אלפי מתים בשנה מזיהום אוויר דורשים דבר אחד: מנהיגות

אנחנו מתים מזיהום אוויר. זו אינה אמירה ריקה, אלא פרסומים של האיחוד האירופי ונתונים פנימיים של מדינת ישראל. בשעה שבתאונות דרכים נהרגו בשנה החולפת 436 בני אדם, בישראל מתים מדי שנה כ-2,500 בני אדם מזיהום אוויר.

זיהום אוויר הוא מעשה ידי אדם, תוצאה של זיקוק נפט, הכנת מלט, הפעלה של תחנת כוח, פליטה של אוניות מסע, רכבים כבדים ועוד ועוד. זיהום אוויר, כמו תאונות הדרכים, הוא לא גזירת גורל, אלא מדיניות לא מטופלת, חוסר עניין פוליטי ובעיקר רשלנות איומה.

בשבוע שעבר התקיים דיון על זיהום האוויר באזור התעשייה באשדוד בוועדה המיוחדת לצמצום פערים חברתיים בפריפריה. 

בדיון פורסמו נתונים דרמטיים: ד"ר איזבלה קרקיס, מנהלת המחלקה לאפידמיולוגיה סביבתית במשרד הבריאות, חשפה כי הם מצאו שיעורים גבוהים של אשפוזים בשל תחלואה נשימתית, מחלות לב וכלי דם באשדוד לעומת יישובי הביקורת, דווקא בקרב צעירים. הם כמובן לא ידעו לקשור בין הסיבה לבין רמות התחלואה, אך ציינו כי מדובר במובהקות סטטיסטית: צעירים מאשדוד חולים יותר. הדיון חשף מובהקות נוספת – לרוב חברי הכנסת שחברים בוועדה לא אכפת.

איש מהחברים הרשמיים בה, לא טרח לבוא למעט היו"ר, ח"כ אברהם בצלאל (ש"ס), שמנהל באדיקות מרשימה מעקב אחרי הנושא. מדי פעם ח"כ יוראי להב הרצנו (יש עתיד) נכנס, שאל שאלות והגיב, אך הוא אינו חבר רשמי. דף הוועדה מציג רשימה מפוארת של פרלמנטרים שלא טרחו אפילו להיכנס לרגע ולגלות עניין, ולו בשביל התמונה: יעקב אשר (יהדות התורה), דבי ביטון (יש עתיד), יאסר חוג'יראת (רע"מ), מאיר כהן (יש עתיד), צגה מלקו, משה פסל וקטי שטרית (ליכוד) ופנינה תמנו (המחנה הממלכתי), שמקבלים משכורת גם מכספם של צעירי אשדוד ונעדרו בכל השעה ו-48 דקות שארך הדיון.

אלא שהם לא היחידים. בדיון האחרון שהתקיים בוועדה באוקטובר – השרה להגנת הסביבה עידית סילמן (ליכוד), נעדרה ברגע האחרון, אך הבטיחה לדברי יו"ר הוועדה שתגיע לפעם הבאה. איש שם לא הופתע כששמה לא התנוסס על לוח המוזמנים. הרי גם אותה זה לא באמת מעניין. 

חשוב להבהיר: המשרד להגנת הסביבה הוא הרגולטור שאמור להגן עלינו מזיהום אוויר. הוא הכתובת לתלונות כשיש מפגעי ריח, עשן שחור או מפגעי סביבה מזהמים. הוא הכתובת והוא מתווה את המדיניות ותורת האכיפה, אולם מדובר במשרד חלש ונטול תקציבים היסטורית, וביתר שאת בקדנציה הזו: בשנתיים שחלפו התפטרו שני מנכ"לים תחת סילמן ועזבו 11 עובדים את מקום עבודם במטה. ואם לא די בזה, סילמן עצמה שעומדת בראש הפירמידה, הובילה לשורה של כשלונות מהדהדים: במאבק על הגבלת הנפט במפרץ אילת, במיסוי הכלים החד פעמיים, בעיצוב חוק אקלים אפקטיבי ועוד שורה ארוכה של צמתים שבהם סילמן הוכיחה שוב ושוב שהיא לא האדם לנהל את המשבר. וזה משבר – כי אנחנו מתים, נחנקים וגוססים ממחלות נוראיות. 

באוקטובר האחרון, לצד היעדרותה של סילמן מהדיון, היא השיקה יחד עם עובדי המשרד את התוכנית הלאומית לצמצום פליטות באשדוד. מדובר בתוכנית שאמורה לקבל את גיבוי משרדי הממשלה וראש הממשלה, ולנהל את פליטת המזהמים באזור התעשייה. אלא שבדיון בשבוע שעבר נחשף כי בשל חוסר הסכמות מול משרדי האוצר והאנרגיה – זו מתעכבת. העיכוב אינו מקרי, הוא נולד כי אין כוח פוליטי שינכיח את כובד משקלו ויטה את הכף, יוביל מדיניות מול השרים האחרים ומול ראש הממשלה. 

אבל דווקא נוכח הנתונים המבהילים, ובהיעדר מנהיגות מצד סילמן, כדאי להפנות את המאמצים למי שבכוחו לפעול עבור האזרחים: משרד הבריאות. לאחרונה פרסם עידן בנימין בדה מרקר כי המשרד להגנת הסביבה מעכב דוח חמור שכתבו שני המשרדים יחד, המצביע על אף עליה מדאיגה בתמותה מזיהום אוויר מהנתונים. אם אכן המשרד שאמור להגן על הסביבה הפנה עורף, זהו הרגע של עובדי מערכת הבריאות להבין שחיי התושבים נתונים בידם.

מנכ"ל משרד הבריאות, משה בר סימן טוב והשר אוריאל בוסו, יכולים לקחת את תיק זיהום האוויר ולחולל מהפכה באופן שבו מתייחסת המדינה לתחום. נקודת הפתיחה היא מחקרים ונתונים שימחישו את הנושא לציבור, אך בכוחם לעשות הרבה יותר מזה, ובהעדר מנהיגות מתאימה, חובתם לעשות כן.