איך למנוע ראשי ממשלה מושחתים?

הציבור בישראל מתעורר שוב למציאות בה ראש ממשלה חשוד בפלילים. מדכא. מזוויע. אבל לא מפתיע. אז הפעם ב"פינת הטרחנות" (מה שכולכם מרגישים שלא בסדר – ובאמת כך אבל ממשיכים כאילו אין דין וחשבון ולכן אחפור עד שישתנו): חוקי שקיפות.

אבל רגע, למה לטרוח על זה? הרי לפינה כזו לא יהיו לייקים. איבדתי כבר 90% מכם כי זה לא פרסונלי. אבל זה הרבה יותר חשוב מלדרוש דין וחשבון ממושחת זה או אחר. זה דין וחשבון מהשיטה. וזה קריטי כי המערכת השלטונית שלנו כיום מעודדת שחיתות. חוסר שקיפות בתיבול תמריצים גרועים מעודדים את אנשי הציבור שלנו לא לשרת את הציבור.

אז הנה אני מטרחן אחת ולתמיד על שורת חוקים שיכלו לא רק לשנות את התפאורה והשחקנים, אלא את ההצגה כולה והסוף העצוב הרפטטיבי:

• חייבים לקצר את הפגרות (הידעתם שהכנסת עכשיו בחופש 3 חודשים?) ולתת כלים לח"כים לפיקוח אמיתי על הממשלה למשל דרך חיזוק מרכז המחקר והמידע (כשח"כ מבקש היום ללמוד על נושא ממקור אובייקטיבי זה לוקח אינסוף זמן +2).
• יש לפרסם הסכמי קיזוז מהמליאה ולאכוף מענה על שאילתות לשרים. לפרסם מסמכים שלוביסטים ואנשי עסקים מעבירים לממשלה ולכנסת.
• לקבוע שיומני נבחרי הציבור והפקידים הבכירים יהיו שקופים. במקרה של רצון להשחיר פגישה מטעמי פרטיות/רגישות- יפסוק בנושא שופט בדימוס.
• שקיפות מלאה בנכסים, מניות, זיקות לתאגידים, חובות ושאר אינטרסים כלכליים של נבחרי הציבור (זה קיים חלקית, אך אלו מוטמנים בכספת ולכן היחיד שמרוויח מכך זה מי שמכר למדינה את הכספת).
• אותו דבר לגבי שיחות טלפון עם אנשי עסקים ונציגיהם. כך גם לגבי שקיפות בהפרש הצהרות ההון (אין לנו רצון לחטט בעו"ש שלכם, יספיק לנו לדעת מה ההפרש בהון שלכם מהרגע שנבחרתם) מדי שנה ובחינה שנתית שלהן בנציבות שתקום למלחמה בשחיתות.
• איסור על מתן הלוואות פרטיות לנבחרים (ככה מכבסים שוחד).
• פרסום פרוטוקולים ותיעודי הצבעות מכל הפורומים הלא ביטחוניים (יש משהו רגיש? השופט בדימוס בנציבות יאשר את ההשחרה, במקום צנזור אוטומתי שקיים היום והתייחסות אלינו כדבילים).
• תקציב? הכל (מלבד ביטחוני) – שקוף. אין שום תירוץ בעולם להסתיר לאן הולכים כספי המסים שלנו. כל ההוצאות כולן צריכות להיות פומביות. מובכים ולא רוצים שנגלה על מה הוצאתם? תוציאו מהכיס שלכם. פשוט.
• לאפשר לביה"מ להטיל סנקציות אישיות כשמסרבים לחשוף מידע שלא בצדק. עצמאות מלאה לממונים על חופש המידע, ולמבקרי הרשויות המקומיות.
• רישום מאעכרים במאגר פומבי – גם ללוביסטים מול הממשלה (כיום יש שקיפות רק ללובי מול הכנסת) ועונש מאסר למי שישדל ללא היתר.
• פרסום רשימת הלקוחות של כל יועץ פרטי שעובד במקביל עם רשויות השלטון ועם לקוחות פרטיים (כמו עו"ד דוד שמרון). יועץ יקר, אתה לא רוצה לפרסם שמות לקוחות? אל תעבוד במרכז העצבים השלטוני.
• קביעת סטנדרט לצינון נרחב לפני שרגולטור עובר לתחום עליו פיקח. גם בתקשורת: כינון שקיפות מלאה בתוכן שיווקי, ותוכן ממומן לצד שקיפות בעסקים ואינטרסים נוספים של המו"לים.

