במקום עוד הטפת מוסר לציבור, הגיע הזמן שסילמן תתעורר ותבין את תפקידה

קליפת בננה לא שווה יותר מדי כשהיא נטמנת באדמה. היא מזהמת, מלכלכת ולא מנוצלת. האמת שרוב קליפות הבננה ימצאו את עצמן בדיוק במקום הזה. כמובן שלא מדובר רק על קליפות בננה, אלא על שיירי תפוחים, אורז שנשרף בסיר וגבינה שהתחבאה בירכתי המקרר והעלתה עובש. למעשה, כמעט כל שאריות האוכל שלנו ימצאו את עצמן קבורות באדמה בהיעדר פתרון אחר. 

ובישראל אין פתרון אחר. מתקני המיון לא מגיעים לתוצר איכותי והשוק רווי בשחיתות. פה ושם יש יוזמות מקומיות של תושבים או רשויות שמעודדות קומפוסטציה של פסולת אורגנית, אבל לא מדובר בהיקפים מערכתיים וכ-80% מהזבל נקבר. 

ובשעה שהציבור טובע בתוך הערימות – במקום להושיט יד או לכל הפחות להבין שהכישלון הוא תחת אחריותה, השרה להגנת הסביבה עידית סילמן מצאה שיום הניקיון הארצי הוא הזדמנות לחנך מחדש וללמד איך להתנהג. קצת כמו המיליארדרית שרי אריסון שתמכה בהחלטת בנק הפועלים בשעתו לפטר 900 מעובדיו, ואז יצאה בקמפיין "השלום מתחיל בתוכי" שמעודד את הציבור לשינוי דרך התבוננות פנימית, ככה סילמן מציגה ניתוק מרהיב וחוסר הבנה מוחלט של התפקיד שלה ומטיפה לאחריות אישית.

זה קרה אמש (שלישי), כשהמשרד להגנת הסביבה שחרר הודעה לתקשורת על יום הניקיון הארצי. במסגרת ההודעה, סילמן כמו תמיד שירבבה ציטוט. אולי בהיעדר דוברת אישית היא מנצלת את זמנם של פקידי המשרד לצרכיה האישיים עם ציטוטים ותמונות, אולי זו נורמה שהשתרשה – אולי כי אפשר ולא עוצרים אותה. 

בציטוט היא קראה לציבור בין היתר לקחת אחריות על הניקיון. "יום הניקיון הארצי 2024 הוא הזדמנות מצוינת לשים זרקור על נושא הניקיון והאחריות האישית לפסולת המיוצרת בידי כל אדם, באמצעות קיום פעילויות הסברה וחינוך, שיגבירו בקרב הדור הצעיר את המודעות לשמירה על ניקיון הסביבה והמרחב הציבורי", היא שיגרה לכולם והוסיפה כמה מילים על פסולת בניין. אף מילה על הפחתה במקור, על קמפיין שמסביר איך למחזר, על אפשרויות אחרות לסופה של קליפת הבננה.

התפקיד של סילמן אינו להטיף מוסר, אלא להתוות מדיניות. התפיסה שכישלון מערכתי מתחיל באחריות אישית מעוותת את תפקיד המדינה, את מהות השר, את מטרות הריבון. וכמו הבננה עצמה, אם זה נראה רקוב, זה לא דבש.

סילמן דיברה אמנם על פסולת, אבל ביטאה תפיסה כלכלית ארכאית שהתנפצה ב-7 באוקטובר, פילוסופיה שמעודדת את צמצום סמכויות השלטון ומוסדותיו ומאמינה שהאזרח והוא בלבד אחראי לגורלו. מדיניות שאמורה היתה להיגנז בימים שבהם המדינה צריכה לדאוג לרווחתם וביטחונם של אזרחיה ונכשלה פעם אחר פעם בחצי השנה האחרונה. זו תפיסה מבית היוצר הכלכלי שמאשים את העניים בעניותם, את החולים בהתנהגותם ואת החיים ליד מפעל מזהם, בבחירות שעשו. אותה מדיניות שסוברת שהכל אפשרי אם רק נאמין בעצמנו, כי השלום מתחיל בתוכנו והבננה היא אחריות אישית. 

התפקיד של סילמן אינו להטיף מוסר, אלא להתוות מדיניות. התפיסה שכישלון מערכתי מתחיל באחריות אישית מעוותת את תפקיד המדינה, את מהות השר, את מטרות הריבון. וכמו הבננה עצמה, אם זה נראה רקוב, זה לא דבש

אלא שאפילו דוגמה אישית סילמן לא מצליחה לספק. כשבוטל המס על הכלים החד פעמיים המשרד להגנת הסביבה התחייב להציג חלופה בתוך חצי שנה, כלומר ביוני האחרון. בינתיים אין חקיקה, אין מס ואין אחריות אישית של זו שעומדת בראש המשרד על הכישלון המהדהד. ואם לא די בזה, בסרטון שצורף להודעה לתקשורת ולציטוט של סילמן, המשרד להגנת הסביבה פרסם ש-56% מהפסולת המושלכת לרחוב מקורה בפלסטיק חד פעמי. כלומר לא רק שסילמן לא מנעה את ביטול החוק, לא רק שהיא לא יצרה מתווה חדש כפי שהתחייבה, אז עכשיו אנחנו אשמים. כולנו. אלה שהשלום לא התחיל בתוכם. 

ולא רק זה: לרוב הבתים בישראל אין לאן להשליך פסולת רטובה, המשרד לא מנהל הסברה אמיתית על מיחזור, משמעותו וההבדלים בין הפחים, אין ניסיון להפחית פסולת במקור והפתרון לפלסטיק עודף הוא בין היתר שריפה שלו במפעל הפרטי המזהם בישראל, "נשר", שפעם אחר פעם נתפס עובר על החוק.

אז רגע לפני שהיא מפרסמת עוד ציטוט, סילמן מוזמנת לאמץ את העצות שלה בעצמה, ליישם אותן בלשכתה ולקחת אחריות על פסולת שמוטב שלא היתה נכתבת. גם ציטוטים אפשר להטמין ולפעמים זה אפילו מועיל לסביבה.