ח"כ כסיף לא הודח – אבל הרדיפה הפוליטית מעוגנת בחוק

הליך ההדחה ההיסטורי של ח"כ עופר כסיף (חד"ש) נחל אמש (שני) כישלון, לאחר שהמליאה לא הגיעה לרוב הדרוש. 85 ח"כים הצביעו בעד – מרחק של חמישה ח"כים מהדחה – בעקבות חתימתו של כסיף על עצומה התומכת בעתירת דרום-אפריקה לבית הדין הבינלאומי בהאג.

אף שלא מדובר בפעם הראשונה בה הכנסת ניסתה להדיח חבר כנסת באמצעות הפעלת התיקון לחוק יסוד: הכנסת, לראשונה הבשיל ההליך והגיע עד למליאה. שני הניסיונות הקודמים להדחה – של ח"כ באסל גטאס (בל"ד) ב-2017, ושנתיים לאחר מכן של ח"כ חנין זועבי (בל"ד) – נגדעו באיבם, מסיבות שונות.

ניסיון ההדחה השלישי, הפעם נגד כסיף, מספק שעת כושר להתבוננות עומק על התיקון לחוק יסוד משנת 2016 שמאפשר לחברי כנסת להדיח חברי כנסת אחרים; חוק שכפי שניתן לראות מופעל בהכרח נגד "מיעוט כרוני" – נציגי המגזר הערבי.

חוק ההדחה בארץ – ובעולם

"חוק ההדחה" קובע שתי עילות להדחת חבר כנסת: הראשונה, תמיכה במאבק מזוין, של מדינת אויב או של ארגון טרור, נגד ישראל; והשנייה, שלילת קיומה של ישראל כמדינה יהודית ודמוקרטית. 

מדובר בתיקון משנת 2016 לחוק יסוד: הכנסת, והוא מתבסס על העילות בחוק לפסילת מועמדים לכנסת, שגם הן נקבעו בחוק היסוד. אלא ש"חוק ההדחה", שכוון מלכתחילה נגד ח"כים ערבים וכונה גם "חוק חנין זועבי", מונה רק שתיים מתוך שלוש העילות לפסילת מועמדים. העילה השלישית – פסילה על בסיס הסתה לגזענות – נותרה בחוץ, ולא במקרה.

בנוסף, בניגוד ל"חוק ההדחה" מ-2016, פסילת מועמד לכנסת מותנית מראש באישור של בית המשפט העליון. כך למשל, בעבר דחה בית המשפט עתירות לפסילת מועמדותה של ח"כ זועבי. ניתן אמנם לערער על פסילה של ח"כ מכהן לבית המשפט העליון, אך הערעור נעשה רק מרגע הפסילה, ואישורו של בית המשפט אינו נדרש כתנאי מקדים.

כיצד נמדד החוק הישראלי בהשוואה למדינות אחרות בעולם? לקראת חקיקת החוק פרסם הממ"מ (מרכז המידע והמחקר של הכנסת) דוח משווה בנושא הדחת חבר פרלמנט בידי הפרלמנט. הדוח סוקר את המצב הקיים במדינות הבאות: אוסטריה, אוסטרליה, אירלנד, ארצות הברית, בלגיה, בריטניה, גרמניה, דנמרק, הולנד, יוון, נורבגיה, ספרד, פולין, פינלנד, צ'כיה, צרפת, קנדה, שבדיה ושוויץ. 

מסקנת הדוח היא שברוב המדינות המוזכרות אין לפרלמנט סמכות להדיח את אחד מחבריה. רק במקצת הפרלמנטים ישנה סמכות כזו, בהן אנגליה, ארה"ב, קנדה וברוב מדינות הפדרציה המרכיבות את אוסטרליה, אולם לא בפרלמנט הפדרלי. 

בארצות הברית, סמכות ההדחה של שני בתי הקונגרס מעוגנת בחוקה, כשנדרשת הסכמה של שני שליש לפחות. בדוח מצוין כי במדינות בהן ניתן להדיח חברי פרלמנט, המנדט חוזר לציבור הבוחרים שבוחר מי יהיה המחליף. זאת, לעומת המצב הקיים בישראל, שבו אם מתקיימת הדחה, הבא ברשימת המפלגה נכנס לכנסת אוטומטית, בלי שמתקיימת על כך הצבעה מחודשת.

גם בפינלנד ניתן על פי חוקת המדינה להדיח חבר פרלמנט ברוב של שני שלישים מחברי הפרלמנט שהצביעו. זאת במקרים בהם חבר הפרלמנט אינו ממלא את תפקידו וחובותיו באופן עקבי או כאשר הוא נשפט ונידון לעונש מאסר בפשע מכוון או עבירות בחירות. אלא שעד כה, הסעיף בחוקה לא הופעל מעולם בפינלנד.   

