פתרונות במקום עוד צינורות: העיר שהופכת את מי הגשם מנטל למשאב

עונת הגשמים הנוכחית לא נפתחה בסערה. מטאפורית כמובן. בשירות המטאורולוגי כבר מזהירים שזו עשויה להתפתח לשנת בצורת, ובחודשים האחרונים נמדדה כמות משקעים נמוכה מהממוצע. אלא ששינויי אקלים מהירים עשויים לתעתע. גם בשנה כזו, אנחנו עלולים לסבול ממכות גשם קשות, ריכוז גבוה של ממטרים במקום אחד ובפרק זמן קצר, שיטפונות והצפות. למעשה, ב-20 השנים האחרונות נרשמה עלייה של יותר מ-40% בעוצמות הגשם במישור החוף המרכזי, בין אשדוד לגוש דן. מדובר על אזור עירוני בנוי, מיושן בחלקו, שאף גבה לפני כחמש שנים קורבנות כאשר סתיו הררי ודין שושני טבעו למוות במעלית בשעה שירדו לחניון, בדרום תל אביב. 

בחולון, המצב אינו שונה. שילוב של שטחי בנייה צפופים עמוסי בטון, לצד צנרת שלא ערוכה למשבר האקלים ולמכות הגשם שהוא מביא עימו. אלא ששורה של מפגשים בתוך העירייה הובילו לניסיונות יצירתיים למצוא פתרונות חדשים במקום תשתיות עמוסות. בתפריט העירוני, מאגרים תת קרקעיים ובריכת חורף. ההערכות החלה כבר לפני כשבע שנים, ולצד פתרונות שכבר החלו לצמוח בשטח, כעת, נמצאים בישורת האחרונה עם שני מאגרים תת קרקעיים שיונחו מתחת למגרשים ציבוריים במטרה לתת מענה לתנופת הבנייה בעיר. "הפרויקטים נולדו בגלל שיח ער, חשוב, שהתרחש בכל משרדי העירייה ובין מקבלי ההחלטות", אמר בריאיון ל"שקוף", אביעד מור, מהנדס עיריית חולון היוצא. "שיח שרואה בנגר משאב שאם לא מנהלים אותו, מפסידים אותו". 

למה הכוונה?

"המים, הגשם הרב שמגיע לקרקע, הם רכיב נוסף שיש לקחת בחשבון משלב התכנון ועד שלב הביצוע, הם לא מטרד שצריך לגרש, הם משאב שאם ננצל נכון, נמנע הצפות, אבל הרבה מעבר לזה, נייצר ערך מוסף לפרויקט". 

הגשם העודף אינו גזירת גורל. הוא הופך להיות כזה כאשר תכנון מואץ מתנגש עם תנאי השטח. "לראש העיר שי קינן יש מדיניות ברורה של פיתוח והתחדשות עירונית", מור משתף. "אנחנו מצופפים את הערים, גדלים בקצב גבוה ביחס למדינות אחרות וצריכים להצטופף וזו גם חלק מהבעיה: ניהול נגר כמו הרבה דברים אחרים, זה בעצם מזעור הנזקים שמגיעים בעקבות הפיתוח. אנחנו לא יכולים לייצר פרויקטים של 50 יחידות לדונם נטו ולא לדאוג לנגר העילי שיווצר מתכסית בנויה. אנחנו רואים בערים המתחדשות שהעיר מוצפת ולא מבינים מה קרה שהשלולית הפכה לביצה, שלא לדבר על נזקים לרכוש ונפש. המערכת היא שלמה שצריך לדאוג לה בצורה כוללת. לכן כשאנחנו מקיימים דיונים תכנוניים אנחנו שואלים בין היתר איך מנהלים את הנגר נכון". 

הבעיה המרכזית של חולון, נוסף לבנייה צפופה ומהירה שאופינית לישראל, ריכוז האוכלוסין בדומה לערי מרכז נוספות ותשתיות ישנות שתואמות למקום ותיק כחולון, היא תופעת השקעים האבסולוטים. מדובר בשטחים גיאוגרפיים שנמוכים משמעותית מסביבתם ואליהם מתנקזים מי הגשם כמו מעין אמבטיה. בהעדר פתרונות חלחול וניקוז, ה"אמבטיה" עולה על גדותיה, מציפה את סביבתה, והמים זורמים באופן טבעי למקום הנמוך ביותר, גם אם זו חנות, חניון או מעלית תת קרקעית. בחולון מופו 54 שקעים מתוכם 11 משמעותיים. 

אז איך מתמודדים עם מציאות כמעט בלתי אפשרית לתיקון? 

"הכנו תוכנית לניקוז ומיפינו את השקעים האבסולוטים, ואנחנו פועלים להרחבת התשתיות. לצד זה, כשיזם מגיע לחולון, אחד הדברים שהוא מציג זה סקר עצים וסכמת ניקוז, ואנחנו מתכננים את הבנייה בהתאם לתשתית. וכבר היו מקרים שמיקמנו את הבניין על מקום גבוה יותר כדי שלא יפגע ממכות גשם, ואנחנו מחמירים פי שניים מדרישות המדינה, ממחשבון מנהל התכנון שדורש כמה מים יש להשהות ולאגור". 

מתי ואיך התחיל השינוי בתפיסה?

