לשקר בלי לשקר: איך מסגור בתקשורת מעוות את תפיסת המציאות שלך

ברוכים הבאים לשיעור נוסף במדריך המתגלגל שלנו לקריאה ביקורתית. והיום, נצלול לעולם אפל ומתוחכם במיוחד: איך משקרים בלי לשקר. כן, כן, שמעתם נכון. כלי תקשורת יכולים לעוות את המציאות מבלי להגיד שום דבר לא נכון, וזה עלול להיות מסוכן בהרבה משקר בוטה.

הפעם נכיר טכניקה עדינה אך עוצמתית. כזו המאפשרת לעצב את תפיסת המציאות שלנו מבלי שנשים לב. איך? בוחרים מה להראות לנו ואיך, וכמו קוסם שמסיט את תשומת הלב שלכם מהיד השנייה שלו – גם מה להסתיר מאיתנו.

• המדריך לאזרח: איך לצרוך חדשות בביקורתיות בעידן בן גביר?

"ידיעות" משפרר טייקונים מבלי ששמתם לב

השבוע התפרסמה כתבה גדולה על מיסוי "רווחים כלואים" במוסף ״ממון״ של ״ידיעות אחרונות״, של הכתב גד ליאור. הכותרת, הדבר החשוב ביותר והראשון שקוראים רואים, פורסמה כך: "ראשי המשק לבכירי האוצר: הנוסחה המוצעת למיסוי הרווחים הכלואים הרסנית".

רגע, מה זה בכלל "רווחים כלואים"? 

אל תירדמו. מדובר בכספי עשירים או תאגידים שנשארים "כלואים" במבנים פיננסיים מסובכים או ייעודיים, כך שהם לא משלמים עליהם מיסים. כל זאת בזמן שבני המעמד הבינוני משלמים את כל המיסים בזמן, בלי דחייה. בקיצור: פטנט שמאפשר לעשירים לשלם פחות, על חשבון כולנו. לא ממש כלא, יותר כמו מחבוא.

אז מה הבעיה עם הכותרת? 

היא לגמרי מוטה! העיתון בוחר להבליט את עמדתם של "ראשי המשק" (aka טייקונים) ומציג את מיסוי הרווחים הכלואים כדבר הרסני. למה הם לא ציטטו אף גורם שתומך במיסוי? למה לא הזכירו את יוקר המחיה וציינו שיש למהלך הזה תמיכה אדירה ושהוא יצמצם פערים חברתיים? 

כי הם רוצים שתחשבו שזה רע לכם, כשהאמת היא שזה דווקא טוב לרוב הציבור. במקרה של העיתונות הכלכלית

ומי אלה בכלל "ראשי המשק"?

הקורא הפשוט עלול לחשוב שהם מומחים כלכליים שמייצגים את טובת הציבור. בפועל, מדובר בעשירי ישראל, שכבה מצומצמת של משפחות הטייקונים, עם אינטרסים מנוגדים לאלה של רוב הציבור – ובניגוד אליו גם מחזיקים כוח פוליטי עצום וגם כוח תקשורתי אדיר.

זה לא מקרה – זו שיטה

סיפור המסגור חוזר בכלי תקשורת רבים, אך כדאי להתעכב באופן מיוחד על "ידיעות אחרונות", שהמו"ל שלו, טייקון בעצמו בשם ארנון (נוני) מוזס, נאשם בפלילים בחשד למתן שוחד. ב"עין השביעית", אתר העיתונות העצמאי השותף ל"שקוף" שמתמחה בביקורת התקשורת, העיתונאים איתמר ב"ז ואורן פרסיקו ערכו לאחרונה תחקיר מקיף על "שיטת ידיעות אחרונות". הם ראיינו מאות עיתונאים, ששרטטו מערכת שלמה של מסגורים שסייעה למוזס להשתמש בכלי התקשורת שלו ככלי תעמולה.

"שיטת ידיעות אחרונות": כל פרקי התחקיר לקריאה ולהאזנה

המסגורים אינם רק בכותרת, בתמונות או בשמות מכובסים – אלא גם במיקומי הכתבות. כך למשל, אחת השיטות "לרכך" ביקורת היא להחביא כתבה חשובה בעמודים אחוריים או להעלימה מהשער – בניגוד לשיקול העיתונאי. אחד הסיפורים המאלפים הוא היומן של נוחי דנקנר. ב-2014, ב"ממון", סייעו לטייקון דנקנר, אחרי שהסתבך בפלילים, בסוג כזה של הצנעה. "במוסף אמור היה להתפרסם יומן הפגישות של נוחי עם בכירים במשק הישראלי, שממנו התברר שהוא נפגש עם נוני – וגם עם שלדון אדלסון, וביבי כמובן. זה היה כבר כשחקרו אותו בפרשת הרצת המניות", משחזרת בתחקיר עיתונאית שעבדה ב"ידיעות".

קבלו את הכתבות ראשונים בוואטסאפ

"היומן היה הישג עיתונאי", היא אומרת, "אבל כדי להמחיש את זה היה צריך להסביר מה משמעות רשימת הפגישות מבחינת הפרשה שנחקרה. בסופו של דבר, בכתבה הופיע רק המידע היבש – רשימה שהציגה עם מי הוא נפגש, ומתי – ובלי פרשנות. ב'ממון' תִכננו לתת לזה הפניית שער בולטת, אבל בשלב מסוים מחקו אותה ושמו במקום זה הפניה לטור של פלוצקר בנושא אחר".

