שפל דיפלומטי היסטורי: 574 ימים לאחר השבעתו, נתניהו ייפגש עם ביידן בבית הלבן

ראש הממשלה נתניהו הגיע אתמול (שלישי) לביקור מדיני בארצות הברית, במהלכו הוזמן לפגישה רשמית שתתקיים מחר בבית הלבן עם נשיא ארצות הברית ג'ו ביידן, לאחר שהאחרון הודיע לפני מספר ימים על פרישתו מהמירוץ לבחירות לנשיאות שיתקיימו בנובמבר. למרות ניסיונו של נתניהו לשוות לביקור המדיני בארצות הברית "נופך היסטורי חיובי", הביקור יכנס להיסטוריה בישראל כאחת המפלות הדיפלומטיות הגדולות בתולדות יחסי נשיאי ארצות הברית וראשי ממשלה ישראליים. 

הפגישה המיוחלת שתתקיים מחר בין נתניהו לנשיא ביידן תתרחש ביום ה-574 לכהונת נתניהו, מה שיקנה לנתניהו שיא שלילי של משך הזמן שחלף בין השבעתו לראש ממשלה ועד הגעתו לביקור רשמי בבית הלבן, שיא שלא היה כמותו 56 שנה במסגרת מערכת היחסים בין ראשי ממשלות ישראליים ונשיאי ארצות הברית.  

בארצות הברית קיים משטר נשיאותי, ולכן אין מעמד המשתווה מבחינה דיפלומטית למעמד פגישה רשמית בבית הלבן עם נשיא ארצות הברית. בחודש וחצי האחרון, לאור הכישלון הקולוסלי וחוסר היכולת לקבל הזמנה לפגישה נשיאותית, החל נתניהו בייאושו לשווק את נאומו בקונגרס כנאום היסטורי לאור שזו הפעם הראשונה בה נואם ראש מדינה זרה בפעם הרביעית מול שני בתי הקונגרס. מדובר בניסיון למיתוג מחדש של כישלון דיפלומטי חמור. 

"בימים הראשונים של ההיסטוריה"

היסטוריית ביקורי ראשי ממשלה ישראליים בבית הלבן החלה בביקור הרשמי הראשון של ראש ממשלה הראשון של ישראל, דוד בן גוריון, שהתרחש ב-8 במאי 1951, כאשר התארח בבית הלבן יחד עם שר החוץ, אבא אבן, שם פגשו השניים את הנשיא הארי טרומן. אולם לא היה זה מפגש שהתחיל את מסורת המפגשים הקבועה בין ראשי ממשלות ישראלים ונשיאי ארצות הברית. 

ישראל הייתה באותה תקופה מדינה צעירה בת שלוש, שעתידה לוט בערפל, כאשר העימות הבין-גושי בין ארצות הברית וברית המועצות היה בחיתוליו והבריתות בין מדינות העולם רק החלו להתעצב מחדש אחרי מאורעות מלחמת העולם השנייה. העניין האמריקאי במזרח התיכון היה מוגבל למניעת התפשטות הקומוניזם, ולאינטרס הכלכלי שבסחר נפט, ולא התמקד בישראל כבעלת ברית מרכזית. יחלפו עוד תשע שנים עד שבן גוריון ישוב לבית הלבן ב-10 במרץ 1960, שם יפגוש את הנשיא דווייט אייזנהאואר. גם המפגש הזה לא התחיל את מסורת המפגשים הקבועים אחרי השבעת ראש ממשלה. 

בן גוריון לא פגש נשיאים נוספים בבית הלבן, אולם כשהגיע לארצות הברית בשנת 1961 פגש ב-30 במאי את הנשיא ג'ון פ. קנדי בעצרת האו"ם השנתית, שם התנגד בן גוריון לבקשת קנדי לעצור את תוכנית הגרעין הישראלי שפותחה בדימונה ולהימנע מהפיכת ישראל למעצמה גרעינית. למרות שהותו בארה"ב, לבית הלבן בן גוריון לא הוזמן באותו ביקור. 

