דעה: מול מכונת הכסף של חברות הגז, עומד הביטחון האנרגטי של כולנו

חברות הגז דוחפות בשנתיים האחרונות להרחבה מאסיבית בייצוא הגז. הבקשה המשמעותית ביותר היא בקשת מאגר לוויתן, המאגר הגדול ביותר של ישראל הנמצא תחת שליטת יצחק תשובה והתאגיד שברון, שדרש אישור לייצוא לאירופה של 175 מיליארד מ"ק – כרבע מעתודות הגז המוכחות של ישראל. אישור הבקשה יהווה אסון בסדר גודל לאומי ויגדע, בטווח הבינוני, את הביטחון האנרגטי שישראל כרגע נהנית ממנו בזכות העצמאות שלה מתלות בייבוא לעיקר צרכי החשמל במדינה.

ייצוא גז טבעי כשלעצמו איננו דבר רע. הוא מייצר הכנסות למדינה ומחזק את מעמדה של ישראל מול שכנותיה, שפיתחו תלות בגז הישראלי. אלא שכפי שהוחלט בוועדת צמח ב-2012, הוועדה שבחנה באופן נרחב את מדיניות הגז של ישראל, חייבים לשמור עתודות לשוק המקומי, כדי למנוע מישראל להגיע למצב של אירופה כיום: תלות ביבוא אנרגיה, מה שהוביל מאז המלחמה באוקראינה למחסור ולזינוק במחירי החשמל. החלטת הממשלה שאימצה את מסקנות ועדת צמח קבעה שעל ישראל לשמור עתודות גז ל-30 שנה לשוק המקומי.

כעת הנושא חוזר שוב לשולחן הדיונים עם ועדה נוספת – "ועדת דיין", בראשות מנכ"ל משרד האנרגיה החדש יוסי דיין, שתפקידה לבחון ולעדכן את מדיניות האנרגיה הממשלתית. לקראת תחילת פעילותה, ערכנו בארגון הלובי הציבורי לובי 99 בחינה של התחזיות העדכניות ביותר של ביקוש והיצע של גז טבעי, על בסיס הפרסומים של חברות הגז מהשבועות האחרונים. הממצאים מדאיגים ביותר. בהסתכלות על עתודות גז מוכחות, ישראל צפויה למצוא את עצמה במחסור הולך ומחמיר בגז כבר ב-2037. וזאת טרם אישור בקשת הייצוא של לוויתן, אשר יחמיר דרמטית את המצב. 

מדובר בהערכה שמרנית, שלוקחת בחשבון את קצב המעבר לאנרגיות מתחדשות, שעדיין מזדחל ולא מצליח לגמול את ישראל מהתלות בגז, כך שהחשמל שלנו עדיין מופק בחלקו מפחם – המזהם ביותר. אין יעד בנושא אנרגיות מתחדשות שישראל לא פספסה ולכן ישראל מבססת את רוב החשמל שלה על גז, וכך צפוי בעתיד הנראה לעין. בראיה שלוקחת בחשבון היערכות לחירום, מבחינת המצב הגיאופוליטי והביטחוני, ראוי להתכונן להמשיך להיות תלויים בגז – לעוד הרבה זמן.

בנוסף, ראוי להזכיר שבמאגרים רבים בעולם, כמו מאגר גרונינגן בהולנד, או מאגר זהר במצרים, נוצרות תקלות במהלך ההפקה שמקטינות את המאגרים. ולעניין העתודות בים, מיטב הגיאולוגים – כלומר אלו שאינם בשירות חברות הגז – מטילים ספק בסבירות למצוא עוד מאגרים גדולים. 

רבע מהגז עלול ללכת לאיבוד בדרך

נושא ייצוא הגז שמצוי כעת על שולחן ועדת דיין, צריך לכלול לא רק את סוגיית כמות הייצוא – אלא את התהליך עצמו. חברות הגז דוחפות להקמת מתקן הנזלה – זהו מתקן שיאפשר להפוך את הגז של מאגר לוויתן לנוזל ולייצא אותו ישירות לאירופה מבלי לשלם דמי תיווך למצרים. מתקן הנזלה אמנם יאיץ את מכירות חברות הגז, אבל בפועל יבזבז את עתודות הגז שלנו: בתהליך הפיכתו לנוזל ולאחר מכן חזרה לגז, נעלמת כרבע מכמות הגז. 

מלבד זאת, מתקני ההנזלה הקיימים כבר במצרים צפויים להיות חסרי גז בעתיד הקרוב, מה שמעלה אפשרות למצוא פתרון יעיל יותר בשיתוף המצרים, ללא צורך בהקמת תשתיות חדשות. כלומר, למצרים אין עדיין מספיק גז לייצוא, לכן ניתן, למשל, להגיע להסדר לפיו הם מייצאים את הגז של ישראל בעבור עמלה – וכך להימנע מהקמת תשתיות יקרות. 

שני שרי האנרגיה הקודמים החליטו פשוט לדחות את קבלת ההחלטות הקשות האלה בנושא זה. אלא שאפשרויות הדחייה נגמרו, ההכרעות תתקבלנה השנה, ושר האנרגיה הנוכחי אלי כהן הוא זה שיצטרך להכריע. חברות הגז יעשו הכול כדי לאשר, כמה שיותר מהר ובהיקפים הגדולים ביותר, ייצוא של גז מישראל.

אנחנו רואים את נציגי ענקיות הגז בדיונים בכנסת, מביאים איתם בכירי משרד האנרגיה לשעבר שכעת מייצגים אותם מול המדינה. אנחנו רואים את הכתבות המוטות לטובתם בגופי תקשורת עם אינטרס מסחרי בגז, כמו וואלה או מעריב שבשליטת אלי עזור, שמחזיק במקביל בחלק ממאגר תמר. זהו רגע קריטי להתעוררות ציבורית מולו ומול ועדת דיין על מנת להיאבק בבולמוס הייצוא של חברות הגז, ולדאוג לעתיד הביטחון האנרגטי של מדינת ישראל. 

*

הכותב הוא אריאל פז-סיוויצקי, מנהל מחלקת המחקר בלובי 99, הלובי הציבורי