שימו לב לזה – "העין השביעית" השיגו את שני העותקים, לפני ואחרי, אחד מהם עם הפניה מהשער לסיפור היומן, ואחד בלי:

עותקי הגהה של שער "ממון" לפני ואחרי הסרת ההפניה לחשיפה על נוחי דנקנר. הגרסה השמאלית היא זו שבסופו של דבר ראתה אור ב-2.12.2014, לאחר הכנסת תיקונים גרפיים (צילומים: "העין השביעית". לחצו להגדלה)

ניגודי עניינים זה לא יפה

ואם זה לא מספיק,  דעו לכם ש "ידיעות אחרונות" קיבלו מיליונים מהתאחדות התעשיינים  שמפרסמת בעיתון הררים של תוכן שיווקי. ההתאחדות אף מיוצגת על ידי אחד מ"ראשי המשק" שמצוטט בכתבה על הרווחים הכלואים. גם אם אין הוכחה שהזיקה הזו השפיעה על המסגור, מה שבטוח הוא שאין שום גילוי נאות על הקשר העסקי בין ידיעות להתאחדות. לא יפה.

מסגור זה לא רק מילים

גם תמונות ואפילו זוויות צילום משחקות תפקיד קריטי. ב-2021, למשל, כשדיווחו על ההסכם הקואליציוני עם רע"ם, שידרו בקשת 12 תמונות של "טרוריסטים" ברקע. כך, באמצעות תמונה אפשר להעביר מסר תת הכרתי.

מה עושים כדי לא ליפול למלכודת המסגור?

אל תוותרו על התקשורת – אבל גם אל תתקעו עם אותו צינור של אינפורמציה. מגוון הוא שם המשחק! 

ב"כלכליסט" לדוגמה, עיתון נפרד מ"ידיעות" (אבל עם בעלות זהה) , הגדירו את אותו נושא בדיוק כך: "תקציב 2025 כולל רק רפורמה אחת גדולה וחשובה – מיסוי רווחים כלואים, שיכול להניב כ־5 מיליארד שקל בשנה". אשכרה הפוך לגמרי. גם הוסיפו רקע היסטורי חשוב, וסיפרו שהממשלה נסוגה ממיסוי רווחים כלואים בפני לחץ של טייקונים. גם באתרים אחרים תגלו מסגורים מאוזנים יותר.

מה שמצחיק במיוחד זה שאפילו בווינט, שגם שייך לנוני מוזס, הכותרת של אותה כתבה הייתה הרבה יותר מדויקת: "מכבש לחצים נגד מיסוי הרווחים הכלואים". האירוניה היא ש"מכבש הלחצים" הזה מגיע, כפי שראינו,בין היתר מהעיתון המודפס של אותה קבוצת תקשורת. 

האחריות היא (למרבה הצער) עלינו

להודות על האמת, בעולם של היום קשה להבחין בשלל המניפולציות – גם לקוראים הביקורתיים ביותר. יש מי שעובד קשה מאוד כדי להטות את התכנים, והוא עושה זאת לעתים בצורה עדינה, דקה מן הדק, שמקשה מאוד (מאוד!) להבחין במוקשים המונחים לאורך הדרך.

״מילים משפיעות על המשמעות, מצב הרוח והמוטיבציות של אנשים לפעולה״, מספרת מוניקה פורמן, מאמנת דיבייט ומרצה לרטוריקה. מה שכן, ״בחירת מילים, בין שהיא מודעת או לא, יכולה ללמד אותנו הרבה על השקפת העולם של הכותב. מה שבטוח הוא, שהיא לעולם אינה ניטרלית״. היא צודקת. בעל הון יכול להיקרא "בכיר המשק" והוא יכול להיקרא "טייקון". אותה הפגנה יכולה להיות ממוסגרת כ"התפרעות אלימה" או כ"מאבק צודק למען זכויות אדם". הכל תלוי בבחירת המילים, התמונות והזוויות שמוצגות.

טיפים לסיכום:

• בכל כתבה שמעניינת אתכם תשאלו: מי מספר את הסיפור? מה האינטרסים שלו? אילו זוויות חסרות? כך מפתחים חשיבה ביקורתית!
• אל תסתפקו במקור מידע אחד, ובטח שלא ברשתות החברתיות. קראו כמה אתרי חדשות וחפשו אקטיבית דעות מגוונות.
• למטיבי לכת: נסו לדמיין איך היה נראה הסיפור אם היה ממוסגר בצורה אחרת. באילו מילים היו משתמשים ואת מי היו מראיינים? אילו תמונות אחרות אפשר היה להראות ? תרגיל מחשבתי כזה יכול לעזור לכם לזהות את ההטיות במסגור המקורי.
• מצאתם סיפור חשוב באתר חדשות או בעיתון – שנעלם מדף הבית או מהשער? תשאלו את עצמכם את מי זה משרת.

לעוד המלצות – קראו את המדריך לקריאה ביקורתית והתגברות על פייק ניוז.