הציבור במקום האחרון בסדר העדיפויות

תבינו, כמעט כל פרשייה שאנו רואים – יכולה הייתה להימנע. כאדם שמכיר את המערכת, העובדה שכמעט כל מה שציינתי למעלה כבר הוצע כחוק – וטורפד – מעציב אותי יותר מכל דבר אחר.

לקוות שראש הממשלה הבא יהיה נקי מבלי לשנות את הכללים -זו בדיחה. אין לאף נבחר ציבור כיום – מלבד לצדיק גמור – תמריץ לעבוד בשבילנו. כן יש לו אינטרס להתפרסם בתקשורת, לסייע לחברי מרכז, להגן על ראש המפלגה, להירתם למען לוביסטים וטייקונים בשביל הג'וב ביום שאחרי, לעשות לביתו איפה שהכללים רופפים, לעזור לתורמים ועוד ועוד.

ואנחנו? במקום האחרון בסדר העדיפויות. הרי הציבור, בחלקו הלא קטן, גם ככה יצביע מהבטן, לפי החינוך וסטטוסים שהנבחרים כתבו בפייסבוק. אז למה שישרת ואותנו? בגלל זה חייבים לשנות את הכללים. לקוות שמשהו ישתנה רק כי טופלה עוד פרשה- זה יותר תמים מלחשוב שג'ון סנואו לא ימות שוב.

אסביר: בכביש מסוכן ועתיר מהמורות – לא יעזור להוריד נהג גרוע מהכביש. עד שלא נתקן הכביש- כל נהג עלול להתהפך.

לכן יש להכריז עכשיו, ממש עכשיו וחרף הפגרה (עוד שחיתות ממוסדת) על מצב חירום ולהקים נציבות למניעת שחיתויות.
ברור שהשקיפות לא תיצור גן עדן, שחייבים במקביל לקבע נורמות אנטי שחיתות, ושזו רק ההתחלה. מי שישאף לבזוז את הקופה הציבורית- עדיין עלול להצליח. אבל זו התחלה.

שקיפות – כלי, לא מטרה

חשוב לי להדגיש: שקיפות היא כלי, לא מטרה. כלי שמסייע לנבחרי הציבור (כן, לנבחרי הציבור) להתחבר לציבור הרחב ולשרתו. זה פשוט: בזכות השקיפות, נבחרים יידעו שמסתכלים על פעילותם ולכן יפעלו נקי יותר. הם ידללו פעילויות, פגישות ומהלכים שהם מתביישים בהם. שלא לדבר על מעשים פליליים וניגודי העניינים שמסאבים את הליך קבלת ההחלטות ויעופו מהחלון.

לכן זה אינטרס של הליכוד ושל העבודה. של הבית היהודי ושל מרצ. של כל מי שחולם על מדינה של אזרחיה. של כל מי שיש לו ילדים/אחיינים/סתם רוצה לחיות סבבה.

וזה אפשרי. מה שהיה בגדר חלום – בשנתיים האחרונות מתממש למציאות, ואך ורק בזכותכם. זה בחיים לא יגיע מהנבחרים עצמם. וזה לא אשמתם – אתם הייתם מגבילים את עצמכם? סביר להניח שלא. בגלל זה אנחנו חייבים להגביר את הלחץ.

עובדה: בעקבות הפעילות 3 שרים פרסמו הצבעותיהם. רבע מהנבחרים פרסמו יומן. יותר מחצי – את מצבת נכסיהם. עבר חוק להגברת שקיפות הלוביסטים וקביעת צינון ליועצים פרלמנטאריים. הצלחנו להשקיף את אתר "המעטפה" הסודי לקבלת החלטות ממשלתיות.
בדרך לקביעת נורמות בדפי הפייסבוק של הנבחרים. זה תמיד נראה בלתי אפשרי- עד שזה אפשרי. במיוחד אם מטרחנים על זה.