עליית קרנה של ישראל ותחילת מסורת המפגשים 

ברבות השנים נטען כי רה"מ לוי אשכול היה ראש הממשלה הראשון שביקר בבית הלבן, אך כאמור מדובר בטענה שגויה. אשכול היה ראש הממשלה השני, והגיע לבית הלבן לראשונה ב-31 במאי 1964, שם פגש את הנשיא לינדון ג'ונסון. 

ב-5 ביוני 1967 ממשלת אשכול פתחה במלחמת ששת הימים וניצחה ניצחון מוחץ את מדינות ערב הסובבות אותנו, מה שהעיד על עוצמתה הצבאית של המדינה הצעירה, והעלה את קרנה בעולם כולו ובארצות הברית. ב-7 בינואר 1968, בדיוק חצי שנה אחרי מלחמת ששת הימים, פוגש הנשיא לינדון ג'ונסון את רה"מ אשכול בבית הלבן כאשר זהו ביקורו השני ואחרון של אשכול בבית הלבן. 

בפרספקטיבה ניתן לומר שמלחמת ששת הימים, ולאחריה מלחמת יום כיפור, היוו נקודת מפנה ביחסי נשיאי ארצות הברית וראשי הממשלה בישראל. שתי המלחמות קיבעו את ישראל בתודעת הממשל בוושינגטון כגורם מרכזי במזרח התיכון, שיש להחשיבו, לפחות ברמת הצורך להבין את שאיפותיו וכיצד הן עשויות להשפיע על האינטרסים של ארצות הברית באזור. 

שני המפגשים של רה"מ לוי אשכול הם הראשונים שניתן להחשיב במסורת שהתקבעה לפיה נשיאי ארצות הברית מזמינים ראשי ממשלה חדשים שהושבעו לראשות ממשלה בישראל. ראש הממשלה הבאה שהוזמנה לבית הלבן אחרי אשכול הייתה גולדה מאיר. 

מרגע השבעת רה"מ מאיר לתפקידה עברו 192 ימים עד שכף רגלה דרכה בבית הלבן בתקופת הנשיא ניקסון. על אף שמאיר הייתה דוברת אנגלית כשפת אם, כלי התקשורת דיווחו כי בין השניים לא שררה חיבה גדולה כיוון שלא ראו עין בעין בסוגיות מדיניות שונות. 

אחרי שמאיר נבחרה לכהונתה השנייה ניקסון לקח את הזמן והזמין אותה לביקור שני ביום ה- 313 לכהונתה. אחרי מלחמת יום כיפור כהונתה הבאה של מאיר נמשכה פחות משלושה חודשים ולוותה במחאות של אחרי מלחמת יום כיפור, שהובילו להתפטרותה לאחר פרסום מסקנות ועד אגרנט, מה שלא הותיר לה זמן לביקור נוסף בוושינגטון.  

בשנת 1974, אחרי הבחירות לכנסת השמינית, מונה ראש הממשלה יצחק רבין לכהונתו הראשונה, וכעבור 99 ימים ביקר בבית הלבן, שם פגש את הנשיא ג'רלד פורד שנכנס לתפקידו אחרי התפטרות הנשיא ניקסון בשל מעורבותו בפרשת ווטרגייט. בכהונת רבין השנייה בשנת 1992 לקחו לו 29 ימים מיום ההשבעה עד שפגש את הנשיא קלינטון בבית הלבן.

בשנת 1977 נפלה ממשלת רבין הראשונה ולשלטון בישראל עלה מנחם בגין, ראש ממשלה ראשון המשתייך למחנה הימין ואינו ממפלגת העבודה. שנה לפני כן נבחר בארצות הברית הנשיא ג'ימי קרטר שלא ממתין זמן רב ומזמין את בגין לביקור בבית הלבן 29 ימים אחרי השבעתו לראשות הממשלה – פרק הזמן הקצר ביותר עד אותו רגע. 

