חוק יסוד הכנסת כארגון פשע

כאשר בראש ממשלת ישראל עומד נאשם בפלילים, כאשר הממשלה מבקשת להעביר מתפקידה את מי שחובתה למנוע מהממשלה להחליט או לבצע דברים בלתי חוקיים, אין להתפלא שהגענו לשלב בו (מי אם לא) חברת הכנסת טלי גוטליב תציע תיקון לחוק החסינות של חברי הכנסת, תיקון אשר כל מהותו הוא לייצר "ארגון פשע" רשמי, תחת הכותרת כנסת ישראל.

לפי הצעתה, לא ניתן יהיה מעשית לפתוח כל חקירה פלילית כנגד חבר כנסת בגין עבירה שאינה קשורה לתפקידו, ולפי הצעתה לא ניתן יהיה מעשית להגיש תביעה אזרחית כנגד חבר כנסת על כל מעשה של לשון הרע או הפרת פרטיות, או במילים אחרות לגישתה חברי הכנסת אמורים לקבל פטור מלא מציות לשורה שרירותית של חוקים.

בוועדת הכנסת שהתכנסה היום, בנאום צווחני וארוך של למעלה מחצי שעה, תיארה גוטליב כיצד היא רואה את תפקידה: "רק אתמול הגיע אלי אדם בכיר שאמר לי שמיילים מאוקטובר 2023 עד נובמבר 2023 נמחקו באוגדת עזה. הוא לא יכול לומר את זה ואני כן יכולה. פרסמתי את זה! אם לא הייתה לי חסינות יכולתי לומר דבר כזה? האזרח לא יכול לעשות את זה, אני יכולה!".

גוטליב מתארת בפשטות את העתיד לבוא, אם כנסת ישראל תעביר את אחד החוקים המבישים בתולדותיה: חברי הכנסת יהיו נתיב קל לביצוע מגוון פשעים. כל חבר מרכז ליכוד יוכל לפנות לחבר או חברת הכנסת שחייבים לו קולות – ולסחוט מהם לא רק ג'וב לגיסה, אלא גם הפצת שמועות על שוחרי רעתם. בתחום הפצת רעל בלתי מבוסס, חדשות כזב, לשון הרע, קונספירציות והסתה, נראה שזה קורה כבר עכשיו. הרי אותה "זכות" להפצת קונספירציות שגוטליב מבקשת לעצמה, היא זו שעוררה את החוק הזה מלכתחילה: מובילת מחאת קפלן שקמה ברסלר החליטה לתבוע אותה על שורה של שקרים שהשמיעה גוטליב במליאה, מהם השתמע שיש לה קשר לחמאס. 

כל חבר מרכז ליכוד יוכל לפנות לחבר או חברת הכנסת שחייבים לו קולות – ולסחוט מהם לא רק ג'וב לגיסה, אלא גם הפצת שמועות על שוחרי רעתם

ברור לכל שאם ישנו ממש בטענה החמורה למחיקת ארכיונים בצה"ל סביב מחדלי טבח השבעה באוקטובר, כפי שטענה לפרוטוקול בדיון בכנסת, הפצתם כשמועה היא הדבר האחרון שיטיב עם אזרחי ישראל. היא ודאי לא מקדמת חקירה רצינית. גוטליב מכפישה את צה"ל בברוטליות, בלי לבדוק מאום, ועוד מתגאה בכך. מכאן השמים הם הגבול.

חייבת לעבור על החוק

לפני שנדבר על ההיסטוריה של חוק החסינות יש להבחין בין שני סוגים של חסינות. חסינות מהותית היא חסינות שלא ניתנת להסרה, והיא מבקשת להגן על דברים או מעשים פליליים שחבר הכנסת מבצע במסגרת מילוי תפקידו ועבור מילוי תפקידו. חסינות זו חלה גם על הליך פלילי וגם על הליך אזרחי. לעומת זאת חסינות דיונית היא חסינות אשר חבר הכנסת יכול לבקש שתוענק לו, מפני העמדה לדין של חבר כנסת על עבירה פלילית (שאינה במסגרת תפקידו), ואם ביקש זאת ועדת הכנסת ומליאת הכנסת רשאית להעניק לו בהצבעה חסינות כאמור.

ברוב המדינות המשתייכות למשפט האנגלי (שישראל אמורה להיות חלק מהן) לא קיימת בכלל חסינות דיונית, אלא חסינות מהותית בלבד, וגם היא חלה רק על מעשים או דברים שנעשו או נאמרו בתוך הפרלמנט עצמו. כך הוא הדין באנגליה ארה"ב, קנדה ואוסטרליה.

בישראל אם כך, בשונה מהם, חלה גם חסינות מהותית וגם דיונית. 