הבעיה ב"חוק ההדחה" הישראלי, בהשוואה, היא שמדובר בחוק המכוון באופן ספציפי נגד נציגי קבוצה מסוימת באוכלוסייה, שמתפקדת בכנסת על תקן מה שמכונה "מיעוט כרוני" – ערביי ישראל. מדובר בקבוצת נציגים שמאז קום המדינה מודרת מממשלותינו וששיתופי פעולה עימה גוררים ביקורת. הסיכוי שהחוק יופנה נגד חבר כנסת שאינו נמנה על מייצגיו של אותו "מיעוט כרוני" הוא אפסי, ולא סתם מחוקקיו הותירו את עילת ההסתה לגזענות מחוץ לאפשרות.

פוליטיקאי לא יכול להיות שופט הוגן

הדיונים בבקשת ההדחה של ח"כ כסיף חשפו את הדיסוננס המובנה בעצם קיומו של הליך מעין משפטי המנוהל על ידי פוליטיקאים בעלי אינטרס. יועמ"שית הכנסת, עו"ד שגית אפיק, היטיבה להבין את הסכנה בערבוב בין פוליטיקה למשפט, כשביקשה מחברי הכנסת כי יניחו בצד את דעותיהם והשתייכותם הפוליטית, ויחליטו על בסיס הראיות אם כסיף אמנם עבר על החוק. 

"עליכם להפריד בין שאט נפש, סלידה והתקוממות ממעשים ומהתבטאויות של חבר הכנסת לבין עמידה בתנאי העילה שקבע המחוקק בחוק היסוד", אמרה עו"ד אפיק בפתח הדיון שהתקיים ב-29 בינואר.

"אני מנסה להבין את מקומנו כאן", פנה אליה בשלב מסוים בכנות ח"כ נאור שירי (יש עתיד), "אנחנו חברי הכנסת, לא שופטים ולא מגיעים בנפש חפצה".

אם ח"כ שירי היה עושה שיעורי בית קודם להגעתו לוועדה הוא היה למד שהמחוקק כיוון בדיוק לחוסר היכולת של הפוליטיקאים לנהוג כשופטים. מי שהיטיב להבין זאת היה יו"ר האופוזיציה בזמנו, ונשיא המדינה כיום, יצחק (בוז'י) הרצוג, שתקף את הצעת החוק מעל בימת הכנסת וברשתות החברתיות.

"חוק ההדחה שהקואליציה מקדמת הוא כדור בין העיניים לדמוקרטיה הישראלית", אמר הרצוג ביולי 2016. "לתת לחברי הכנסת את הכוח להעיף חברי כנסת אחרים מהמשכן, זה מהלך הרסני שאסור לו לקרות". עוד אמר הרצוג: "הם רוצים לצייץ ולשלוט. לפרק את מה שנבנה פה ולהקים מדינה חדשה, גזענית, אלימה, מסוכסכת וקרועה. מערב פרוע בו כל סמוטריץ' הוא שריף בעל כוחות בלתי נדלים. לכן, קבעתי אתמול שמדובר בניצני פשיזם". 

דברי הרצוג מלפני שמונה שנים קיבלו חיזוק בהליך ההדחה של כסיף. כך קרה שעל אף שהיועמ"שית לכנסת ונציגת היועמ"שית לממשלה טענו בפני חברי הכנסת – "השופטים" בוועדה – כי גם אם מעשי כסיף מקוממים ומרגיזים, הם רחוקים מלענות על עילת החוק שתאפשר הדחה, שלושת רבעי מחברי הוועדה הצביעו בעד ההליך, שגולגל למליאת הכנסת.

"לא בוססה תשתית להוכחת התקיימות עילת התמיכה במאבק מזוין של ארגון טרור", קבעה נציגת היועמ"שית לממשלה, והוסיפה כי "הפנייה לטריבונל בינלאומי או השימוש בכלים בינלאומיים אינם עילה להדחת חבר כנסת מכהן". אז קבעה. המחוקק ידע למה הוא מכוון ב-2016: להליך שראיות ועובדות הן עניין זניח, שאפשר לרמוס בדרך להפעלת כוח נגד מיעוט.

מוטב שהמחוקק הישראלי יבטל את התיקון לחוק מ-2016 שהעניק לו יכולת להדיח חבר כנסת, או שיישנה אותו כך שההדחה תתאפשר לאחר הרשעה על סעיף מסוים בבית משפט. אין זאת כדי להשלים עם תמיכת חברי כנסת בארגוני טרור, אלא ששיטת הממשל בדמוקרטיה הישראלית מאפשרת הדחה של נציגי מגזר אחד בלבד – ולכן מדובר במכשיר מובנה לרדיפה פוליטית. אסור לנו להשלים עם כלי כזה.