ראש הממשלה יצחק שמיר לא היה אהוד בבית הלבן בתקופת כהונת הנשיאים רונלד רייגן וג'ורג' בוש האב. בשנת 1983 נדרשו 50 יום מהשבעת שמיר לראש ממשלה ועד שפגש את רייגן בבית הלבן, ובכהונתו בשנת 1987 נדרשו 121 ימים עד שראה את הבית הלבן מבפנים. בשנת 1989 לקחו לנשיא בוש (האב) 105 ימים עד שפגש את שמיר בבית הלבן, ובשנת 1990 נדרשו 183 ימים עד שהתקיימה הפגישה. 

בניגוד לשמיר, חיבת נשיאי ארה"ב לשמעון פרס הייתה גלויה ובאה לידי ביטוי במהירות שהוזמן להגיע לבית הלבן. פרס הושבע לראשונה לראש ממשלה בשנת 1984 ופגש את רייגן תוך 26 יום מהשבעתו, שיא עד לאותם הימים. בשנת 1995 ידרשו לנשיא קלינטון 20 ימים בלבד כדי לפגוש בבית הלבן את פרס. 

אולם שיא המהירות בכל הזמנים שלקח לראש ממשלה ישראלי להגיע לבית הלבן מרגע השבעתו שמור לרה"מ אהוד ברק, שתוך 10 ימים מההשבעה כבר ישב בחדר הסגלגל בבית הלבן בתקופת הנשיא ביל קלינטון. אחד השיקולים של קלינטון היה הרצון לקדם במהירות הסכם שלום בין ישראל והפלסטינים, בשלהי כהונתו השנייה בנשיאות. כאן נזכיר כלל חשוב לגבי נשיאי ארצות הברית – כשהם רוצים אז ניתן להוציא לפועל ביקור כמעט מהרגע להרגע, וכשהם אינם מעוניינים בכך – צצים לפתע שלל תירוצים מדוע הדבר אינו אפשרי. 

תקופת ההמתנה השנייה באורכה שייכת לרה"מ אריאל שרון שהמתין רק 14 ימים עד שהגיע לבית הלבן מרגע השבעתו בשנת 2001, שם פגש את הנשיא ג'ורג' בוש הבן, שהעריץ את שרון ופיתח עמו יחסי חברות עמוקים. לשרון ובוש הייתה מערכת יחסים חברית, משהו שלנתניהו לא היה מעולם עם אף נשיא. 

מפגשי נתניהו עם נשיאי ארצות הברית

אם אכן ייפגש נתניהו מחר עם הנשיא ביידן הוא עתיד לקבוע שיא שספק אם ישבר אי-פעם בעתיד על ידי ראש ממשלה אחר, ביידן הוא הנשיא הרביעי אותו פוגש נתניהו בבית הלבן וזה יותר מאשר כל ראש ממשלה אחר בתולדות ישראל. הסיבה לכך טמונה כמובן בעובדה שנתניהו הוא ראש הממשלה המכהן הכי הרבה שנים בתפקידו מאז קום המדינה, כשכרגע שנות כהונתו מסתכמות ב-17 שנים. 

הנשיא הראשון שפגש נתניהו בכהונתו הראשונה ב-1996 היה הנשיא ביל קלינטון, והמפגש ביניהם בבית הלבן התקיים 22 ימים אחרי השבעתו לראשות הממשלה. מדובר בפרק הזמן הקצר ביותר שיקח לנתניהו להגיע לבית הלבן בכל כהונותיו. 

הנשיא השני שנתניהו פגש בבית הלבן היה ברק אובמה ב-2009, אחרי 49 ימי כהונה. מהרגע הראשון לא שררה כימיה בין שני האישים, וברבות השנים יחסיהם התדרדרו לרמות שונות של תיעוב הדדי. אחרי הבחירות לכנסת ה-20 לקח לנתניהו 180 ימים עד שאובמה הסכים לשוב ולפגוש אותו בבית הלבן בשנת 2015, וזאת אחרי תקרית הנאום המפורסם של רה"מ בקונגרס בו יצא חזיתית נגד מדיניות אובמה בנושא האיום של פרויקט הגרעין האירני. 

אולם גם בתום כהונת אובמה ותחילת כהונת הנשיא דונלד טראמפ, נדרשו לנתניהו 122 ימים עד שהוזמן לבית הלבן. הרקע לדברים היה יוזמת טראמפ להסכמי שלום בין ישראל למדינות ערב, ולמחלוקות בינו ובין נתניהו בנושא.  