מה הערך שעליו באה להגן אותה חסינות? לעיתים יתכן מצב שבו ח"כ מבלי משים, במהלך ביצוע תפקידו אומר דבר שאסור לו לומר או מבצע מעשה כאמור, אך כאשר הדבר נעשה תוך כדי ובמסגרת מילוי תפקידו. כפי שהוסבר לדוגמא באחד מפסקי הדין שדנו בסוגיה, נניח שחבר כנסת משתתף בהפגנה חוקית, אך היא הופכת לפתע לבלתי חוקית, או שנניח שהוא נואם במליאה על דבר מסוים אך בטעות מוסיף דברים שהם לשון הרע. כלומר, החסינות מגנה על ח"כ ש"גלש" ממעשה חוקי לבלתי חוקי שלא מתוך כוונה להפר את החוק, על מנת לאפשר לו לפעול מבלי לחשוש.

חוק החסינות נחקק ביוזמה של ועדת החוקה של הכנסת בשנת 1951. כבר אז שר המשפטים רוזן הסתייג מההגנה המוגברת שניתן לחברי הכנסת במסגרת החסינות הדיונית, והוא אומר שם כך:

"אינני רואה כל הצדקה לכך שחבר הכנסת יהיה פטור מלשמור על לשונו בהופעה פומבית. מדוע מותר לו להעליב ולהשמיץ אחרים? מדוע צריך הוא להיות מופלה לטובה בנידון זה מכל אזרח אחר? כאשר חבר הכנסת מדבר בכנסת ומתקיף מישהו או משמיץ מישהו שאיננו בבית  כידוע עלול הדבר לקרות הרי המותקף מוגן על ידי יושב ראש הכנסת. אבל מה הדין באסיפות אחרות, כאשר כל חבר כנסת יכול לומר מה שעולה על דעתו, יכול להעליב, יכול להתקיף, יכול להשמיץ, והוא מוגן מלכתחילה".

שר המשפטים כבר אז הבין כי הענקת חסינות (כפי שנקבעה בחוק בנוסחו המקורי) מהווה פגיעה בשוויון לפיו כל האזרחים שווים בפני החוק.

עוד בשנת 1981 השופט לנדוי אמר על החסינות הדיונית שהוענקה לחברי הכנסת אצלנו כי היא מוגזמת ומופרזת ביחס לרוב מדינות העולם:

"הדעה המקובלת היא, שבקבעו את החסינות הדיונית בסעיפים אלה הפליג המחוקק הישראלי מעבר לדרוש ולמוצדק ולמקובל ברוב המדינות בעלות משטר פרלמנטרי… יש בהוראות מרחיקות אלה סטייה מן הכלל הגדול, המונח ביסוד המשטר הדמוקרטי שלנו, שהכול שווים לפני החוק"

שר המשפטים רוזן והשופט לנדוי לא הכירו (אני בטוח שלשמחתם) את חה"כ גוטליב. בניגוד להם, לה ישנה תפיסה אחרת לגמרי של החסינות. מבחינת חברת הכנסת גוטליב כדי למלא את תפקידה כחברת כנסת היא חייבת לעבור על החוק. או במילים אחרות, ככותרת מאמר זה, מבחינתה הכנסת חייבת להיות ארגון פשע של אנשים שאינם מצייתים לחוק אחרת, לגישתה, לא יכולים חברי הכנסת למלא את תפקידם אלא רק כעבריינים הפטורים מציות לחוק.

ההיסטוריון הרומאי סווטוניוס (75-160) כתב ביוגרפיות על 12 קיסרים של רומא החל מיוליוס קיסר והלאה. על אחד מהם הוא כותב כך: "ומה שנוגע ליועצי המשפט, כאילו עמד לבטל את עיסוקם ומקצועם איים עליהם תכופות… כי ידאג לכך שאיש מהם לא יוכל לחוות דעת אלא את דעתו שלו". תיאור זה ממחיש במדויק את כוונתה הברורה של חה"כ גוטליב בהצעתה בעניין חסינות חברי הכנסת, לפרוק מעליה ומעל כל חברי הכנסת את עול החוק והמשפט, כך שרק דעתה שלה תיחשב.

סווטוניוס אני מתאר לעצמי לא היה משחית את זמנו לריק על כתיבת ביוגרפיה על חה"כ גוטליב אילו חי בימינו אנו, אך כדאי לדעת כי הציטוט דלעיל נלקח מהתיאור שלו את הקיסר קליגולה, אשר נאמר בעדינות, בדומה לחה"כ גוטליב, לא הצטיין ביישוב דעת ובהבנה של מהות השלטון הראוי במדינה.