הערכות מתאימה, עוד מקורות אנרגיה, עוד טיפול בשפכים, עוד מים ועוד דלק. בנוסף, אזור התעשייה הצפוני עתיד לקלוט חלק מהתשתיות שיסגרו במפרץ חיפה, מה שבתורו יגדיל את התנועה ממנו ואליו ואת פוטנציאל המזהמים. 

המאבק הזה נגד תחנת הכוח של מתקן ההתפלה, שמתנהל כבר יותר משנה, הוא חלק ממאבק גדול יותר שתושבים מיבנה ואשדוד מנהלים בשנים האחרונות להפחתת זיהום אוויר מאזור התעשייה. משנת 2022 ועד לשנת 2024 התושבים הגישו כ-3,230 תלונות על זיהום אוויר וריחות קשים, שעיקרן מיבנה, אשדוד, גדרות וחבל יבנה. רוב התלונות נוגעות לאזור התעשייה הצפוני. התושבים השכילו להתאגד, להתאחד, למשוך את תשומת ליבם של חברי הכנסת וארגוני הסביבה, להשתמש במנופים פוליטים מול השרה סילמן, לגייס ראשי רשויות, לפעול מול התקשורת ולעניין את השכנים. 

בזכות פעילות התושבים, המשרד להגנת הסביבה התכנס לכתוב תוכנית לאומית, זה כתוב בתוכנית עצמה. בזכות התושבים קמו דיונים בכנסת – זאת יעידו כל מי שנכחו בדיון, ובזכות התושבים הוגשה עתירה – הם אלה שפנו, ביקשו ודאגו שכולם ישמעו על המצוקה שלהם. 

אבל התושבים לא אחראים על האירוע. את אירוע הזיהום הזה מנהלת סילמן והמשרד שהיא עומדת בראשו. התחלואה והתמותה מזיהום אוויר בעשורים הקרובים באזור יהיו רשומים על השם שלה ותחת אחריותה ומפעלותיה בימים אלה. מתפקידה לעשות כל שביכולתה כדי לכל הפחות לוודא שהטכנולוגיה משתמשים בה באזור התעשיה היא זו שתטיב עם התושבים ושגודל תחנת הכוח משמש להתפלת המים, ולא לעשיית רווחים. תפקידה להמציא תוכניות, לכנס דיונים, לפוצץ ישיבות ממשלה, ולעשות את מה שהיא נדרשת – העבודה שלה. 

מנגד, ברשימת התפקידים שלה לא כלול להכניס אצבע בעין לתושבים, ובשעה שהם כוססים ציפורניים בדיון בעתירה, להוציא לתקשורת באיחור של חודשים רבים, תוכנית להפחתת זיהום אוויר כשאת המינימום היא לא הצליחה לעשות – להגן עליהם בזמן אמת. 

כנראה שצריך מידה בריאה של ציניות כדי לעסוק בפוליטיקה. אלא שהמהלך האחרון של סילמן, חצה עמוק אל תוך עולמות הנבזות.