"זה קרה כשחולון חוותה אירועים קשים של הצפות, לפני כשבע שנים  לצד מודעות למשבר האקלים, שיתופי פעולה עם גורמי התכנון והתשתיות וכמובן וגיבוי עירוני מלא מהנהלת העיר. אלה הם שלושה מרכיבים שהובילו לשינוי. הערכים אמנם היו שם לאורך כל הדרך, אבל מה שחסר לנו זה הידע והכלים הטכנולוגים ליישם אותם, מבלי לעכב פרויקטים או להשית עלויות נוספות. זה תחום חדש בערים בישראל ועד היום, יועצים שעוסקים בניקוז מדברים על צינורות ולא פתרונות אחרים". 

הפתרון הראשון הושלם כבר לפני כשנה, אז העירייה סיימה לשקם את בריכת החורף ההיסטורית של העיר. מדובר בשטח אספלט רחב שהיה מיועד למבחני נהיגה ועבר גירוד ופיתוח, "לקחנו את שארית בריכת החורף היסטורית שנמצאת מדרום לבריכת החורף של תל אביב, והפכנו אותה לפרויקט גדול יותר של טבע עירוני ופעילות קהילתית, תוך שאנחנו מסירים את החלק הבנוי". 

מדובר בשטח שנמוך משמעותית מסביבותיו ומושך אליו באופן טבעי עודפי מים שמצטברים בגשמים. במקום צינורות ניקוז עמוסים, שלוליות ענק וכבישים חסומים, הבריכה מנקזת אליה את מי הנגר שלאט לאט חוזרים למי התהום, ובזמן הזה, מספקים בית גידול לבעלי חיים ומרחב ירוק לתושבים. 

בינתיים, בעירייה החלו לפתח פתרונות נוספים, יצירתיים לא פחות. בין הבעיות שאופיינות לבנייה לגובה, זו הדופן הדרום מערבית של הבניין. "זו דופן שקציר המים ממנה הוא בכמויות שלא מכירים. המון מים מגיעים לחזיתות הדרום מערביות, שזה הכיוון של הגשם בממוצע. בעצם, אנחנו מקבלים מתחת לחזית הזו כמויות אדירות של נגר".

במילים אחרות, הגשם שמטפטף על החלון, לא הולך לאיבוד. הוא מתנקז לתחתית הבניין. וכשמדובר בקיר עצום בגובהו, הכמויות משתנות. "פעם זה היה שלוש או חמש קומות, אבל כשאת מדמיינת מגדל פי שש או שבע, המים זולגים למטה, בטח כשהמרפסות הן פנימיות. ואם פעם היתה גינה מחלחלת מתחת לבניין,  היום יש שם מרתף אטום וזו כמות גדולה של מים שצריך לנהל". הפתרון – מאגר תת קרקעי שיזרים את המים העודפים בחזרה למי תהום. 

הפיילוט הושלם לפני כארבע שנים, מתחת למעונות הסטודנטים של המכון הטכנולוגי, 5,000 קוב מים, שבשעתו היה המאגר הגדול ביותר לסוגו בישראל.

כעת, בעיר מתכננים את השלב הבא כך שיהיה חלק בלתי נפרד מההליך התכנוני המוניציפלי. על הפרק שני פרויקטים: ראש פינה ויוספטל, מתחמים להתחדשות עירונית, כאלף יחידות דיור בפרויקט, שטחי תעסוקה ומסחר. המאגרים הם מעין קופסה סגורה מבטון שאוספת אליה את עודפי המים, ומחדירה אותם בהדרגה למי התהום בחזרה. המים יהיו מנוטרים כל העת, כדי שאפשר יהיה ללמוד להמשך. הגשם עצמו יוזרם דרך צינורות, מהגגות, החזיתות והמרפסות, לתוך הקופסה שתכיל בין 3,000-7,000 מטר קוב, כמו מגרש של דונם בגובה של שלושה עד שבעה מטרים בהתאמה. 

"זו היתה חשיבה משותפת עם גורמים שונים בעירייה, בשל סוגיות שונות שעלו סביבו. כמו למשל, הפער שבין הפרטי לציבורי, מי יממן, מי מקים ושל מי האחריות לתחזק, עדיין לא כל הסוגיות המשפטיות נפתרו, בדומה לנושאים אחרי שאנחנו פוגשים בפרויקטים מורכבים כאלה, כמו למשל טיפול בפסולת".

מה כן נפתר?

"התחזוקה תהיה ציבורית כי המים הם משאב ציבורי ולכן המאגר יבנה מתחת לשטח ציבורי. המימון וההקמה הם עדיין סוגיה מורכבת, אבל אני מאמין שזה גם יפתר". לפי ההערכות, מאגר של כ-5,000 מטר קוב עלול לעלות ליזם עוד כחמישה מיליון שקלים תוספת לפרויקט. "סביב הפתרונות נולדים תחומים ותתי תחומים של ידע הנדסי, משפטי, ומתחום ההסכמים בין הפרטי לציבורי. זה לא פשוט וצריך להמציא מחדש. הסמכויות של הרשויות מוגבלות במדינת ישראל, אפילו ברמת העובדה של איך מתגברים על דיני מכרזים. אלו לא דברים שמדברים עליהם בכנסים של סביבה, אלא פתרונות שהם תוצר של שיתופי פעולה, בין גורמי עירייה שמתכנסים לחשיבה משותפת". 

ב"עיר מקלט" נספר על היוזמות הירוקות שצומחות ליד הבית, ברשויות המקומיות על ידי ובשביל התושבים. יש לכם סיפורים על יוזמות סביבתיות מקומיות? יוזמים פרויקט להכנת השכונה לשינוי האקלים? כתבו לנו