בכהונה הנוכחית שבר נתניהו כמעט את כל השיאים השליליים באשר למשך הזמן שנדרש לראש ממשלה להגיע לביקור רשמי בבית הלבן, ולא בגלל שלא ניסה, או יותר נכון התחנן באמצעות שליחים, כדי לזכות למעמד הנחשק. חיפוש ברשימות האורחים של הבית הלבן בתקופת ביידן מעלה כי השר רון דרמר, יד ימינו של נתניהו, הגיע לבית הלבן לא פחות משמונה פעמים מאז שהושבע נתניהו לכהונה שישית, ולפחות בחלק מהפעמים, אם לא בכולן, ניסה דרמר לתאם מועד לביקור רשמי של נתניהו.  

כבר בתחילת כהונת נתניהו השישית החל העימות הקשה בינו והנשיא ביידן לאור שביידן זעם על ניסיון ההפיכה המשטרית של ממשלת נתניהו. ביידן צידד בעמדת מאות אלפי המפגינים בקפלן ובשמירה על עקרונות הדמוקרטיה הליברלית הישראלית. סוגיה זו היוותה רקע לתחילת החרם חסר התקדים שלו נגד ראש הממשלה. 

גם כשנחת רה"מ בניו-יורק בספטמבר 2023, במסגרת הגעתו השנתית לעצרת ראשי המדינות באו"ם, סרב ביידן להצעות שליחיו שניסו לקדם את הזמנתו לפגישה בבית הלבן. הפגישה בין ביידן ונתניהו התקיימה בסוף במה שמכונה "שולי עצם האו"ם", אקט משפיל עבור ראש ממשלה ישראלי שבקשותיו לפגישה בבית הלבן נדחו. 

אחרי טבח שבעה באוקטובר הנשיא ביידן הגיע לישראל והתייצב לימינה כמו שאף נשיא אחר בהיסטוריה לא עשה בזמן מלחמה. אולם גם בשיא המשבר, וגם לאחריו, נמנע נשיא ארצות הברית להזמין את נתניהו לביקור המיוחל, וככל שהתמשכה הלחימה התרבו חילוקי הדעות החריפים בין השניים. הביקור המתקיים מחר הוא תולדה של "חרב דיפלומטית" אותה הציב רה"מ נתניהו מעל ראשו של ביידן, בדמות הזמנה לנאום בפני שני בתי הקונגרס אותה דאג לקבל. 

חששו של ביידן מנאום נתניהו בקונגרס, ומיכולת ההשפעה של נאום כזה על מערכת הבחירות לנשיאות המתקיימת בנובמבר, הובילו את ביידן להזמין לבסוף את רה"מ לביקור בבית הלבן. אולם הפגישה תתקיים אחרי 574 ימי חרם חסר תקדים למעשה של נשיא ארה"ב על ראש ממשלה ישראלי. 

בסופו של דבר גם ההזמנה לביקור מחר נשלחה בחוסר חשק מופגן. דבר הגעת נתניהו לנאום בקונגרס פורסם כבר ב-1 ביוני, ונשיא ארצות הברית לקח יותר מחודש ימים עד שבבית הלבן הסכימו לקבוע עקרונית פגישה לראש ממשלת ישראל העתיד לנאום בקונגרס, מבנה שהמרחק בינו ובין הבית הלבן הוא מרחק של דקות נסיעה ספורות ברכב על שדרות פנסילבניה בוושינגטון. 

נתניהו יפגוש את ביידן למעשה בדמדומי הקריירה הפוליטית ארוכת השנים שלו בגבעת הקפיטול, יממות אחרי שהכריז על פרישה מהמרוץ לכהונה שנייה. מעניין עד כמה החיוכים הצפויים בין השניים ביציאתם להצטלם לכלי התקשורת, יצליחו להסתיר את הטעם החמוץ-מר שילווה את המפגש שיכנס להיסטוריה בישראל, ולא בשל מאפייניו החיוביים.